ישי סוויסה לא הבין מה קורה לו. הוא עמד על הבמה בהופעת מנורה חגיגית ומרובת אורחים של רביד פלוטניק, אחרי חודשי עמל ארוכים וקשים על האלבום של הראפר, אלבום שסוויסה עצמו הפיק. הוא עלה לבמה כנגן קלידים, אבל האצבעות שלו סירבו לזוז. זאת לא הפעם הראשונה שהוא הופיע כנגן על במה, גם לא הפעם הראשונה שניגן מול קהל גדול, אפילו לא הפעם הראשונה שהוא הרגיש חרדה קלה לקראת הופעה, אבל הפעם זאת לא הייתה חרדה שאפשר היה להכניס תחת ההגדרה הסימפטית 'התרגשות'. הפעם זה היה הדבר האמיתי.
"זה היה שבועיים לפני שהאלבום שלי ושל אחי, מיכאל, אמור היה לצאת", הוא משחזר, "היינו אמורים לבצע שיר אחד במופע של רביד וכנראה שבתת-מודע הבנתי שאני הולך לעמוד בפרונט עם שיר חדש, וזה עשה לי סוויץ' במוח. כשעלינו להופעה ההתרגשות הלכה וגאתה ואני זוכר את עצמי בעמדת הקלידים מתחיל להרגיש את הקלישאות של דפיקות לב, נשימה קצרה, ואני אומר לעצמי לנשום יותר לאט, אבל זה רק מתגבר".
פלוטניק, שהעיף מבט אחד על סוויסה וראה את החבר שלו חיוור וקפוא, הבין שיש בעיה. אסי ישראלוף, שהתארח במופע בתור זה שמסתלבט על הנגנים, התקרב אל סוויסה, אבל פלוטניק הסיט אותו במהירות לנגן אחר. "באיזשהו שלב אני קולט שהאצבעות שלי לא מגיבות. זה היה סיוט", משחזר סוויסה. "שגיא דהן, שהיה מנהל ההופעה, עלה לבמה, הביא לי שוקולד ועשה לי שיחת מוטיבציה, אבל בשלב מסוים אמרתי לו, 'אני לא מצליח, אני צריך לרדת מהבמה'. אני במצב שאני לא מתפקד באמצע הופעה מול עשרת אלפים איש, ירדתי מהבמה בהתקף חרדה קשה".
הבנת מה קורה לך?
"הייתי בעולם אחר. ישבתי מאחורי הקלעים, בחדרי ההלבשה של שחקני מכבי תל-אביב, בוכה ומרגיש נורא כי אני דופק את ההופעה ואת מיכאל ואת רביד, ורק אני יודע איך לתפעל את המחשב ואני שומע את כולם בפאניקה".
במשך 20 דקות התמודדה הלהקה על הבמה בגבורה ("רביד סיפר לקהל שהייתה לי נפילת סוכר"), עד שסוויסה הצליח לקושש את עצמו חזרה אל הבמה. "שגיא אמר לי, 'אני מכיר אותך, אתה חייב לנסות לחזור אחרת אתה תתחרט על זה כל החיים'", הוא נזכר, "עלינו יחד והקהל התחיל לשיר לי, ורביד לקח אותי ישר לפרונט ואמר, 'ישי מוציא אלבום, ידעתם?' ואני כזה 'רגע, מה? אני לא יכול להיות מקדימה עכשיו', אבל רביד החזיק לי את היד ואיכשהו יצאתי מהסיפור הזה, עם פינאלה כמו בסרטים".
גאולה.
"חוויה מטורפת. הרגשתי רע אבל כולם אמרו לי, 'אתה ניצחת את הדבר הזה, אתה גיבור', ומבחינתי זה הסיפור של החברות הגדולה שלי עם רביד. הוא יכול היה להגיד 'יש לי פה נגן, זאת אחת ההופעות הגדולות שלי והוא לא מתפקד', אבל הוא בחר דווקא לקחת אותי ולתמוך בי. הבנאדם הזה הוא המנטור שלי מהמון בחינות".
