כמעט אף אחד לא ראה את גל רובין ברגע שבו נגמר לה הכוח להיות גל רובין. לא האישה שמגדלת שישה ילדים, לא מי שכבר שרדה ריאליטי אחד ואז נכנסה לעוד אחד, לא זאת שיודעת לעמוד מול חדר שלם ולסרב להתכופף גם כשהמספרים נגדה. באותו ערב היא הייתה על הרצפה בבית, בתוך התקף חרדה קשוח, בוכה, צורחת ומתחננת לבן זוגה אז שיענה לה, שיתייחס אליה. אלא שלדבריה, הוא לא התיישב לידה כדי להרגיע, לא ניגש לחבק, לא החווה בנגיעה אחת רכה שהיא חיפשה באותו רגע. דווקא כשהגוף שלה אותת מצוקה בקולי קולות, האיש שלה בחר להתרחק.
אבל רובין לא הייתה לבד. בחדר אחר בבית היה הבן הגדול שלה, והיא לא ידעה שהוא שם. זה היה בחלקו של השבוע שבו ששת הילדים לא אמורים להיות אצלה, אבל הבכור שמע את הכל, ואז יצא.
"הוא בא אליי, ממש כמו בדרמה טורקית מיותרת ברמות, מסתכל עליי מלמעלה, ואומר לי, לאמא שלו: 'תראי אותך'. התביישתי. היו לי פלאשבקים על מה שהילדים עברו איתי בזוגיות הזו".
גלריה
צילום: איליה מלניקובצילום: איליה מלניקוב
צילום: איליה מלניקוב
אחר כך רובין נכנסה לחדר של הבן וביקשה לדבר. לפעמים החיים הופכים את פירמידת המשפחה בלי לשלוח הודעה מראש, ובאותו ערב הילד היה זה שהחזיק לאמא את המראה. "הוא אמר לי, 'אמא די. אנחנו הולכים אחרייך כי אנחנו רק רוצים שיהיה לך טוב. אנחנו הסכמנו על זה כי אמרת שטוב לך ושאת רוצה שיהיה לך טוב, וגם אנחנו שמנו את עצמנו בצד. אבל לא טוב לך, אז למה את ממשיכה?'. ניסיתי לא להודות בפניו שטעיתי".
****
פאסט פורוורד, שנה וקצת אחרי, רובין כבר עמדה במקום שבו קשה יותר לדמיין אותה חסרת אונים - גמר 'האח הגדול' עם תואר הזוכה ופרס של מיליון שקל. אחרי עונה שבה הייתה אחת הדמויות המקוטבות בבית, יעד לעימותים, לעג וקללות - כשמהצד השני היא מואשמת בהתקרבנות אינסופית - הקהל עושה את הדבר היחיד שבסופו של דבר קובע בפורמט הזה: מצביע. רובין קיבלה את האהבה שלא זכתה לה בבית. עד כאן, עובדות. בסרט הוליוודי סביר זה בדיוק המקום שבו היינו אמורים להיפרד ממנה עם כתוביות נוצצות. הילדה שחיפשה כל חייה שמישהו יבחר בה קיבלה סוף סוף את הגביע הקדוש של תעשיית הטלוויזיה והבידור. המצלמה מתרחקת, שיר של סלין דיון ברקע, ועורך נדיב מדביק לנו סיכום של "שישה חודשים אחר-כך", נקודה שבה כולם מאושרים ופתרו את בעיות הילדות שלהם. רק שהחיים של רובין מעולם לא עבדו כמו סצנת הסיום של 'רוקי'. היא מגיעה לפעמון האחרון, מרימה ידיים, מנצחת - ורק אז מגלה שבמסדרון כבר מחכה הקרב הבא.
"בסוף אני יודעת שאני נבחרתי, אני זכיתי. אני לוקחת את זה אליי יותר מהתגובות הרעות, אבל הזדעזעתי מהשימוש של האנשים בכוח כדי לפגוע בי. זה לגמרי בסדר לא להתחבר אליי ברמה האישית. אבל מפה ועד לקרוא למעשה לחרם עליי, לפגוע בפרנסה, שלי ושל הילדים? לאן הגענו?"
גם אחרי הגמר הגיעו מכות. ברחוב, לפחות לפי מה שהיא מתארת, האהבה אליה גדולה. ילדים רצים אליה, אנשים מחבקים, בוכים, מספרים על חרמות שעברו ועל התחושה שהם אחרים בזכותה, שקיבלו ממנה כוחות בבית. אישה עם תסמונת טורט פנתה אליה, חישים הגיעו להרצאה עם מתורגמנית, אפילו שורדי שבי שלחו לה הודעות הזדהות שהיא מראה לי בעיניים נוצצות.
"דרייב מדהים", היא אומרת. "חיבוקים, אהבה. אני חושבת שמעריכים אותי לא כדמות מהטלוויזיה, מעריכים את הדרך שלי".

