ההורים של גלעד כהנא גילו שלבן שלהם יש להקה דרך הקיבה. השנה היא שנת 1999 ואמא של כהנא שמה לב שכל מיני אנשים שהיא לא מכירה באים ואוכלים את השניצלים שלה. אבא של כהנא הסתקרן לגבי זהותן של הבריות המסתוריות. "זה יאיר קז, הבסיסט", ענה לו כהנא הבן. "זה המתופף וזאת הזמרת, אבא, מה לא ברור?" "אני לא מבין", תהה האב, "יש לך להקה? אתה כאילו הזמר?! אבל אתה לא זמר!" התשובה החיובית עוררה דאגה במשפחה, "כולל שערות לבנות ממש שנוספו להורים שלי", הוא נזכר. השיר 'וואו' יצא ביום שלישי וביום שבת היה ספיישל בגלי צה"ל על השיר. אחרי זה ההורים שלי התקשרו אליי ואמרו, 'גילי, כנראה שזה אומר משהו מה שאתה עושה שם, כי בתוכנית אמרו דברים מאוד יפים'".
העבודה על 'גג', האלבום השני של הלהקה שהוקלט שבע שנים מאוחר יותר, כבר התנהלה אחרת. לפעמים אדם מנסה להימלט ממשהו רק כדי לגלות שבעצם הוא לא בורח אלא רודף, רץ לעבר משהו אחר. חברי ההרכב ויתרו על מפיק חיצוני והפיקו את האלבום בעצמם. הלחנים נחצבו בג'אמים ארוכים של אלתורים. המילים התימהוניות לכאורה של כהנא התחלפו בטקסטים מינימליסטיים וישירים יותר שהוא ניקז מתוך תקופה קשה וכואבת בחייו, שכללה בין היתר גירושים, מות אם, אבא גוסס ואובדן קול. זאת כבר לא הייתה 'ג'ירפות' הנונסנסית, הצינית, החידתית והסטלנית, ששרה על מקררים וסמים קלים, להקה עם "אלבום עקום ומוזר", כמו שמגדיר אותו כהנא. כולם היו מושקעים ביצירה של 'גג' ובו-זמנית הימרו שהאלבום לא עומד להצליח. ואז יצא 'גג', 11 שירים שדיברו על אובדנות, קריסה, מאבק, זוגיות כבויה, תסכול וחרדת נטישה, והוא עשה בדיוק את המסלול ההפוך מהציפיות: נמכר במהירות, שיר הנושא הפך לאחד השירים הפופולריים של הלהקה וסיבובי ההופעות של הלהקה הפכו סולד-אאוט.
20 שנה אחרי, 'גירפות' חוזרת לאלבום ההוא עם הופעה חגיגית בבארבי (17.9), בהרכב מפואר של 16 נגנים, וב-24 בדצמבר היא תדרוך לראשונה בהיכל התרבות, במופע שיכלול ביצוע מלא של כל האלבום "באופן הכי קרוב לביצוע המקורי", ואז "את כל השירים שלא ניתן שלא לעשות, אחרת יהיה לינץ'", מאבחן כהנא.
היכל התרבות, כמו קיסריה ומנורה, זה הגביע הקדוש של המיינסטרים.
קז: "אני לא מרגיש כאילו 'וואו, הגענו להיכל התרבות', אני לא יודע אפילו איך להסתכל על זה. זה הצד הפחות מעניין במה שאנחנו עושים".
אבל אי-אפשר להתכחש לזה שהתחלתם כווירדוז והפכתם ללהקה עם שירים שמשמיעים בחתונות.
"הצעד הזה באופן מוזר קרה דווקא באלבום שאותו אנחנו חוגגים. באלבום השני עשינו את הקרוסאובר לשירים שאפשר להשמיע גם בגני ילדים, לפחות מבחינה מוזיקלית, ועשינו קפיצת גדילה בסוג הקהל שלנו, אבל את זה אני מבין בדיעבד, זה לא היה מכוון. זאת בהחלט תחושה נעימה, כשפתאום משמיעים שיר שלך במקומות שהשירים הקודמים לא הושמעו".
