חרדת כתיבה היא דבר די נפוץ. אבל היא יכולה להיות כפולה ומכופלת כשסבתא שלך היא זוכת פרס מפעל חיים לספרות ודוד שלך הוא סופר, מחזאי, עיתונאי ותסריטאי לשעבר. תשאלו את השחקנית והכותבת נטע רוט, נכדתה של שולמית לפיד ואחייניתו של יאיר לפיד, שגם עכשיו, עם ספר ביכורים בחוץ, לא מוכנה להגדיר את עצמה כסופרת. ״אצלנו אומרים שסופרת זה אחרי ספר שלישי״, היא צוחקת. ״אני יכולה להגיד שאני מחזאית ותסריטאית כי פירסמתי שלושה מחזות ואני תסריטאית בשלוש סדרות, אבל לא תיכננתי להיכנס לשטח הזה של הספרות. זה של בני אדם אמיתיים״.
ואת?
״אני חייזר שנחת, אבל לא נותרה ברירה. קראתי מאמר על שקרנים בטיפול, ופתאום עלתה לי עלילה. הבנתי שחייב להיות כאן ספר. התקשרתי לאמא שלי, אמרתי לה, ׳אמא, יש לי רעיון, בואי נכתוב ספר ביחד!׳ והיא ענתה לי, ׳נטע, שתיים בלילה, תניחי לי׳. נשארתי לבד עם הדבר הזה והתחלתי לכתוב. לא הפסקתי במשך חודש, עד שהיה דראפט ראשון, ואז במשך שנתיים ערכתי וערכתי. והיו לי עורכים שאין למרבית האנשים. סבתא שלי קיבלה דראפט, אמרה לי, ׳חסרה לי נקודת אור בתוך החושך׳ ונולד קו עלילה שלם מהמשפט הזה. יש מאחוריי גב ספרותי שאני יכולה להיעזר בו, יש לי מאיפה לקבל השראה ותמיכה, זו פריבילגיה מאוד גדולה״.
זה לא מפחיד?
״מאוד מפחיד לכתוב ספר במשפחה הזאת. מצד שני, את האומץ והכוח קיבלתי מהמשפחה הזאת, אז זה התאזן״.
איזה דראפט קיבל הדוד?
״הדוד ראה את הדראפט השני. היו לכולם הערות, חוץ מלאמא ואבא, שהם אובייקטיביים כמו מנורת תקרה. לדוד היו המון דברים חכמים להגיד״.
איך את בכלל באה לדוד שהוא גם ראש האופוזיציה ואומרת לו ׳תקרא רגע דראפט לספר שכתבתי׳? האיש די עסוק.
״די עסוק, אבל כשהייתי בת 11 הבאתי לו את התסריט הראשון שלי. הוא ענה לי בתשובה, 'זה לא טוב. את לא יודעת לכתוב'״.
אוי ואבוי לו.
״זאת אהבה. ואז ביום שישי הוא הביא לי את ׳סיפור׳ של רוברט מקי, התנ"ך של כתיבת סרטים. אמר ׳תקראי את זה׳. בשישי לאחר מכן הוא שאל אותי ׳מה למדת?׳ הוא מלווה אותי ככותב כל חיי. הוא הגב שלי״.
ועכשיו התקבלת רשמית למשפחה?
״לא הייתה ממני אף פעם ציפייה לכתוב ספר. הכתיבה תמיד הייתה בתוכי, החלום שלי כילדה היה להיות סופרת. לא באמת ידעתי לכתוב, הייתי ילדה פנטזיונרית. יש לי מחזה שכתבתי בגיל 11 עם הערות של סבתא - ׳זה מונולוג פנימי, לא צריך להיות בחוץ׳. לא רציתי בכלל להיות שחקנית, הייתי אומרת ששחקנים הם תוכים טיפשים ולעולם לא אהיה חלק מהם. כשאמרו לי כילדה ׳את תהי שחקנית׳, נורא נעלבתי״.
