בחודשים האחרונים יוליה פלוטקין שמה בצד כמעט לגמרי את הדוגמנות והמשחק. הסיבה: הבייבי החדש שלה, סניף של רשת האסאי אוקברי בתל-אביב. את הריאיון אנחנו מקיימים בבוקר שבו היא מרשה לעצמה להיעדר מהעסק. בלילה הקודם עוד שטפה מכונות ורצפה עד השעות הקטנות.
"כל הבנייה של העסק הייתה נטו עליי, עשיתי הכל", היא מספרת. "מלהיות קבלן — שיש לי קבלן אבל הייתי גם הקבלן בעצמי — עד שליחה, נהגת מוניות, עוזרת אדריכל, גרפיקה, ידי הייתה בכל. בן הזוג שלי היה חודש בברנינג מן בארצות-הברית, ועבדתי יום ולילה כדי שהדבר יקום כמה שיותר מהר, כדי לפתוח בסוכות".
העסק החדש — סניף של רשת בינלאומית על טהרת הבריאות והלייף סטייל — מצטרף לכמה תחומי עיסוק שפלוטקין פיתחה במקביל. "במהלך החיים פיתחתי את עצמי בהרבה כיוונים, שהם עדיין כאן, הם לא הלכו לשום מקום. אני מטפלת בתנועה וב-CBT בחרדות, עושה ריטריטים, מרצה בבתי ספר, עשיתי הרבה מהלכים עסקיים כדי לחסוך כסף ולהמשיך להשקיע במקומות אחרים.
״בארבע-חמש השנים האחרונות השקעתי המון אנרגיה בלטפל בילדים בקבוצות בבתי ספר, במשרד החינוך. עשיתי מין מילואים, ככה אני רואה את זה, שירתי את המדינה. אבל אז הגיע סוף השנה ואמרתי: הנישה הזאת של הטיפול, שלוקחת את כל היום והמון אנרגיה, משתלם או לא משתלם? עשיתי את המאזן וחשבתי על הצעד הבא, ואז הגיע אוקברי".
בדקת את התחום לפני שנכנסת אליו?
״הלכתי וטעמתי את כל האסאי בארץ, טעמתי את כולם. לא הכרתי את זה יותר מדי לפני, אכלתי פה ושם באיזה חוף, בקטנה. יש לנו אסאי בולס ושייקים, ובקרוב ייכנסו מאצ'ות, וזה יהיה גם חצי בית קפה כזה, אבל האסאי זה הלב".
עכשיו, כבעלת עסק בעולמות הקולינריה, היא מתמודדת עם הבעיה הגדולה של התחום: ידיים עובדות. "שמעתי שהבעיה הכי גדולה בעסקים היא עובדים. מהיום שהתחלתי את השיפוץ התחלתי לחפש עובדים. כולם שואלים מאיפה הבאתי אותם. מהרחוב. אני הולכת בים ואומרת, אני הולכת לעשות סקאוטינג של עובדים, כמו שמחפשים דוגמניות. אני אמנם מפורסמת ואנשים מכירים אותי, אבל אין לי אגו. אין לי בעיה לעמוד ולשטוף כלים, לשטוף רצפה בזמן שלקוחות מגיעים או לאסוף אנשים מהרחוב. אני לא מחכה שאף אחד יעשה בשבילי כלום. הרבה פעמים זה גם יכול לפגוע בי, כי זה לוקח המון אנרגיה. צריך לדעת להאציל סמכויות. אם אתה רוצה לגדול צריך להביא עובדים. אני לא יכולה להמשיך להוציא כוסות. אני צריכה לפתח שיווק, אינסטגרם, שיתופי פעולה, אירועים״.
את מפחדת שזה לא יעבוד כמו שאת חושבת?
״פחדים תמיד יהיו, אבל יזם אמיתי צריך להתגבר עליהם. בעיקר למדתי בחיים להאמין בעצמי. לא משנה מה יקרה, אני יודעת לקום על הרגליים. גם לבחור להיות שחקן, אין בזה פחד? זה הפחד הכי גדול, אבל בחרתי בזה".
