לפני עשר שנים בר צברי התעורר בשעה שבה הזמרים עדיין מתאוששים מההופעה של אתמול, הגיע בחושך לתחנת הרכבת בחדרה וירד בקניון עזריאלי בתל-אביב, משם צעד לעבודתו כנציג שימור הלקוחות של "ידיעות אחרונות". לא בדיוק התסריט האידיאלי למי שחלם לשיר מול אלפי אנשים, אבל יציבות שאפשר לקבל עליה משכורת בכל סוף חודש ואיפשהו גם קהל. בעבודה ההיא היו לו אוזניות, אנשים על הקו שצריך לשכנע, ובכל שבוע גם עיתונים ומגזינים חדשים. לפעמים הגיע לידיו גם המוסף הזה. הוא היה מסתכל על השערים ומאפשר לעצמו לדמיין.
"כל הקטע של לבוא לפה מבחינתי הוא סגירת מעגל", הוא אומר. "עבדתי ב'ידיעות' לפני עשר שנים ובכל שבוע הייתי רואה את כל המגזינים יוצאים. הייתי רואה גם את '7 לילות' ואת השערים ואומר לעצמי כזה, בעזרת השם, יאללה, הלוואי שגם אני אהיה שם מתישהו. בכל בוקר מדייק לרכבת כדי להגיע לעיתון. אתה מבין? זה אני שם בשיר ג׳וני שכתבתי. מדהים".
עבדת גם בהתקנת גגות סולאריים.
"עבודה מועדפת, ועוד מלא עבודות. כשעבדתי ב'ידיעות' זו הייתה הפעם הראשונה שעזבתי את המוזיקה שעשיתי כדי להתחיל אלבום חדש מאפס. התחלתי ממש לחוות את עצמי כאדם, להבין מה אני אוהב יותר, מה פחות. הצלחתי מאוד בעבודה, אבל אחרי שנה-שנתיים הבנתי שכסף כבר לא מספק אותי. הבנתי שאני רוצה בסוף לקום בבוקר ולעשות את מה שאני אוהב".
אז הפסדנו אותך בשימור לקוחות.
"הייתי מחקה את כל הצוות. אני תמיד אומר שאם בטעות לא הייתי במוזיקה והייתי הולך למסלול אחר, הייתי יכול להגיע עד 'ארץ נהדרת'".
מולי שגב מוזמן לשמור את המספר. בדרך להסבה המקצועית ממוקד לקוחות למוקד תשומת לב, אסף צברי מספיק סיבות לבחור בקריירה אחרת. זה לא קרה מהר גם כשניסה אינסטנט. ב'כוכב נולד' למשל בעטו בו עם הצד המעליב של הגיטרה, כבר באודישן הראשוני, בשלב שבו אפילו דחייה מיואב צפיר וטמירה ירדני נחשבת סוג של שאיפה. אחר כך הוא הגיע ל'אייל גולן קורא לך', אבל לא עלה לגמר. הוא כן יצא משם עם 'עכשיו', להיט שנולד מתוך מות אהובתו. הארץ שמעה זמר חדש, הזמר חיכה שהדלת שנפתחה תישאר פתוחה. במסלול שבין החלום למשכורת הספיק צברי להיות שליח פיצות, עבד במסעדה של אביו, פתח דוכן מיץ רימונים ולימד מוזיקה.
שמונה שנים קשוחות עברו עד שהגיע הלהיט הגדול שלו, 'ג׳וני' בשנת 2020. הלהיט התפוצץ בשיא הקורונה. קהל גדול הכיר את השיר, אבל לא יכול היה לבוא להופעות. כשעולם התרבות חזר מהשאט-דאון, התברר שג'וני אחד לא מביא את המבול. צברי ניסה למלא את רדינג 3 בת"א, לא מהאולמות הגדולים, אבל זה לא קרה. בהופעה במצפה רמון חיכו לו פעם רק ארבעה אנשים. אמנים ויוצרים שאליהם פנה כדי לשתף פעולה, להציע שירים, אפילו לא החזירו טלפון. צברי תמיד היה קרוב, ואז ליד, ואז שוב כמעט.
