אחרי שזימנה לעצמה בהצלחה חוזה עם לייבל אירופי, הופעות ביפן וסינגל שנמכר לחברת אפל, רותם אלג'ם אסולין הייתה בטוחה שלזמן לעצמה לידה טבעית וקלה יהיה קטן עליה. אבל דווקא הפעם התפקשש לה. "רציתי לידה טבעית, אבל אחרי 25 שעות צירים שבהן שום דבר לא התקדם, לקחתי אפידורל. אחרי עוד עשר שעות שבהן אחיות שסיימו משמרת אחת הגיעו שוב למשמרת נוספת, נעמד מעליי צוות של רופאים ואחד מהם אמר, 'שלום רותם, יש לך עכשיו שתי אפשרויות כי אי-אפשר לחכות יותר: או לידת מלקחיים או קיסרי'".
היא בחרה באפשרות הראשונה, ובמשך שבועות סבלה מכאבים. "איך שחזרתי מבית החולים התפרקתי בבכי. לא הצלחתי להבין מה עובר עליי – ילדתי עכשיו, אני אמורה לדאוג לבן שלי, לשאוב ולהניק, אבל פיזית אני לא יכולה לעמוד או לשכב או לשבת".
ואיך עברה ההתאוששות?
"בסוף הלידה עצמה, בגלל שהיא הייתה כל כך ארוכה, היו לי כמה דקות שלא הרגשתי כלום. בן הזוג שלי עמד לידי ובכה, אבל אני, במשך רבע שעה, לא הרגשתי כלום. זה אולי נשמע מעט, אבל אלו 15 דקות שאת לא מרגישה כלום אחרי שילדת בן אדם. רק אחרי זה התחלתי לבכות ולהרגיש, ואני יודעת שיש כאלו שלא מרגישות לילדים שלהן כלום גם חודשים, אז אני בת מזל. אחרי הלידה כל הגוף כאב חודשים והמוח הפך לפיתה.
"מאז אני יודעת שאם הוצאתי בן אדם במשקל 3.440 קילו מהפות שלי, סליחה על האובר-שרינג, אני יכולה לעשות הכל, ואני רוצה לרקוד ולחקור את זה שאני אישה שיש בה כל מיני צדדים - שהיא גם אמא, והיא גם סקסית וגם רוצה לעשות כיף. הגוף שלנו הוא חייזר. זה לא להאמין שהדבר הזה מתרפא. עכשיו כשאני רואה אמהות, אני חושבת – רגע, גם את עברת את הדבר הזה? גם את חזרת מהתופת הזה? איפה המדליה שלך?"
"בברלין שאלו אותי כמה פעמים מה הדעה הפוליטית שלי ורק לפי זה החליטו אם להכניס אותי לליין-אפ של פסטיבלים. היו אומרים לי שיש פלסטינים שגם מופיעים והם רוצים לדעת אם אני ציונית או לא ולפי זה להחליט אם אוכל להופיע איתם"
בעקבות 36 השעות המדוברות, אסולין, 35, ילדה את הלהיט 'תזמני' שבו היא משתפת פעולה עם אנה זק, וכן, גם את סמי, שאוטוטו יחגוג שנה. "הוא נקרא על שם סבא שלי, שיהיה בריא. הוא המודל לחיקוי שלי. הוא הגיע ממרקש למעברה והעז לעבור לתל-אביב ולפתוח מתפרה. כשהכרתי את בן הזוג שלי, רועי (זומר, הבעלים של חנות תקליטים, בית קפה ופיצרייה בתל-אביב. ת"נ) אמרתי לו שאם יהיה לנו בן, נקרא לו סמי, והוא אמר 'ברור, אני אוהב את השם הזה'".
