זמנים הרי גורל מבקשים טיפים הרי גורל. שאלו את חבר הכנסת הטרי נעם תיבון, שבזמן הריאיון, שמתקיים יומיים אחרי הבחירות, ניגש לגורי אלפי ושואל אותו את שאלת הזהב: ממשלת אחדות או ממשלה עם ערבים?
״קודם כל, הסקיני ג׳ינס שלך הוא יותר מדי בשבילי״, אומר לו אלפי. ״אני רץ הביתה להחליף״, עונה תיבון. אכן, קל יותר להחליף מכנסיים מלהחליף שלטון.
וברצינות, גורי.
״אני ממש נגד בחירות נוספות. הדבר הזה של להגדיר ׳או זה או זה׳ הוא גם מופרך, וכל ההגדרה של ערבים כאל משהו חיצון או חייזרי הוא מוזר מאוד בעיני״.
אתה אופטימי?
״נשארתי אופטימי. זה מפתיע, אבל אני כבר מחזיק את זה הרבה שנים. זה פייק איט טיל יו מייק איט, ואז זה נדבק. אני רואה הרבה מאוד אנשים טובים מאחורי הקלעים ולפני הקלעים שמעולם לא חשבו להיכנס לעולם הפוליטי-חברתי, והיום מלכלכים את הידיים ביג טיים, אומרים ׳הגיע הזמן׳. זה עושה לי טוב. אני רואה המון התגייסות והתארגנויות פרטיות, חברתיות, קהילתיות כדי לעשות את המקום הזה יותר טוב, להפוך את המדינה הזאת ליותר טובה. אלה דברים שנותנים דלק, כי זה כל כך מרגש לראות שזה בא מלמטה. בעיניי השינוי הכי טוב והכי יציב שיכול להישאר פה למשך שנים, זה שינוי שמתחיל מלמטה״.
אבל איך התחושות אחרי הבחירות?
״תשמעי, בגלל כל מה שקרה בשנים האלה נוצרו לי כל מיני חברויות עם אנשים שהם או פצועים, או פצועים בנפשם, או נחטפו או שהמשפחה שלהם נרצחה. בשבילם נורא רציתי משהו חד-משמעי, כדי להראות להם שאכפת לנו. וזה לא יוצא כל כך חד-משמעי לטובתם. זה יוצא ׳העם גימגם את דברו׳. אבל לא היה לי איזה דאון כזה של ׳עכשיו הכל נגמר׳. להפך, אני חושב שעכשיו הכל מתחיל. כולם מדברים עם כולם, כולם פתאום פתוחים לכולם, פתוחים לפשרות. כן הייתי רוצה משהו חד-משמעי לטובת האנשים שחטפו הכי חזק, אבל גם בליכוד יש עכשיו חברת כנסת שאיבדה את הילד שלה וגם מזה אני מפיק תקווה, כי האנשים שעכשיו נכנסו למערכת ישנו אותה. זה ייקח זמן כי זו ספינה גדולה, אבל זה יסתובב. המקום הזה שאנחנו נמצאים בו עכשיו ילך ויתבהר, אנחנו פשוט בלידה. אף אחד לא יהיה מרוצה עד הסוף, אבל לדעתי גם אף לא יהיה מתוסכל עד הסוף״.
והנה, נעם תיבון הסתער לשמוע את דעתך.
(צוחק): ״תגידי לי, אנחנו לא מדינה חמודה?״
הכי חמודה.
״לפני הרבה שנים יצפאן אמר לי ׳אין מדינה בעולם שאתה במרחק שני טלפונים מראש הממשלה׳. אמרתי לו ׳כן, בסדר, כי אתה יצפאן׳. הוא ענה ׳אתה טועה, כולנו במרחק שני טלפונים׳״.
