"לשלום לא היו אספירציות להיות זמר"
לילה, 1962 | מילים ולחן: שלום חנוך
שלום חנוך קיבל את הגיטרה הראשונה בגיל 13 מאבא שלו, ושלוש שנים אחר כך כבר כתב את השיר הראשון שלו, 'לילה'. "זה לא לקח לי יותר מדי זמן", הוא מספר. "אולי קצת יותר משעה. ישבתי איזה ערב בצריף שבקיבוץ משמרות, ובמקום לצייר משהו על הדף כמו שנהגתי לעשות עד אז, כתבתי את המלים לשיר בבת אחת. הרגשתי שיצא לי מעין שיר ילדים, שמספר על החוויות של בתי הילדים בקיבוצים של אז. את המנגינה לטקסט כבר לא הייתה לי בעיה להלחין מיד לאחר שכתבתי את המילים, זה זרם די מהר על הגיטרה, בפריטה חופשית.
"הביצוע הראשון של 'לילה' היה בהופעה בקיבוץ, במסגרת להקת 'משמרון' שהקמתי עם אח שלי דני ואחותי נעמה ומאיר אריאל. היינו הרכב שמופיע בכל מיני אירועים, ועוד לא היה ברור לאן כל אחד ילך. אז עוד לא קרה שום דבר מיוחד עם השיר. זה לא שמישהו שמע ואמר, 'וואו, איזה שיר, זה הדבר הבא', אבל התגובות של הסביבה היו נעימות. בהמשך יצא לי לשיר את 'לילה' קצת בלהקת הנח"ל ואז השיר התגלגל ממני הלאה".
מעצבת האופנה, טובהל'ה חסין, גדלה יחד עם חנוך בקיבוץ משמרות והייתה בין הראשונים ששמעו את השיר. "שלום ואני היינו ישנים ראש ליד ראש בחדר ילדים במשמרות", היא נזכרת. "פחדנו מהלילות, היו אז תנים שהפחידו אותנו, ההורים היו כמובן בנפרד, שנינו היינו מחככים את הראש על הכר ומזמזמים עד שנרדמים. הוא בטח זימזם יותר טוב, כי הוא הפך למה שהפך. בדיעבד, הייתי מאוהבת בשלום שנים על גבי שנים. זו הייתה אהבה נכזבת, לא היה בינינו שום דבר. גם מאוד אהבתי את אבא שלו, חיים, שהיה מנהל בית החרושת בקיבוץ, לפעמים הוא היה נוסע לחו"ל ואז מגיע לארץ ובא לנשק את שלום בלילות, בחדר הילדים, ואז גם אני הייתי מבקשת ממנו נשיקה. שלום היה ונשאר מלחין גדול, אמן גדול".
חנן יובל, חברו של חנוך למשמרות, היה שותף להקלטת האלבום 'מזל גדי' של אריק איינשטיין וחנוך, הכולל את השיר 'לילה'. "שלום נולד חודש לפניי, שכבנו יחד במשמרות, בחדרים שבהם התינוקות לא הפסיקו ליילל. על אחותי, נגה, כתבו שלום ומאיר אריאל שיר הנושא את שמה. אחרי שאחותי יעל נהרגה מכדור תועה של חייל בריטי שיכור, עברנו לפרדס-חנה, שם גדלתי, אבל עדיין הייתי מצטרף לאמא שלי לביקורים במשמרות. ערב אחד ראיתי שם להקה ששרה שירים מופלאים, שמה היה 'משמרון'. לאט-לאט התחברתי אליהם שוב ונהייתי שחקן חיזוק, בעצם חזרתי לקיבוץ. יום אחד אני שומע את שלום באחד החדרים שר את 'לילה'. נדמה לי ששנינו היינו אז בסביבות גיל 16. אמרתי לו, 'אילו מילים יפות, זה של המשורר ע. הלל?' ושלום ענה: 'לא, אני כתבתי'. אמרתי לו שאלו מילים מופלאות, מדויקות, שמשקפות לגמרי את מה שעברנו בקיבוץ בילדות.
"לשלום לא היו אספירציות להיות זמר, בעצם לכולנו לא היו. לא ידענו מה יקרה מכל זה ואף אחד לא חזה איזו קריירה תצמח".
ופתאום מצאתם עצמכם באולפן עם אריק איינשטיין, הכוכב של המדינה.
"בינואר 1969 אריק היה בין הפקות, שלום ואני היינו להקת הליווי שלו בחלטורות במועדונים ברמלה, בנתניה וברחוב המסגר בתל-אביב. לימים, אריק ושלום ביקשו ממני להגיע להקלטות של 'מזל גדי' והייתה שם סגירת מעגל עם 'לילה' שהוקלט באולפני קולינור. תשמע, כשאריק קורא לך או רוצה לקחת שיר, אתה לא אומר לו לא, גם אם זה אולי השיר הראשון שכתבת".
חנוך הכיר אז את אריק איינשטיין בזכות שלישיית החלונות הגבוהים שבה היה חבר עם שמוליק קראוס וג'וזי כץ. "בעז דוידזון ויוסי פולק, שאותם הכרתי, היו חברים של קראוס", סיפר חנוך. "הגעתי איתם לאיזה מועדון לילה בתל-אביב שבו החלונות הגבוהים הופיעו. הייתי אז חייל. התגייסתי קצת יותר מאוחר, כי למדתי ב'בית צבי' מגיל 16 עד 19. עליתי לשיר אחריהם באותו ערב את 'לילה', שכתבתי כאמור כמה שנים לפני. באולם כמעט כבר לא נשאר קהל, השעה הייתה מאוחרת, אבל אריק היה שם ושמע אותי שר בפעם הראשונה. כשעמדתי לצאת מהמועדון, אריק הגיע אליי. המשפט הראשון שהוא אמר לי היה, 'תגיד, אתה, למה אתה לא שר?' אמרתי לאריק, 'הנה, אני שר'. והוא ענה, 'אתה שר יפה'. אמרתי 'טוב'. ואריק המשיך, 'אתה גם כותב יפה'. מאז, כמו שאומרים, לא נפרדו דרכינו".
חנן יובל: "כשהיינו בסביבות גיל 16, שמעתי את שלום שר את 'לילה'. אמרתי לו, 'אילו מילים יפות, זה של המשורר ע. הלל?' ושלום ענה: 'לא, אני כתבתי'. אמרתי לו שאלו מילים מופלאות, שמשקפות לגמרי את מה שעברנו בקיבוץ בילדות"
יצא שאריק הקליט את 'לילה' לפניך.
"כנראה שהוא החליט על זה עוד אז, כששמע את השיר. לימים יהודית (רביץ) אימצה אותו גם. בסוף זה שיר שבא הכי מההתחלה, מהקיבוץ. הוא היה חלק מאותו סיפור של 'אגדת דשא', שלדעתי קשה להפריד ביניהם".
אין שום סיבה.
"את 'אגדת דשא' כתבתי עם מאיר אריאל גם בסביבות גיל 16. רצינו שתהיה לנו תוכנית לערב בקיבוץ והחלטנו שנכתוב שיר לאח שלי דני, שהיה לו קול בריטון כזה, בסגנון כמעט רוסי. בראש היה לנו את 'יצאנו אט', שיר קלאסי. מאיר ואני אמרנו, 'בוא נעשה כזה משלנו'. אז מאיר כתב המון בתים, בדיוק לפי השורות של 'יצאנו אט'. אם תיקח את השורה 'יצאנו אט, חיוור היה הליל', תראה שזה שקול ל'יש ערימה של חבר'ה על הדשא'. כשחיברתי את המנגינה זה כבר היה קל מאוד בשבילי. עשיתי את זה כאילו להתרחק מהשיר ההוא, ובכל אופן להישאר דומה, באותו סגנון".