"אני אדם אמין וישר"
גם עכשיו, כשהעסק החדש דורש ממנה נוכחות יומיומית, פלוטקין ממשיכה לשחק. מה שהשתנה, לדבריה, הוא המקום שהמשחק תופס בציפיות שלה מעצמה. ״אני משחקת בשלוש הצגות יחיד בבתי ספר לבריונות ברשת, בהצגת ילדים שנקראת 'להקת הקסם' של תיאטרון רוסי שתורגמה לעברית. הייתי עד לא מזמן ב'ספר הג'ונגל'. צילמתי משהו כמו שישה סרטים בשנתיים האחרונות למגזר החרדי, עם אופי תקופתי שמתאים למראה שלי ולמה שאני מביאה לבמה.
"לא מעניין אותי להיות כמו כולם". פלוטקין
(צילום: זוהר שטרית)
״אני עובדת הרבה בנדל״ן, משווקת פרויקטים נדל״ניים. הייתי בגיאורגיה לפני חודש וצילמתי קמפיין לפרויקט גדול בבטומי. עולם הנדל״ן ואני מחוברים כמה שנים. יש לי פרצוף של מישהי שאפשר להאמין לה, שהיא אמינה ואפשר לסמוך עליה. זה נכון, אני בן אדם אמין וישר, וכל מה שאני עושה, זה עם כל הלב״.
את מתגעגעת לתקופות של יותר טלוויזיה ובמות גדולות?
״לפעמים אתה חושב שהאושר יגיע בתפקיד הבא. אבל כשאני היום מרצה מול 500 איש ומחר עושה סדנה מול 2,000, ועובדת קבוע עם נפגעים ופצועי צה״ל, הסיפוק הוא פי 200. אני מקבלת סיפוק מהרבה מקומות אחרים ומתפתחת ביני לבין עצמי, לא מפסיקה ללמוד. אם הייתי רק מחכה לדבר הבא בהבימה או בקאמרי, הייתי בן אדם מאוד מתוסכל ומדוכא".
היה שלב כזה?
״היה שלב שהייתי מתוסכלת ומדוכאת, כשהייתי מאוד צעירה, אחרי 'הישרדות', בשיא הפיק של הפרסום. חיכיתי שמשהו יבוא. שיחקתי בהצגות ילדים ובסדרה ועשיתי פרסומות, אבל זה דל, לא ממלא את היום. אני צריכה כל הזמן להיות בעשייה, ככה גדלתי. כשאתה יושב ללא מעש אין משמעות, וכשאין משמעות אתה מדוכא.
״הדיכאון שלי הביא אותי למה שאני היום. בית ספר למשחק שפתחתי, אחר כך הפכתי את המשחק לכלי טיפולי, הצגות היחיד, ההרצאות, יזמות אופנה, למדתי עיצוב ועיצוב תכשיטים. כל דבר נתן עוד אמונה בעצמי. ככה זו יזמות״.
איך את מסתכלת היום על עולם הפרסום, הטלוויזיה והאינסטגרם?
״חרטה ברטה. אני לא מכרתי את עצמי לשטן אף פעם. סתם, זה לא השטן, כי יש לזה הרבה בנפיטס. למה זה שטן? כי זה עושה חרדות ודיכאון. יום אחד למעלה, יום אחד למטה, ועובדים נורא קשה בשביל אחרים. זה גם לא אותנטי, כמעט כל מה שרואים. כולם מנסים להיות מצחיקים, כולם מטפלים, כולם גורואים. אין לי סבלנות לראות אף אחד. אני לא בכוח יוצרת תוכן כדי לייצר תוכן ולהביא עוקבים. זה לא אני, אני לא בדור הזה. גם לא אפתח בכוונה פודקאסט כי כולם פותחים. לא עושה מה שכולם עושים, לא מעניין אותי להיות כמו כולם״.
את עדיין הולכת לאודישנים?