כהנא: "האלבום הראשון היה זהב, הוא לא היה אלבום שוליים. כש'וואו' יצא הרגשתי שהוא נהיה להיט בערך תוך שעה. זה לא שיאיר ואני אמרנו 'וואו, איזה מיוחדים אנחנו', לא היה שם סנוביזם. היינו מאוד מכונסים בתוך עצמנו ולא שייכים לשום זרם באותו זמן, כי שכשאתה יוצא עם אלבום ראשון אתה חסר ביטחון, אתה לא באמת יודע איך הוא יתקבל. אגב, גם הייתי בטוח ש'רמי' יהיה להיט מדינה ברדיו. הוא נהיה להיט דרך הופעות אבל החרימו אותו ברדיו. מצד שני 'מונוגמיה', שזה שיר שלחלק מהאנשים היו בעיות עם המילים שלו, הפך לשיר שהושמע בכמה וכמה חופות שדיווחו לי עליהן".
ללמדך ש..?
"שדווקא דברים עקומים או מוזרים או מיוחדים יש להם הרבה יותר קהל ממה שנדמה. כתבנו שיר על סמים והוא התקבל מאוד מוזר, למרות שלנו היה נורא ברור שזה נושא די עממי. כולם מעשנים. מה הסיפור? 'רמי' זה שיר שעד היום אני לא יכול לרדת מהבמה בלעדיו. מצד שני, 'גג' הוא שיר מאוד פשוט, שזה גם היה בעוכרינו כי בהתחלה אנשים לא ידעו אם אפשר לשיר שיר על אישה אובדנית. מיכל זוארץ פתרה את זה בצורה נהדרת. כשהתארחנו אצלה בתוכנית היא סיפרה לנו שהבת שלה התאהבה בשיר, שמעה אותו בלופים ובסוף שאלה 'אמא, על מה זה?' אז היא ענתה 'זה על חתולה שעולה לגג'".
קז: "פעם בחצי שנה יש לנו ויכוח על שיר. הוא משמיע לי דברים מדהימים ואני אומר 'מעולה, אבל לא מרגיש שזה שלנו כל כך'. 'אפריקה' לדוגמה זה שיר שלא הצלחתי להתחבר אליו, והוא הלך ועשה מזה להיט שלו. עד היום הוא כועס שאני לא מרשה לו לנגן את זה בהופעות"
למרות שמדובר בפרויקט שמתכתב עם העבר, נוסטלגיה היא לא חלק מהמודל העסקי של כהנא את קז. "אנחנו לא טיפוסים נקרופיליים במיוחד, אין בנו התרפקות על מה שהיה", כהנא מסייג, "אבל קורה שפתאום אתה מגיע לשיר שאתה לא מבצע בהופעות ושכחת איך זה לבצע אותו בלייב, ואתה אומר 'רגע, זה בכלל אחד השירים שאני הכי אוהב!' זה כמו לפגוש חבר אחרי הרבה זמן ולהתחיל לדבר איתו בדיוק מהמקום שהפסקתם. לא צריך לתחזק את מערכת היחסים הזאת".
קז: "ההצדקה לחזור לאלבום היא רק אם אתה מנגן ומרגיש שאתה על גל שממש שווה את זה, ואני תמיד מאוד ביקורתי כלפי המוזיקה שלנו".
כהנא: "אנחנו לא אנשים שמקילים אחד על השני. יאיר הוא ההפך מיס-מן וגם כשעשינו את האלבום הקשינו על עצמנו. אין ב'גג' שירים שהוכנסו כגחמה - כל שיר הוא משקולת כבדה, 'גג' הוא הלהיט של האלבום והוא התפלח אליו אחרון, לא בגלל שלא אהבנו אותו אלא כי עשינו לשיר הזה כמה ורסיות. הוא התחיל בכלל כשיר של שיכורים, מהיר, כמעט שיר חרדי כזה. כשיאיר הצטרף אליי לעבודה הוא הפך לשיר אלקטרוני. יאיר הביא ביט מטורף שהיה מושלם אבל הרג את השיר, כי זה לא שיר לביט אלקטרוני בשום צורה. ככה נתקענו עם כל מיני גרסאות עד שבסוף, באמת מתוך ייאוש, סתם ניגנו אותו בעדינות בחדר ופתאום הכל עבד.
להקת הג'ירפות
(צילום: עמית ישראלי)
"אבל כן, האלבום הזה הוא קפסולה של תקופה, ואני, כמאזין, כשאני פוגש בפעם ראשונה שיר של הקיור או של הסמית'ס, יש את השיר עצמו ואת הגדולה שלו. יש את הרגע ששמעתי אותו ואת כל התקופה שבעצם מתקפסלת לתוך השיר הזה. אז באלבום שאתה יצרת זה על אחת כמה וכמה, ובטח כשאתה מנגן אותה ממש כאלבום שלם".