פאסט-פורוורד 2026, זו כבר ארץ הצברי. השיר 'ילדה מטורפת', מתוך אלבומו החמישי והחדש, 'איזה כיף לחיות', כיכב בראש מצעדי ההשמעות ברדיו במשך שבועות, והיה השיר המושמע ביותר ברדיו בספטמבר. הקליפ צבר 8.2 מיליון צפיות ביוטיוב והשיר זכה למיליוני האזנות בספוטיפיי ובאפל מיוזיק. צברי עצמו נמנה באחרונה עם 20 האמנים המושמעים ביותר בארץ, הסביבה של שלמה ארצי, אריק איינשטיין, שרית חדד, עומר אדם ועדן בן זקן, למשל. עכשיו הוא בדרך להוסיף לחגורת הקריירה את סמל הסטטוס קיסריה, בשתי הופעות, הבאה ב-26.10.
כשאתה שומע שאתה ברשימה אחת עם ארצי ושרית חדד, אתה מבין את גודל האירוע?
"אני מעריך את זה, אבל בסוף אלה השירים. לפעמים אנשים לא עושים את החיבור בין הפנים לבין השירים. יכול להיות שבבית אחד אני האמן הכי אהוב, ובבית ליד אין להם מושג שאני קיים".
הרבה מגננות. אולי אתה פשוט לא מאמין שהגעת למקום הזה או שעוד רגע זה לא יהיה?
״זה גם נס. דמיינתי אותו וחלמתי עליו. אנשים אומרים לי, מה, אתה לא מתרגש מזה שאתה בין הכי מושמעים בארץ? בגלל שאני עושה את זה הרבה שנים, והקריירה מורכבת מרגעים מאוד גבוהים ומאוד נמוכים, כשקורה משהו נמוך מאוד אני לא נותן לו להוריד אותי למטה וכשקורה משהו גבוה מאוד, אני לא נותן לו להרים אותי למעלה".
"הילד לא סיפר כלום, הוא היה גור אז. הגיעה סייעת חדשה, ראתה דברים שלא היו מקובלים עליה בגן, והגישה תלונה. מצאתי את עצמי הולך עם אשתי לתחנת משטרה ומראים לי את כל זה. מכות, צעקות, צרחות. זה אחד הסיוטים הכי גדולים שיש לכל הורה. לא מאחל את זה לשונאים שלי"
אפשר להבין את הזהירות. הילד מבית אליעזר בחדרה כבר למד שהמחיאות מגיעות לפעמים הרבה אחרי שסיימת לשיר. בשכונה שבה גדל, ההודעה על הקריירה העתידית שלו לא בדיוק גרמה לחברים לפתוח קבוצת מעריצים. "כשסיפרתי בשכונה שאני רוצה להיות זמר, אמרו לי: 'אתה חי בסרט'. הם לא ראו איך דבר כה יכול לקרות. אני מספר לבנאדם שגדל איתי שאני עוד אהיה על הבמה והוא אומר לי, יא גנוב, מי אתה? בוא מהר תשלים לנו קבוצת כדורגל".
אבל בבית משפחת צברי, לעומת זאת, פעלה ועדת קבלה של אישה אחת, עם קריטריונים משלה. "אמא שלי, אהובת ליבי, הייתה תמיד מחזקת אותי. גם כשהייתי מופיע בטקסים של העיר ועושה פדיחות של החיים, הייתי מגיע הביתה ואמא הייתה אומרת 'אתה מעולה, אתה מדהים'. תדע לך שזה חשוב. לא תמיד צריך להגיד לילדים את האמת, כי אם הייתי מגיע הביתה ואמא שלי הייתה אומרת 'שרת על הפנים, היית לא טוב', לא יודע אם הייתי מוזיקאי היום".
לאודישן ששינה את חייו הגיע עם הבטחה שנתן לחבר מהצבא ועם חיים שכבר השתנו בלי שביקש. אור חיה שטרית ז"ל, בת הזוג הראשונה שלו, הלכה לעולמה בסוף 2011 אחרי התמודדות עם מחלת הסרטן. כמעט שלוש שנים היו יחד. כשהייתה מאושפזת, סדר היום שלו כחייל התכנס לנקודה אחת: לסיים את היום בבסיס ולראות אותה. בבסיס ידעו שהוא שר ואחד החברים רצה לרשום אותו ל'אייל גולן קורא לך'. צברי סירב, החבר התעקש, ובסוף חילץ ממנו את הדבר שחינכו אותו בבית לא להפר: המילה שלו. "הייתי שבור, בדיוק אור נפטרה. אבל הבטחתי לו ועמדתי בזה".