אנשים מופתעים שאת שחקנית שגם עושה דברים ׳כבדים׳ יותר, ׳שפויים׳ יותר?
״ממתי כתיבה זה של שפויים? לא זכורה לי שחקנית שדחפה את ראשה לתנור. סילביה פלאת' (משוררת וסופרת אמריקאית, ר״א) התאבדה ככה״.
״שחר חסון הוא השטן. הוא מצחיק אותך בכוונה ולא יכעסו עליו, יכעסו עליי, כי אני צוחקת, אני הבעיה. ואני לא צוחקת בקלות, אני שחקנית שממש יודעת להחזיק. אז הוא האויב הכי גדול שלי"
ב'תמרה משקרת' (כתר), רומן מושחז ומפתיע, רוט מזמינה את הקוראים והקוראות לשאול את עצמם איפה באמת מונחת האמת. יש תקיפה מינית, יש גזלייטינג, ויש תחושה מערערת שהסיפור הזה מרפרר לחיים שלנו. ״כל אישה עברה תקיפה מינית, זה באמת אחת מתוך אחת״, אומרת רוט, ״אני לא הגיבורה, אבל גם הדמיון הוא כלי שיכול לפעול רק על מנוע של מציאות. אני לא מכירה אישה שאין לה סיפור אחד על מישהו שנגע בה, תפס אותה, הטריד אותה, שלח לו תמונות. אבל הספר הוא לא רק על זה, הוא על להיות רדוף על ידי הטראומות שלנו ואיפה נמצאת האמת. זה באמת נושא שבתקופה הזו מעסיק אותי. אני חושבת שהספר הוא על איך כל אחד מהנדס לעצמו נרטיב שהוא יכול לחיות איתו, שזה במידה רבה מתקשר לי למציאות שלנו כאן. כל אחד מספר לעצמו נרטיב אחר, יש פה כאילו נרטיבים אפילו על דברים נורא ברורים. זה הורג אותי. אני נולדתי בדור של הפוסט-אמת, זה מאוד מפחיד. בעיקר כשבמדינה הזאת כבר לא מתביישים בשקרים, והאמת היא איזו אפשרות. קוראים לספר ׳תמרה משקרת׳ אבל הספר הוא על האמת״.
כמו סמים. במחזמר 'אחרית הימים'
ועל שקר כדרך חיים.
״זאת הטרגדיה. הסיפור של תמרה הוא אנלוגיה לזה״.
איפה את פוגשת את זה בחיים שלך?
״אני תמיד מפקפקת באמת של עצמי. פקפוק זה כלי מדעי הכרחי, ספק, כי אז את לא בודקת שום דבר לפי האג'נדה שאת רוצה להגיע אליה מלכתחילה. זו גם הטרגדיה של תמרה. היא קורבן של זה, לקחו לה את האמת. אבל היא מוצאת את דרכה חזרה לאמת״.
פגשתי אותך בים המלח כשהיית עם מפוני בארי, עם שורדי הטבח, והיום כבר יש אנשים שמנסים להנדס מחדש את המציאות. שמתווכחים על מי אחראי למחדל.
״וזה כואב בעצמות. הקואליציה לא לוקחת אחריות. זו בגידה בעם. ב-8 באוקטובר עליתי על הרכב וירדתי למפונים בים המלח. הגעתי לשם עם תיק קטן שהיו בו מפתחות וטלפון. חשבתי שאלך כבר באותו יום, אבל נשארתי חודשיים. ביום למחרת התקשרתי להורים שלי, שהם פסיכולוגים, וקראתי להם לבנות מערך טיפולי. הם באו לתת עזרה נפשית״.
לא לקחת על עצמך אחריות גדולה מדי?