יפה ירקוני ז"ל (משמאל)
(צילום: צביקה טישלר)
מה אתה חושב שהלחיץ אותך?
"זה היה שילוב של פחד מחשיפה וגם עישנתי אז הרבה יחסית, מאז הפסקתי. בתקופה של 7 באוקטובר חזרו קצת החרדות, אבל עכשיו אני מרגיש בשל יותר לעמוד קדימה לבד".
"האלצהיימר אצל סבתא התחיל כשהייתי בן 8. אני זוכר שהיינו אצלה והיא חשבה שהתחצפתי והיא צעקה 'הוא התחצף אליי'. אמא שלי ראתה ואמרה 'הוא לא עשה כלום'. אני זוכר את זה כרגע מוזר, איבוד קשר עם המציאות. הבנתי שמשהו משתנה"
אולי זה לא מקרה שעד היום סוויסה, 33, היה ספון בעמדת המפיק המוזיקלי, האיש שמשכלל ומלטש את כוכבי ההיפ-הופ הישראלי, כמו רביד פלוטניק ויסמין מועלם, ומרעיף מכישוריו גם על אמנים כמו תמיר בר ('שם טוב האבי'), ומרגי. כשכף רגלו דרכה בקדמת הבמה הוא חלק את תשומת הלב עם אחיו, הראפר מיכאל סוויסה, אחרי שיצרו יחד את האלבום המצליח 'מיטת קומותיים'. אלא שמתברר שדווקא מי שגדל בבית של אנשים בחזית הבמה נזקק לתהליך ארוך כדי להסכים להיות בפרונט בעצמו: האלבום החדש שלו, שיוצא החודש, 'עולמו המופלא של הבן שושיינז', יהיה הפעם הראשונה שסוויסה ניצב לבדו בחזית ונוגע בחומרים חשופים כמו האתגרים שמציבה הזוגיות שלו, ה-FOMO שהוא חווה והחרדה מהרגע שבו הפרוז'קטורים יכוונו אליו. בחודשים הקרובים סוויסה יגלה אם הוא אכן עשוי מהחומרים שמהם קורצה משפחת המוצא שלו, בכל זאת עסקינן בנכד של הזמרת יפה ירקוני ובבן של השחקן מאיר סוויסה.
"אני לא מרגיש שאני בהכרח מתקרב או מתרחק ממה שהמשפחה שלי עושה", הוא מבהיר, "אני חושב שמיכאל ואני ביססנו את עצמנו בזכות עצמנו. בסוף, רוב הקהל שלנו בכלל לא מכיר את אבא שלנו. אני בכלל לא התחלתי עם היפ-הופ, למדתי ב'רימון' והייתי בחיפוש של עצמי מוזיקלית, מיכאל התחיל לעשות היפ-הופ, גרנו בבית של ההורים, שמעתי את החברים שלו באים לעשות איתו ביטים בחדר ליד אבל אני לא הבנתי את זה כל כך בזמנו. לאולפן שלי באו החברים הג'אזיסטים ועשינו מוזיקה, ואז הוא הוציא אלבום ראשון שמאוד הצליח, ואני מודה שרק אחרי שהוא קיבל הכרה עם המוזיקה שלו, הבנתי שהוא טוב במה שהוא עושה".
מאיר סוויסה
(צילום: יאיר שגיא)
הוא פתח לך את הצ'אקרה.
"זה הרבה בזכותו. עם השנים גם החברות שלנו נהייתה הרבה יותר קרובה. עבדנו יחד גם על האלבום המשותף והוא המנהל האמנותי של האלבום שלי, ואני חושב שלא רבנו אפילו פעם אחת בכל התהליך".
היפ-הופ או לא, המורשת המוזיקלית של סוויסה הולכת עוד דור אחד אחורה – קולה של סבתו מצד אמו, יפה ירקוני, עיטר במשך שישה עשורים את תקומתה של מדינת היהודים, על קרבותיה, שמחותיה ולקראת הסוף גם על מחלוקותיה. "היא לא אהבה שקראו לה 'זמרת המלחמות' כי היו לה הרבה מאוד צדדים אחרים", מפרש סוויסה, "היא עשתה הרבה ג'אז ומוזיקה סלונית ודברים שהיו אז סוג של פופ. ב-2023, הפקתי את האלבום של יסמין מועלם, והשיר 'יהיה טוב' מתוכו הפך להיות שיר המלחמה של 7 באוקטובר. אז זה לא בדיוק סגירת מעגל, אבל אחד הרגעים האלה שהיקום מתכתב עם עצמו".