כשהמפיקה בתוכנית שאלה אם הוא גם יוצר במקרה, צברי שר לה בטלפון את 'עכשיו', השיר הראשון שכתב והלחין בחייו. "היא בכתה על הקו". בהמשך צולם עם אייל גולן באולפן, תמיר צור הפיק את השיר, והחשיפה עשתה את שלה. "זה התפוצץ. עד היום מדברים איתי על השיר ושואלים למה אני לא שר אותו בהופעות".
אולי משהו לא נוח אצלך שטרגדיה הפכה לשער של הקריירה?
״להפך, דווקא הרגשתי שזו מתנה שהיא העניקה לי. היא ידעה שאני שר ושאני זמר. זה היה הרגע הראשון שחוויתי אהבה, והיא הייתה אדם יוצא דופן וטובת לב כל כך. זה היה שיברון לב מאוד רציני. כשאור הלכה לעולמה, בעצם התחלתי לכתוב ולהלחין. אור ידעה על החלום הזה, והיא נתנה לי את המתנה של היצירה, ההתחלה שלה".
זוכר מה הרגשת בשנים האלה?
"הפרידה ממנה הייתה הבעיטה הראשונה הרצינית שקיבלתי מהחיים. שם הבנתי מה זה מוות. ואז השיר התפרסם, אבל זה קרה עוד לפני שהייתה לי זהות מוזיקלית. זה לא שבאתי מוכן".
בר צברי
(צילום: שי פרנקו)
ממה חששת?
"לא רציתי להיות אדם שנעלם אחרי שהוא עושה שיר אחד גדול. היו אמנים שהתחילו שאהבתי ופתאום נעלמו. אמרתי שלא משנה מה קורה, אני לא אהיה כזה. אז הוצאתי עוד שיר והוצאתי ושוב הוצאתי. ניסיתי לחזור למסלול החיים הרגיל".
התאכזבת שלא הגעת לגמר של 'אייל גולן קורא לך'?
"כן, אבל לא הייתי מספיק טוב".
"היו אמנים ויוצרים ידועים וחשובים שפניתי אליהם וזה התמסמס. הם לא ענו לי. פתאום אותם אנשים כותבים לי 'בוא נשב'. ואני חושב אחי, לפני כמה חודשים אני זה שכתבתי לך, לא החזרת תשובה. עכשיו אתה בא?"
מי שכן מצאה איך לעזור הייתה אהובה עוזרי ז"ל. כדי להגיע אליה לשיעור פיתוח קול היה צריך לנדנד, היא הייתה עמוסה. כשהתפנה מקום, צברי הגיע עם להיט גדול בחוץ ועם גרון שעוד חיפש הוראות הפעלה. "בפעם הראשונה שבאתי אהובה אמרה 'תשיר משהו'. שרתי, והיא צחקה. אמרה לי, 'אתה מתוק, יש לך כלי שאתה לא יודע להשתמש בו עדיין מספיק'".
שלוש שנים למד אצלה. השיעורים התרחבו לפגישות עם המשפחה, לאוכל ולמסעדות בכרם התימנים בת"א. היא לימדה אותו גם את המשקל של יחידת היצירה הקטנה ביותר. "אהובה אמרה לי כל הזמן, 'בר, מילה אחת בשיר זה עולם ומלואו. אל תשכח'. אהובה שינתה לי את כל הקטע של השירה וגם קצת את תפיסת האמנות. אני לא אשכח את הלוויה שלה, איך ישי לוי הופיע ואיזו צמרמורת הייתה לי כשהוא פתח את הגרון".
כשנגמרו מחיאות הכפיים על 'עכשיו', חיכתה לו אותה השאלה - מה עכשיו? צברי היה על הרדאר, הוא הוציא עוד שירים, הופיע, התפרנס, חיפש. אנשים עדיין זימזמו את 'עכשיו', אבל לא באמת הכירו את בר צברי. העננה הגדולה שממנה חשש, להיות וואן-היט-וונדר, ריחפה שם כל הזמן, עד שנופצה עם השיר 'ג'וני', למעשה כרטיס הביקור של צברי.
