במחסן הצמוד לביתו של הקוסם חזי דין ניצב מתקן ברזל ענקי העונה לשם "מלתעות המוות". מדובר בשתי לסתות תנין משוננות שמשתוקקות להיסגר על מי שתלוי ביניהן. מאות אלפי שקלים שילם דין עבור המתקן שנבנה במיוחד עבורו בלאס-וגאס והושט ארצה תחת ההגדרה של ציוד מקצועי. מזכרת נצח מהפעם האחרונה שבה סיכן את חייו באתגר פעלולים ברמת אקסטרים קיצוני.
זה קרה לפני ארבע שנים, כשהיה בן 42. "בוקר אחד התעוררתי עם רעיון משוגע", הוא משחזר בטון דרמטי. "מלתעות המוות בנמל תל-אביב. בדמיון שלי ראיתי איך מרימים אותי במנוף וקושרים בחליפת משוגעים ואיך אני מצליח להשתחרר ממנה רק כמה שניות לפני שהכנפיים מוחצות אותי. יצרתי קשר עם מהנדסי קסמים, בארצות-הברית יש מקצוע כזה, והצוות שלי טיפל בכל ההפקה המקומית שגם בה השקעתי הון. מהנדסים ואישורים ומשטרה ומה לא".
אבל במכונית, בדרך מיבנה לנמל תל-אביב, החלו החששות. "זאת הייתה הפעם הראשונה שעשיתי אתגר אקסטרים כאבא. פתאום אמרתי לעצמי: אלוהים ישמור, למה אני עושה את זה? הרי יש לי שני ילדים קטנים, מילה ותומי. כן, התחלתי מאוחר. גם זה קשור למקצוע. בשנים הקשות שלי, והיו הרבה כאלה, החלטתי – אני אצעד לחופה רק אחרי שאכבוש את המקום והמעמד שלי כקוסם מפורסם".
אז למה לא עשית רוורס וחזרת הביתה?
"טו לייט. הכל כבר מוכן וכולם כבר שם, המנוף והמהנדס והאמבולנס וגיא פינס. כשהגעתי לנמל התפללתי לבורא עולם ונשבעתי לו שאם אעבור בשלום את המלתעות, בחיים לא אעשה אקסטרים. את יודעת מה ההבדל בין קסם רגיל לקסם אקסטרים?" הוא שואל ומשיב: "אם קסם רגיל לא הצליח, מקסימום לא ידעתי על איזה קלף חשבת או איך קראו לחבר הראשון שלך. אבל אם אתה מפשל בקסם אקסטרים זה אללה איסטור עליך, אין אותך".
הגעת פעם למצב של סכנת חיים?
"פעם אחת? לצערי, הרבה יותר, אף חברת ביטוח לא מוכנה לבטח אותי. צילמתי בעבר לערוץ 10 קסם כמו של הודיני. הכניסו אותי לארון, קברו מתחת לאדמה וטרקטור נסע עליה כדי ליישר אותה. חילצתי את עצמי בהצלחה, אבל הצלם לא הספיק לתעד הכל והבמאי רצה לעשות את זה מחדש. התלבטתי ובסוף אמרתי 'יאללה, אני סופרמן'. עשינו שידור חוזר, אבל האדמה כבר הייתה לחה, ומי שהיה אמור להשגיח בדיוק הסתכל הצידה, ואחרי שנחלצתי מארון הקבורה, האדמה קרסה עליי וקברה אותי תחתיה. טונות של חול. נחנקתי. הוציאו אותי ישר לטיפול נמרץ".
אז למה אתה עושה את זה? הרעב לצומי דוחף אותך?
"אני קוסם", הוא מלטף את השלשלאות הכבדות של מלתעות המוות הדוממות. "הרעב לצומי הניע אותי רק בתחילת הדרך שלי, בניינטיז, כשהתייחסו לקוסמים כמו לבדרן ששולף יונה מהכובע. אבל לפני ארבע שנים כבר הייתי מוכר ומסודר כלכלית ונשוי להלן ואב לשניים וסוף-סוף הייתה לי תוכנית משלי, 'קסם אישי'. לא הייתה שום סיבה הגיונית לעשות את האקסטרים הזה".