ובמילים של מאיר התערבת?
"לא ממש, רק ערכתי. הוא כתב המון בתים ואני אמרתי לו, 'מאירק'ה, לא צריך יותר משניים-שלושה, כל הסיפור נמצא פה'. הוא הלך איתי, היה מאוד גמיש בדברים האלה. 'ערימה של חבר'ה' היה תיאור מאוד מדויק של החיים בקיבוץ, יושבים ושרים, כמו ש'לילה' היה מבט אל החיים בקיבוץ, בישורת הראשונה בבתי התינוקות. וכמו ל'לילה', גם ל'אגדת דשא' לקח זמן לפרוץ קדימה".
ותראה איפה הם היום.
"אתה אמרת".
"לנון ומקרטני? את שלום אתה יכול להכניס לתמונה עם שניהם ביחד. פעם קראתי לו הביטל החמישי"
למה לי לקחת ללב, 1970 | מילים: אריק איינשטיין ושלום חנוך | לחן: שלום חנוך
שלום חנוך מספר שהרעיון לשיר הגיע מאריק איינשטיין ז"ל, "ישבנו שנינו בבית וחיפשנו מה להגיד. פתאום לאריק בא הרעיון של 'למה לי לקחת ללב'. התחלנו לחשוב על המשפט הזה, איך לתמצת אותו, איך לא להתפשט יותר מדי ואז איך לחבר את הרעיון לפזמון. התאהבתי ברעיון של למה לי לקחת ללב הרבה יותר מהפשטנות של 'יהיה טוב'. עד היום אני אוהב את זה. מבחינתי זה פאנץ' אדיר של אריק, שהייתה לו יכולת לזקק טקסטים.
"אריק ואני ישבנו ביחד, כתבנו, ועל המקום יצאה לי המנגינה. זה שיר כזה, של ישיבה אחר הצהריים עם הגיטרה בבית. ככה יוצאים שירים, אתה לפעמים הולך וכותב שיר במשך שעות, ולפעמים הוא יוצא מהר ומה שיותר עמוק".
שלום חנוך ואריק איינשטיין
(צילום: אלכס קולומויסקי)
מה לקחתם ללב?
"אריק לקח. אני לא יודע מה היה לו על הלב. הוא היה מתוסכל מ-20 אלף דברים. זה היה בזמן שעשינו את הסרט 'שבלול' וכשהוא דיבר על איזה עניין, אמרתי לו, 'בעצם גם אתה שבלול' וככה גם נקרא בסוף האלבום".
חנוך מספר שבאותה תקופה הוא הושפע מאוד מהביטלס. "וחשבתי שזה בסדר להיות מושפע. איך לומדים לצייר ממש בהתחלה? מסתכלים על ציור של מישהו שיודע לצייר, ומתחילים לנסות ולעשות משהו כזה. פה, למשל, זה היה הרעיון לקחת שיר שהוא מינורי, עצוב, ואז פתאום לשבור אותו באמצע לתחושה אחרת לגמרי. הביטלס פתחו כל מיני אפשרויות אדירות בשירים ומהם למדתי שאני יכול להכניס ליצירה מסוימת כל מיני דברים שלא ממש נראים קשורים, לשנות את הקצב, לשבור אותו, לעשות קטע לגמרי אחר, לחבר בין הקטעים. פתאום זה נעשה כמו תיאטרון.
"בשיר 'למה לי לקחת ללב' עשינו את זה בקטע שבאמצע השיר, שהיה יותר שמח, אבל אני חושב שמה שאהבו בארץ בסופו של דבר זה את החלק היותר-עצוב ושקט".
בראיון למוסף זה, אריק איינשטיין ז"ל נשאל לגבי הדמיון בין לנון-מקרטני לאיינשטיין-חנוך וענה: "זה קשקוש. לא יודע מה אתה אומר. איך אפשר בכלל להשוות? אתה גורם לי להרים סתם את הקול עכשיו, כי אתה מעצבן אותי. מה הקשר? כי אנחנו היינו צמד שעבד ביחד, ולנון ומקרטני גם? בחייך, איפה אני ואיפה לנון ומקרטני, שגם הוא פנומן ואחד בדורו. אולי את שלום אתה יכול להכניס לתמונה עם שניהם ביחד, זה כן. פעם קראתי לו הביטל החמישי".
בהמשך, כשאיינשטיין נשאל אם הם הבינו שיש להם שיר עצום ביד, הוא השיב: "אהבנו את מה ששמענו. לא ידענו יותר מזה".
חנוך גם מספר על תחושה דומה. "מאוד אהבנו את מה שיצא והרגשנו לא רע עם זה. אבל אני חייב לומר שכשהשיר יצא, הוא לא עשה רעש כמו שחשבנו שהוא יעשה. הוא לא הכי עבד, אבל הוא גדל במשך הזמן. למרות זאת, ידענו שיש כאן משהו אחר, שונה. אחרי שסיימנו לכתוב, אריק פתאום אמר, 'שלום, אתה תשיר את זה הפעם. זה שיר נפלא אבל הוא בשבילך, זה לא שיר בשבילי'. אני חשבתי שיש לאריק חוש נהדר לדעת מה טוב לו ומה יכול להיות טוב אבל לא בשבילו. למרות זאת, הפעם אמרתי לו, 'נשיר בחלקים'. ושוב זה הסתדר מאליו באולפן. במקביל, באותו יום הוא הביא לי את 'הבלדה על יואל משה סלומון' של יורם טהרלב. פתחתי את הטייפ, שרתי ובזה הסתיימה המנגינה".
מיקי גבריאלוב לוהק למשבצת מנהל ההקלטה של האלבום 'שבלול'. "הייתי חבר בלהקת הצ׳רצ׳ילים, שליוותה את אריק באותה תקופה", הוא מספר. "שלום ואריק הציעו ללהקה להקליט את רוב השירים של 'שבלול' ביחד. העבודה הייתה בעיקר באולפן, ויחד עם שלום עיצבנו את העיבודים לשירים. סטן סולומון, הזמר של להקת הצ'רצ'ילים, היה הטכנאי הראשי של האלבום. אני הייתי בתפקידים של נגן בס, מעבד ומנהל הקלטה. זאת אומרת, דואג איך יקליטו את כלי הנגינה על מכונת הקלטה עם ארבעה ערוצים".
שלום חנוך עם אריק איינשטיין
(צילום: שאול גולן)
אהרל'ה קמינסקי תופף באלבומים 'שבלול' ו'פלסטלינה': "לעומת החבר'ה הצעירים שעבדו באלבום, כמו הצ'רצ'ילים, אני והחבורה שלי באנו לא מתוך היצירה אלא כמקצוענים, הזמינו אותנו להקלטה. 'למה לי לקחת ללב' כבר היה קיים כשהגענו. אחרי שהקשבתי כמה פעמים, היה לי רעיון לעשות בשיר אפקט בתיפוף שילך גם עם החלק השקט יותר. לקחתי טמבורין ברזילאי שהיה לי, מעין תוף מרים, ואם תקשיב טוב אחרי השורה 'למה לי לקחת ללב' יש בדיוק את הסאונד הזה. אז לא היו שירותי אולפן דיגיטליים כמובן, ובשביל לעשות את האפקט הייתי צריך לתת מכה ראשונה חזקה ואחר כך לאט-לאט התרחקתי מהמיקרופון ויצרתי את הסאונד שהיום עושים בשבריר שנייה. לפני כמה שנים שלום הקליט כמה בלדות מחדש והזמין אותי לעשות בדיוק את אותו האפקט ב'למה לי לקחת ללב'. לא מצאתי את הטמבורין המקורי, אבל הבאתי משהו אחר שהתאים.