את יסודות השירה למד בבית הכנסת התימני שבו גדל בחדרה, עם הלחנים והסלסולים שנכנסו לו לאוזן הרבה לפני שהפכו לסגנון. את ההשראה לקח בין השאר מישי לוי ז"ל. הוא הכיר כמעט כל שיר, כל מעבר בין שירים, אפילו משפטים שנאמרו בהופעות ישנות שאיש לא זוכר. כעבור שנים נפגשו על סט הצילומים של הסדרה 'מנגן ושר', אחרי שצברי כבר התחיל לשחק והגיע לקאמרי. "ישי הגיע פעם לחזרה שלי ברדינג, אחרי ששבוע קודם היה במנורה אצל נסרין. הוא אמר לי, 'אתה גם תופיע שם'. זה היה מנותק מהסיטואציה שלי אז, אבל הוא אמר את זה בכוונה אמיתית. בהופעה אחרת עם ישי הוא אמר לקהל 'תרימו לו'. כשבאתי ללוויה של ישי, אמרו לי, 'אתה חייב לשיר'. לא תיכננתי, אבל נזכרתי ברגע שבו הוא שר בלוויה של אהובה ושרתי לכבודו. אחד הרגעים המרגשים שהיו לי".
את השיר 'ג'וני' והאלבום שהחזירו אותו למרכז הבמה הוא חייב לשיחה עם נאור דנין, חבר קרוב ומוזיקאי. צברי היה אז במהלך עבודה על אלבום חדש, אבל דנין עצר אותו. "הוא אמר לי, 'אתה זמר אדיר, אבל בשירים שלך אני לא שומע את האיש שאני מכיר. את הבנאדם המצחיק והצבעוני, בעל הדעות והטעם והחברים'".
מה הבנת?
"יצרתי בלי לחשוב מה אני רוצה להגיד, על מה אני רוצה לדבר, מה הסגנון שלי. הייתי עושה הופעות, מגיע עם קלידן, עושה חפלות, מרוויח כסף, מתפרנס מזה, אבל לא הייתה לי הכרה כאמן. הייתה לי יותר הכרה כזמר, כאדם שיודע לבוא ולהעביר ערב".
״באדם שכותב מילים ולחן ואנשים שרים את מילותיו. אבל השירים לא הצליחו לי כל כך. התחלתי לכתוב על החיים, על דברים שאני חווה או שחוויתי. ליצור לעצמי את הזהות שלי. עד אותו רגע זה לא היה. הוא בא ואמר לי, 'חביבי, אין לך זהות, זה הכי חשוב, ואתה בן אדם עם זהות שחבל על הזמן'".
כאן הוא לקח פסק זמן ארוך, סביב ארבע שנים, הפסיק להוציא חומרים רק כדי להישאר בתודעה. את סדר היום הקדיש ליצירת אלבום שלם, מדויק, שמדבר בשפה שלו. 'רוקנ'רול בצהריים', אלבום יפהפה, נבנה סביב חומרי הגלם שאסף מאז הילדות: בית הכנסת התימני, המוזיקה המזרחית, הרוקנרול, הפיוטים והעברית שבה הוא מדבר. "התחלתי לחשוב איך הלך הרוח שלי בעולם נכנס לתוך מילים".
בינתיים, במקום להודיע על כרטיסים לקיסריה, היה צריך לדאוג לתלוש משכורת. הוא למד אימון כדורגל בווינגייט, לימד מוזיקה בבית ספר ובגני ילדים, לימד פיתוח קול ואחרי שקיבל את ההסמכה כבר אימן ילדים על הדשא. "עבדתי בארבע עבודות. ובין לבין על האלבום".
מטיול בברזיל הוא חזר עם המפתח לאלבום. "באחד הימים על החוף שם, הגיעו לי המילים של 'ג'וני' בפעימה אחת וחזרתי לארץ עם הטקסט מוכן. כשהשיר היה מוכן נבהלתי מזה קצת".
מה הפחד?
"זה לא היה הסגנון שלי, זה היה רוקנרול מאוד. יכולתי להגיד לעדי לוי, הגיטריסט שלי, 'אחי, זה לא בשבילי'. אבל אתה יודע מה אמרתי לו באולפן? 'אדי, תגיד, אתה יכול ללמד אותי איך לשיר את השיר הזה?' ישבנו על זה. תחשוב שיכולתי לפספס את השיר הכי גדול שלי אם הייתי בועט בדלי".
כשהוצאת את 'ג׳וני', ידעת מה יש לך ביד?