אז למה סיכנת את חייך במלתעות הבוערות?
"מכוח האינרציה. אמרתי לצוות שלי 'בואו נעשה עוד משהו מטורף בשביל לחזק את המותג'. בחוכמת הבדיעבד, ברור שזה היה מבצע מיותר, ולכן כל כך כעסתי על עצמי כשהמצב הסתבך. ביצעתי את האתגר בהצלחה, כשנחַתי על המזרן הרגשתי שקיבלתי מכה, אבל לא עשיתי מזה ביג דיל. אני רגיל לחטוף מכות. כל ישראל דיברה על המלתעות של חזי דין והייתי בעננים. רק שנתיים אחר כך התחלתי לסבול מכאבי גב חזקים והרגשתי שאני מאבד את הקואורדינציה ביד ימין. הרופא לא הבין איך אני מתפקד עם חוליה בצוואר שזזה ממקומה מעוצמת הנפילה ושלח אותי לניתוח דחוף. היד מתפקדת מאז על מאה, אבל כאבי הגב והרגליים עדיין איתי. למען האמת, בגיל 46 אני די מקרטע".
דקה אחרי הוא שולף חיוך מסנוור ומספר למה התעקש לגרור את המתקן של מלתעות המוות עד לביתו ולהציבו לצד האופניים של הילדים. "לא נגמלתי", הוא מודה, "לפעמים אני מקבל את הג'ננה ויוצא למחסן, להיזכר. האופניים של מילה ותומי אומרים לי: אל תבלבל את המוח, כנס הביתה, כנס".
“לא נגמלתי מהאקסטרים". מרחף בדיזנגוף סנטר
(שאול גולן)
× × ×
מחר, 31 באוקטובר, במלאת 100 שנה לפטירתו של הקוסם היהודי-הונגרי-אמריקאי הארי הודיני, תעלה ב-yes סדרה בת שבעה פרקים, "חזי דין vs הודיני".
הודיני ואתה באותה הנשימה!
"גדלתי עליו. בכל פרק בסדרה נראה איך הודיני עשה את זה לפני יותר ממאה שנה ואיך זה קורה עכשיו. גם הוא התחיל בלהטוטי קלפים ובקסמים מסורתיים, כמוני. אבל בניגוד אליי, הפריצה שלו התחוללה בן לילה, כאילו שבהוקוס פוקוס הוא הפך לאחד מעשירי העולם ובעל מטוס פרטי. במאה שעברה, כן?"
“גדלתי עליו. הסדרה “חזי דין vs הודיני"
איך קרה הנס?
"קוסמות זה לא ניסים. הודיני התחיל את הקריירה בניו-יורק, מול קהל שאוהב הפתעות וצמא לחידושים, הכי רחוק מהציניות הישראלית. הקהל הישראלי לא בא למופע קסמים כדי ליהנות, אלא כדי לחשוף את הטריק שלי. לפני יותר ממאה שנה, כשהודיני ביקש שיתלו אותו בכיכר, הכל עוד היה תמים ובתולי. מנוף ידני הרים אותו לגובה, כשהוא הפוך, ראש למטה, וכל העיר באה להסתכל וכל העיתונים דיווחו על הסנסציה ובום, בלי טלוויזיה, השם שלו פרץ גבולות וחצה מדינות ויבשות".
הוא המודל שלך לחיקוי?
"עוד כנער שאהב קסמים ורצה לפרוץ, אמרתי לעצמי שאם כל הרעיונות שאני מציע ימשיכו להיפסל על הסף, רק בגלל ש'קסמים זה לא רייטינג', אני אעשה מה שהודיני עשה. אני אעמוד על עמוד בכיכר העיר עשרות שעות וכולם יבואו לראות את המשוגע שעומד שם, בלי רשת ביטחון, בלי אוכל, בשמש שקופחת על הקרחת. וגם בלי להשתין, לא חיברו לי קטטר".