המוזיקאי והפסנתרן משה לוי: "פתחתי את הטרנזיסטור כשהייתי ילד בן 14 ובקעו צלילים של מוזיקה קלאסית. מצאתי את עצמי בהלם מהסאונד. בסוף השיר אומרת הקריינית: 'זו הייתה השמעת בכורה של שירם החדש של אריק איינשטיין ושלום חנוך'. אמרתי לעצמי: עם אנשים מהסוג הזה אני רוצה לעבוד. עברו פחות מעשר שנים ומצאתי עצמי עובד עם שניהם, בזכות השיר הזה"
"בפתיחה יעקב נגר ז"ל ניגן בפסנתר ואנחנו רצינו סאונד של צ'מבלו, אז שמנו על הפסנתר של נגר שרשראות מתכת קטנות כדי שיהיה מעין זמזום ובכל זאת ידמה לסאונד של צ'מבלו. למי היה אז כסף לשכור כלי כזה?"
הם ביקשו משהו מסוים בתיפוף?
"לא, אף אחד לא אמר לי מה לעשות, זה בטוח. אני מנגן בבתים בעדינות עם מברשות תיפוף וזה נשמע שונה ממכה סתמית על סנר. באותה תקופה רצו להישמע כמו הביטלס ומה שצילצל קרוב לביטלס, היה נשמע טוב מאוד. מישה סגל עשה את העיבודים וזה נשמע כמו דברים שעשו באלבום 'סרג'נט פפר', עם קרן כזו שפתאום מנגנת בפנים".
המוזיקאי והפסנתרן משה לוי עובד עם שלום חנוך מ-1980. לדבריו, נקודת הפתיחה נרשמה עוד לפני, בזכות 'למה לי לקחת ללב'. "פתחתי את הטרנזיסטור כשהייתי ילד בן 14 ובקעו צלילים של מוזיקה קלאסית. מצאתי את עצמי נכבש, בהלם מהסאונד, ושואל את עצמי מה זה. הייתי כבר ארבע שנים נגן ובתוך הפרוגרסיב-רוק. חיכיתי לזמרים באנגלית ואז אני שומע שירה בעברית, מזהה שזה אריק איינשטיין, אבל לא את הזמר הנוסף. בסוף השיר אומרת הקריינית: 'זו הייתה השמעת בכורה ארצית של שירם החדש של אריק איינשטיין ושלום חנוך'. אמרתי לעצמי אז: עם אנשים מהסוג הזה אני רוצה לעבוד כשאהיה גדול. עברו פחות מעשר שנים ומצאתי עצמי עובד עם שניהם, בזכות השיר הזה".
"'קח לך' הוא פרודיה. כשראיתי מערבונים חלמתי שכשאהיה גדול, אעזוב את העיר, ארכב על הסוס לעבר האופק ואיעלם בענן האבק"
קח לך אישה, 1970 | מילים ולחן: שלום חנוך
פרדס-חנה, רוח נעימה של ערב קיצי, שלום הילד הקטן והחברים מהקיבוץ מתפלחים במשובת נעורים לראות סרטי מערבונים בקולנוע הקיץ של המושבה. "זה היה קולנוע פתוח כזה, רק קיר אחד מאחור ומסך", נזכר שלום חנוך. "אהבתי לראות מערבונים, בעיקר את ג'ון וויין וגארי קופר".
השורה 'אולי אשוב בצהרי היום' בשיר 'קח לך אישה' מתכתבת עם המערבון 'בצהרי היום' שבו שיחק גארי קופר. "לא מעט מהשירים שלי נכתבו בתור פרודיות או התחילו לפחות ככה, כולל אלה שהתקבלו מאוד ברצינות. 'קח לך' הוא לגמרי פרודיה. כשראיתי את המערבונים בתקופה ההיא, חלמתי שכשאהיה גדול, אעזוב את העיר, ארכב על הסוס מערבה לעבר האופק ואיעלם בענן האבק. בהופעות הייתי נותן לקהל לשרוק במהלך השיר וכשהם שרים את המשפט 'קח לך אישה' אני שר 'קחי לך'. אנחנו יודעים מי לוקח, אנחנו יודעים מי יוזם, ומי בעצם נותן לו את הסיבה. השיר זה גם נכתב אז מתוך מחשבה על אריק איינשטיין ז"ל, שהיה גם שחקן והדמות שלו השתלבה יפה באווירה שהעיבוד נתן. אריק ואני מאוד אהבנו את השיר כבר בהתחלה".
טובה (טובהל'ה) חסין
(צילום: משה נחומוביץ)
לא תמיד טבעי לשני אמנים גדולים להסתדר יחד לאורך שנים, אבל כשזה קורה, למשל סיימון וגרפונקל, זה הכי טוב שיש.
"היה לי מאוד נוח, כי אני בכלל באתי בתור כותב ואריק היה הפרונט. ברגע שרציתי להתקדם לקדמת הבמה, לאריק כבר לא היה צורך של ממש להופיע איתי, כלומר ברמה המקצועית אמנותית, וכמובן מאותה סיבה לי לא הייתה סיבה להופיע איתו. התחלתי ללכת בדרך שלי, הבנתי די מהר שאני לא יכול להסתתר מאחוריו יותר מדי זמן ולא מאחורי אף אחד. אני לא זוכר תחרות ביני לבין אריק אף פעם. לימים כמובן נהניתי מאוד כשעשינו ביחד את האלבום 'מוסקט'. אריק היה אחד שלא חי את התדמית שלו. בסביבה שלנו לא היה בכלל עניין. לא דובר בכלל על איך רואים אותנו אנשים, וגם לא הייתה שום 'חבורת לול', כמו שקראו לה. היינו פשוט חברים, ולא היו לזה שום הגדרות. אלה הדברים שגדלים אחר כך".
העבודה המשותפת של שלום ואריק על האלבום 'שבלול' נמשכה זמן רב, ולמעשה לא נפסקה כל עוד באו להם הרעיונות. "לא ידענו שזה הולך להיות משהו שיזכרו, אתה לא יכול להרגיש דבר כזה תוך כדי, בטח לא אז בהתחלה. ידענו שאנשים אהבו את האלבום 'מזל גדי' והמשכנו את הדרך, רק עם עיקולים קטנטנים. דווקא 'קח לך' הוא המצאה שלי בערך מאז ימי הנעורים, שרק חיכתה לצאת לדרך. והנה אני רוכב, לא יתפסוני חי. אם אתה רוצה בשורה אחת את 'קח לך': שיר מערבונים בלחן של אבק הדרך".
היה לכם פריון אדיר באותה תקופה, שני אלבומים באותה שנה, רצף של להיטי ענק.
"זה נראה ככה, כן, אבל לא היינו רק שניים. היו גם אורי זוהר וצבי שיסל ואני בעצם התגלגלתי לכל זה. זה בטח כמו ברומן, בהתאהבות. הדברים בהתחלה קורים בצורה מאוד אינטנסיבית, יש השראה ויש יצירה, וזה זרם גם כאן. השירים באו נורא בקלות, אני מצטער שאני לא יכול לספר פה על חציבה ומשבר היצירה, היה שם זרם אדיר של רעיונות.
"וכדאי לזכור דבר אחד: היה יותר מקום אז בישראל לדברים כמו שעשינו באלבום 'שבלול'. לא היו יותר מדי מתחרים על האוזן בכיוון הספציפי הזה, אז באנו לזה ממילא בגישה של 'אנחנו יכולים לעשות הכל', לא צריך לחשוב על מה עשו כבר ומה לא, כי ברור מאליו שנחדש".
אולי לא כל אחד רצה אז להיות זמר.
"לא יודע אם לא רצו, אבל לקח יותר זמן לאנשים להגיע לזה".
איך אריק ואתה החלטתם מי ישיר מה?