"לא ידעתי. קשה לי לדבר במושגים של להיט, אבל הרגשתי שזה שיר מאוד חזק. לכל מי שהשמעתי אותו הייתה תגובה מאוד ברורה שמשהו קורה שם. הייתה לי תקווה שיש לו את המרפקים להגיע למקומות הנכונים. אחרי ש'ג׳וני' הצליח הוצאתי את השיר הכי מוזר באלבום, 'חדרה'. היה חשוב לי שיידעו שאני אמן שבא לעשות כאן דרך, להרוויח קהל דרך הרגליים".
ההופעות האחרונות, כולן סולד-אאוט, מספרות שהרווח הגיע. "הייתה לי הופעה לא מזמן בירוחם, ועל הבמה אני מקבל הודעה שהמשטרה רוצים לעצור כי הגיע קהל פי 2 מהאישורים. המפיק שסגר את ההופעה שם ישב איתנו בבקסטייג' ואומר 'חבר'ה, אני רוצה לספר לכם סיפור יפה: כשהמתוק הזה הוציא את השיר 'ג'וני', סגרתי אותו להופעה במצפה רמון. הלהקה התחילה לנגן. אתם יודעים כמה אנשים היו בקהל? ארבעה! במקום של 1,000 איש. אמרתי לעצמי, איך עשיתי את זה, איך הזמנתי אותו?'"
איך היה להופיע בפני ארבעה אנשים?
"התחלנו לנגן שם, ירדתי לשורה שהם ישבו בה, עשיתי בלגן עם מיקרופון, צרחתי לאנשים לבוא, סיימנו את ההופעה הזאת עם 500 איש. הבנתי אחרי 'ג'וני' שאתה לא יכול למכור הופעה על שיר. אתה לא יכול להיות שלמה ארצי, ברי סחרוף, עמיר בניון או מיכה שטרית בלי לעשות דרך. אתה צריך לעשות עוד שירים".
הרדיו אהב, המבקרים התחרו במחמאות, אבל לא מילאת בהתחלה את 'רדינג 3' ת"א. מעליב?
"לא. פשוט התעקשתי, עוד מופע ברדינג ועוד אחד, בכל פעם באו עוד 50, עוד 100. בתחילת הדרך צימצמו את הרחבה בשולחנות כדי שהקהל לא יתפזר בים של מקום. אחר כך החלו להוציא אותם. בסוף גם רדינג התמלא".
היו גם הטלפונים שלא חזרו. "לפני שנה-שנתיים היו אמנים ויוצרים ידועים וחשובים שפניתי אליהם וזה התמסמס. הם לא ענו לי. פתאום אותם אנשים כותבים לי 'בוא נשב'. ואני חושב אחי, לפני כמה חודשים אני זה שכתבתי לך, לא החזרת תשובה. עכשיו אתה בא? אבל בסדר".
אהובה עזורי ז"ל
(צילום: אביגיל עוזי)
חוזר אליהם?
"ברור. אני לא מעוניין להיות אדם שמחזיק בתוכו רגשות לא נעימים. לא רוצה להיות מנוהל מתוך אגו. לקח המון זמן עד שקיבלתי הכרה כלשהי וגם עכשיו, בעודנו מדברים, זה לא נגמר. תמיד יש איזה משהו שאתה רוצה עוד, להשפיע עוד".
ניצחון?
"זה לא קרב. תחושה נעימה וחמימה. הדבר הכי כיפי כאן הוא ההרגשה שלי שזה קורה באמת, אחרי שנים".
"יש כמה תדרים שאני לא שומע מספיק טוב באוזן ימין. מכשיר השמיעה עוזר לי לדייק אותם, כמו משקפיים למי שלא רואה 6/6"
צברי גדל בבית מסורתי, ובחודשים האחרונים, הוא אומר, התחיל להשאיר את הטלפון בצד מכניסת שבת ועד מוצאיה. "אני מחובר לדת, גדלתי בבית כנסת משחר היותי, הילדים הולכים עם ציצית לגן דתי. היהדות מאוד חשובה לי. אני הולך לבית כנסת, לא מופיע בשבת. בחודשים האחרונים החלטתי לשים את הטלפון בצד לפני כניסת השבת. ממליץ לכולם, זמן מוחלט עם הילדים והמשפחה. אתה מרגיש כאילו קיבלת מסאז' במוח, אפילו בלי קשר לדת".
בשנים האחרונות הוא מסתייע במכשיר שמיעה, אחרי שהתברר שיש תדרים שאינם מגיעים לאוזניו. "יש כמה תדרים שאני לא שומע מספיק טוב באוזן ימין. המכשיר עוזר לי לדייק אותם, כמו משקפיים למי שלא רואה 6/6".