״הייתי באודישן לתיאטרון מאוד גדול לפני שבוע. קראו לי למאצ'ינג, היה אודישן פצצה, התלהבו, בכו, התרגשו ובסוף בחרו במישהי אחרת. כל כך התרגלתי. פעם הייתי מחכה בקוצר רוח ומתבאסת. היום אני מסיימת ולא חושבת על זה יותר. כן, כן, לא, לא. אני בטוחה שהתפקיד הגדול שלי בתיאטרון בדרך ואני אדהים את כולם".
"חשוב לי להציל אחרים"
כבר כמה שנים שהיא עובדת עם ילדים ובני נוער. אל תחום העיסוק הזה הגיעה בעקבות חוויותיה האישיות כנערה. ״עברתי בעצמי תקיפות מיניות בתור ילדה והפיצו תמונות חושפניות שלי", היא מספרת בגילוי לב. "הייתי הילדה הצעירה בת ה-15 שעובדת בעולם הפרסום ופה ושם מנצלים אותה. היום את לא צריכה להיות דוגמנית כדי לעבוד בעולם הפרסום ושינצלו אותך. הכל סביב פרסום, אנחנו המוצר ובתוך כלכלת תשומת הלב, וכולם מחפשים תשומת לב. היום כולן יוליה פלוטקין בת ה-15".
באילו נושאים את מטפלת בבני נוער?
״חרדות, דימוי עצמי ודימוי גוף, הכל קשור בהכל. סדנאות של אקלים חברתי בבית ספר, בריונות. משלבת דרמה-תרפיה, היכולת להתבטא דרך תפקידים ודמויות, והעולם של ה-CBT, עבודה קוגניטיבית-התנהגותית. ניהול מחשבות, עבודה פיזית של איך להתמודד עם חרדה כשהיא מגיעה, ואיך להיחשף לדברים שמפחידים אותי.
(צילום: זוהר שטרית)
״אם אני רגילה לעבוד 24 שעות והחרדה שלי היא בלא לעבוד, אלמד ואכריח את עצמי לקחת חופש, ללכת לים, לעזוב את הטלפון ולהיות שעתיים במנוחה. גם זה להתמודד עם חרדה. אם ילד מפחד מהים, אגרום לו להגיע לים ולעשות צעד-צעד כדי להפסיק לפחד ממנו״.
ההרצאה שלה עוסקת ברשתות חברתיות, בהתנהלות נכונה ברשת, במיניות ברשת וגם באונליפאנס. "אני מסבירה מה זה, שנרמול של זנות זה דבר פסול בעיניי, הסכנות, מה זה כשמישהו משלם עלייך, מה זה אומר מבחינתו ואיך זה מרגיש. אני יודעת כי התנדבתי ב'עלם' עם נוער בזנות, לא ממציאה דברים. קלטתי שהזנות קורית בטיקטוק, הלקוחות מגיעים דרך הרשת, ואז התחיל אונליפאנס, שנירמל זנות דרך המסך״.
אבל באונליפאנס אין בהכרח מפגש פיזי עם הלקוח.
״כשמישהי עושה כל מיני דברים מול המצלמה, שגם מסכנים אותה כי הדברים עלולים להיחשף ולהיות מופצים בעוד מקומות, אז זה לא פיזי? אם אותה אחת עושה את זה בשביל כסף, ואותו אחד מציע, במקום לשלם 2,000 שקל על שעה ברשת, אני אביא לך 2,000 ואבוא לאסוף אותך לכוס יין, תלך איתו או לא לדעתך? תלך. הנה, טיק-טק עברתי למציאות.
״עולם הילדים והנוער תמיד היה נורא חשוב לי, להציל אחרים, למנוע מהם את מה שאני הייתי. הייתי בולימית ארבע שנים, לא כי רציתי להיות רזה, כי עברתי ניצול בחיים. זה דפק אותי לכמה שנים״.
כמה הסיפור האישי מוביל אותך כשאת שומעת סיפורים של אחרים?
״מאוד. ההרצאה נטו אישית. התמונות החושפניות שהצטלמתי וצילמו והפשיטו אותי בתור ילדה צעירה, ואחר כך זה התפרסם כשהייתי מפורסמת ומה זה עשה לי. ילדה שלא ידעה לשים גבולות. הסיפור שלי שם כל הזמן".