השתתקתי. עם הודיה כהן ב'אח הגדול'השתתקתי. עם הודיה כהן ב'אח הגדול'
השתתקתי. עם הודיה כהן ב'אח הגדול'
אבל ברשתות החברתיות, שנותנות דופק משמעותי, כמו גם בתעשיית הבידור ובברנז'ה, המצב של רובין אחר. שם לא בדיוק הניחו שטיח אדום לרגליה. הילדים שלה קיבלו הודעות קשות לאורך העונה ואחריה, לפעמים גם פנים מול פנים, כל פוסט שיש בו מעורבות של רובין מתמלא הררים של קללות ואחרי הזכייה הגדילה לעשות המתמודדת רפאלה טווינה שזעקה: "נכשלנו כחברה". היא חלילה לא התכוונה לקרע בין חרדים לחילוניים או בין שמאל לימין, אלא לסיום של משחק טלוויזיה. ברוח השעה נכתבו נגד רובין טורים קשים ובאחד מהם אף נקראו מפרסמים לא לעבוד איתה, לא פחות. אי אפשר לומר שזה לא עבד. יחסית לתואר 'האח הגדול' שגרפה, הקמפיינים הגדולים והנחשקים לא הגיעו בעוצמה שהיא קיוותה לה. הציבור נתן לה את פסק הדין החיובי ביותר שהפורמט יודע לתת, בזמן שחלקים נרחבים בתעשייה הגיבו אחרת לגמרי. אפילו כשהיא עושה צעד חדש נקי מריאליטי ומוציאה שיר ראשון, בדרך אולי לקריירה חדשה, התגובות משתוללות. "יום חג לחירשים", כתב גולש בתגובה. "מנסה לחפש כסף, די עם החרא הזה". כן, אפשר למצוא פה ושם גם תגובות טובות, אבל המגמה ברורה.
התגובות הרעות הפתיעו אותך? "ברור. היה לי מאוד קשה, ההתמודדות שאחרי הייתה לי מאוד מורכבת כי אני לא לבד פה. הילדים שלי קיבלו חלק מהריקושטים, זה היה הדבר הכי קשה, כי הם בטח לא צריכים לחטוף שום דבר מאף אחד בגלל תוכנית ריאליטי. לקחתי את זה ללב".
מה זה אומר? יש אנשים שלא יוצאים מהמיטה כל היום. "אני בוכה ואני נשברת. תשמע, אתה בצדק רואה את הדברים הלא טובים, אבל אחרי הזכייה היה לי הרבה טוב לאחוז בו, שפשוט עטפתי את עצמי במה שאני רוצה לכוון אליו את המגדלור שלי, את העיניים שלי, את האור שלי. בסוף אני יודעת שאני נבחרתי, אני זכיתי. אני לוקחת את זה אליי יותר מהתגובות הרעות, ואם אני שוכחת, אז התגובות ברחוב אוהבות ומחממות".
קראו אחרי 'האח הגדול' לא לקחת אותך לקמפיינים. "הזדעזעתי מהשימוש של האנשים האלה בכוח כלפי בן אדם שבסוף הוא פרטי. היה פה שימוש בהשפעה של אותם אנשים כדי לפגוע בי. למה? זה לגמרי בסדר לא להתחבר אליי ברמה האישית. אבל מפה לקרוא למעשה לחרם עליי, לפגוע בפרנסה, שלי ושל הילדים. לאן הגענו?".
צריך בכל זאת לשמור על פרופורציות: עם ישראל בחר ברובין לנצח משחק טלוויזיה. הוא לא מינה אותה לראשות הממשלה, לא מסר לה את משרד החינוך ולא הפקיד בידיה את הקודים הגרעיניים. אפשר לא לאהוב אותה, אפשר להשתגע ממנה, אפשר לחשוב שהיא כוחנית, צדקנית, מחושבת או יודעת היטב איך להפעיל את דמות האנדרדוג. אבל חלק מהרטוריקה סביב הניצחון שלה הייתה גבוהה בכמה קומות מהאירוע עצמו.
אז נכשלנו כחברה? “המשפט הזה פגע בי מאוד ואגב, הוצף יום לפני בבית. עשינו סימולציה כזאת, מה יקרה אם גל תזכה, ואז מישהו אחר שם אמר - ‘אז נכשלנו כחברה’. הם אמרו את מה שהטמיעו עלי ביניהם ואחרי הניצחון שלי היא זרקה את זה לאוויר. מביך".
מה הדבר שהכי הפתיע אותך ברגע שאחרי הזכייה? "לא ידעתי באמת למה אני יוצאת. חוויתי בבית את האנטי כלפי, אז לא חשבתי שיראו אותי באמת בחוץ. חשבתי שזה כבר מחלחל. תגובות רעות לא הפתיעו אותי, אולי העוצמה שלהן, הפתיע אותי יותר שגיליתי מלא אהבה כלפי. אבל כן, היו גם רגעים שבהם נשברתי".