העובדה שהייתה פיגורה מוזיקלית משמעותית לא מנעה מירקוני לשמש כ"סבתא מדהימה, שתמיד היה כיף לבוא אליה לארוחות, מאוד חמה ואוהבת. כשהייתי בן שמונה התחיל אצלה אלצהיימר וככה גדלתי איתה עד שהיא נפטרה, אחרי איזה שמונה שנים של הידרדרות נורא איטית. זה כואב, יש משהו במחלה הזאת שקשה בעיקר לקראת הסוף, אתה רואה בנאדם מאבד את עצמו ונהיה משהו שהוא לא. אבל זה מאוד איטי ואני לא יודע אם זה טוב, לא חוויתי מוות פתאומי ואני מקווה שלא אחווה, אבל זה בטח אחרת ממשהו שאפשר לעכל. אתה מתאבל כשהבנאדם עוד בחיים".
מתי הבנת בתור ילד שמשהו משתנה?
"היא אף פעם לא צעקה, אבל תמיד הייתה חמה. ואני זוכר בתור ילד שהיינו אצלה והיא חשבה שהוצאתי לה לשון או התחצפתי, והיא צעקה 'הוא התחצף אליי!' ואמא שלי ראתה את זה ואמרה 'הוא לא עשה כלום', ואני זוכר את זה כרגע מוזר, איבוד קשר עם המציאות, מין רגע שהבנתי שמשהו משתנה. כשהתבגרתי הבנתי קצת יותר. אני בטוח שבשלב מסוים בקריירה אני אחזור אחורה וארצה לעשות עוד דברים שקשורים אליה, להכיר אותה לדור הצעיר".
"בהופעה של פלוטניק במנורה אני קולט שהאצבעות שלי לא מגיבות. זה היה סיוט. מנהל ההופעה עלה לבמה, הביא לי שוקולד ועשה לי שיחת מוטיבציה, אבל אמרתי, 'אני לא מצליח, אני צריך לרדת מהבמה'. ישבתי מאחורי הקלעים, בוכה ומרגיש נורא כי אני דופק את ההופעה ורק אני יודע איך לתפעל את המחשב ואני שומע את כולם בפאניקה"
החיים, כידוע, מגיעים בצרורות, ובמקביל ליציאת האלבום ולהופעת השקה ב-5 בספטמבר ב'גגרין' בתל-אביב, ולהשתתפותו בסרט "גבעה 338", הוא משתדל לתרום את חלקו להפקת אירוע משמעותי לא פחות: בעוד חודשיים הוא יחליק טבעת על אצבעה של בת הזוג שלו, שיר הדס מאיר (29), שדרנית רדיו ואשת תקשורת, או כמו שסוויסה מגדיר את זה "גאונה שטובה בהכל". במשך חודשים ארוכים תיכנן סוויסה את ההצעה – הפקה שכללה כתיבה, הלחנה, תזמור, הבאת צלם ומציאת לוקיישן – שתיעוד מרגש שלה עלה לאינסטגרם ו"התפוצצה באינטרנט, יצאה מפרופורציה", הוא מתאר, "זה היה מלחיץ יותר מכל דבר אחר שעשיתי".
למה השקעת כל כך?
"כי אני כל כך אוהב אותה, ואנחנו שנינו חולי דיסני ואוהבים את הקלישאות האלה ותמיד רציתי לעשות לה משהו שידעתי שהיא תאהב. זה היה אחד הרגעים המרגשים. בכיתי".
בווידיאו שהפקת אתה מדבר עם עצמך, ובסוף הווידיאו – שצולם מראש – אתה שמח שהיא הסכימה. כלומר ידעת שהיא תסכים.