קז: "זה כמו לחזור בדמיון מודרך לתקופה הזאת, אבל עם התודעה של מי שאתה היום".
כהנא: "וזאת חוויה מהנה, כי כתבתי את האלבום הזה ממקום מאוד קשה, אבל היום אני בתקופה טובה בחיי. ואני מסתכל אחורה ואומר, הקושי הזה היה קריטי בשבילי כאדם וככותב ויוצר, כדי בכלל להגיע לאנשהו בחיים. וכשאתה רואה את זה בדיעבד זה עושה לך טוב, כי אתה מבין שכשהחיים שוברים אותך, זה הדבר היחיד שיהפוך אותך למורכב, כי אתה צריך להרכיב את החלקים השבורים. הבדיעבד עוזר לראות את זה בצורה מאוד נקייה. זה סוג של תקשורת בין מי שאתה היום לאתה שהיית פעם".
יש משהו שאתם מתגעגעים אליו בתקופה ההיא שאין לכם היום?
קז, נחרץ: "לא".
כהנא: "אני מנסה להתאמץ בשבילך, ממש מנסה. געגוע זה משהו שזר למהות שלי, ואולי גם זה אחד החיבורים בינינו. אנחנו כמעט ולא מדברים על איך היה פעם. זה מתבטא רק כשאנחנו מתראיינים וצריך לספר סיפורים, אז אין לנו ברירה. כשזה קורה זה דווקא נחמד, זה כאילו נותנים לך חוט ואתה משחיל עליו פנינים, ואז אתה אומר 'אה וואלה, אלה החיים שלי', אבל קצת צריך לאלץ אותנו בשביל זה. איך קראת לזה? געגוע?"
קז: "אני זוכר שלפעמים הייתי חוזר מסשן עבודה עם גילי, ואלמה, אשתי, הייתה שואלת אותי 'מה שלומו?' והייתי אומר 'וואלה לא יודע. עבדנו'. זה לא רק לא מדברים על העבר, הרבה פעמים גם לא מדברים על ההווה".
כהנא: "אני טיפה מאשים את עצמי בעניין הזה. אני בן אדם שאם אנחנו כבר נפגשים זה יאללה, מיקרופון דלוק, מתחילים לעבוד. יאיר התרגל לזה וכשהתחלתי לעשות שיתופי פעולה עם כל מיני אנשים הם פשוט היו בשוק ממני שאין סמול טוק. אני מגיע לבן אדם, הוא כזה מוציא וויסקי, בוא נשתה, אני אומר לו, 'איזה נשתה? אתה עוד לא זכית בכלל, על מה מגיע לך הפרס הזה של לשבת ולדבר?"
קז: "תחרוש!"
יאיר קז (מימין) וגלעד כהנא
(צילום: יונתן בלום)
כהנא: "איפה הפלייבק? איפה המיקרופון? יאללה, רצים! נדבר בהפסקה. אז זה משהו שהקצין אצלי עם השנים, אבל אנחנו נהנים מזה כי יש משהו בעבודה יחד שיוצר דיאלוג נורא גבוה. זה לא שיאיר ואני לא מדברים על החיים הפרטיים, אנחנו עושים את זה, אבל בטלפון".
אבל העבודה על המופע הזה בטח עוררה משהו נוסטלגי.
"ניסינו להחזיר את העיבודים לעושר המלא, וזה אומר להיזכר בהמון דברים ולעבוד עליהם. אבל כשאתה עושה את זה, הדבר הראשון שבא לך לעשות זה פשוט לכתוב שירים חדשים. ברור לי שיום אחרי ההופעה האחרונה בסיבוב של 'גג' נתחיל לעבוד על האלבום או על הוואטאבר הבא. כבר יש איתותים, אנחנו מתחילים להבין עוד פעם מי אנחנו".
מי זה 'ג'ירפות'?
"מי שאנחנו עכשיו. זה קצת לפי השירים. זה מין 'נעשה ונשמע'. אנחנו עושים שירים ואז אנחנו 'אה, אז זה אנחנו כרגע'. השיר הכי טוב שלך הוא תמיד השיר שאתה כותב עכשיו, וזה הדבר הכי ממכר והכי בריא שאני מכיר בחיים שלי. אין שום דבר יותר ממכר מהשיר הזה שאתה עובד עליו. ואז אתה מסיים אותו ואתה צריך שיר חדש".