"הייתי פח זבל הרבה זמן. אני לא יכול כבר לעשן ולשתות כאילו הכל יהיה בסדר ולהחזיק עד הבוקר ולמחרת לקום לרדיו. גם תמיד רציתי לצאת, תמיד בפומו מוחלט על החיים, מרגיש שאני מפספס משהו, וזה ממש השתנה. אני רק רוצה להיות בבית"
לפני כחודשיים חגג אלפי - קומיקאי, שחקן, במאי, יוצר ואדם שלא אוהב להיות סטטי - 50 שנים של קשב מפוצל. בתוך הלו״ז הצפוף, שכולל תוכנית בוקר שבועית בגלגלצ, הופעות סטנד-אפ ושובו של התפקיד הדרמטי בעונה חדשה של 'הטבח' - אין ממש זמן למשבר אמצע החיים. ״אין לי תסביכי גיל. אני משתמש ב-50 הזה כבר שלוש שנים״, הוא מסביר, ״שלוש שנים רץ על זה שאני תכף בן 50, והיה לי את אותו הדבר ב-40. ההבדל הוא שב-40 הרגשתי צעיר והצחיקו אותי בדיחות על זה שאני מבוגר. ועכשיו ביום ההולדת ה-50 כבר לא היו בדיחות על זה שאני מבוגר, כי זה כבר לא מצחיק. זה פשוט אמיתי״.
עשו לך מסיבה?
״כן. קרן מזיג אהובתי והמפיקה האולטימטיבית שלי, יחד עם אשתי הילה, הסתודדו במשך חודשים. קיוויתי לרומן ביניהן כי זה יפתור לי הכל, אבל זה לא היה האירוע. התכנסו הרבה מאוד אנשים שאני אוהב בבית אורן. היינו שם ללילה, וזה התחיל בחיה גלבוע (מנחה קבוצות ללימודי סוגיות תלמודיות. ר"א) וסיון טלמור. סיון שרה והרגה את כולנו, וחיה היא אחד הניסים שקרו לי בחיים. למדתי אצלה תלמוד אחרי 7 באוקטובר וזה הציל אותי. אין לי מה להגיד חוץ מלהמליץ לכולם לעשות ריקליימינג ליהדות שלהם, לקחת את הדבר הזה שהוא מופלא ואדיר ועשיר ולאמץ אותו לחיים, כי זה פתח לי את כל הצ'קרות בעולם. ובחזרה למסיבה, גלית חוגי ואלי חביב הנחו ורצו בין כל האנשים ששיחקו תפקיד בחיי, ולפנות בוקר חנן בן ארי הגיע וכולנו שרנו סביבו על הפסנתר, ואסף ליברמן שחט אותי, כתב מניפסט שנקרא ׳גורי אשם בהכל׳. זה היה נפלא״.
גורי אלפי וגל תורן, "הטבח" עונה 3, יס
(חן הוד)
אוקיי, בלי משבר ב-50.
״תשמעי, קורה דבר פיזיולוגי שלא קרה לי עד עכשיו, שאני אומר ׳אה, אני צריך לתחזק את הגוף הזה׳. זה כבר לחשוב מה אני מכניס לגוף אם אני רוצה להמשיך להופיע ולעשות, זו מודעות אחרת מאשר להיות פח זבל, והייתי פח זבל הרבה זמן. אני לא יכול כבר לעשן ולשתות כאילו הכל יהיה בסדר ולהחזיק עד הבוקר ולמחרת לקום לרדיו. אני לא יכול לעשות את זה. פיזית לא יכול. וגם אני מעדיף להיות בבית. אני מנסה שרוב הדברים יקרו בבית. אומר ׳תבואו אלינו׳, ׳בואו נהיה בבית׳. תמיד רציתי לצאת, להיות בחוץ, ללכת להופעות, תמיד בפומו מוחלט על החיים, מרגיש שאני מפספס משהו, רוצה להיות במקום אחר, ואני חושב שזה ממש השתנה. אני רק רוצה להיות בבית".
איך אשתך חשה עם זה שיש לה בן זוג דבוק לספה?