״לא. כולם עשו, ואני במקרה זכיתי להיות שם בשביל הילדים. בלילה הראשון ילדה ביקשה ממני להישאר ונשארתי. זה היה משהו של חיבור אנושי, לא הקרבתי כלום, לא נכנסתי לתפקיד, יש לי רק אהבה בלב. זאת הייתה תקופה קשה, מאתגרת. הכרתי את האנשים הכי מדהימים, אנשים שחוו טראומה מאוד גדולה״.
מה הרגשת כשהתפרסם התחקיר של שלומי אלדר שלפיו ראש הממשלה קיבל התרעות לטבח?
״זה מעליב אותי, זה שובר לי את הלב. אין לי מילים״.
אז אני מבינה שאת לא מצביעת ליכוד.
״אני לא יודעת אם את יודעת, את לא תאמיני מי זה דוד שלי״, היא צוחקת.
את מצביעה לו?
״מה זאת אומרת? הוא האיש הכי ישר בעולם. אני והוא לא מסכימים על הכל. יש לנו התכתבויות ארוכות במייל של ויכוחים פוליטיים. אבל אני יודעת שהלב שלו במקום הנכון ושאם אני רוצה שינוי אמיתי, אני זקוקה לו. אני חושבת שהדרך לשלום היא דרכו ואני מאוד מאמינה בו״.
את לא חוששת להיות פוליטית אני מבינה.
״אין איך לא להיות פוליטית בתקופה הזו. כולנו פוליטיים. הלוואי עוד יבואו ימים אחרים בסליחה ובחסד, קצת חסד״.
× × ×
הרזומה של רוט בת ה-25 יגרום לבני גילה ומעלה לחוש, איך לומר, אפסים. לצד תפקידים בקולנוע ('תמונת הניצחון', 'חדר משלו'), בטלוויזיה ('פלמ״ח', 'לבד בבית', 'צייר המערות') ובתיאטרון ('רומיאו ויוליה', 'אנה קרנינה', 'אחרית הימים' ועוד), היא גם כותבת לטלוויזיה ('קופה ראשית', 'צייר המערות') ומחזאית שכבר הספיקה למכור את תוצרתה ללונדון. ״כתבתי את המחזה בעברית במקור, התחלנו חזרות בתחילת אוקטובר 23' וזה מחזה על שני גברים שנחטפים לתיאטרון. אמרתי פאק, זה לא יכול לעלות פה. תירגמתי אותו לאנגלית והעליתי את זה בלונדון״.
איך זה קרה?
״שלחתי את זה לכל מיני אנשים שלא הכרתי, והם לא ענו לי, כי גם לא היינו מאוד אהודים. חברה שלי, סופיה גולן, למדה בימוי באנגליה. שלחתי לה את המחזה והיא רצתה לביים אותו, והעלינו אותו. השחקנים היו בריטים ושאר הצוות היו ישראלים, וקיבלנו ביקורות טובות״.
ראית מזה כסף?
״אני הפקתי את זה, זה רק כסף שהחזיר את עצמו. אבל אני מצליחה להתפרנס מהעשייה שלי. אני גם לא מאוד חכמה לגבי כסף, אז זה לא שיש לי ערימות ממנו״.
כמה טייקים צריך לעשות בסצנות ב׳לבד בבית׳ עם שחר חסון?
״מלא, הבן אדם שטן. הוא מצחיק אותך בכוונה ולא יכעסו עליו, יכעסו עליי, כי אני צוחקת, אני הבעיה. ואני לא צוחקת בקלות, אני שחקנית שממש יודעת להחזיק. אז ספציפית שחר חסון הוא האויב הכי גדול שלי. הוא גאון אמיתי, אחד האנשים הכי טובים שאני מכירה, שזה קטע, כי האנשים הכי טובים שאני מכירה הם רובם קומיקאים. אני זוכרת שלפני שהסדרה הפכה למה שהיא היום, הוא הסתובב אליי אחרי איזו רפליקה ואמר ׳את קולטת שאנחנו פה עושים שטות ובבית יהיה ילד צוחק?׳״
ובתיאטרון גשר את במחזמר קומי.