"לא היה דיון כזה, כי היה ברור שאריק שר. אני לא הייתי סולן מוביל גם בלהקת הנח"ל. אריק היה שר ולי היה קל מאוד לעשות לו קול שני או הרמוניה. הדברים באלבום היו מכוונים לזה שאריק ישיר, אני אומר את זה חד וחלק. לא הייתה פה בעיה של אני אשיר את זה, אתה את השורה הבאה. מה שאריק הרגיש שאולי מתאים לי יותר לקחת, אז הוא פשוט אמר וככה זה הסתדר לבד. זה היה טוב לי, כי יותר מכל אני אוהב לכתוב שירים".
לפי הסיפורים הייתם מבלים יחד. אולי גם משם הגיעה ההשראה.
"שנינו לא היינו בליינים גדולים, לפעמים יוצאים לאיזה מקום, אבל זו אף פעם לא הייתה המהות. היו יותר סיפורים מאשר מציאות. בסוף יש מה שנקרא עבודה, ובקטע הזה של לול, או ליתר דיוק בעבודה על האלבום 'שבלול', היה צריך להביא שירים. רובם נכתבו בדירה שלי ברוטשילד בתל-אביב, אורי זוהר ושיסל בדרך כלל היו שם ואריק כמובן, גם יהונתן גפן. דיברנו בעיקר על התוכנית, על חומרים, על מה אנחנו עושים. עם אורי היה צריך להתקדם כל הזמן. המשפט מהשיר 'אבשלום' - 'למה לא עכשיו מה שבטח יבוא מחר?' - זו בדיוק הייתה הגישה שלו".
חנוך: אני בכלל באתי בתור כותב ואריק (איינשטיין) היה הפרונט. ברגע שרציתי להתקדם לקדמת הבמה, לאריק כבר לא היה צורך של ממש להופיע איתי, כלומר ברמה המקצועית אמנותית, וכמובן מאותה סיבה לי לא הייתה סיבה להופיע איתו. הבנתי די מהר שאני לא יכול להסתתר מאחוריו יותר מדי זמן"
כששואלים אותי כל השנים אם זה שיר על מאיה אני אומר, 'זה שיר עליי'
מאיה, 1970 | מילים ולחן: שלום חנוך
"בחודש השישי להיריון של ליהי לא ידענו אם תהיה לנו בת או אם יהיה לנו בן", מספר שלום חנוך. "זה היה כבר בשלב כזה שצריך היה להתחיל לחשוב על שם". אבל אז, בערב אחד, כשהיו אצל אריק איינשטיין ואלונה זה קרה - הם דמיינו איך יקראו לילדה אם תצא בת ופתאום אריק צעק 'מאיה'. "זה שם שלא היה נפוץ אז. ליהי ואני הסתכלנו ואמרנו, 'זה יפה'". באותו ערב הם לא מצאו שם שאהבו ומתאים לבן.
"ראיתי פעם ראיון ישן של ליהי ושלי אצל רבקה מיכאלי בערוץ הראשון, שבו ליהי סיפרה על התקופה הזו. רבקה שאלה אותה, 'איך ידעתם שתצא בת? כבר נתתם ממש שם', וליהי ענתה 'שלום ידע'". וככה, עוד לפני שמאיה נולדה כבר היה שיר שחיכה לה ליום שתיוולד. "אמרתי לעצמי שאני חייב לכתוב איזה שיר, מההתרגשות שהנה זה בא. זה כבר היה קרוב. ישבתי על הפסנתר, מצאתי את הסיקוונס (רצף של סצנות היוצרות יחידה עלילתית אחת. ר"ש) הזה שאני מנגן שם, וזהו, המילים כבר יצאו לבדן.
שלום חנוך בהופעה
(צילום: תומריקו)
"כששואלים אותי כל השנים אם זה שיר על מאיה אני אומר, 'זה שיר עליי'. ככל שעובר הזמן, השיר מקבל עוד ועוד כוח. אפילו אני מסתכל על הדבר הזה ומתפלא איך ככל שעובר הזמן הפרספקטיבה גדלה".
מאיה עצמה הרגישה לפעמים שלא בנוח עם השיר לאורך השנים?
"אני בטוח שכן. אי-אפשר שלא. אני בטוח שהרבה מאוד פעמים זה לא היה כל כך פשוט בשבילה. ואולי לפעמים זה כן עושה לה משהו טוב. אתה צריך לשאול אותה. היא סיפרה לי שפעם מישהו שאל אותה אם היא מאיה מהשיר, ובתגובה היא ענתה, אני זו מהשיר 'אני אוהב אותך לאה'".
אני מניח שהרבה אנשים קראו לבת שלהם מאיה בעקבות השיר.
"קראו באותן שנים להמון ילדות בשם מאיה, לפחות ככה אנשים סיפרו לי. כיוצר זה פשוט מהמם. אני כמובן תמיד שמח לשמוע שאנשים קיבלו השראה לשם, אבל לא כל כך יודע מה לעשות עם זה כשהם מספרים לי על זה. יש איזושהי מבוכה קטנה לרגע. זה סייד-אפקט. אם השירים שלי היו חלק מרגעים של אנשים בחיים שלהם - אם נפרדו, או נשבר להם הלב, או שנפגשו והתאהבו, זה וואו. אין על ההרגשה הזאת. זה נותן לי הרגשה שבאמת היה לי תפקיד פה".
"כשאני שמעתי את 'מאיה' בהתחלה חשבתי שזו מוזיקה רוסית עממית", אומר משה לוי. "לימים למדתי להעריך את השיר. אני מנגן אותו כבר 40 שנה עם שלום וזה אף פעם לא נמאס לי. הן המלודיה והן ההרמוניה ב'מאיה' פתלתלות ומפותחות. בעיניי, על השיר הזה אפשר ממש ללמד מוזיקה. אין בו תוף אבל יש בו מהלכים הרמוניים מוזיקליים ברמה של שופן, כמו באלבום 'פלסטלינה' שהשיר 'מאיה' הוא חלק ממנו".
המתופף אהרל'ה קמינסקי מספר: "צבי שיסל ז"ל התקשר אליי ואמר, 'שמע, אנחנו רוצים לעשות תקליט לאריק עם שלום, ואנחנו רוצים שאתה, אלי מגן ויעקב נגר תיפגשו עם שלום ותחשבו איך ומה לעשות עם כל שיר'. אז נפגשנו עם שלום, הוא היה משמיע לנו את השירים או את ההתחלות של השירים במקרה שלא היה בטוח אם השיר בכלל יושלם. ב'מאיה' לא ממש היה צריך תיפוף, זה היה די ברור לכל אורך הדרך שהשיר יוקלט איך ששלום שר. אבל בהקלטה של השיר 'אמא שלי' כבר היה מקום ריק לגמרי והיה לי בוויז'ן ששם צריך לבוא טרומבון. התקשרנו למתופף שהיה חבר שלי, ג'רי גרבל ז"ל, שידע לנגן בכלי ובסופו של דבר שיחק תפקיד מרכזי בשיר".
בהקשר הזה, סיפר כאן חנוך שהרעיון לכתוב על אמא היה של איינשטיין. "'יש לי אישה שאוהבת אותי, אמא שלי', זה אריק כתב. 'היא מכירה אותי מהתחלה, שלי, שלה' - זה כבר שלי. אני בכלל ראיתי בזה שיר ילדים וכך אני רואה אותו גם היום מפני שהוא מכבד את השכל הרב שיש לילדים ולא משקר להם".
אם כבר צללנו לשירים באלבום 'פלסטלינה' יש שם את 'כתבו עליו בעיתון', שזו ביקורת ראשונה שלכם על התקשורת.
"זו הייתה היוזמה של אריק. הוא מאוד לא אהב את ההתעסקות הזו של התקשורת בחייו ומכיוון שהסכמתי אתו במאה אחוז, הנושא עלה בלי שום בעיה. המילים 'כתבו עליו בעיתון הרבה דברים והוא בכלל לא ידע שהוא כזה' הן של אריק".
