השחקנית נעה ריינהולד זוכרת מצוין את הפעם הראשונה שאבא שלה התנצל בפניה, לפני כמעט חמש שנים. זה היה כמה שבועות אחרי שהיא נכנסה לזוגיות עם אמיר בנאי והכריזה בפני הוריה: "אני מאוהבת בילד בן 18". הם, בתגובה, התגלגלו מצחוק. "לקח להם קצת זמן להבין שאני רצינית והכי לא מתלוצצת. אמא אמרה לי 'לכי עם הלב שלך, תעשי מה שאת חושבת ושיקפצו כולם. אני סומכת עלייך'. אבל לאבא שלי זה היה קשה. הוא אמר לי 'אל תיקחי אותי לא נכון, אני סומך עלייך, את חכמה בעיניי, אני לא חושב שאת יכולה לעשות שטויות, אבל אני לא מבין מה בחורה בת 23 עושה עם ילד בן 18'". אחרי שבוע אמיר בא אלינו, הוא ואבא שלי ישבו לקפה של 20 דקות ואז הוא התנצל".
אבא שלך שוכנע, אבל הטוקבקיסטים היו פחות סלחנים.
"אז מה? אלה שניסו לייצר דרמה היו אנשים שלא הכירו אותנו, הם מעולם לא פגשו את אמיר ואותי, אז מה אכפת לי מדעתם? החברות שלי אישרו את אמיר אחרי חמש דקות שיחה ואף אחד לא ראה את הפער שקיים בינינו כבעיה".
ואיך אמא שלו, אורנה בנאי, הגיבה?
"בהתחלה היא עשתה צחוקים, היא אמרה 'תמיד חשבתי שאמיר יביא גרושה'. הבנתי אותה. אמיר באמת נורא בוגר, גם החברים שלו יותר גדולים ממנו, לדעתי בדור שלנו כבר אין מקום לגילנות. יש לי חברות שגדולות ממני בעשור וזה הכי רגיל".
נראה שבכלל היחסים ביניכן טובים. השתתפת איתה ב'המטבח המנצח' תחת הטייטל "כלה לעתיד".
"אורנה ואני התחברנו בטיק טק, כמו שני מגנטים שחייבים להתחבר. כיף לי לבוא לבית שלה ולשבת איתה גם כשאמיר לא נמצא. זה לא מובן מאליו. אני מרגישה שיש לנו שני ערוצים, האחד נע סביב אמיר והשני בכלל לא קשור לאמיר. אני מרגישה שאכפת לה ממני כבן אדם, לא רק כבת זוג שלו. ולי אכפת ממנה לא רק בתור חמותי לעתיד".
לא מלחיץ קצת להיכנס למשפחת בנאי?
"לא במיוחד, בשבילי זאת המשפחה של אמיר. מההתחלה עשיתי הפרדה. בפעם הראשונה שהלכתי לארוחת חג אצל אביתר כל הזמן שיננתי לעצמי שאביתר הוא דוד של אמיר. רק כשהוא התחיל לשיר את הקידוש תפסתי את הראש ואמרתי לעצמי וואו, זה אביתר בנאי!"
הנטייה של ריינהולד להעז וללכת אחרי הלב שלה לא מסתכמת רק בבחירת בבני זוג. עכשיו, למשל, היא משחקת בתפקיד ראשי ב'הסדרתיים' של כאן חינוכית, בתפקיד שהגיע אליה רק אחרי קצת חוצפה ישראלית. "באותה תקופה חיפשתי את עצמי במקצוע, ניסיתי להבין למה אני תמיד עושה אודישן לדמות משנה, לחברה של הגיבורה הראשית. לקחתי קורס אצל לימור שמילה, אשת קולנוע מטורפת ומלהקת בכירה, והיא אמרה לי, 'אני לא רוצה להיכנס לך לחיים, אבל למה נתקעת בדמות משנה? את יכולה להוביל סדרה, למה את פוחדת להראות את זה?' צללתי לעומק, ניתחתי את עצמי ללא רחמים, חיפשתי למה אני תומכת בדמות הראשית כאילו אין לי סנטר משלי. עבדתי על עצמי. אחרי כמה ימים קיבלתי אודישן ל'הסדרתיים', לדמות החברה הכי טובה של הדמות הראשית, ובטעות העבירו לי את הטקסטים של כל הדמויות, מה שלא היה אמור לקרות. כל שחקן אמור לקבל רק את הטקסט שלו".