זה מה שעשה בגיל 29. "עמדתי על עמוד בגובה 30 מטר בכיכר רבין בתל-אביב במשך 35 שעות רצופות ושברתי את שיא העולם של דיוויד בליין, שהחזיק 32 שעות. עשיתי את הדבר המזעזע הזה בגלל שהייתי חייב לקבל את תשומת הלב שאני כל כך צמא לה. אגב, גם את זה למדתי מהודיני, הוא היה אלוף בלייצר באזז. הוא זיהה שאנשים אוהבים סכנה".
למה?
“כי כשאין סכנה, זה לא מעניין אף אחד חוץ מאשתו של הודיני. כשאת רואה בן אדם הולך על חבל שתלוי בין שני מגדלים, ויודעת שהוא לא קשור, וזה אומר שאם הוא ייפול הוא ימות, אשכרה ימות, הקהל עוצר את הנשימה".
אשתו הלן (39), יורדת לסטודיו, יפה וקורנת. היא עלתה ארצה בילדותה מבלארוס ולא הכירה את הודיני הישראלי. “ראיתי אותה באיזה בר, אמרתי ‘וואו, איזו יפה’ ובאתי לעשות לה קסם, אבל מרוב התרגשות כל הקסם נהרס והיא אמרה ‘אתה הקוסם הכי גרוע שראיתי’ והלכה. סטירת לחי מהדהדת. אחרי כמה ימים היא קפצה לי בפייסבוק תחת אנשים שאתה עשוי להכיר, האלגוריתם עשה משהו ושלחתי לה הודעה, ‘תגידי, זאת את שעשיתי לה את הקסם בחמישי בערב?’ כשהתחתנו, הקרנו את המשפט הזה בענק על קיר הבניין. הלן היא הסיבה שאני מאמין באלוהים. אני אומר לעצמי ‘זה לא הגיוני שזכיתי באישה כזאת מושלמת’. ותראי מה שהיא עשתה לבן אדם שחולה על ניקיון וסדר – הכניסה לבית חתולה וכלבה. היא גם שומרת עליי ללא הפסקה. הלן יודעת שאם אראה איזה מנוף ברחוב עלול לקפוץ לי לראש רעיון משוגע”.
"לפני ארבע שנים כבר הייתי מוכר ומסודר כלכלית ונשוי ואב לשניים. לא הייתה לי שום סיבה הגיונית לעשות עוד אתגר אקסטרים ולכן כל כך כעסתי על עצמי כשהמצב הסתבך. זזה לי חוליה בצוואר מעוצמת הנפילה באתגר ועברתי ניתוח דחוף. כאבי הגב והרגליים עדיין איתי. למען האמת, היום, בגיל 46, אני די מקרטע"
× × ×
שמו המקורי הוא יחזקאל מזרחי. "בגיל 14 הופעתי בשידור חי בטלוויזיה הסינית והמנחה לא הצליחה לבטא את השם שלי. אמרתי לאבא שלי, 'צריך שם בינלאומי, אני אופיע בכל העולם'. את דין גנבתי מג'יימס דין. היום אני קצת מתחרט, נראה לי מגניב להיות הקוסם יחזקאל, כמו הנביא".
אתה מקפיד להיצמד לתואר קוסם. לא מנטליסט? לא אמן חושים?
“מה ההבדל? זה כמו שספר הופך למעצב שיער. אני קוסם, זה מה שחלמתי להיות מגיל אפס, וזה מה שאני אהיה, ואני אצליח על אפכם ועל חמתכם בהגדרה של קוסם”.
וואו, מאיפה הזעם?
“מהחיים. עכשיו הציעו לי לעבד את סיפור החיים שלי לספר או לתסריט, בשאיפה שיגיע לקולנוע. תמיד יהיו נשמות טובות שיגידו שאני חולה על עצמי וחולה צומי – יש בזה משהו, אני לא לגמרי שולל – אבל יש לי מה לספר. הגעתי לאן שהגעתי בעשר אצבעות, בלי פרוטקציה ובלי אמייאת. זה מה שאני רוצה להעביר לדור הצעיר. שחלומות מתגשמים”.