****
זה לא סיפור על זוכה שנשארה בבית בלי טלפון אחד. רק עכשיו היא פרזנטורית של מותג מוצרי השיער 'מון פלטין', שגרירה מובילה במותג התכשיטים 'עדן דיימונס' ובחנוכה הקרוב גם תככב בהצגה 'סינדרלה' בתפקיד הפייה הטובה. חוץ מזה יש גם הרצאה, ספר בדרך וגם מובילי דעה בתעשייה שפרגנו לה, בהם דנה אינטרנשיונל והמפיק המנוסה מוטי רייף. יש גם שיר חדש שהיא מוציאה, 'שבלי', אבל מבחינת רובין, ההסתערות על הדלת שלה עם הצעות חדשות לא תאמה למהירות שבה המצביעים לחצו על האפליקציה.
"עשינו סימולציה כזאת, מה יקרה אם גל תזכה, ואז מישהו אמר - 'אז נכשלנו כחברה'. אחרי הניצחון שלי זרקו את זה לאוויר. אני לא חושבת שיש מישהו שהיה מצליח לחוות את הדחייה שעברתי ולהגיב בצורה פתוחה. אני סופר-גאה באיך שהתמודדתי. זה היה כואב, לא הגעתי לגיל 36 כדי שמישהי בת 25 תקרא לי כלבה"
"אני מקבלת הצעות, ואני גם מאוד חדורת מוטיבציה להגשים את עצמי בתוך התעשייה, אבל זה עדיין לא קורה כמו שציפיתי. אני לא אשקר שזה איפשהו תמיד מטפטף לי: אם אנשים לא היו יוצאים עליי בצורה כזאת אחרי התוכנית וממש מנסים לשים לי רגליים, אולי הייתי עושה יותר דברים שאני חושקת בהם".
כמו? "הייתי רוצה להוביל חברת אופנה גדולה ולהשפיע על קהל של אימהות ומשפחות וילדים. משהו שכן מגלם בסופו של דבר את תרבות השיח הזאת והאיפוק, משהו שהוא יותר אסוף ולא משתלח באנשים".
דווקא הנתונים לכאורה לטובתך. הפכת אמא לשישה בגיל 27, שורשים חרדיים, חיים לא פשוטים, את עומדת בזכות עצמך. זה אמור לעורר אמפתיה. מאיפה כל השנאה? "אני חושבת שרואים בי משהו מאוד כוחני, כי אני באמת במשך השנים כל הזמן הראיתי את זה שאני יכולה להתמודד עם כל דבר, שאני לא צריכה כלום ואף אחד, בלי טובות, בלי עזרה, למרות שזה לא היה באמת ככה. פשוט לא הרגשתי ראויה לקבל עזרה. אולי הבעיה היא שאני לא נותנת את ההסבר, את מרחק התגובה בין מה שרואים ממני לבין התוצאה שקורית בסוף".
בעצם הקהל רואה את התוצאה, את האישה החזקה, ולא את מה שקדם לה. "נכון, זו אני מאה אחוז, אבל יש הרבה לפני. הרבה מערכות של הגנה וחישוב וניסיון להגן על עצמי והבנה שההחלטות שלי גם הביאו אותי לכישלונות מאוד גדולים במהלך החיים".
מביך. רפאלה טווינהמביך. רפאלה טווינה
מביך. רפאלה טווינה
את האמצע הזה צריך לחפש הרבה לפני 'האח הגדול' והרבה לפני שלט של 'זהירות, כוחנית לפניך' שהצמידו לרובין מאז החתירה בממלכות הריאליטי. הוא מתחיל בילדה חרדית מאור יהודה, בבית שהתפרק כשהייתה בת 13, ובעולם חילוני שנפתח לפניה בבת אחת, בלי הוראות שימוש ובלי הרבה מבוגרים שאפשר היה לסמוך עליהם. "נולדתי לקפסולה מסוימת כילדה חרדית", היא מספרת. "התמימות שם שוברת שיאים. אתה לא באמת מכיר מה העולם בחוץ. חינכו אותי למשהו מסוים, הובילו אותי להיות משהו מאוד ברור".
באיזה גיל נישאת? "בגיל 17 וחודשיים".
איך ילדה בת 17 יכולה לבחור להתחתן בנקודה הזו? היא עוד לא ראתה שום דבר מהחיים. "בגיל 13, כשההורים שלי התגרשו, אבא סוג של נטש, התרופף מהקשר. פתאום קצת יצאתי החוצה, קצת לבשתי מכנסיים, התחלתי למלצר ולהיחשף לעולם החילוני. אני חושבת שאיפשהו החילוניות גרמה לי למצוא את הדרך שלי ליהדות בחזרה".