זה מתחמם.
"ואז עשיתי מעשה אסור: שלחתי אודישן לדמות הראשית. אחרי זה חטפתי כאב בטן מהסרטים. מה עשיתי? שלחתי ארבע סצנות שלא התבקשתי לצלם. אני מחוקה בתעשייה, שרפתי את עצמי, אני חצופה ומחוסלת ושלום ולא להתראות. עד עצם היום הזה לא גיליתי לבמאית ולמלהקת שקיבלתי את גאיה בכלל בלי שזומנתי לאודישן. שבועיים אחרי ששלחתי את האודישן האסור קיבלתי מאץ'. הרגשתי שהיקום חייך אליי, שהוא נתן לי איזה פרס על האומץ לראות את עצמי כדמות ראשית. שמחה גדולה. בדרך לאורנה בישרתי לאמיר שקיבלתי את גאיה, חזרתי הביתה באורות ופתאום חטפתי מקלחת על הראש. הסתכלתי למעלה, להבין מי הילדים החצופים ששופכים עליי מים, וראיתי את אמיר ואורנה עומדים במרפסת עם בלוני מים. משוגעים".
הרבה סיפורים נשארו פתוחים. 'האהבות שלנו' | צילום: עמית יסעור
גם הליהוק ל'האהבות שלנו', סרטו החדש של הבמאי אבי נשר, התחיל ברגל שמאל. "כשזומנתי לאודישן חטפתי רעידות. אבי נשר! אני מוכנה להיות עציץ בסרט שלו. אחרי שבועיים הסוכן שלי הודיע לי שלא קיבלתי את התפקיד וכמובן שהצטערתי מאוד. אחרי שבועיים הודיעו לסוכן שלי שאבי שיכתב את התסריט וכתב דמות חדשה במיוחד בשבילי. לא האמנתי שזה קורה. גם אמיר משתתף בסרט, אבל לא היינו ביחד על הסט ואבי בכלל לא ידע שאנחנו זוג. רק בהרמת כוסית לרגל תחילת הצילומים הוא גילה".
ריינהולד מגלמת בסרט את השוטרת דקלה, אחת מאינספור הדמויות שגודשות את העלילה. "אבי התעקש על ריבוי דמויות כדי להדגיש שכל ישראלי היה עלול למצוא את עצמו בטבח המזעזע. אהבתי את זה שהדמות של דקלה לא סגורה עד הסוף. כשחקנית הייתי רוצה דמות עם סוף, אבל אני מבינה את הבחירה של אבי. כל כך הרבה סיפורים נשארו פתוחים מאז השבת ההיא. לא רק המעגל הראשון נושא פוסט-טראומה, גם במעגלים הרחוקים יש אנשים שחיים את האובדן".
"נפגשנו כשני שחקנים שעושים טקסטים, כשני חברים, אפס זיקוקים. היה לנו פשוט כיף ביחד. זה יישמע מצחיק, אבל עם אמיר הרגשתי כמו עם חברה מהבית, מהילדות. זאת תחושה שמעולם לא הרגשתי עם אף בן"
בניגוד לבן זוגה, שנולד לתוך שם משפחה מחייב, ריינהולד לא ראתה את עצמה כשחקנית עד לגיל מאוחר יחסית. "אף פעם לא התעסקתי יותר מדי ב'מה אהיה כשאגדל'. אהבתי לצייר אז הנחתי שאהיה אמנית. גדלתי במערב ראשון, לא פריפריה, חצי שעה מהעיר הגדולה, אבל הילדות בראשון הייתה שונה לגמרי מילדות בתל-אביב. לא חלמתי להופיע בפסטיגל בגלל שבכלל לא ידעתי מה זה, בכלל לא הבנתי שיש מקצוע כזה – לשיר ולשחק. בבית הספר לא היה חוג תיאטרון, אני מניחה שפעם בשנה לקחו אותנו להצגה במסגרת בית הספר, לא משהו שאני זוכרת".