ככה השיא גם תמיד עוד לפניך.
"כי זה החלק הכייפי. בסופו של דבר העולם שרוי בחומר, וכשאתה עוסק ברוח הוא יקשה עליך. רוב האמנים ששורדים הם אמנים שחוטפים ואומרים 'לא אכפת לי, אני ממשיך'. בסוף אלה שעוברים דרך הקירות זה אלה שנשארים".
ישראל היא לא ארץ לאמנות באופן כללי.
"אבל זו ה-ארץ לאמנות באופן פרטני. יצירה ותרבות זה קריטי כמו לחם וחמאה. אותי אמנות של אחרים הצילה כנער. שירים שפתאום הודיעו לי שאני לא בודד בעולם ושהדברים שעוברים לי בראש עוברים לעוד אנשים, ואנשים די מוצלחים".
היחס של מדינת ישראל לאמנות הוא יחס של פריבילגיה. בגדול אתה איש עם תחביב, אתה גם רוצה תמיכה?
"ברור שאין פה תמיכה כמו שיש בארצות אחרות, אבל בכל מקום זה קשה, כי אתה חייב כל הזמן להאמין בעצמך. הרבה אמנים צעירים שאני פוגש נורא רוצים מישהו שיגיד להם 'בואנה אתה גאון, בוא, אני אשים עליך חצי מיליון'. אבל השיטה היחידה היא להמשיך מתוך אמונה שיש לך מה לעשות פה. וזה בעצם האלבום".
כהנא: "בהתחלה אנשים לא ידעו אם אפשר לשיר על אישה אובדנית. מיכל זוארץ פתרה את זה בצורה נהדרת. כשהתארחנו אצלה בתוכנית היא סיפרה לנו שהבת שלה התאהבה בשיר, שמעה אותו בלופים ובסוף שאלה, 'אמא, על מה זה?' אז היא ענתה 'זה על חתולה שעולה לגג'"
יותר משלושה עשורים מאז שנפגשו בצבא וקז ביקש מכהנא להפסיק לצעוק, הם עדיין עובדים באותה שיטה - נפגשים מחוץ לרצף הזמן-חלל ומרשים לעצמם להשפריץ את כל מה שיש להם כרגע בחיפושים אחרי חומר שיתאים לאלבום הבא. שישה אלבומי 'ג'ירפות' ירדו אל העולם כשקז וכהנא מחזיקים ביחד את השלד ומדי פעם מצרפים אליהם אמנים אחרים.
"יאיר ואני עובדים מ-1992. זה די נס. אני חושב שזה טמון בעובדה שלכל אחד מאיתנו יש את החיים שלו. היו ירידות, היו משברים, אבל כשאנחנו נפגשים כמעט תמיד נוצר משהו שמפתיע את שנינו".
איך אתם נשארים באותו הכיוון?
כהנא: "אנחנו ממש לא. אנחנו לא באותם מעגלים, אפילו לא באותה סביבת חברים. אבל כשיש לי שירים חזקים אני קודם כל משמיע אותם ליאיר. אם הוא רוצה אותם הם הופכים ל'ג'ירפות'. אם הוא לא רוצה אותם - אני מציע לו אותם שוב. אם הוא לא מסכים אני אומר לו, 'אחי, תן עוד הבחנה אחרונה לפני שאני מוציא את זה לסולו'. ג'ירפות' היא חללית האם בשבילי".
לפי זה האלבומים של 'ג'ירפות' יותר טובים מאלבומי הסולו שלך.
"תירגעי, תירגעי".
קז: "פעם בחצי שנה יש לנו ויכוח על שיר. לפעמים הוא משמיע לי דברים מדהימים ואני אומר לו, 'מעולה, אבל לא מרגיש שזה שלנו כל כך'. 'אפריקה' לדוגמה זה שיר משובח שלא הצלחתי להתחבר לחלק ממנו, בגלל זה אמרתי לו 'עזוב' והוא הלך ועשה מזה להיט שלו. עד היום הוא כועס עליי שאני לא מרשה לו לנגן את זה בהופעות".
כהנא: "אני לא כועס. אשתך כועסת. היא מתה על השיר הזה".