״גם פה הייתה איזו הסתנכרנות מצחיקה, כי בעבר הילה הייתה לחוצה עליי. ׳אתה לא בבית׳, ׳אתה לא פה׳. וברגע שאצלה זה נרגע, והיא כבר לא הבן אדם הזה, כי גם היא התבגרה וגם לה יש את החיים שלה, פתאום אני אומר לה ׳מה את עושה עכשיו?׳ והיא אומרת לי ׳אני יוצאת עם חברות׳, ׳אני נוסעת רגע׳. זה התהפך יפה. אנחנו באיזו נקודה בזמן שטפו-טפו הכי טוב לנו, הכי נעים לנו, והכי מרגיע לנו פשוט להסתפק במשפחה שלנו, בקהילה שלנו, בחברים שלנו, באהבות שלנו, בדברים שתמיד רצינו שיהיה לנו. אף פעם לא היו לנו חלומות של יאכטות, חלומות שקשורים באיזה משהו בלתי מושג. החלומות היו פשוטים - שיהיה בית שמח, שיהיו בו הרבה מאוד אנשים כל הזמן, וככה נראה הבית, הוא כל הזמן עם אנשים. יש ארבע בנות, לכל אחת מהבנות האלה יש את הלגיטימציה תמיד להביא חברות, אז תמיד יש איזושהי המולה, אני מכין הרבה אוכל להרבה אנשים, הרבה סירים עומדים״.
אתה מעמיד סירים?
״כן. מאז 'הטבח' אני מעמיד סירים. זה שדרוג. עכשיו הילה אומרת ׳אני רוצה שתשחק שרברב, זה מציל חיים״.
אני מגיעה משושלת של שרברבים.
״אני מגיע משושלת של אנשים שלא יודעים לעשות כלום עם הידיים שלהם. שום דבר, אפס ידע בדברים בסיסיים, דברים נשברים להם, הם נפצעים. איום ונורא. אבל אני מנסה מאוד, אני לומד, אני אומר לבנות ׳אוקיי, פשוט תדריכו אותי ואני אעשה את זה, רק כדי שאני לא אפצע ואמות׳. אני בעיקר חייל מאוד-מאוד טוב במטבח״.
העובדה שהבכורה שלך כבר בת 23 מאמתת אותך עם הגיל?
״אין על אמה בעולם הזה. היא מכינה אותי לאודישנים. היא גאונה ברמה שמפחידה אותי. הבנות נותנות לי השראה. סול אוטוטו בת 20 ומשחקת איתי ב׳הטבח׳. היא אדירה. התחלתי לעשות ילדים בגיל 26, זה הדבר הכי משתלם שעשיתי בחיי. אני רמת-גני שמוקף באנשים שהיו איתו בתיכון, אז זאת החבורה שלי, וכולנו עם אהבות נעורים, וכולנו עם ילדים מגיל צעיר, ולא רק זה - כולנו גם הסתנכרנו. זאת אומרת ׳אה, אתם עכשיו בהיריון? יאללה, קדימה׳. זה היה הדיבור בין כולנו. יש לנו חברים מאוד טובים שאני אומר לבת הרביעית שלהם, שכבר בת 12 - ׳בזכותי את בחיים׳. הם אומרים לי להפסיק להגיד לה את זה, אבל זה נכון״.
גלית חוגי
(צילום: איליה מלניקוב)
"הילה יודעת מה יש לה בבית והיא מכירה את החולשות, היא מכירה את התשוקות, ומכירה את הסערות והיא מתמודדת עם זה בהצלחה כבר הרבה מאוד שנים. ומה שאנחנו אחד כלפי השני זה פרייסלס לעומת הקושי, השעמום, השאלות על איפה הריגושים"
בעונה השלישית של 'הטבח' (החל מ-10.11 ב-yes TV Drama ו-yes VOD) אלפי מחליק חזרה לקרוקס של נמרוד, גבר שממציא את עצמו מחדש במטבח המהביל של מסעדת השף הקפריזי, שמגלם גל תורן. הסיפור העונה קורה בתוך הסיפור הישראלי, תוך כדי סבבי מילואים ואזרחים ואזרחיות ששבויות בעזה. ״אי-אפשר היה להתעלם מהמציאות בסדרה הזאת״, הוא מודה, ״המלחמה השפיעה על כולנו. גרמה לנו להיות על הקצה. לקחת החלטות לא נורמליות. וכמו תמיד, האמנות והעבודה היא דרך מעולה לטפל בכל החרדות. כל אחד שיתף תוך כדי הצילומים בכל מה שהוא עבר. הייתה סצנה שפתאום כל הטלפונים של כולם מתחילים לצרוח ואף אחד לא מבין מה הצליל הזה אומר בכלל. תחושה שפצצת אטום תנחת עוד רגע על כולנו. תחשבי שצילמנו את הסצנה הזאת שוב ושוב ושוב, זה טיפול״.
וזה מאפשר איזה מבט חיצוני פתאום על מה שעברנו?