רותם, אשתו, הכירה אותו בתיכון בחדרה הרבה לפני שמישהו הציע לו את קיסריה. הם היו יחד, נפרדו לתקופה, חזרו זה לזו ובנו משפחה של ארבעה בנים, הקטן בן חודש וחצי, הגדול כבר בכיתה א'. בתוך הבית נמצאים היום הלהיטים וההופעות והנסיעות, אבל גם כל מה שלא מופיע בסטורי. צברי מספר שכבר בתחילת הקשר המחודש דיברו על העובדה שהקריירה שלו לא תעניק בהכרח ביטחון כלכלי, וששניהם יהיו צריכים לבחור בה יחד. "החלום של אשתי היה להיות אמא עד גיל 30", הוא אומר. "היא אמרה לי, 'אני איתך בחלומות שלך, אני יודעת מה אתה רוצה לעשות ואני מקבלת את זה'. אמרתי לעצמי, אם היא הולכת איתי עד הסוף בחלומות שלי, אני צריך ללכת איתה בחלומות שלה. אמרתי לה תמיד את האמת - אני אמן, על כל המשתמע מכך, יכול להיות שתהיה פרנסה ויכול להיות שלא".
ההמראה בקריירה לא מטלטלת לפעמים את הבית?
"אין שינוי גדול בבית. זה רק בראש של אנשים. יש שמחה על הדברים הטובים שקורים, על ההתפתחות, אבל אני אדם מאוד משפחתי. ארבעה ילדים בגילים כאלה זה דבר מאוד מאתגר, אין לגיטימציה לא לקום בבוקר אפילו רגע אחד. אני תמיד קם, לא משנה מתי חזרתי. האושר נמצא ברגעים פשוטים ולא תלוי בכמה צפיות יש לי על השיר החדש".
למרות המעמד, מתברר, הוא עדיין אחרון בתור למקלחות בבית. "התארחתי אצל אגם בוחבוט בהופעה במנורה. הגעתי לבאלאנס מוקדם, סיימתי בחצי שעה, נסעתי הביתה. הייתי עם הילדים יחד, אכלנו, שתינו, קילחתי אותם, הרדמתי וחזרתי להיכל. בדרך אני אומר לאשתי, 'יו, אני לא התקלחתי, שכחתי'. אני כל כך בתוך הדבר הזה שנקרא משפחה, חשוב לי להיות אבא שהילדים שלו חווים אותו, זה שאני אמן, לא משנה כאן".
המשפחה עברה טראומה אחרי שהגן של אחד הילדים, 'הגן של חגית' בחדרה, נסגר בצו בית משפט בעקבות 13 תלונות על תקיפות נגד ילדים. "הילד לא סיפר כלום, לא ידענו. הוא היה גור אז. הגיעה סייעת חדשה, ראתה דברים שלא היו מקובלים עליה בגן, והגישה תלונה. ככה העניין התחיל להתגלגל".
מה ראית בצילומי הווידיאו?
״מכות, צעקות, צרחות. מצאתי את עצמי הולך עם אשתי לתחנת משטרה ומראים לי את כל זה. זה אחד הסיוטים הכי גדולים של כל הורה. לא מאחל את זה לשונאים שלי".
צברי מתאר הליך משפטי שהתמשך, ואת התחושה שהמשפחות צריכות להילחם שוב ושוב כדי שישמעו אותן. לדבריו, נדרשו עוד ועוד פניות והתמודדויות מול הרשויות, והמשפחות מצאו את עצמן בתוך הליך מתיש שלא ידעו מתי יסתיים. הוא מתאר בעיקר את חוסר האונים: אבא שרגיל להגיב מהר, לעבוד קשה ולהזיז דברים, ופתאום ניצב מול מערכת שאינה פועלת בקצב של הדאגה שלו לילד. "אני נמצא במדינה שלא יודעת, בעיניי, איך לטפל בתינוקות שלה. כל הנושא של גיל אפס עד שלוש מוזנח מאוד במדינת ישראל".