משהו במעטפת של רובין נפתח והיציאה לכיוון העיר הגדולה לא הייתה מונטאז’ נעורים, עם שיר של ביץ' בויז ברקע. היא זוכרת את קו 16 מאור יהודה, את הים, את התחנה המרכזית, הומלסים, זנות, דברים שלא הכירה ולא ידעה איך לעכל. ובעיקר היא זוכרת את המבוגרים שפגשה כשהיא עצמה עדיין הייתה ילדה.
"קיבלתי הצעות מאוד קשות".
מה זה אומר? "קיבלתי הצעות מהנהג של ההסעות שאם אני רוצה להוציא רישיון, אז אולי אשכב איתו בתמורה לזה שהוא ייתן לי כסף. כל מיני דברים בסגנון הזה. למשל האחראי על המלצרים אמר לי: אם את רוצה לקבל יותר משמרות, תשכבי איתי. הייתי רק בת 15".
היא מספרת גם על דברים מוקדמים יותר, סביב גיל שמונה, על ידיים שנשלחו ועל תחושת חוסר אונים שבזמן אמת אפילו לא ידעה לקרוא לה בשם. “בגיל שמונה לא היה לי עם מי לדבר. זה לא היה בית שאפשר לבוא ולהגיד. פחדתי שיאשימו אותי, שיצעקו עלי. כילדה פשוט לא הבנתי מה קורה. לא ידעתי גם איך לקרוא לזה. היה נהג הסעות מבית הספר שלי ששם עלי ידיים אחרי שאמר לי לעבור קדימה ואני בתמימות עברתי. אלה דברים שאת לא מבינה אז".
בין גיל 13 ל-15, היא אומרת, ההטרדות הפכו כמעט לשגרה. היא נראתה מבוגרת מגילה, אבל כשהבהירה שהיא רק נערה, זה לא תמיד שינה. "מצד אחד רציתי שיביאו לי טיפים, מצד אחד הרגשתי שאני מוחפצת כזאת, והרגשתי שהעתיד שלי כמישהי לבד בעולם יכול להיות אסון, שאני אפילו עלולה למצוא את עצמי זונה באיזשהו מקום".
באותה תקופה הכירה את דניאל, מי שיהפוך לבעלה ולאבי ששת ילדיה. היא הייתה בת 16, הוא בן 21. הם הכירו בל”ג בעומר, עם חברים. היא זו שהתיישבה לידו. "כל מה שאני ראיתי זה מישהו שלא מתחיל איתי בצורה בוטה, כמו כל מי שהיה שם באותם רגעים",היא אומרת. "מישהו שיש לו מידות, נעים הליכות, בחור רציני. חיפשתי מקום בטוח שיראה אותי, ולא רק את איך שאני נראית, ולא את זה שאני חלשה וחשופה ונתונה לפגיעה, וכל אחד יכול להשליך את הגחמות שלו עליי. ואפילו הוא לא כל כך ידע מה עבר עלי. מה שסיפרתי לו היה מאוד מאוד קטן. פחדתי שזה יוריד מהערך שלי בעיניו, ורק רציתי שמישהו ייקח אותי".
יצאתם בערך שנה ואז התחתנתם. לא מהיר מדי? "אני רואה מישהו שהוא בחור טוב מבית טוב, דתי, שהוא כבר רוצה להתחתן וההורים שלו בציפייה שהוא יתחתן. אני רואה מישהו שהוא עובד. היה נראה לי משהו יותר רוחני. ועם הזמן, כל פעם קצת שיתפתי אותו במי אני, אבל למען האמת, אף פעם הוא לא ידע באמת מי אני. הוא לא ידע מאיזה סיבות אני נכנסת לקשר. פחדתי שבמשפחה שלו לא ירצו אותי".
לקראת המשפחה החדשה, חזרה לגרביונים וללבוש הדתי. "קצת, בוא נגיד, שיחקתי את המשחק כדי להשתייך".
בהתחלה גרו בהר נוף בירושלים, אחר כך עברו למעלה אדומים. בגיל 27 כבר הייתה אם לשישה. "זה היה כל מה שרציתי - את החום, את המשפחה, את האהבה, להיות שייכת. ולא שמתי לב לרגע במה זה כרוך. גם בהמשך אני בוחרת דברים מתוך רצון עז לאהבה, ולא לוקחת כל כך בחשבון את המחיר של זה".
שהוא? "לא נוח לי עם המילה 'מחיר', כי אלה הילדים שלי וזו בחירה שלי ואני אתן את הכל עבורם. אבל באיזשהו מקום זה היה להוציא את עצמי מהחיים שלי. פשוט לא רציתי להתמודד עם הפחד על מה שעלול לקרות איתי אם אהיה לבד, אז עשיתי קאט על החיים שלי. שים לב, בגיל 15 נכנסתי למערכת יחסים ועד גיל 27 שם בניתי משפחה, קפסולה, משהו שמגן עליי, שאני מעניקה בתוכו, אבל הכל עוד בתוכו".