״בטח. העובדה שאנחנו עדיין מתנהלים בעולם באיזו שפיות מדומה זה מדהים בעיניי. כמה אנחנו עמידים בפני רגעים של חרדה קיומית. באמת מי יכול עלינו״.
נראה שהתפקיד הזה עשה איזה טוויסט לקריירה שלך.
״אני מסכים. אני חייב המון לארז קו אל, יוצר הסדרה) ולכל השתלשלות הדברים. זה התחיל מזה שהציעו לי לביים סדרה בשם 'הטבח' ושלחו לי פרקים. ביקשתי שישלחו עוד, כי זה ממש טוב, ושלחו לי הכל, ואמרתי וואו, זו כתיבה שלא ראיתי. אולי ראיתי כזו פעם אחת, כשגלית חוגי ונועה ארנברג שלחו לי את ׳האחיות המוצלחות שלי׳. אמרתי, אוקיי, אני חייב לעשות את זה. והיו לי מלא מחשבות, ובאתי לארז ולמי שהייתה שותפתו, אורית דבוש, נתתי להם את המשנה שלי על איך אני הולך לביים את זה, והם ישבו קפוצים. ואז גם עשיתי טעות גדולה מאוד ואמרתי ׳אני גם חושב שאני צריך לשחק את נמרוד׳. וזה מאוד הקפיץ את ארז, ראיתי אותו ממש מתגרד. ונגמרה הפגישה והבנתי שנגמר הסיפור, אני לא הולך לביים את זה. קאט לשנה אחרי זה, אני בדרך לביים איזה סרט ויש לי מפיקה שמחוברת להפקה של 'הטבח'. והיא אומרת לי ככה במאמר מוסגר ׳אתה יודע שעוד לא מצאו שם את נמרוד׳. אמרתי לה 'ברור, כי אני נמרוד'. היא אמרה לי ׳אתה חייב להגיד לו׳, אמרתי לה ׳נראה לך יש לי פרצוף להגיד?׳ ואז היא אומרת לי 'אבל אם יפנו אליך תבוא לאודישן?' אמרתי 'בטח', אני גם אוהב אודישנים. אין לי אגו בדברים האלה בכלל. כלומר יש לי אגו, אבל אחר״.
והשאר היסטוריה.
״כן. ואמרתי לחבר׳ה של הסרט שאני הולך על הסדרה הזו. זה טוויסט בקריירה במובן שמאז שאני ילד כל מה שרציתי זה להיות שחקן. לא התקבלתי לבתי ספר למשחק אז התחלתי לעשות מערכונים וסטנד-אפ. הבנתי שאלה החיים שלי, אני אהיה הבידור, ונטשתי את רעיון המשחק. אני חושב שעד לרגע של ׳הטבח׳ לא הרגשתי שאני שחקן״.
קינאת בחברים שלך שבמקביל נכנסים לתפקידים דרמטיים?
״לא. למדתי מגלית חוגי שאני לא מקנא, אלא אומר ׳אני רוצה גם׳. יש הרבה תפקידים שהסתכלתי ואמרתי ׳אני רוצה גם׳, אבל גם שמחתי בחלקי. רוב הזמן הדברים שאני עושה הם הדברים שאני רוצה לעשות. לא חייתי אף פעם באיזו תחושה שיש לי איזה חלום בלתי מושג. אני רואה את החיים שלי כמניפה של הרבה דברים שהם אפשריים״.
יוסי אלפי
(צילום: שאול גולן)
ובעקבות התפקיד, סליחה על הצרפתית שלי, הפכת לסמל מין.
״חחחח״.
לצטט את התגובה הזו בריאיון?
״חחחח״.
אתה לא מרגיש את זה?
״אני מרגיש שאני מקבל הרבה מחמאות, אבל אני חושב שזה סביב הדרך שבה יצרו את הסדרה הזאת, בכזאת אמינות ובכזאת אהבה, שאנשים מתאהבים בדמויות. אני לא מצטנע, אני חושב שגם לי יש חלק בזה שמתאהבים בדמות, וזה דבר שלא הרגשתי אף פעם. זאת אומרת, גם עם ׳בלקספייס׳ שפתח לי הרבה מאוד בחיים האלה, התחושה הייתה של וואו, לא ציפינו לכזה דבר ממך. היית פתאום מישהו אחר לגמרי, איזה גבר אלפא שלא ידענו שיש בך'״.