שלום חנוך עם אריק איינשטיין
(צילום: ורדי כהנא)
היה איזה טריגר?
"נדמה לי שבעיקר הפופולריות של העיתון 'העולם הזה', שהיה אז מלא רכילויות וחדשות שהן לא תמיד חדשות. לאריק הייתה בעיה מאוד גדולה עם עיתונות ועיתונאים. גם לי. מה שנכתב בעיתון נשאר, לא משנה מה קורה במציאות, גם אם זה לא נכון. אריק לקח את הנושא נורא ללב".
אולי משם באו המילים לשיר 'למה לי לקחת ללב' שכתבתם יחד.
"היה לו מאוד קשה אז עם חלק מהתקשורת. על זה כתבתי בשיר: 'או פנחס, מה עשו לך העיתונים'. זו הייתה הדרך שלי להכניס לעניין גם הומור.
"אגב, אריק היה החקיין הכי גדול שפגשתי ואני לא רואה מי יכול להתחרות בו. הוא היה מחקה את בן-גוריון או את גולדה, את שמוליק סגל ושמוליק רודנסקי - ואני הייתי מזדעזע מכמה שזה מדויק. 'אבישג' למשל נכתב ברוח הזו, ההומוריסטית של אריק. זה היה החיקוי שלו לשני זמרים, שמשון בר נוי וישראל יצחקי".
אני לא בנוי ללהקה, אבל לדעתי עשינו דברים יפים
סוף עונת התפוזים, 1975 | להקת תמוז מילים: מאיר אריאל | לחן: שלום חנוך, אריאל זילבר
"בשנים שאחרי מלחמת יום כיפור, לא היו הרבה הופעות. בערך שנה היינו במעין מילואים, נוסעים להופיע מול חיילים", מספר שלום חנוך. "היה לנו את הצוות של אריק איינשטיין, אורי זוהר, צבי שיסל, מיקי גבריאלוב והצ'רצ'ילים, וגם המצילים מהחוף של אביגדור. הופענו בסיני ובאיזשהו יום הגיע אליי מתי כספי עם רעיון: 'בוא נעשה להקת-על כמו קרוסבי, סטילס נאש אנד יאנג האמריקאית'. אמרתי, 'אוקיי, ומי יהיה שם?' מתי ענה, 'אתה, אריאל זילבר, דני ליטני ואני'. אמרתי שניפגש ונראה אם יש לנו עניין משותף. עבדנו על שיר של מתי, אחרי זה על 'פנס הרחוב' קצת, וקבענו להיפגש שוב. אבל בפעם הבאה רק אני ואריאל הגענו".
יכולתם לבנות צמד.
"אריאל באמת אמר לי, 'יופי, בוא נהיה שנינו, אפשר לעשות את זה'. עניתי, 'אבל אין לנו שום דבר ביחד'. אז הוא אומר לי, 'אני חושב שאתה צריך לשיר ולהופיע ואני אלווה אותך על פסנתר'. חשבתי שהוא לא ניגן פסנתר מספיק טוב, ובעצם הבנתי שאריאל רוצה לומר לי שלא יהיה בינינו אגו. אמרתי לו, 'בוא ננסה להלחין ביחד'. מאיר אריאל ז"ל חי באותה תקופה בחו"ל ושלח לי משם כמה טקסטים. אחד מהם היה 'סוף עונת התפוזים', שאותו החלטנו להלחין ראשון. זה הלך לנו די מהר. אחר כך צירפנו את יהודה עדר ואת איתן גדרון. המתופף מאיר ישראל ז"ל כבר בא קודם. פתחנו את ההופעות של אריק ולאט-לאט התגבש ההרכב. חשבנו על שם ללהקה, משהו בכיוון של 'סוף עונת התפוזים', ואז אריק בא ואמר 'תמוז' - וזהו.
"מיכאל תפוח, המנהל שלנו, יצר את הקשר עם אולפני טריטון והקלטנו שם שלושה שירים: 'הולך בטל', 'פנס הרחוב' ואת 'סוף עונת התפוזים', בגרסה שנגנזה בסוף, כי חשבנו שהיא לא מספיק טובה".
יהודה עדר: "'סוף עונת התפוזים' הוא השיר היחידי באלבום הראשון והאחרון שלנו בתמוז שהיה בו שיתוף פעולה היסטורי וחד-פעמי. משולש של שלושה יוצרים גאונים: שלום ואריאל שהלחינו והמילים של הגאון מאיר אריאל. בחזרות הראשונות התנפלנו על השיר הזה בשיא התשוקה והוצאנו גרסה שנשמעה כמו מוזיקה יוונית. לעומת 'הולך בטל', הסינגל שיצא ראשון והושמע ברדיו ללא הפוגה, הגרסה היוונית של 'סוף עונת התפוזים' לא הושמעה בכלל. ואז הגיע אלינו המפיק לואי להב היישר מניו-ג׳רזי, מיערות הרוקנרול של ברוס ספרינגסטין וה'נולד לרוץ' שלו. חזרנו לעבוד שוב על השיר הזה, הפעם בהובלתו ועם כל הרוח החדשה שהביא. הוא הכין באולפני טריטון סט-אפ מטורף של מגברים, סאונדים מקוריים לחשמליות שניגנתי. יש לו חלק חשוב ביותר בעיצוב הסאונד שלי בתמוז ובכלל של הלהקה".
שלום חנוך עם אריק איינשטיין
(צילום: יעקב סער, לע"מ)
ניגנת שם את ליין הפתיחה, שהפך איקוני.
"זה הפך להיות מיתולוגי הרבה בזכות אות הפתיחה של הסדרה המעולה 'סוף עונת התפוזים' של יואב קוטנר, על ההיסטוריה של הרוקנרול הישראלי. עד היום אות הפתיחה הזה שיצרנו בתמוז מהווה את תעודת הזהות הגיטריסטית שלי. עבדנו עליו במשך ימים כדי להמציא משהו בחשמלית שיהיה אותנטי ושייך במדויק ל'סוף עונת התפוזים' בפנדר סטרטוקסטר שלי, שנת 1972. אחר כך עבדנו הרבה מאוד על הסולו חשמלית באמצע השיר.
יהודה עדר: "בחזרות התנפלנו על השיר הזה בתשוקה והוצאנו גרסה שנשמעה כמו מוזיקה יוונית. ואז הגיע המפיק לואי להב היישר מיערות הרוקנרול של ברוס ספרינגסטין וה'נולד לרוץ' שלו. חזרנו לעבוד. שלום שר וברקע שומעים את אריאל זילבר אומר 'זהו זהו'. זו הייתה טעות במיקס שהשארנו"
"לואי ומאיר ישראל האגדי ז"ל, שנפרד מאיתנו לא מזמן, לא הפסיקו להתווכח בהקלטות על סאונד התופים בשיר הזה. שניהם ניצחו לדעתי. איתן גדרון מנגן תפקידי בס ייחודיים מאוד לאורך כל השיר ובסוף יש את ההרמוניה הנפלאה של שלום ואריאל. את תפקידי כלי הנשיפה הוסיפה ועיבדה אלונה טוראל ז"ל, המיתולוגית גם היא, בקטע שמאוד מרים את 'סוף עונת התפוזים' לדעתי".
מה אנחנו אולי לא יודעים על השיר?
"שלום שר את המשפט הראשון של הפזמון וברקע שומעים את אריאל אומר את המילים 'זהו זהו'. זו הייתה טעות במיקס שהשארנו".