בגיל 27 היא התגרשה, אבל במקום להרגיש שהיא מתחילה פרק חדש, התחושה שלה הייתה שהשעון הפרטי חוזר בדיוק למקום שבו נעצר. "המשכתי בדיוק מאותה נקודה של גיל 15. פשוט יצאתי כילדה נאיבית ותמימה ברמות, שהחליטה עכשיו להכיר את עצמה".
רובין הוציאה רישיון לאופנועים, התחילה לנסוע לתל אביב, למדה גלישה, ניסתה להשלים במהירות את מה שהרגישה שהחמיצה. "בתקופה הזו לא ראיתי את המחיר של הדרך שלי, רק את הצורך הנשמתי שלי לשמוח, ליהנות, לחוות. גם הפעם לא היה לי מושג מה המחיר של זה".
( צילום: איליה מלניקוב )
הדפוס הזה יחזור. קודם צורך עצום, אחר כך ריצה אליו, ורק אז החשבון. דוגמה נוספת לכך היא מערכת היחסים עם מודי ספורי, שנכנס לחייה אחרי שהשתתפה ב'הישרדות'. עצם הקשר עם גבר ערבי הפך אותה למטרה של נאצות, ובתקופה שאחרי 7 באוקטובר היה ברור עוד יותר שהזוגיות הזאת אינה מתקיימת רק בין שני אנשים, אלא שרועה על סכינים של חברה מדממת וקרועה.
"כתבו לי דברים מחרידים אז. קללות שבכלל אי אפשר לחזור עליהן, כמעט מכל סוג. זה היה כל יום, לא פה ושם. אמרתי לעצמי אז: זה המחיר שלי בלרצות לאהבה, אני לא מסתכלת על הצדדים הנלווים כרגע".
אפשר לראות כאן גם אומץ שלך: התאהבת, הוא התאהב, הלכת עם הלב למרות מה שאמרו. "כל מה שרציתי זה לחוות אהבה. כילדה מאוד צמאה לתשומת לב, יחס חם וחיבוק, היו יכולים לקנות אותי בכמה לחמניות חמות ולא שמתי לנגד עיניי את המחיר ואת המשקל. אולי לא נכון תמיד ללכת עם הלב. זה יפה, זה מקסים, אבל הלב לבד לא מספיק. חייב שיהיה שילוב של הבנה יותר טובה של המציאות. עשיתי שם משהו שהוא נטרול מלא של השכל שלי כי גם באותה נקודה הייתי רעבה לאהבה ולתשומת לב".
מה אמרת לעצמך על רקע התגובות הקשות לקשר? "סיפרתי לעצמי כל סיפור אפשרי כדי להבין שאני נמצאת במערכת של אהבה. היינו יחד שנה, ולא הייתי מסכמת אותה כשנה של אהבה, יותר איזשהו ניסיון בריחה".
אחרי הפרידה הגיעו גם העימותים הפומביים: היא ביקשה, לדבריה, שספורי יסיר תמונות שלה ושל הילדים, טענה שהוא המשיך להשתמש בזוגיות שלהם כדי לבנות את עצמו ברשת, והנושא הגיע להליך משפטי. "נמאס לי לסחוב את האירוע שאתה על הגב שלי".
אמרת שהוא התעלל בך נפשית. יכולה להסביר? "עברתי שם המון ביטול עצמי, והייתי יותר בשבילנו מאשר בשביל עצמי. הרגשתי שאני בן אדם שמאוד יודע לפרק דברים ולדבר ולטפל, והשתמשו בי בצורה לא נכונה. בעצם לא היה גל יותר. לא שמחתי, לא נהניתי, קיבלתי דיכאונות מאוד קשים. ואז הגיעה הקריסה באותו יום, כשהוא הלך. הבן שלי הרים אותי וידעתי שאני צריכה להרים את עצמי".
בשנה וחצי האחרונות היא רווקה, התקופה הארוכה בחייה, היא אומרת. "האמת היא שלא מתחילים איתי. אני מאוד רוצה זוגיות, אבל זו גם פעם ראשונה שאני כל כך הרבה זמן לבד ואני מחבקת את זה. אני חושבת שגבר צריך להיות בן אדם מוביל, חכם, מחבק ובסוף היום, כשנסתכל זה על זה, נשתה כוס תה ביחד ויהיה לנו מעניין".
לא התאהבת בתקופה הזו? "אני לא חושבת שהתאהבתי אי פעם. זה תמיד היה איזושהי תלות ואיזשהו פלסטר. אני רוצה שיאהבו אותי ללא תנאי, שיאהבו אותי גם כשאין לי. אני לא זוכה באהבה שהיא לא תלויה בדבר. לא הצלחתי להרגיש שאוהבים אותי באמת".