הוא גדל ביבנה, שממנה יצאו כבר הרבה כוכבים. "בבית הספר למדו איתי גם עומרי כספי, מוקי, דנה גרוצקי, מיכל הקטנה, ישראל אטיאס, לא באותה השכבה. נפגשנו בהפסקות. אה, גם החבר'ה של שבק ס. כולנו היינו אנדרדוגס שמתים לפרוץ".
לעולם הלהטוטים הגיע בעקבות הדוד. "כל שנה טסנו למרילנד, לאחות של אמא שלי שהייתה נשואה לקוסם אמריקאי, איירה כהן, שנפטר לפני חצי שנה. יש לי זיכרונות מגיל שלוש מהקסמים שהוא עשה לי ליד השולחן. קלף שנתן לי ושלף מהאוזן, כאלה. נגנבתי. נדהמתי".
בגיל תשע הוכתר בתואר “ילד הפלא הקוסם”. "חרשתי את כל הסלונים בישראל. אבא שלי מספר שכשנכנסנו לבית, כולם היו בטוחים שהוא הקוסם, ואחרי ההופעה, כשאבא קיפל את הציוד, הלכתי לאכול ביסלי ובמבה עם הילדים שמולם הופעתי. צ'יקו ודיקו היו האלילים שלי, אמא שלי הסכימה לגדל בתוך הבית יונים ושפנים והופעתי בלי סוף. בתיכון כבר היה לי מופע, 'קסמים ונפלאות', שבו חתכתי בחורות, אבל זה לא הספיק לי. הבנתי שרק הטלוויזיה יכולה להביא אותי לקהל ענקי והפצצתי במכתבים לרוממה. ברוב המקרים אפילו לא זכיתי לקבל תשובה. נזרקתי לפח".
הוא שירת כקוסם צבאי ("לא הייתי הראשון, קליוסטרו הקדים אותי") וכשהשתחרר רדף אחרי דודו טופז ודן שילון. "השקעתי סכומים אדירים בציוד מקצועי, כשהייתי בן 14 קניתי ב-20 אלף דולר מתקן שחותך בחורה לא ל-2, כמו שהיה נהוג אז, אלא ל-9. כשחזרתי מבית ספר ואמא סיפרה לי שהגיע מכתב מהמערכת של דן שילון ועוד 'לא, תודה', פשוט נשבר לי הלב. אני שומר את המכתב הזה".
"השקעתי הון באתגר קוביית הקרח והייתי חייב להכות בברזל בעודו חם, אבל נגמרו לי החסכונות וחייתי מהלוואות על הלוואות. גם יוצאי ריאליטי סובלים מהדיסוננס הזה, ברחוב אתה מלך ובכיס אין לך כסף למכולת. הופעתי פה ושם בתוכניות זניחות, לא היה עליי שקל, אבל תמיד הסתכלתי קדימה וחיפשתי את הדבר הבא"
אבא לא אמר שחבל על הכסף?
"ההורים שלי, חיים שלי, תמיד היו איתי. גם כשתליתי את עצמי על מגדלים הם לא שאלו אותי למה אני עושה את זה. הם הבינו מאיפה זה בא. הכמיהה העזה שלי להצלחה הובילה אותי להחליט שבמקום לחכות שדברים יקרו מעצמם ‑ אני אתחיל לייצר. בעיניי, זאת המשמעות של קסם".
לא הבנתי.
"בגיל 22 השקעתי את כל החסכונות שלי בקלטת שתמכור אותי. הבאתי אותה לרוני שוורץ ז"ל, שהיה היועץ של 'בטברנה' של שמעון פרנס ועל המקום הוא אמר 'קיבלת פינה אצלנו'. הלב שלי היה על מאתיים, לא האמנתי שזה סוף-סוף קורה. עם המזל שלי, אחרי ארבע תוכניות הורידו את התוכנית מהמסך. החוזה הסתיים".
לא נעים, אבל לפחות הבלחת בפריים-טיים.