חנוך: "מבחינתי הגעתו של לואי הייתה מרגשת. הרגשתי רוח גבית ללכת לרוקנרול, לנסות לשבור יותר את ההרגלים ולהגיע לרצועות ארוכות, כמו שהיה נהוג אז במוזיקה בעולם. לא להמשיך עם השטאנצים שעשו בישראל".
תמוז הפכה למיתוס למרות אלבום אחד בלבד.
"ככה זה. באותו זמן פעלה כוורת. הם נורא הצליחו ואנחנו לא. הם היו קונצנזוס, אנחנו אלטרנטיב. תמוז לא התפוצצה בכלל, אבל זה לא נגמר בגלל הסיבה הזו, אלא כי זילבר הביא את השיר 'רוצי שמוליק' ואנחנו לא רצינו אותו, אז הוא אמר שהוא לא רוצה להמשיך. מאוד שמחתי כי לא רציתי להמשיך בלהקה. לא היה לי כוח לזה, אבל אני קיבוצניק ולא היה לי קל להגיד בעצמי 'די, אני לא רוצה'. אז נתנו לי הזדמנות לסיים. אני לא בנוי ללהקה, אבל לדעתי עשינו דברים יפים".
הרגשתי אומלל, הכי לבד שאפשר. היה ערב קשה ובדיוק ככה השיר הזה יצא ממני
אדם בתוך עצמו, 1973 | מילים ולחן: שלום חנוך
עם מחברת ריקה ובלי שפה, שלום חנוך נסע לאנגליה כדי לעבוד על שירים ולנסות להקליט. למרות שלא ידע מילה באנגלית, צמוד למילון עברי-אנגלי, הוא הצליח לכתוב תקליט שלם. "עשיתי די הרבה טעויות של תחביר. למעשה, כתבתי לבד את המילים באנגלית, מבלי לדעת אנגלית בכלל. זו בושה וחרפה, בקיצור". ואז, אחרי שלוש שנים ורגע לפני פרוץ מלחמת יום כיפור הוא חזר לארץ, "וגם סוף-סוף חזרתי לעצמי. הבאתי איתי שירים שכתבתי בלונדון, בהם את 'אדם בתוך עצמו', שכתבתי באיזשהו קטע אישי הכי חרא שיש, אבל באמת הכי-הכי. הרגשתי אומלל, הכי לבד שאפשר, אז הגעתי לתוך עצמי, כמו שאומר השיר. זה היה ערב קשה ובדיוק ככה השיר הזה יצא ממני".
כשחזר לארץ, שלום חבר לאריאל זילבר שגם הוא חזר מחו"ל אחרי שנים של ניסיון ללא הצלחה. הם צירפו אליהם את המתופף מאיר ישראל ושניים נוספים שבדיוק השתחררו מלהקת הנח"ל – יהודה עדר ואיתן גדרון. "התחלנו לעבוד על להקת תמוז ואחר כך אמרתי שאעשה תקליט סולו ראשון. היה לי כבר את כל הטקסט של 'אדם בתוך עצמו'. את הפזמון פשוט חלמתי באיזה לילה ובבוקר התעוררתי אתו".
שלום חנוך
(צילום: שאול גולן)
אל מי דיברת בבית האחרון של השיר? כלומר, מי זו את, כמה טוב שבאת?
"תמיד יש אישה, איפשהו, והאישה הזו היא לפעמים ההפך ממני, אבל גם זו שאני משתוקק אליה. זה פשוט תיאור של מה שאני רוצה להרגיש במקרה כזה אבל אין כוונה למישהי ספציפית, אפילו שיבואו מיליון נשים ויגידו - זה בטוח נכתב עליי".
את אלבום הסולו הראשון של שלום בעברית, 'אדם בתוך עצמו', הפיק לואי להב שמספר שעם תחילת העבודה עליו רוב הדברים כבר היו אצל שלום בידיים. "השירים למעשה נשמעו די אותו הדבר גם אחרי ההפקה", הוא אומר. "מבחינתי, חשבתי שהאלבום הזה צריך להיוולד בדיוק בצורה שבה שלום שר ומנגן בגיטרה, לא להפוך שום דבר. כל השאר כבר היה לצבוע את מה ששלום הביא, וכמובן שהיו שם גם כמה אנשים טובים בתוך האלבום, כך שהייתי בזמן הנכון במקום הנכון. עם זאת, במהלך ההקלטות של 'אדם בתוך עצמו' היה לי משבר אישי, משהו במשפחה, הקלטנו את כל האלבום ואז נאלצתי לקחת את הזמן שלי. בשורה התחתונה, מבחינתי, האלבום 'אדם בתוך עצמו' היה פיור שלום חנוך. השיר 'אדם בתוך עצמו' חי אצלי עד היום בתור מצפן אישי לחיים, במובן של לנסות כמה שיותר לשמוע את הקול הפנימי שלי. כשאני מאבד את אותו קול, יש צרות. בעיניי זה שיר מאוד מחזק".
במבט של מפיק-על, מה עושה את השיר לכל כך זכור?
"שלום חנוך הוא מאסטר בהבעה של עצמו. הוא סינגרייטר-סונגרייטר נפלא, והוא פשוט בא מהנוף".
השירים של האלבום 'אדם בתוך עצמו' בחלקם ארוכים מאוד, לא קומוניקטיביים לרדיו. וזה עוד אלבום בכורה. אבל הצלחתם.
"האלבום הזה בכלל לא ביקש למצוא איזו תבנית מסוימת, מעולם לא הייתה מחשבה כזו של אם התקליט יהיה מסחרי או לא. כל העניין היה לייצר מציאות פנימית של האלבום, לא בהכרח החוצה. 'אדם בתוך עצמו' לא רדף אחרי שום דבר, זה פשוט היה אלבום שחי את עצמו. הרדיפה הזו היא בדיוק המלכודת שצריך להימנע ממנה כשאתה עובד על אלבומים כאלה. בסוף אפשר לדבר הרבה, אבל מבחינתי התמצית של 'אדם בתוך עצמו' היא פשוטה ביותר: זה שלום חנוך מזוקק לגמרי. איך אפשר לעמוד בפני דבר כזה?"
בין קהל המעריצים שהחלו להתגבש סביב שלום, היה מתפלח להופעות שלו חייל צעיר בשם משה לוי. "הייתי מגיע להופעות של שלום בצוותא כדי לצפות בפסנתרנית שלו אלונה טוראל ז"ל מנגנת באלבום 'אדם בתוך עצמו', מפנטז שיום אחד אני אשב איתה על הבמה ואנגן האמונד (אורגן חשמלי דו-קומתי. ר"ש), לימים זה קרה", מספר לוי. "לדעתי שלום קלט שאני מעריץ את אלונה. יום אחד, כשכבר עבדתי עם שלום, הוא אמר לי, 'זה לא מאיים עליך שאתה נותן מחמאות לפסנתרנים אחרים?' אני חושב שעניתי שאני פשוט אוהב מוזיקה. כשהאלבום 'אדם בתוך עצמו' יצא, הוא נשמע כאחד האלבומים היותר-טובים שאנחנו אוהבים שמגיע מהעולם, זה אלבום בינלאומי לכל דבר, זה פשוט העיף את המוח מוזיקלית. אצלי ראשונה מדברת המוזיקה, הטקסטים בדרך כלל מגיעים אליי אחרי, ובאלבום הזה גם המילים לא היו יכולות שלא לחלחל".