"הקשר הקודם היה ניהול בית"
לצד השינויים המקצועיים, פלוטקין בנתה בשנים האחרונות גם זוגיות חדשה. היא ובן זוגה חן עברו לגור יחד אחרי ארבע שנים, בתהליך שהיא מתארת כאיטי ורגיש לצורכי הילדים.
לפני כמעט חמש שנים את ובעלך שחר נפרדתם. איך זה שינה את החיים, לפרק בית עם שני ילדים?
״לפרק בית זה לא פשוט בכלל. אבל אני והגרוש, כל מה שעומד לנגד עינינו זה להיות טובים אחד לשני כדי שהילדים לא ייפגעו, וזה הוכיח את עצמו. לא נכנסתי למאבקים משפטיים על כסף. ויתרתי על המון דברים למען השקט וההרמוניה של הבית. זה עדיין הבית שלי, הוא עדיין משפחה, אבא של הילדים. גם אם אני מעצבנת אותו והוא אותי, מתגברים על המכשולים למען הילדים.
״הילדים קיבלו את הגירושים בסבבה. לא היינו בית שרב, לא שמעו אותנו רבים. שואלים הרבה: אבל את ואבא לא רבתם. כן, אבל גם לא היינו קשורים אחד לשנייה באיזשהו שלב. אני מאמינה שכל אחד יעשה מה שטוב לו בחיים״.
"הייתי הילדה בת ה־15 שעובדת בעולם הפרסום ופה ושם מנצלים אותה. היום את לא צריכה להיות דוגמנית כדי לעבוד בעולם הפרסום ושינצלו אותך. היום כולן יוליה פלוטקין בת ה־15"
איך הילדים קיבלו את הזוגיות החדשה שלך?
״לקח זמן. לא מיהרנו לגור יחד ולא לערבב. עשינו את המעבר אחרי ארבע שנים, ברגישות מאוד גדולה, אפילו יותר של בן הזוג שלי, בן אדם בוגר שעבר גירושים והבין שצריך להיות זהירים ואיטיים עם הילדים. אני רציתי שזה יקרה מהר יותר, הוא ידע לכוון אותי טוב בעניין״.
איך היה להתאחד לבית אחד?
״לא תמיד קל. הוא עבר ממרכז תל-אביב על הים להדר יוסף. זה עולם אחר של אנרגיה. היה מקום של וואו, הוא עושה את השינוי המשמעותי עבורי, פחד שלא יהיה לו טוב כאן ועם הילדים. אבל חן בן אדם מאוד סתגלן, גמיש וטוב. בעיקר טוב, מלא נתינה.
״אני בית שמארח כל הזמן, החברים של הילד כל הזמן פה וישנים פה. הרבה פעמים הוא יודע ללכת לחברים או לים כדי שלו ולהם יהיה כיף. המזל שאני במשמורת משותפת, וכשאני לבד עם חן אנחנו נהנים במקסימום״.
מה למדת מהזוגיות הקודמת שאת עושה אחרת בפרק ב'?
״הקשר הקודם היה ניהול בית. שנינו אוהבים את המשפחה, והערך של המשפחה הכי חשוב, ולא השקענו בזוגיות. לא יצאנו יחד ולא עשינו דברים משותפים. כל אחד בעולמו, שני סוליסטים, הוא באופנועים ואני עם החברים.
״כאן הגעתי אחרת לגמרי. לא נורא, חברות לא יפגשו אותי פעמיים בשבוע. רוצה זוגיות, תשקיע. תסגרו מסעדות, תיסעו לחופשות, תלכו לסרט, תזמינו חברים, תעשו ביחד. גם אם החיבור הכי טוב בעולם, אם חן כל היום עם עצמו והחבר'ה ואני עסוקה בעצמי, זה יתפוגג. השיעור הכי גדול הוא להשקיע בבן הזוג ובילדים, הם לפני הכל״.