בדיעבד אפשר לסמן את הבחירה בהומאז' לסבא סמי כעוד לבנה צהובה בדרך שאסולין עשתה עד להכרה שאין מקום כמו בבית. לפני עשור היא נסעה לברלין כזמרת ג'אז, אבל שם מצאה את עצמה נמשכת דווקא לסצנת ההיפ-הופ. היא הוציאה שלושה אלבומים באנגלית תחת השם ג'יי למוטה וגם הופיעה ביפן תחת הכינוי סוזומה. לפני חמש שנים, בשיא הקורונה, חזרה לארץ והתחילה ליצור בעברית ולאמץ לעצמה את השם אסולין, כמו שם נעוריה של אמה. האלבום החדש, 'ישראליאנה' והסינגל החדש 'זהרה' שהוציאה עם גל ג'ומה, מזקקים את הטרנספורמציה שעברה - מנסיכת ג'אז בינלאומית לבאד-אס וומן, שעושה היפ-הופ וסלסולים.
גל ג'ומה
(צילום: שי תמיר)
"כילדה מבית מרוקאי, במעגלים של ג'אז הייתי מצניעה את המזרחיות כי התביישתי בה. עכשיו אני מרגישה גאה להגיד - אני רותם אלג'ם אסולין מחולון. זו האבולוציה שלי כיוצרת שמבטאת את השינוי שעברתי בין לרצות משהו בינלאומי, לבין הרצון למשהו שורשי, חשוף. ואם פעם מאוד רציתי לגעת באנשים מהמקום הדרמטי, היום אני פשוט רוצה לשמח, לגרום לאנשים לרקוד".
דווקא כשמסביב יש פחות סיבות לרקוד. הרצון הוא לספק אסקפיזם?
"להפך. אחרי שאיבדתי בן דוד שני בנובה, היו לי כמה ימים שהייתי עם כולם בהלם, אבל חזרתי לאולפן יחסית מהר כי זה המקום שבו אני מעבדת רגשות. אני חושבת שכשאנשים חווים טראומות מתעורר רצון להרגיש מוגנים. אני מרגישה מוגנת באמצעות מוזיקה מרימה ומסרים חיוביים".
ועם זאת את מדברת בשירים גם על המציאות הלא-תמיד כיפית.
"נכון. 'ישראליאנה' מדבר על המציאות שאני חיה בה. על זה שאת חווה חוסר ביטחון וצריכה לרוץ עם הילד שלך שרק נולד לחפש מקלט, והלב דופק לך, ואת בעצם רוצה לרוץ לים".
היית יכולה לוותר על זה ולהמשיך בחו"ל.
"הייתי חייבת לחזור. באירופה תמיד הרגשתי עלה נידף ברוח, ודווקא פה, עם כל חוסר הביטחון, אני מרגישה הכי בטוחה".
אבל עכשיו כאמא, יש לך עוד אחריות מאוד גדולה.
"ברור שזה מה שההיגיון אומר, אבל הרגש אומר אחרת. זה כמו מערכת יחסים הרסנית. אני מרגישה שפה אני לא צריכה להסביר את עצמי. בברלין שאלו אותי כמה פעמים מה הדעה הפוליטית שלי ורק לפי זה החליטו אם להכניס אותי לליין-אפ של פסטיבלים. היו אומרים לי שיש פלסטינים שגם מופיעים ורוצים לדעת אם אני ציונית או לא ולפי זה להחליט אם אוכל להופיע איתם".
ומה ענית?
"התשובה שלי תמיד הייתה שאני עושה מוזיקה, באתי לעשות כיף".
קיבלו את זה?
"לא תמיד אהבו את זה. הרגשתי שאני כל הזמן צריכה להכניס פוליטיקה למוזיקה שלי, וזה נורא מעייף. פה אני לא צריכה לעשות את זה".
רותם אלג'ם אסולין
(צילום: שי תמיר)
בעצם כל זה היה עוד לפני המלחמה, מה קורה שם היום?
"אפשר להגיד שכל הקשרים שלי באירופה התפיידו. ב-24 בינואר 2024 התקשרו מהלייבל שלי ואמרו 'יש לנו את המאסטרים לאלבומים שלך לעוד שלוש שנים, אבל החלטנו להחזיר לך אותם כבר עכשיו, כי אנחנו מרגישים שהמצב מתחמם ואנחנו לא רוצים את הפוקוס הזה'. אמרתי להם שזה מוזר והנציג של החברה אמר 'אני יודע, אבל מה זה משנה? את גם ככה עכשיו בישראל וכותבת בעברית'".