"לא סתם כתבתי דברים כדי להישמע ביקורתי, זה בא מבפנים. גם לא חיפשתי לדבר לאומה, אבל יצא ככה"
מחכים למשיח, 1985. מילים ולחן: שלום חנוך
שורה של אבני דומינו שנפלו בזו אחר זו ב-1984 הרכיבה את 'מחכים למשיח': זה התחיל ממשבר מניות בבנקים שנה קודם לכן, ושר האוצר, יורם ארידור, שנתן ב'מבט' ראיון ימים לפני שהתפטר, המשיך עם ההמלצות הכלכליות שקיבל ראש הממשלה שמעון פרס מהאמריקאים, ולבסוף - אבל לא פחות משמעותי - שלום חנוך שכר דירה בכיכר המדינה בתל-אביב. "התעוררתי לתוך המולה ורעש של אוטובוסים, לא יכולתי לישון", סיפר כאן בעבר חנוך. "שילמתי שנה מראש והדבר הראשון שעשיתי היה לבקש מהמשכיר של הדירה שייתן לי לצאת. לצערי הוא לא ויתר, אז הלכתי להיפגש עם המתווך של הדירה בכיכר".
חנן יובל
(צילום: צילום מסך)
ארציאלי או הבן?
"נדמה לי שקראו לו יבניאלי. והוא אומר לי, 'אהממ, אי-אפשר לבטל, חוזה זה חוזה'. גם הבן שלו היה שם. אז זה היה בשבילי המון כסף. המון! הלכתי לחברה שלי אז, דפנה ארמוני, והיא בדיוק עשתה קציצות. חיכיתי לקציצות בכיליון עיניים, והתחלתי לכתוב: 'יושבים שעות, מחכים שמשיח יבוא'. וזהו. הידהד לי בראש צמד המילים 'מחכים למשיח'. הרי זה נצח, מאז ומעולם, ועכשיו אצלי בראש מחכים לו שעות, לא נצח. מצד שני, יש אנשים ששם המשפחה שלהם הוא משיח, אז היה מאוד מפתה לערבב את שני הדברים. משם זה זרם, מאוד יפה, משהו כמו חצי שעה. הקציצות של דפנה עוד לא היו מוכנות כשסיימתי את הטקסט. נזכרתי במנגינה שהבאתי מלונדון, עם מילים באנגלית. חשבתי שהיא טובה, אבל לא מתאימה ל'מחכים למשיח', אז התחלתי לכתוב לה שיר אחר. ככה נולד 'קרן שמש מאוחרת'".
מזל שהמתווך אמר לא, אחרת לא היינו מקבלים את המשיח.
"בסוף עברתי דירה, ישבתי על הפסנתר עם מטרונום ופתרתי את הלחן של 'משיח' די בקלות. עשיתי 17 טייקים של הקלטות ל'משיח' כדי למצוא המלודיה שלי, בעיקר בפרייזינג, שאם אני אומר את המשפט, המאזינים יבינו בדיוק. זה האופי של השיר".
מי זו ירדנה היפה?
"השיר מורכב מתמונות. זו איזושהי התרחשות נעה. הדמויות מופיעות בשתיים-שלוש מילים בדרך כלל. אתה מתאר אדם, וממשיך. העלילה חשובה יותר ואתה לא יכול לרדת להרהורי ליבן של הדמויות. 'ירדנה היפה' זה צמד מילים שכבר אומר הכל. זה כל כך ישראלי ונשי. באמת היו ירדנות יפות בזמן הזה, אבל לא דיברתי על ירדנה מסוימת אלא על דמות כללית, אישה שמכניסה להם קפה ותה".
לקרוא לשיר בשם 'מחכים למשיח', שלא לומר אלבום, יכול היה להעליב את הקהל המסורתי-דתי.
"אני בטח לא התכוונתי לפגוע באף אחד, אבל אני לא איש דתי, אומר את האמת שלי. הדבר היפה בכל זה הוא שאנשים מבינים כמו שהם רוצים. אבל זה לא משנה, כמו שאין טעם להיכנס באמת למי זו ירדנה היפה ומי זה ארציאלי, שהוא פשוט בחור מהארץ הזו. יש שם את עזרא דהן הקבלן, מתחרז יפה? גמרנו. ויש יודה ולא יהודה, וירוחם. חבר'ה של ישראלים שאולי כל אחד יכול למצוא בהם את מקומו".
והמאפרה על האלבום, המתפקעת מבדלים?
"זה היה רעיון של המעצב דוד טרטקובר שהתחברתי אליו. אני מסתכל על אימאג' ויזואלי כמו שאולי אנשים מקשיבים לשירים: המאפרה סיפרה לי אז סיפור וחשבתי שהיא מתאימה לאלבום, לא רק לשיר הזה. היא מיצתה משהו מבחינה ויזואלית. עובדה שזוכרים.
"הייתי מופתע ברגע שסיימתי לכתוב את השיר ואולי אפילו התפעלתי ממנו. וברגע הזה - הוא גם עזב אותי. לא הייתי משנה בו כלום, אפילו לא מילה. יש לי כבוד לשירים שיוצאים. לא רק לאלה שלי. ברגע ששיר עזב את כותבו, אני מכבד אותו כדבר שעומד בפני עצמו. כבר אין לי בעלות עליו".
יהונתן גפן ז"ל
(צילום: ענת מוסברג)
אולי זה השיר הטוב ביותר שכתבת?
"בוודאי אחד השירים שאני גאה להיות יוצרם. מצד שני, יש עוד שירים כאלה. מה, 'מאיה' פחות טוב? אבל 'מחכים למשיח' הוא אחד השירים שעליו לא רק אנשים אחרים חושבים שהוא ראוי, אלא גם אני. מבחינתי זה היה כמו לקבוע שיא חדש לעצמך, גם ביכולת לספר סיפור בתוך שיר".
לא מרבים לכתוב שירי מחאה בישראל, חלקם הקטן משאיר רושם.
"זה עניין מאוד אישי של סדר עדיפויות. כתבתי על מה שמציק לי. לא סתם כתבתי דברים כדי להישמע ביקורתי, זה בא מבפנים. גם לא חיפשתי לדבר לאומה, אבל יצא ככה ואני מאוד אוהב את הקטע שזה הופך להיות של אחרים. אני חושב שיש גם הומור ב'מחכים למשיח', רק שלא נעים לספר בדיחה כשאחרים לא צוחקים".
משה לוי ניגן באלבום 'מחכים למשיח' וגם היה שותף בהפקה המוזיקלית: "כשהגענו להקלטה של 'מחכים למשיח', אלה היו ימי דיוויד בואי ו'לטס דאנס'. הייתי ער למה שקורה בעולם ושמעתי בראש את המקצב המסוים של 'מחכים למשיח'. כשבאנו לחזרות, שלום אמר לי, 'אני צריך מקצב שיהיה חצי מהקצב שאתה מציע'. איכשהו לחצנו עליו לגבי המקצב וסיימנו את ההקלטה בגרסה המוכרת. אחרי שבועיים שלום אומר שהוא רוצה להקליט תופים מחדש לשיר, רק במקצב מתון יותר, כלומר לתקן את השיר. ואז הוא מתקשר אליי ואומר לי, 'המפיקה אתי אנטה אומרת שאין תקציב, נצטרך להישאר עם הגרסה הזו'".
"עניתי לאריק, 'מה זה 'יללת התנים'? מי יבין את זה?' בסוף השתכנעתי שאני צריך להקליט את השיר"
אהבת נעוריי, 2003 | מילים ולחן: שלום חנוך
גם 'אהבת נעורי' התחיל כמעין פרודיה, הפעם על הצליל של הלהקות הצבאיות ששלט בארץ עד לשנות ה-70. "כתבתי במקור את השיר לדורי בן זאב", מספר חנוך. "מדי פעם הייתי מנפק לו שירים, כמו את 'לאה גנוב', 'גנבים' או 'למון טרי'. כך היה גם עם 'אהבת נעוריי'. היה בשיר הזה גם גרעין עמוק של אמת, אבל בכל זאת משהו בי אמר שאני לא צריך להקליט אותו. דורי עשה משהו עם השיר וזה לא יצא כל כך מדויק, להבדיל מ'לאה גנוב', שם הצלחנו לעשות את זה טוב".