לדבריו, יחד עם הצלם שי פרנקו הוא ניסה להעלות את המודעות לנעשה בגנים ולדרוש פיקוח טוב יותר. הוא מספר גם על פעילות מול הכנסת. "הורים אחרים אמרו לי, 'אתה איש מפורסם, תדבר על זה, כי כבר שוכחים אותנו'. כמו שבגיל שלוש אני שם את הבן שלי במסגרת שיש עליה פיקוח, אין שום סיבה שגם אצל תינוקות בני שנה ושנתיים התחום יהיה כל כך פרוץ. היום הילד בסדר גמור, תודה לאל, אין שום סימנים לא טובים. אותה אישה מהגן המתעלל כבר מצאה עבודה חדשה בעיר אחרת. היא חיה את חייה, והעורך דין שלה כל פעם דוחה את המשפט". בתוך הבית נשארה גם אשמה שלא היה לה על מה להישען. "הילד שלי בכלל היה רשום לגן אחר ונאבקנו להגיע לשם. זה אבסורד. גם רותם לקחה על עצמה את האשמה הזאת, כי היא אמא. אבל היא לא אשמה".
בתקופה הזאת כתב לה את 'לאט לאט', שיר על הבית שמתערער, על הרצון לשמוע מה עובר עליה ועל התקווה שגם אם אין תשובות עכשיו, יגיעו ימים שקטים יותר. את השיר כתב מתוך החיים שלהם, אבל את הילדים הוא לא רוצה להפוך לדמויות בסטוריז. "הם מחוץ לתחום, האזור הקדוש שלי. בסוף אני בן אדם, ואני רוצה לשמור לעצמי גם משהו".
'ילדה מטורפת', אחד הלהיטים הגדולים בישראל נכון לימים אלה, נולד מערב של בילוי. צברי ואבי אוחיון הלכו להופעה של עמיר בניון בבארבי. אחריה נסעו לאולפן ופשוט התחילו לנגן. "ישבנו בסתלבט ויצאה לנו מנגינה. קמתי בבוקר למחרת ואמרתי לאבי, 'אתמול עשינו משהו מטורף, אנחנו חייבים לכתוב את זה'". מה שנכנס לשיר היה תל-אביב בלילה, עיר שצברי אוהב מרחוק. "לא ראיתי עיר כזאת בחיים, אבל אף פעם לא הייתי מוכן לגור בה. הרגשתי שהיא גדולה עליי. כל השפע, הבלגן, הטוב והפתיחות. הרגשתי שהיא יכולה לשאוב אותי קצת מהדברים שאני רוצה לעשות ומהמסלול שאני רוצה להגיע אליו. אני אוהב להסתכל, לקחת את הצלילים, את הרחובות ואת הסיפורים, ואז לחזור לחדרה".
אשתו מסייעת לו גם בניהול העסק שנקרא בר צברי, לצד עיסוקה שלה כבעלת קליניקה לקוסמטיקה, חלק מהצוות. צברי עצמו בחר, אחרי מספר שנים עם מנהלות ומנהלים שניווטו מלמעלה, לקחת את הניהול לידיים שלו. "יש לי צוות של אנשים ואנחנו עובדים ביחד, מנהלים דיונים. אני נעזר באנשים שנמצאים סביבי כדי לקבל החלטות וכולם משמעותיים".
מתייעץ גם עם רבנים?
"לפעמים, לאו דווקא בקשר לקריירה. יש רבנים שאני מאוד אוהב, אני הולך אליהם לשיעורים ויכול לפעמים לשאול לדעתם, אבל יותר בנושאי הלכה, אבל אני גם לא פוסל".
אחרי ההמראה האחרונה, צברי כבר יכול ליהנות מהכסף שזורם מההופעות ומההשמעות ההולכות ומצטברות.
לא מתחשק לך לפעמים לקנות דירה למשל?
"לא, אני חי בדיוק באותו בית שנולדתי בו. כשהיינו ילדים, גרנו יחד בקומה העליונה, אחי, אחותי ואני. אחי התחתן, גר כמה בתים ליד, אחותי גם, ונשארתי לבד בקומה. חשוב לי שהילדים יהיו ליד סבתא וסבא, שיחוו ילדות כזאת, זה גם עוזר לי ואני מרגיש שזה שומר אותם צעירים".
ישי לוי ז"ל
(צילום: אלעד גרשגורן)
אז לא להזמין חברת הובלות.
"בהמשך, בעזרת השם. כמה שאוכל למשוך ליד ההורים שלי, אעשה את זה".
תגיד, מה אומרים היום החברים מהשכונה שטענו שאתה חי בסרט?
"מבקשים כרטיסים להופעות".