הוריה, סמדר ויניב (הוא איש כספים בהייטק והיא בנקאית), הפקידו בידיה את חופש הבחירה. "תהיי מי שאת רוצה להיות" הידהד בבית נון-סטופ. "אמא שלי אומרת שאני התיקון שלה. היא גדלה בבית של עולים חדשים עם קשיי פרנסה. לא הייתה לה יכולת לעשות את מה שהיא רוצה, ומגיל 13 היא עובדת. לפני חודשיים היא יצאה לפנסיה ומאז היא עושה מיליון דברים להנאתה. מגיל קטן היא שלחה לי את המסר שאני יכולה לעשות כל מה שאני רוצה ולנסות כמה שבא לי. ההמלצה שלה הייתה ללמוד כל מיני דברים ולהחליט אחרי. חינוך מושלם, הלוואי עליי להעביר אותו הלאה".
בגיל 20, אחרי בגרות במגמת אדריכלות ושירות כמשקית ת"ש, נסעה לאוגנדה, לצייר על קירות בבתי יתומים. מהטיול הזה כבר חזרה עם תוכנית מגובשת: ללכת על משחק בכל הכוח. ובאמת, כשחזרה התחילה קורס משחק אצל ליאת ביין. "בשיעור השלישי היה רגע שבו נעצרה לי הנשימה ואמרתי 'זהו, אין ימינה ואין שמאלה, זה המקצוע שלי'. לאט-לאט הצלחתי להתגלגל לסוכנות ועשיתי אודישנים והיה לי חלום סודי שעד היום לא גיליתי אותו".
נו?
"חלמתי שמורן מרציאנו יהיה המלהק שמגלה אותי כי הוא גילה את גל גדות. הוא הביא לה את התפקיד הראשון שלה ב'בובות'. ואין לי שום התנגדות ללכת בדרכה, בשמחה".
מרציאנו היה זה שליהק אותה, לפני חמש שנים, לסדרת הנוער הראשונה שלה, 'אינפיניטי'. הסדרה הזניקה אותה בן לילה וגם חתמה את הפרק שלה כרווקה אחרי פרידה קשה. "שיחקתי את החברה הכי טובה של הדמות הראשית, עומר נודלמן המדהימה. אמיר שיחק מישהו שמאוהב בי אבל פוחד לגלות לי את זה, כי הוא קפץ כיתה והוא קטן ממני".
נבואה שהתגשמה?
"אין לי הגדרה. הקליק האנושי בין אמיר לביני נוצר ברגע שנפגשנו. פתאום נכנס מישהו לחדר ונמשכתי אליו כמו שאני נמשכת לחברה בקטע של 'בא לי לשבת איתו לקפה, בא לי להכיר אותו, הוא מעניין אותי'. המוח שלי בכלל לא לקח אותי למקום זוגי כי הייתי אחרי פרידה מזוגיות של ארבע שנים וחצי, עוד לא התחלתי לדמיין זוגיות חדשה, ואמיר היה אז בן 18, ילד. בהתחלה הייתי אך ורק בעבודה, זאת הייתה הסדרה הראשונה שלי והתרגשתי נורא, נהג המונית שאסף אותי ליום הצילומים הראשון הסתכל אחורה ושאל אם אני בסדר בגלל שהייתי חיוורת. רעדתי מרוב פחד. חשבתי שתכף כולם יגלו שזאת הפעם הראשונה שלי מול מצלמה".