"וזה הכניס אותי למצב עוד יותר קשה. אחרי שהייתי בטלוויזיה הרגשתי שלא מתאים לי לעשות ימי הולדת לדרדסים, אבל ממה אני אתפרנס? בגיל 22 התחילו שבע השנים הרעות. הופעתי פה ושם בתוכניות זניחות, לא היה עליי שקל. בסרט עליי, אם וכאשר, אני רוצה להעביר מסר לצעירים. הניצחון שלי הוא לא בזה שהגעתי לאן שהגעתי. הניצחון שלי הוא בזה שלרגע לא התייאשתי ותמיד הסתכלתי קדימה וחיפשתי את הדבר הבא. ככה התגלגלתי לאקסטרים הראשון שלי, קוביית הקרח. כולם באו לראות אותי, כולם צילמו אותי, סוף-סוף הדלת נפתחה".
סמכת על הכושר הגופני שלך?
"איזה כושר? לא קיבלתי תעודת בגרות כי לא הקפתי את המגרש בשיעור ספורט. לא הייתי ילד ספורטיבי וגם לא אמיץ במיוחד, אבל התחלתי לאמן את עצמי לסבול. שנה שלמה ישבתי במקררים להתאמן. שלושה ימים סבלתי בסוף בקוביית הקרח, שנאתי כל דקה, אבל ראיתי שהכיכר מתמלאת והוצפתי בגאווה. שרתי לעצמי, 'אני הכי גדול, אני הכי חזק, אני באתי מיבנה, אני אראה לכולם'. כשיצאתי מהקובייה זה היה כמו לצאת מריאליטי. כל המדינה עקבה אחריי בשידור חי. הייתי בטוח שזה ייגמר בהפי-אנד, בסיבוב ראיונות. לא קרה. יצאתי מקוביית הקרח לבית חולים. היפותרמיה".
“שנה ישבתי במקררים". באתגר קוביית הקרח
(שאול גולן)
ואז הגיע ההפי-אנד?
"לא, זה מה שסיבך אותי בצרות. השקעתי הון בבניית קוביית הקרח והייתי חייב להכות בברזל בעודו חם, אבל נגמרו לי החסכונות וחייתי עם הלוואות על הלוואות. גם יוצאי ריאליטי סובלים מהדיסוננס הזה, ברחוב אתה מלך ובכיס שלך אין כסף למכולת. כדי לשרוד נכנסתי עם ראש בריא למגדלים של עזריאלי. זה קשה, הרף עולה. נתליתי בין חבלים בוערים, לא עזר. לקחתי עוד פרויקט, יומיים על עמוד. שמתי כיסא בסלון, מול הטלוויזיה, עליתי עליו בלילה ונשארתי עד הבוקר, חוץ מפעמיים פיפי. בשלב השני הוספתי לאימונים את הזעם. למה המתאגרפים הכי טובים בעולם צומחים בהארלם? בגלל שהם יודעים לכעוס. לילות שלמים עמדתי על המנוע של המזגן שמחוץ למרפסת של הדירה שלי, גרתי בקומה השלישית, כדי שהמוח יתרגל לגובה. זאת הייתה הצלחה מסחררת, יח”צ מטורף שגרר עוד נפילה. מה ייצא ממני? מה יהיה איתי?"
“הצלחה מסחררת". על עמוד בכיכר רבין
(שאול גולן)
איך יצאת מזה?
"כאדם מאמין אני מחפש את המשבר, מפני שרק בו יש הזדמנות לצמיחה. ערוץ 10 נכנסו למשבר כלכלי ואמרתי, להם אין כסף, אני יודע להפיק, אתן להם תוכנית בחינם. הרי הצופה שיושב בסלון ורואה את חזי דין לא מתעניין במי מימן. בינגו, זה התקבל. התחלתי לקבל הופעות קצת יותר שוות, לפתוח קופה, אנשים קנו כרטיסים, אבל אני עדיין מתעורר כל בוקר כמו אריה שמחפש טרף. גם ברגע זה, כל כמה דקות אני עושה ריפרש באפליקציה שמעדכנת אותי בכמה כרטיסים נמכרו להופעה. הנה, בשעה האחרונה נמכרו עוד שמונה. אילו העתקתי את רמת הפרסום שלי מישראל לארצות-הברית הייתי מיליונר-על. נכון, הישראלים הם הקהל הכי קשה בעולם, אבל כשאני מצליח להדהים אותם זאת הנאה כפולה. באמת שלא דחוף לי לעשות את האקסטרימים שלי בטיימס סקוור".