זה משפט קשה. לא הייתה אהבה לפחות בחלק מהזמן? "זו הייתה התאהבות כילדה שצריכה הגנה. לא התאהבתי מבחירה כאישה, זה לא היה משהו שבאמת השתלב נכון בחיים שלי. בתחושה שלי, מודי לא אהב אותי, הוא אהב אותנו, את המעמד שלנו כזוג אולי. לא חוויתי אהבה עד הסוף אף פעם. זה מאוד קשה. אני גם עוד סקפטית שזה יקרה. עוד ילדים אני לא בטוחה שארצה, אבל גם על זה אי אפשר לומר שסגרתי את הדלת, נניח אם אכיר בן זוג מתאים באחד מהימים. רק לא בלוגר, פליז", היא צוחקת.
****
אם רוצים להבין למה הציבור אהב את רובין יותר מחלק גדול מהאנשים שנאלצו לחלוק איתה בית, אולי כדאי לחזור לילדה בת השמונה. בבית היו, לדבריה, צרחות והתקפי זעם שראתה בעת ריבים בין ההורים. מה שנשאר אצלה מהסצנות האלה הוא פחות כתב אישום כלפיהם ויותר שיעור לחיים. "הטראומות הראשונות שלי בחיים הגיעו דווקא מתוך ההרמוניה משפחתית. צרחות הזויות של אנשים שאני מאוד אוהבת".
במהלך 'האח הגדול' היא נזכרה בימים האלה. "שאלו אותי הרבה למה את מגיבה בשקט, או איך אני לא עונה. היו לי ב'אח הגדול' פלאשבקים מבית, ילדה בת 8, רואה סיטואציה מאוד אגרסיבית, מתכווצת ומשתתקת. בתוך הסצנה שראיתי אז, אחד מהנוכחים בחר לא להגיב".
"קיבלתי הצעות מאוד קשות. קיבלתי הצעות מהנהג של ההסעות שאם אני רוצה להוציא רישיון, אז אולי אשכב איתו בתמורה לזה שהוא ייתן לי כסף. כל מיני דברים בסגנון הזה. למשל האחראי על המלצרים אמר לי, 'אם את רוצה לקבל יותר משמרות, תשכבי איתי'. הייתי רק בת 15"
מה ראית בזה? "חוזק. הקטינו אותו, השפילו אותו, והוא לא ענה. זה נקלט לי כמשהו טוב".
באותו רגע כילדה היא בנתה תורת לחימה: מי שצועק אינו בהכרח האדם החזק בחדר. לפעמים החזק הוא זה שמסרב להיגרר לשם. שלושה עשורים אחר כך, התגובה בבית 'האח הגדול' הייתה כבר אוטומטית, אבל כל מנגנון הצלה מוצלח יכול להפוך עם השנים לדבר שמסבך אותך מחדש. מה שעזר לילדה ההיא לא לקרוס מול צרחות, יכול להוציא מדעתו אדם בוגר שמרגיש שהיא מדברת אליו מלמעלה.
יש טענה שאת מדברת מאוד יפה, מאוד מנומס, אפילו במהלך ריבים, אבל שמתחת לאינטונציה, מגיעות סכינים. "זו מגננה, לא רק טקטיקה. הפגיעות שלי יוצאת ככה. כשאני נפגעת, במקום להיכנס למקום של צעקות, אני מגינה על עצמי עוד הרבה לפני. אני סוג של נותנת לבן אדם את ההבנה: אני מזהה מה אתה מנסה לעשות וממש לא יצליח לך. אני למעשה מנסה להעביר לו איך לדבר איתי. אני רוצה לשמוע אותך, אני רוצה שלא תיפגע ממני, אני רוצה להסביר איך אני מרגישה".
מבחינת רובין היא מבקשת יחס מכבד, אבל הצד השני יכול לשמוע הוראות הפעלה. היא אינה רק משתתפת בשיחה, היא גם מבקשת לקבוע את הטמפרטורה שבה היא תתנהל. לצופה מהבית זה יכול להיראות כאיפוק מרשים. למי שכבר נמצא באמצע ויכוח איתה זה עלול להרגיש כאילו בצד השני של השולחן יושבים גם היריבה וגם עורכת הדין שלה.
לפעמים צריך לצעוק. לפרוק. אנחנו בני אדם. "זה עושה לי לחץ. זה מכניס אותי לחרדה שצועקים עליי".
דיברת על דחייה מכל הבית כמעט. "פשוט לא אהבו את הנוכחות שלי. לא יודעת למה. איך שירדתי במדרגות ביום הראשון, פשוט קיבלתי את זה כבשורה, ואז ניסיתי להתחבב על כולם. ניסיתי לחזר. לפעמים זה עבד, לפעמים דחו אותי, אבל לא נחתי מלנסות. זה פשוט לא הוגן שבן אדם כל הזמן יתחנן ליחס שווה".