קז: "מצד שני, אני זוכר ממש את הרגע שהיינו באולפן, וגילי ניגן לעצמו את השיר 'משה' שמופיע ב'גג'. לא שמעתי את זה אף פעם ונדהמתי, נכנסתי ואמרתי לו, 'פאק אחי, מה זה?'"
כהנא: "זאת הייתה תקופה שרק התחלתי לנגן גיטרה והרגשתי מין פליאה וגם חוסר ביטחון. אלה היו שירים כאלה שקשה להם. עם 'משה' היה מאוד קשה. גם 'מהר מדי' בעצם היה שיר על פרידה שעומדת לבוא, אבל התחלתי להבין את זה רק כשהשמעתי את זה לבת זוגי דאז. אני מנגן לה ואני רואה שהיא מקשיבה בקטע של 'תגיד, אתה מנסה להגיד לי פה משהו?' אני ממש לא ניסיתי להגיד לה כלום, אבל פתאום קלטתי שאני בעצם כותב על הפרידה שלנו, ושהיא קורית מבחינתי מהר מדי".
בדרך הם עברו ב-7 באוקטובר, תקופה ששיתקה אותם לחלוטין, כשהדבר היחיד שהחזיר אותם לפעילות היה ההופעות. שבועיים וחצי אחרי האירועים הם הופיעו במתחם ריפוי לשורדי הנובה. "זה להופיע כשכל מי שנמצא בקהל ניסו לרצוח אותו או שרצחו מישהו יקר לו", מספר כהנא. "הופענו גם בשלושים של נעמה בוני. השיר האהוב עליה היה 'גג', וההורים שלה ביקשו שנבוא לבצע את זה. הופענו מיד אחרי שאמה אמרה את דבריה, שהיו מרגשים בצורה בלתי אפשרית, ואיך שפתחתי את הפה פשוט בכיתי. אנשים שרו איתנו וגם בכו. זה היה כאילו בית קברות שלם בוכה, ומה שיצא מזה בראש שלי זה שהבנתי את העוצמה של מוזיקה ככלי לאיחוד בזמן אבל. כולם שרו את אותן מילים, אז בעצם הלבבות של כולם הסתנכרנו לקצב אחד. השיר הוא לא העניין. עם כל שיר שאנשים מכירים אפשר להסתנכרן.
עטיפת האלבום 'גג'
(עיצוב: גלעד כהנא)
"הופענו לפגוע ראש בתל השומר, הגענו רק בשבילו, אחותו הייתה שם. קצת תיחקרתי אותה לפני המופע. וגיליתי שהוא מנגן בדיג' אז בשלב מסוים בהופעה אמרנו לו שנעשה ג'אם. אחותו הביאה לו את הדיג' והוא ניגן איתנו. סיימנו כולנו בהיי מטורף, אמרנו לו, 'תקשיב, אם תרצה, כשאתה יוצא מפה אתה מוזמן להתארח אצלנו בבארבי עם הדיג'. והוא הגיע אחרי שנה בערך. זה ביוטיוב. זה נקרא 'אריה מנגן דיג''. הלבבות שם נשברו ונפתחו והורכבו מחדש. זה באמת, אין משהו שמשתווה לזה".
קז: "קצוות של החוויה האנושית".
כהנא: "היו הרבה רגעים כאלה. זה מאוד השפיע עלינו, להיות קרוב אל מי שנפגע. הרבה פעמים לפני ההופעה אני מרגיש כבדות וקושי גדול, ואחרי זה אני מרגיש שמזל שעשיתי את זה. בעצם אתה מבין שאתה הרווחת מהם יותר ממה שהם הרוויחו ממך, אנחנו תמיד יצאנו בהרגשה שקיבלנו יותר ממה שנָתַנּוּ".
זה השפיע על הדעות הפוליטיות שלכם?
כהנא: "אני מרגיש לפי השאלות שלך שאת כבר ממש בסוף, כאילו את כבר בדף הזה, של השאלות של מחר. ולשאלתך, חייבים שכולם יבואו להצביע, להצביע, להצביע, להצביע, להצביע".
קז: "אולי נצא לארבע דקות פרסומות".
עד כדי כך התמסחרתם?
כהנא: "טוב, בואי אני אענה לך כבר על הכל: צבע אהוב - תכלת, יש אלוהים, לאו דווקא של חובה וזכות. השגחה פרטית לדעתי זה קצת התפנקות, כדאי לאכול יותר ירקות, סיבים זה חשוב, עדיף פחות טלוויזיה".