× × ×
הישראליות שלו ספוגה בכאב. יש לו צוות קבוע שהולך איתו שנים, "חבר'ה צעירים ומוכשרים שלכל אחד מהם יש מקצוע וחיים, אבל כשאני קורא להם הם מתייצבים. גם האחיין שלי, אביעד הלוי, היה בצוות. הוא היה זה שקושר אותי, הכי סמכתי עליו. כשהגעתי לזירת מלתעות המוות ופחדתי לצאת מהרכב, אביעד צילצל אליי ואמר לי שיהיה בסדר. זאת הייתה המשימה האחרונה שלו אצלי. הוא נרצח בנובה עם שני חבריו הטובים, צור סעידי ועומרי רם. הוא היה בן 28. הנכד הבכור של הוריי. גאון שעבד בחברת השקעות שהקימה על שמו את קרן אביעד פיקדונות. כאב שלא ייגמר לעולם".
אביעד הלוי ז"ל
(מתן קורה)
בקומת המרתף, בין הסטודיו לפילאטיס של אשתו לחדר העבודה, שעמוס בפוסטרים ובגביעים, תלויה התמונה האחרונה של אביעד. "מישהו צילם אותם כשהתחילו הטילים, הם יושבים עם הגב למצלמה, מחכים לסוף הבלגן. ב-7 באוקטובר עד 10:45 דיברנו עם אביעד בטלפון. הם הצליחו לברוח וכל הזמן שלחו לנו בווטסאפ את המיקומים שלהם. הם התחבאו מתחת למכונית עד שהגיע הגל השני של המחבלים, הבוזזים, וטבחו בהם. חבר של המשפחה, לוחם, הצליח להגיע למיקום האחרון שלהם, ראה שלוש גופות והעמיס אותן בבגאז'. ואני הייתי צריך להיכנס לבית של דסי, אחותי, ולבשר לה שבנה נהרג. אחותי כתבה על המצבה 'הופקר על ידי מדינתו'. אלה חיינו בארץ זבת חלב ודבש".
המוות של אביעד מלווה אותו בשוכבו ובקומו. “כמו כל אדם שחווה את 7 באוקטובר מקרוב, יש לי את החיים של לפני והחיים של אחרי, אבל אני משתדל לא להתעסק בזה ביומיום. אני מלך ההדחקה, אני בורח. אפילו כשאני מדבר על אביעד אני לא יורד לרזולוציות עמוקות מדי ולא נסחף לזיכרונות אישיים מדי, מפני שאני יודע שהם לא יאפשרו לי לקום ולעמוד. לפעמים אני יושב עם עצמי וצולל למחשבות ואז אומר ‘אביעד, אני שולח נשיקה לשמיים’. לפני הופעות גדולות הגעגוע אליו שורף במיוחד. הוא היה זה שמסמן לי לייק עם האצבע ושולח אותי מהבקסטייג’ לבמה. עכשיו אני עושה את זה לבד. רגע לפני, אני מסתכל על זרוע ימין, שם עשיתי קעקוע של שמו, מלטף אותו ואומר יאללה”.
במהלך הריאיון, רגע לפני הבחירות, הוא מסרב להתייחס לפוליטיקה. “אבא שלי אמר לי שכבר אין טעם לדבר. הוא אמר לי ‘אם אתה חושב שהדברים שלך יצליחו להזיז אדם אחד במילימטר אז קדימה, תפתח, אבל מי כמוך יודע ששום דבר לא ישפיע, המילים שלך רק יעמיקו את הפילוג והשסע’, ולכן אני עומד בצד”.
בעבר לא חששת להתבטא.