מה היה הכי קשה לך? "באחת המשימות הודיה פשוט עישנה עליי, ישר לפנים. הצטמררתי וקפצתי. כשקורים דברים כאלה שמרעילים אותי, אני דווקא לא מגיבה. השתתקתי. לא האמנתי".
למה זה עד כדי כך הקפיץ אותך? "כשאתה עובר דברים קשים בילדות, בבית ספר ובכל מיני מערכות חברתיות קשות, שום דבר לא מכין אותך שבגיל 36 אתה עדיין תהיה בקונסטלציה של אנשים שאין להם הבנה למה הוא כבוד לאדם שלידך. היה לי קשה שגם אף אחד מסביב לא קם ואמר משהו. שאלתי את עצמי: איפה אתם? גם מהאמונה שלי הם עשו לעג".
כלומר? "כשהפרשתי חלה שמעתי אנשים אומרים 'עוד פעם הקדוש ברוך הוא, עוד פעם היא מתפללת'. נהיה מגניב לרדת עליי. אם נגיד בטעות מישהו ישב והקשיב לי כי עניינתי אותו, והוא הלך ושיתף את השני, צחקו עליו ונתנו לו הרגשה שאם אתה תמשיך ככה, אתה בחוץ".
הטענה המרכזית של אנשים שלא אוהבים אותך היא ששמת את עצמך כל הזמן בצד הקורבני, כי הבנת שהקהל אוהב את האנדרדוג. "אני לא חושבת שיש מישהו שהיה מצליח להיות בנעליים שלי שם, לחוות את הדחייה שאני עברתי ולהגיב בצורה כל כך פתוחה, כל הזמן מנסה לדבר. אני סופר גאה בעצמי ובאיך שהתמודדתי עם זה. זה היה כואב, זה היה מעליב, אבל לא הגעתי לגיל 36 כדי שמישהי בת 25 תקרא לי כלבה וכולם יגידו שזה בסדר וזה מצחיק".
היא גם יודעת לומר מתי טעתה. המפגש עם נעמה מריומה בבית היה דוגמה טובה. מריומה ניסתה להתחבר אליה דרך הדמיון ביניהן, שתיהן אימהות גרושות, נעמה מגדלת חמישה ילדים. רובין הרגישה שמוחקים לה את הזהות שעוד לא הצליחה לספר.
"הייתי חסרת ביטחון, וגם היא מהר מאוד מיזגה בינינו, והרגשתי שעוד לא שמעו אותי כאן. אני כאן חודש וחצי ועוד לא מכירים אותי, אז חכי רגע, אל תגידי שאנחנו אותו דבר. דקה, תני לי להשמיע את עצמי".
אחר כך ביקשת סליחה? "מהר מאוד התנצלתי. ניסיתי לתקן את חוסר הביטחון שחוויתי, ואפילו אולי לזכות במישהי שתבין אותי כנראה טוב יותר מכל אחד אחר. הייתי צמאה לזה ברמה נואשת. אז הצטערתי על זה שהדפתי אותה וניסיתי אחר כך לפצות על זה. לא הצליח".
עם אלירן היו לך יחסים קרובים עד שהוא שמע אותך מדברת עליו. "לא ריכלתי על אנשים. הוא היה חבר קרוב אליי, אבל חבר קרוב לשיר ביחד, לצחוק, לאכול. הייתי צריכה גם מישהו שיישב לידי, רציתי גם חיבוק, הבנה, מישהו שיקשיב ויפתח לי את הלב. הבנתי שאני מצפה לזה כי אני מעניקה ועושה ונוכחת, אבל אני לא הולכת לקבל את מה שאני צריכה".
אבל אז, לפחות לפי עורכי התוכנית, דיברת עליו מאחורי הגב. "הוא שמע אותי אומרת, 'הוא מקסים, הוא מדהים, הוא הכל, אבל הוא לא חבר. אני לא יכולה להניח עליו את הראש'. אני מצטערת שהוא שמע ושהוא נפגע, בטח. אבל אם הגדרת אותנו חברים טובים, למה לא באת להגיד לי ששמעת אותי ונפגעת ממני? באותה שנייה הייתי מתנצלת ומדברת איתך על זה ופותרים את זה".
גם ב'הישרדות' עוררת התנגדות. מה פיספסת שם? "האובר-אמת הזאת, לא תמיד רוצים לשמוע אותה. וכשאתה נצמד להסביר לבן אדם למה אתה מדיח אותו, זה מייצר התנגדות הפוכה. פשוט לא ליקקתי לאף אחד, ובמשחקים כאלה אולי לפעמים צריך קצת".
כשראית את הפרקים של 'האח הגדול' בדיעבד, יצאת מרוצה מהעריכה? "יצאתי מרוצה מעצמי. אני בטוחה שגם אני פגעתי שם באנשים, ועל זה אני מצטערת. יש פעמים שאני מאוד חדה ומנכיחה את מה שאני מרגישה על הבן אדם במבט ובמילה. לא תמיד הגבתי נכון, אבל אלה סיטואציות מאוד לא פשוטות בתוך בית".