יצא לך להופיע שם מאז המלחמה?
"הגעתי לטור עם האלבום הקודם שלי, 'אסולין', ויוצרת דרום-אפריקאית מוכרת, שיצא לי לעבוד איתה, ביקשה לא להגיע להופעות שלי. נחתּתי בברלין והגיע אליי צילום מסך של הסטורי שלה שבו היא מסבירה למה לא לבוא להופעות שלי, והתחלתי לבכות. פחדתי שמשהו יקרה לי – אני בברלין, בלי אבטחה, ואז אמנית מפורסמת מחרימה אותי. זה לא היה נעים".
ובכל זאת אנשים באו?
"כן, אבל אני מרגישה שזה היה מאוד פוליטי, היו אנשים שבאו כדי להראות תמיכה בישראל. אני מאוד מקווה שזה ישתחרר ושאנשים ילמדו להיות יותר פתוחים ולא לקטלג לפי פספורט. אז אחרי כל זה ולמרות הכל, אני מרגישה הקלה להיות פה".
אבל גם פה ההייטרים מוצאים אותה. לפני כשבוע מגזין התרבות והאמנות הבינלאומי Plastik פירסם השוואה בין הקליפ 'זהרה' לבין הקליפ Ganeni של הזמרת הפלסטינית אליאנה, שיצא ב-2024. בין השאר נכתב שם "אותו פריימינג, אותו הסטיילינג, אותה כוריאוגרפיה, וגם לוקיישנים. השראה זה סיפור אחד. רימייק באיחור של שנתיים זה כבר סיפור אחר לגמרי".
"ברגע שגל ואני הקלטנו את השיר, הסוכנות העבירה אותו לבמאים ואחד מהם נתן תסריט שממש אהבנו. צילמנו את הקליפ בלי להכיר את האמנית, השיר והקליפ", היא מסבירה. "אנשים מחכים להזדמנות לצאת על ישראלים ברשת, וכמות ההודעות והאיומים שקיבלתי היא בלתי נתפסת. כמובן שזה הגיע גם למעגלים שאני מכירה באירופה, ואנשים שאני מכירה מפרסמים את זה בלי שאף אחד עוצר לרגע לבדוק מה באמת היה. נפתח עוד חלון ברשת לעוד גזענות כלפי ישראלים. זו סיטואציה לא פשוטה שאני פוגשת שוב ושוב כבר שנים. אני גאה ב'זהרה', ואני לא יכולה לתת לקליפ להיות הפוקוס. זה שיר מקורי, להיט לא מהעולם הזה".
אסולין יודעת להגיד בדיוק מתי היה הרגע שבו נקשה בנעליים וביקשה חזרה הביתה. "אופירי (אופיר יוגב, ראפר ומפיק שעבד איתה על האלבום יחד עם עמרי בר. ת"נ) ראה אותי מופיעה בברלין ואמר, 'הכל יפה, את נשמעת טוב, אבל הכל מסודר מדי'. באותו רגע הבנתי שבאירופה למדתי הרבה דברים, אבל גם איבדתי את החתיכה בפאזל שחסרה לי – את הבית שלי, השפה, הצחוקים. באמת היה משהו בפרפורמנס שלי שהפך להיות אירופי יותר, ואני באה ממשפחה שבאים עם JBL ועושים קריוקי. אנשים מאוד חמים וכן, הם גם פורח - וזה הווייב שהיה חסר לי".
אסולין וגל ג'ומה בקליפ "זהרה"
(צילום: ברוס מלאן)
ואיך המשפחה שלך מקבלת את מה שאת עושה עכשיו?
"הם טסים על זה. אתמול הופעתי וכולם עמדו בשורה ראשונה ומצלמים – אבא שלי, אמא שלי, אחי, אחותי, האחיינים, כולם גאים בי. הרבה שנים הם לא הבינו מה אני עושה, והיום הפידבקים מהם מאוד מחזקים אותי. את תמיד רוצה שההורים שלך יהיו גאים בך".