"כן. מישהו אמר לי, 'היית צריך להפיק גם את הגרסה העצובה למקרה שהיא תגיד 'לא', אבל היינו כבר ארבע שנים ביחד והיה ברור לאן זה הולך. ידענו שזה זה".
רביד פלוטניק
(צילום: ירדן רוקח)
היה לך ברור שזה יעלה לרשת.
"ידעתי שזה מה שהיא תרצה, שזה יצולם, שיהיה תיעוד. זאת מזכרת מטורפת להראות לילדים שלנו יום אחד. ילדים גדלים למציאות של אינסטגרם וטיקטוק. אז יש להם תיעוד שלהם מגיל אפס עד לכל החיים, אני חושב שזה דבר יפה. אני לא רגיל לזה, אני יליד הניינטיז, העולם השתנה הרבה ב-20 השנה הראשונות של חיי".
כשהיה בן תשע, ההורים שלו, מאיר ורותי סוויסה, החליטו להפריד כוחות. "אמא שלי ואנחנו עברנו לארה"ב לשנה וחצי בערך, הייתה לנו משפחה שם, ואבא שלי הגיע לבקר מדי פעם", הוא מספר. "אני מניח שזה היה לי לא קל בתור ילד, אבל לא חוויתי את הגירושים כמשהו טראומטי".
הזוגיות שאתה רואה בבית שאתה גדל בו משליכה לא פעם על הזוגיות שאתה מייצר.
"אני לא מסתכל על המודל של הזוגיות שלהם כהשראה בשבילי. הם אף פעם לא הסתדרו טוב כזוג ואני חושב שהיום אנחנו במקום משפחתי מדהים, יש לנו ארוחות משפחתיות, כל שישי אבא שלי בא עם אשתו ואחותי הקטנה עלמה לבית של אמא שלי, עושים חופשות משפחתיות ביחד.
"כמעט כל זמר שעבדתי איתו היה אצלי בארוחת שישי. רביד אוהב לבוא ומרגי היה, אמא שלי מבשלת לכולם וזה אירוע שנמשך עד אחת בלילה, וצחוקים. זה הפך להיות סיפור של משפחה קצת מוזרה אבל מגובשת. מה שקורה היום מרגיש הרבה יותר נכון וטבעי ממה שהיה אז".
כמו ההתקדמות למרכז הבמה, גם ההיכרות של סוויסה וארוסתו התרחשה בהדרגה. "היא השתתפה בפרויקט של עודד פז מ'הפיג'מות' שאני הפקתי מוזיקלית", מספר סוויסה, "תמיד בראש שלי היא הייתה בחורה מאוד יפה אבל היא הייתה בזוגיות, אז זאת בכלל לא הייתה אופציה. אחרי תקופה מסוימת היא שלחה לי הודעה, 'מה, נעשה אולי איזה קפה או משהו כזה?' ובגלל שהיא גם שדרנית רדיו, אז חשבתי שבקטע מקצועי כזה. אמרתי לה, 'בכיף, אני פשוט נורא עסוק, אז אולי נדבר בעוד שבוע ככה?' לא שיקרתי, הייתי נורא עסוק. ואז היא כתבה לי, 'הכוונה לדייט, אם לא הבנת'. אז אמרתי לה, 'אה! לא הבנתי. אני פנוי מחרתיים'".
דבר הוביל לדבר וכמה חודשים אחרי הדייט הראשון גם הכתובות אוחדו רשמית."עד לשיר, הייתה לי זוגיות אחת רצינית של חצי שנה", הוא חושף, "וגם זה לא היה קשר הכי בריא, למדתי את זה רק עם הזמן. שיר אולי נראית יותר מוחצנת ממני, אבל שנינו אנשים של פרונט בסופו של דבר. אני מתייעץ איתה על הכל, היו שירים שהשמעתי לה והיא עשתה ממש עיבוד לשיר. בסוף השיר 'שוב' אני אומר 'אנחנו נמצא את הזמן להספיק את הכל, נטוס ליפן ולדיסנילנד'. עכשיו נשאר לנו רק לסגור את יפן".