השיר הזה צץ שוב בעבודה המשותפת עם אריק איינשטיין, על האלבום 'מוסקט' שיצא ב-1999. "השמעתי אז לאריק שני שירים: את 'גיטרה וכינור', שהוא חשב שנכון לקחת לאלבום המשותף, ואת ‘אהבת נעוריי’. הוא הקשיב לשיר, עשה 'אה, אה' כזה עם הראש ואמר, 'את זה אתה תשיר'. אריק היה אדיר ביכולת שלו להחליט ולבחור את השירים שהוא הרגיש שמתאימים לו. עניתי לו, 'לא, מה זה 'יללת התנים'? מי יבין את זה?' בסוף השתכנעתי שאני צריך להקליט את השיר".
הפעם יש כתובת מדויקת לאהבה.
"לחלוטין. הייתה ילדה בקיבוץ שקראו לה אילנה (במקור דוידוביץ', בהמשך כרמי. ר"ש). לא רציתי לחזור על השם שלה יותר מדי בהקשר של השיר, כדי שלא יעשו מזה עניין ושלא יביכו אותה. לא כתבתי את המילים עד גיל 50 ומשהו, ואז כתבתי אותו כאילו במבט הצידה. דווקא הדברים האלה יוצאים בסוף אמיתיים, כי ידעתי על מה אני כותב. התלבשו עליי משפטים כל כך פשוטים, כמעט דיבוריים. למשל 'לא נתתי לאיש לדעת' - זה לא משפט רגיל, אבל הוא פשוט וברור כל כך. ואמת נוראה לימים של אז. אולי יכולתי לכתוב אותה רק מפני שעברו כל כך הרבה שנים".
בזמן אמת, אילנה ידעה שאתה אוהב אותה?
"בטח שידעה, היא אהבה אותי אבל גם ילדים אחרים לא פחות, אולי יותר. אני הייתי, איך לומר, ה-safe bank שלה: אני אוהב אותה, אבל היא לא חייבת להשקיע דווקא בי".
ככה באו לי צרות טובות.
"הייתי צעיר ממנה בשנה וחצי ובקיבוץ זה היה נורא משמעותי. לכאורה זו הייתה הסיבה לכך שזה לא קרה, אבל בטח היו גם סיבות אחרות. אבל אני גדלתי על לאהוב. להסתכל על אהבה ולאהוב. זו לא הייתה סתם אהבה צעירה אלא זכורה. למדתי לאהוב תוך כדי שהתבגרתי".
חברי להקת תמוז
(צילום: גבריאל בהרליה)
משה לוי היה שותף יחד עם חנוך להפקה המוזיקלית של האלבום. "שלום היה משמיע לנו את השירים וכשהגיע ל'אהבת נעוריי' אמר,' זה לא בטוח מתאים למסגרת האלבום, אבל אשמיע לכם בכל זאת'. לואי ואני מקשיבים, ואני אומר לשלום, 'מצידי, שכל המסגרת של האלבום תתכופף לטובת השיר הזה'.
"הקלטנו את האלבום 'אור ישראלי' עם מוניקה סקס ועדיין, וגם אז שלום דחה את ההקלטה של 'אהבת נעוריי'. הוא אמר שם לכולם, 'ממילא אין תופים, נוכל לעשות את זה לבד, אתם יכולים ללכת'. ראיתי שהוא מתחמק מההקלטה של השיר, שהוא לא כל כך רצה לשיר אותו, כמו שלא כל כך רצה להקליט את 'דז’ה וו', לדעתי אולי מאותו מקום, כי שניהם באו מפרודיה".
בסוף הוא בכל זאת נכנס להקליט.
"החבר’ה של מוניקה סקס שאלו, 'מה עם 'אהבת נעוריי'. שלום אמר, 'עזבו, בזמן אחר'. והם ענו, 'אבל אנחנו רוצים להיות לידכם בהקלטה'. אז כבר שלום נכנס לאולפן עם הגיטרה האקוסטית ואני עם האקורדיון. ניגנו טייק אחד. החבר’ה של מוניקה סקס אמרו 'מדהים'. אנחנו אמרנו שנעשה עוד אחד לפני שמפרקים את הכלים, כדי שיהיה ממה לבחור. בסופו של דבר בחרנו בטייק הראשון, בדיוק כפי שהוקלט".
שחר אבן צור, המתופף של מוניקה סקס: "'אור ישראלי' התחיל בישיבת חומוס של משה לוי ופיטר רוט, שבה עלה הרעיון שמוניקה סקס תהיה להקת הליווי של שלום באלבום החדש. עשינו ניסיון אחד באולפן, באיזה יום שישי בצהריים. הקלטנו את 'היום' בלי שום הכנה, פשוט באנו והתחברנו. היה סשן אדיר ונפלא. משם המשכנו לחזרות ולהקלטות של האלבום".
פיטר רוט, חבר מוניקה סקס: "ההצעה לבוא ולהיות להקת הליווי בהקלטות האלבום החדש 'אור ישראלי' הגיעה בזמן מעניין מאוד עבורנו - בדיוק הקלטנו את 'חיות מחמד' והיינו במין פרשת דרכים. זו הייתה, כמובן, הצעה שאי-אפשר לסרב לה וגם בחירה מעניינת ואמיצה מאוד, הן של משה והן של שלום: ללכת על להקה ולא על נגני אולפן פר אקסלנס, שבאים לנגן סשנים, כלומר על להקה שבאה עם הסאונד שלה ועם הצבע שלה. זה היה הימור מסוים, ומבחינה אמנותית הייתה כאן אמירה חזקה. אני חושב שמשה נדלק על הרעיון הזה, ואולי שאב השראה משיתוף הפעולה של ניל יאנג ופרל ג’אם. נכנסנו למשטר של חזרות עם שלום, ואחרי כשבועיים, אם אני זוכר נכון, נכנסנו להקליט בלייב.
"ואז קרה הרגע המופלא הזה של 'אהבת נעוריי'. יצא שדווקא בשיר שהכי הצליח באלבום אנחנו, הלהקה, לא ניגנו, אבל זכינו לראות את הקסם מתרחש מאחורי הזכוכית. זה היה, ללא ספק, אחד הרגעים המרגשים, שלא אשכח כל חיי".
היסטוריה קטנה בזמן אמת.
אבן צור: "אני זוכר שהרגשתי שאני כבר מכיר את השיר הזה. הייתה לי תחושה שהוא תמיד-תמיד היה שם. ובסוף הטייק נפל לי האסימון איזה מגיש שלום חנוך. מעבר לכותב נפלא, הוא יודע להגיש טקסט. זה היה ביצוע חי, ממש מול הפרצוף שלנו. ישבנו שם המומים. הצטמררתי. השיר יצא והפך ללהיט גדול. המון ישראלים התחברו לצליל המיוחד הזה של פעם, צליל שכמעט נעלם, ופתאום חזר ברגע הנכון".
אורי זוהר ז"ל
(צילום: שאול גולן)
באותה תקופה הקלטת את 'עירומים', נלחמתם על המצעד.
"נסענו כולנו בוואן להופעה של שלום והמצעד שודר ברדיו. 'אהבת נעוריי' היה בשבוע שלפני במקום הראשון ו'עירומים' במקום השלישי. במהלך הנסיעה זה התהפך- 'עירומים' עלה למקום הראשון . זה היה רגע מיוחד מאוד, וגם קצת מוזר. אבל כל הקרח נשבר מפני ששלום כל כך פירגן. הוא היה, ועדיין, אדם מפרגן ואוהב. ביקש לשמוע עוד שירים שלי ונתן לי רוח גבית מדהימה. בעיניי, 'אהבת נעוריי' הוא באמת אחד השירים הטובים שנוצרו".