"הבנתי שבאירופה למדתי הרבה דברים, אבל גם איבדתי את החתיכה בפאזל שחסרה לי - את הבית שלי, השפה, הצחוקים. באמת היה משהו בפרפורמנס שלי שהפך להיות אירופי יותר, ואני באה ממשפחה שבאים עם JBL ועושים קריוקי"
בדומה לקשר עם ג'ומה, גם החיבור לאנה זק ידע דרמות. הן נפגשו כשזק הקליטה את השיר שאסולין כתבה, 'ילד שמנת', שבו הזכירה את דניאלה פיק. "זה הרגיש כמו הדבר הכי מרים בעולם לאזכר את האירוע הבלתי נתפס הזה, שנמצאת כאן כוכבת ישראלית שגדלתי עליה, שמיגנטה לכאן את טרנטינו. זה נכתב מנקודת מבט הומוריסטית ומרימה, אבל דניאלה לא כל כך התחברה למחווה, אז שיחררתי והורדתי את השורה. אחרי שדיברנו היא הבינה מה ניסיתי לעשות, ועדיין לא רצתה שהשם שלה יהיה שם".
נעלבת?
"זה באסה לרצות לתת מחווה לאמן ולגלות שהוא לא כל כך שמח לקבל אותה, אבל זה הסיכון שלוקחים ביצירה. מצד שני, כשסיפרתי לדנה אינטרנשיונל שכתבתי שיר על שמה, היא עפה על זה".
ולפחות זה לא מנע מאנה להקליט איתך אחר כך את 'תזמני'.
"תוך כדי עבודה על 'ילד שמנת' אמרתי לה שכחלק מהזימונים שלי לאלבום הבא, יש לי איזה ויז'ן שהיא נכנסת באחד השירים לוורס קצר. היא אמרה 'בטח', ותוך שעה כתבנו והקלטנו את החלק שלה בשיר 'תזמני'".
אז למרות כישלון זימון הלידה הטבעית, את עדיין מאמינה בשיטה.
"אנשים חושבים שאני באה לצחוק, אבל אני מאוד מאמינה בכוח להגיד לעצמנו דברים. למשל, לפני שנים כתבתי פתק שאני רוצה להופיע ביפן ותליתי אותו מעל המחשב. זה היה הרבה לפני שזה היה ריאלי – וזה קרה".
ומה את מזמנת עכשיו?
"סולד-אאוט להופעה בברבי ב-14.9, וגם להיות בריאה כדי להיות אמא הכי טובה ולייצר עוד מוזיקה ולשמח עוד אנשים".
ולהגיע לאירוויזיון? השנה כמעט הצלחת לעשות את זה עם שיר שכתבת עבור נועם בתן.
"זו הייתה אחת האכזבות הגדולות שלי. אני מחשיבה את עצמי אדם עם עור של פיל והפעם הייתה תחושת כישלון. נועם הקליט את ארבעת השירים שהגיעו לבחירה הסופית וכששמעתי אותו שר את השיר שלי, הייתי בטוחה שזה השיר שיביא את האירוויזיון לישראל".
אז אולי טוב שהוא לא נבחר.
"ככה פתרתי את זה לעצמי בראש".
גל ג'ומה ורותם אלג'ם אסולין
(צילום: צילום מסך)
החלום הוא להגיע לשם ככותבת או כפרפורמרית?
"חלום שלי להופיע שם. אני חושבת שאני אירוויזיון מטיריאל, אבל אני לא רואה את עצמי בריאליטי שלא כשופטת, אז כרגע אמשיך לנסות שזה יקרה כיוצרת. יש לי צורך גדול ששיר שלי יהיה על הבמה הזו. בינתיים אני נותנת בהופעות שלי את השואו הזה, עם הרקדניות וכל השאבנג. זה עוזר לי להשלים את הסיבוב שלי כאמנית, שהייתה צריכה לנסוע, לראות עולם, לראות תרבויות, להתרגש, לחזור לכאן ולהגיד שאני בכלל רוצה לעשות 'יא-חבבי אנא איסמי זהרה' ולשקשק ולגרום לאנשים לשקשק. לחזור לחפלה עם ה-JBL והקריוקי".