מאותו רגע הם התחילו לצבור קילומטראז' זוגי. "נפגשנו כשני שחקנים שעושים טקסטים, כשני חברים, ישבתי איתו כחבר בחבורה עם חברים, אפס זיקוקים. פגשתי את אמא שלו לפני שהיינו ביחד, קפצתי אליו לחזרה, והיה לנו פשוט כיף ביחד. זה יישמע מצחיק, אבל עם אמיר הרגשתי כמו עם חברה מהבית, מהילדות. זאת תחושה שמעולם לא הרגשתי עם אף בן".
עד שקרה מה שקרה. "בסוף החודש הראשון לצילומים. בלוקיישן האחד לפני האחרון. אני יושבת, אמיר צריך לעבור לכיסא שלידי, וכשהוא עובר הוא נוגע בי, במקרה או בכוונה, ואני חוטפת זרם בכל הגוף. דבר כזה לא קרה לי בחיים. אמרתי לעצמי, 'תקשיבי, כנראה שהיית כל כך בסטרס מהפרידה ומהסדרה עד שלא היה לך רגע להקשיב לגוף שלך ולראות שלידך עומד בנאדם שנפשו יוצאת אלייך'. ואז התחברנו".
בשנתיים הראשונות שלהם ביחד הם נדדו בין הבתים של ההורים. "לפני שנתיים עברנו לדירת החלומות שלנו. כשהתחלנו לדבר על לגור ביחד, אמיר אמר שהוא רוצה לגור ליד חוף הילטון ואני התנגדתי בתוקף, רציתי לגור ליד הבימה או בפלורנטין. אמיר מצא לנו את הדירה שראה בחלומותיו, 15 צעדים מגן העצמאות ומהירידה לים. כל יום אני מודה לו על זה שהביא אותי לשלווה שמול הים. יש לנו קבוצת ווטסאפ זוגית לניהול הבית, קניות וחשבונות, ואנחנו קוראים לה 'הבית הקטן ליד הים'. המיקום הזה שינה לי את החיים".
מי היה הראשון להתוודות שהקשר לא אפלטוני?
"לאמיר לקח הרבה זמן להגיד לי שהוא אוהב אותי, אולי הוא פחד. יום אחד הבנתי שאני רוצה לדבר איתו על איך אני מרגישה. קבענו להיפגש בבית שלו ובאתי עם נאום מוכן בגלל שאף פעם לא עמדתי בסיטואציה כזאת. מערכות היחסים שהיו לי קרו מעצמן. התיישבתי בחדר שלו, על הספה, ולפני שפתחתי את הפה אמיר אמר לי, 'תקשיבי, רציתי לדבר איתך' ואמר לי את הנאום שהכנתי מראש, מילה במילה - שהוא לא מסוגל להתעלם ממה שיש בינינו. רק אחרי חצי שנה אזרתי אומץ לגלות לו שבאותו היום התכוננתי לומר לו את אותו הדבר".
מדברים על העתיד. אמיר בנאי
(ענת מוסברג)
יש כבר דיבורים על מיסוד הקשר?
"אף פעם לא חלמתי להתחתן מוקדם או להיות אמא צעירה. יותר מזה, תמיד רציתי לדחות את פרויקט ההולדה כמה שיותר כי ראיתי עד כמה ההורים שלי מושקעים בהורות ורציתי להגיע לזה כשאני סגורה עם עצמי גם מבחינה כלכלית. להיות אמא אחרי שכבר עשיתי וניסיתי וחוויתי.
"אמיר ואני מדברים על העתיד המשותף. די בהתחלה אמרתי לו שאנחנו לא עובדים לפי לוח זמנים, החיים דינמיים וזזים ומשתנים. בשלב מסוים נרגיש ששנינו רוצים ילד, ואם בעוד שנתיים נרגיש שהקשר שלנו חורק, ניפרד ונגיד מזל שזה קרה לפני שעשינו ילד. אלה החיים, אז בוא נחיה ונחייך".