“נכון, ועל בשרי למדתי שברגע שאתה אומר משהו מיד שמים עליך תווית וחצי מהקהל פוסל אותך. בעבר הבעתי תמיכה בנתניהו וברפורמה המשפטית וקיבלתי הרבה תגובות רעות וגם כשיצאתי נגד נתניהו אחרי 7 באוקטובר קיבלתי הרבה תגובות רעות, המון-המון. אי-אפשר להשמיע דעה בישראל. זה לא שאני בן אדם ללא דעות, במיוחד אחרי מה שקרה לנו יש לי בטן מלאה, אבל אני מעדיף להימנע. גם ככה כולם רבים כאן עם כולם, למה אני חייב להידחף למדורה? התפקיד שלי הוא לבדר”.
את העובדה שחטף משני הצדדים הוא זוקף לחובת הרשת החברתית. “זה מקום רע ונורא. ‘לא נבוא להופעות, דווקא אהבנו אותך, חבל, מעכשיו כבר לא נאהב אותך, תהיה בשקט, הדעה שלך בכלל לא מעניינת’. אין מה לעשות, אני מתעלם, לא מנסה לנהל קרבות עם הטוקבקיסטים”.
"בעבר הבעתי תמיכה בנתניהו וברפורמה המשפטית וקיבלתי הרבה תגובות רעות וגם כשיצאתי נגד נתניהו, אחרי 7 באוקטובר, קיבלתי המון–המון תגובות רעות. זה לא שאני בן אדם ללא דעות, יש לי בטן מלאה, אבל היום אני מעדיף להימנע. גם ככה כולם רבים עם כולם, למה אני חייב להידחף? התפקיד שלי הוא לבדר"
ביכולות שסיגלת לעצמך יש משהו שעוזר לך להתגבר?
“אני בן אדם של סוויצ’ים, זה המזל שלי. כמו שאני יודע להגיד לעצמי תכף אעלה על מנוף ולהניח את הפחד בצד – ככה אני מניח בצד את הכעס וגם את העצב. אבל אני חייב להודות, מעולם לא התלבטתי בערב הבחירות כמו שאני מתלבט עכשיו. הגעתי מהעמדה הימנית, אני לא ‘רק ביבי’, יש לי אג’נדה ימנית מאוד חזקה ומפורטת ואני מבין את כל הצדדים. כשמישהו אומר שגם אחרי 7 באוקטובר הוא יצביע ביבי זה יושב אצלו על כעס של שנים, גם הימנים סבלו, הצד השני עשה גם לימנים דברים נוראים. בן אדם שכל יום אומרים לו ‘איזה דפוק האוטו שלך’ בסוף מתעצבן ושובר את הכלים”.
לא הבנתי. למה ביביסט ממשיך להצביע לביבי אחרי 7 באוקטובר?
“כי זה יושב על עוד דברים. כי זה לא רק לבחור מנהיג, זה גם לא לתת לצד השני לנצח. שנים התקשורת הייתה מוטה נגד ביבי והביביסטים ואנשי הימין. שנים זילזלו בדעה שלהם. אבל העובדה שביבי לא הגשים את האג’נדה הימנית שלי לא הופכת אותי לשמאלן, אני עדיין ימני. הרבה שנים ספגתי ‘אה, הוא ביביסט, הוא מעריץ את ביבי’. לא, אם ביבי היה מתנהג כפי שרצינו שהוא יתנהג, ואם המדינה הייתה מתנהלת על הצד הימני כפי שרצינו שהיא תתנהל, 7 באוקטובר לא היה קורה”.
ביבי הוא סוג של קוסם?
“מה פתאום? מה לו ולקסמים?”
הוא הצליח לטשטש ולעמעם את המחדל והטבח, הוא כמעט מחק אותם.
“פעם הערצתי אותו, אחרי 7 באוקטובר אני כבר לא מעריץ אף אחד. כל מה שביבי הבטיח לנו בקמפיינים שלו במשך שנים קרה, את כל מה שהתחייב לעשות הוא לא עשה. יותר מזה, ביבי עשה ההפך לגמרי ממה שהוא דיבר. פעם היה נחמד להתלוצץ על הקסמים שמתחוללים בפוליטיקה, זה היה מגניב, צחוקים, בדיחות, אבל קוסם הוא לא. קוסם זה תואר יפה מדי בשבילו”.