״כן, ב׳אחרית הימים׳ אני משחקת יהודייה אמריקאית שבאה להביא את המשיח. בתיאטרון אני בדרך כלל בוכה וצורחת בעירום והורגים אותי בבריכה, ופה אני פתאום עושה קומדיה, וזה כיף כי כשאת עושה קומדיה בטלוויזיה, מה שאני עושה מגיל 18, את לא שומעת את הקהל צוחק בבית. לפעמים הצלם מתחיל לרעוד ואת מבינה שזה משהו טוב. ופתאום הדבר הזה ש-900 איש מתגלגלים לך מצחוק ואת צריכה לעצור רפליקה, זה כיף. לא ידעתי שאפשר ליהנות ככה, זה סמים".
חתיכת הספק לגילך.
״תקשיבי, אני חייבת גם לתת קרדיט לחברות שלי נועם קלינשטיין וטליה ברטפלד, כי אני חלק מסביבה של נשים שיוצרות לעצמן. כשאני כותבת משהו ומסתכלת על משהו שטליה כתבה, אני אומרת ׳שיט היא כל כך טובה, אני חייבת להשתפר׳. ואני המעריצה הכי גדולה של נועם. הן שתי הנשים הכי מוכשרות במדינה והן ההשראה שלי. אגב, נועם הכירה לי את בעלי לעתיד״.
ספרי מיד.
״הסיפור הולך כך. מודיעים לי שמקדימים את יציאת הספר לחגים. אני כותבת לבנות ׳אתן לא מבינות מקדימים את ההוצאה׳. מיד טלפון מנועם, שאני בטוחה שרוצה לחגוג איתי. היא אומרת לי ׳תגידי, למה את שונאת את הספר שלך?׳ אני אומרת לה ׳מה?׳ והיא שוב אומרת, ׳את שונאת את הספר שלך׳. אמרתי לה, ׳אני לא שונאת אותו׳ אז היא אמרה, ׳אז למה אין לך אינסטגרם?׳ ובאמת לא היה לי אינסטגרם שנים, ואני מתחילה לצעוק לה אג‘נדות - ׳כי אינסטגרם זה נבל, וזה בדיוק מה שאני מוחה נגדו׳, והיא עונה, ׳בלי מוזרות. את רוצה שאנשים יקראו את הספר או לא? את רוצה להחזיר ספרים לאופנה? אז למה אין לך אינסטגרם?׳ אז פתחתי. נועם צילמה איתי את הדבר הראשון שהעליתי״.
ואיך זה קשור לבעלך לעתיד?
״אז העליתי גם תוכן מצחיק באינסטגרם, כי אני אוהבת להצחיק, ומישהו הגיב לי לפוסט ׳מה האינסטגרם שלך?׳ עניתי ׳מצחיק׳ ואז הוא כתב לי בפרטי ׳יואו, אני חושבת ששלחתי לך הודעה בטעות, איזה פאדיחות איתי׳. עניתי לו, ׳סורי, לא קוראים לי איתי׳. מתחילה שיחה. הוא מצחיק ושנון. באיזשהו שלב אמרתי לו, ׳תקשיב, אני בגשר 24/7, אין לי זמן להיפגש׳. אז הוא אמר ׳אבוא אלייך בהפסקה׳. הוא הגיע ולא הרגשתי כאלה פרפרים מגיל 16. הוא באמת אהבת חיי. עברנו לגור יחד בדייט השלישי״.
בהדרגה.
״כן, בהדרגה בדייט השלישי. כבר עשיתי אצל המשפחה שלו שבת, הוא חילוני שבא מבית דתי, והוא הכיר את כל הלפידים. אמא שלי סיפרה שאבא כבר כתב את נאום החתונה. כולם יודעים שזה האחד. אבל החוק שלנו הוא שקודם נצא שנה, ואז״.