"אני מאוד רוצה זוגיות, אבל זו גם פעם ראשונה שאני כל כך הרבה זמן לבד ואני מחבקת את זה. אני לא חושבת שהתאהבתי אי פעם. זה תמיד היה איזושהי תלות ואיזשהו פלסטר. אני רוצה שיאהבו אותי ללא תנאי. לא הצלחתי להרגיש שאוהבים אותי באמת"
היום היא ממשיכה לעבוד כמאפרת ומסרקת. בבוקר אנשים מבקשים ממנה סלפי או ברכות לחייל שמתגייס, ואחר כך היא עומדת מול כלה ומחזיקה מברשת.
את היית אמורה להיות הכוכבת הגדולה שצריכים לטפל בה, ואת ממשיכה לטפל באחרים. "זה כישרון שאני נהנית ליצור איתו, זו אמנות בעיניי. זה גם להיות ביום שמישהי הכי שמחה בו. תמיד אין דאגות באותו יום, גם אם יש לך מלא צרות בחוץ".
למרות העשייה, היא חווה עדיין התקפי חרדה. הם התחילו, לדבריה, סביב הגירושים והיציאה בשאלה. בהתחלה חשבה שהגוף שלה תוקף אותה. היום היא מזהה אותם מוקדם יותר. "אני לא בן אדם שנותן אמון בקלות, לא מכניסה כל אחד אליי. אני מאוד מפוחדת, מאוד קשה לי להאמין באנשים. חלום שלי להיות משוחררת בזה".
מה עושים כשיש התקף חרדה בבית סגור כמו 'האח הגדול'? "את מזכירה לעצמך שהסערה בתוכך. שאני ממש מרימה את הראש, מסתכלת - הכל במקום. כשזה קרה ישבתי ליד השירותים על הספסל. היו לי בריחות של נשימות קשות, ופשוט דיברתי לעצמי, 'הכל בסדר'".
הבנת למה זה קרה שם? "כשדיברו אליי מגעיל. קשה לי מאוד עם זלזול. חוויתי המון זלזול בחיים שלי, והיום, אחרי שהתפכחתי ואני דוהרת קדימה, אני מנכיחה את עצמי ונותנת ערך עצמי לעצמי".
לקראת יום כיפור, השיחה חוזרת כמעט מעצמה למילה סליחה. לפני שנכנסה ל'אח הגדול', היא מספרת, הלכה לאביה לבקש אותה. "ביקשתי סליחה על כל מה שהעברתי אותו, באמת. כי הוא מאוד רצה להביא לעולם ילדה שתעשה לו נחת ותהיה צדיקה וכשרה וטובה, והכל ילך לו לפי הספר, ואני הבאתי לו התמודדות שהוא לא ציפה לה בחיים".
בתקופה של מודי אבא שלך ניתק קשר שוב? "בניגוד למה שכתבו, הוא היה איתי בקשר, אבל היה לו אולטימטום שלא נדבר על זה, שאני לא אנסה לבקש ממנו שיקבל את זה. מי שכעס עלי היה גם סבא מצד אמא. הוא אמר לי שהקשר הזה הביא לו הרבה בושה בתוך השכונה. ברגע שחתכתי את הקשר, הדבר הראשון שעשיתי היה ללכת לסבא שלי ולהתחנן שיסלח לי".
יש עוד מישהו עם כתובת לסליחה? "ההורים שלי, הילדים שלי. אני מתנצלת על כל מה שעברנו. התבקשה הסבלנות של כולם סביבי, והרבה התמודדויות. אני בחרתי בדרך והם ספגו ריקושטים. נכון שגם ספגו דברים טובים בסוף, אבל על תופעות הלוואי אני מצטערת. העמסתי מזוודה שלא כל אחד יכול להתמודד איתה, בטח לא ילדים בגיל שלהם".
ומי צריך לבקש ממך סליחה? "פגשתי לא מזמן את אותו נהג שהטריד אותי באופן בוטה והוא פשוט דיבר איתי ולא הזכיר במילה את מה שעשה. אז אולי מוגזם בכלל לצפות לסליחה שם. אולי גם מגיעה לי סליחה מאנשים שלא נתנו לי צ'אנס שווה לאחרים במהלך החיים, ואנשים ששופטים אותי מהר מדי".
הבנתי ששלחת הזמנות לבת מצווה של התאומות. דיירי הבית מוזמנים? "כולם. מי אנחנו שנהיה במקום ששופט? רק אלוהים שופט אותנו ותיכף יום הכיפורים. אני רוצה להיות בצד המאפשר ולא החוסם. גם אתם טעיתם וגם אני טעיתי. הלוואי שכולם יבואו".