וכאן אתה מביא גבר רגיש, קצת שבור, גבריות חדשה שמנוגדת למאצ׳ו הישראלי עם האקדח.
״הכתיבה הזו היא כתיבה של אנשים מורכבים. יש כאן אדם מורכב, קח ממנו מה שתרצה, תכעס עליו, על הדברים שהוא עושה, אבל תאהב אותו על זה שהוא שלם, הוא אמיתי, הוא לא משחק איזשהו תפקיד. התפקיד הגיע אליי בנקודה בזמן שחזרתי מארצות-הברית. לא הצלחתי להגשים את היעד שלי שם, שזה להתברג שם בתעשייה מאחורי הקלעים, ואני בן אדם שקובע יעדים ומגשים אותם, ולא הצלחתי. הגעתי עם קלסר מלא בפרויקטים, לא נשאר מזה שום דבר שהיו לו שיניים. חזרתי לארץ בלי שום פרויקט ממשי ביד והייתי צריך להמציא משהו חדש. הגעתי ואמרתי, טוב, נראה לי שאת השלוש שנים הבאות אבלה מאחורי הקלעים. ואז הגיעו 'בלקספייס' ו'הטבח'״.
מה זה עשה לך?
״הציל אותי. תוך שנייה הרגשתי שוב שאני במקום שלי, אבל הגעתי לתפקידים האלה לא באלמנט שלי, לא ידעתי אם אני יכול לעשות את זה כמו שצריך, זה לא חלק מקריירת הקומדיה שלי. היה הרבה בלבול, ואני חושב שכשהפגיעות הזו פגשה את הדמות הזו, היא יצרה את הסערה המושלמת״.
לנמרוד מתפרקת הזוגיות, הוא רוצה להתנסות בדברים חדשים כחלק מהמשבר. איפה זה פגש אותך?
״שמעי, זה פוגש את כולנו. כל החברים או היו בטיפול זוגי, או עברו משבר או התגרשו. זה המצב. סביבי יש סטטיסטיקה יחסית גבוהה של נשואים, משהו ברמת-גניות. יש משהו בזוגיות ארוכת שנים כזאת ובעובדה שאנחנו מלווים אחד את השני מגיל 16, שאני חושב שאנחנו סולחים אחד לשני הרבה יותר מזוגיות יחסית חדשה, כי זוגיות חדשה מגיעה עם איזו ציפייה מאוד גבוהה לסטנדרטים הוליוודיים. בזוגיות ותיקה, על כל מה שכבר ראינו אחד מהשני לאורך הדרך וכל רגעי השפל ורגעי הגאות, אנחנו פחות שופטים, יותר סולחים, יותר מבינים ויותר משתפים, ואז זה נהיה פחות גרוע.
גורי אלפי, מתוך 'הטבח'
(צילום: אוהד רומנו, באדיבות yes)
"הילה היא מטפלת אדלריאנית, אז גם יש לה את הכלים והיא יכולה לדובב אותי לשיחה. היא יודעת מה יש לה בבית, והיא מכירה את החולשות, היא מכירה את התשוקות, והיא מכירה את הסערות, והיא מכירה את הליבידו ומתמודדת עם זה בהצלחה כבר הרבה מאוד שנים. וסך הדברים שאנחנו, אחד כלפי השני בחיים האלה, הם פרייסלס לעומת הקושי, השעמום, השאלות על איפה הריגושים. כששמים את מה שהזוגיות הזו נותנת לי על המאזניים - זה מנצח ביג טיים את כל השאר״.
"עליתי לערב סטנד-אפ ובביקורות כתבו עליי מילה אחת: חובבן. אפילו לא הקדישו לי יותר ממילה, והמילה הייתה חובבן. עכשיו, הם צדקו, הייתי ילד, אבל זה היה בולט כזה, ואני זוכר שכל כך כעסתי. ואז אבי גרייניק אמר לי 'אתה יודע כמה אנשים ירצו להיות גורי אלפי? אתה לא תאמין'"
אנחנו נפגשים בבית קפה בצפון תל אביב, וממש במקרה עוברת במקום ירדן בר-כוכבא, שותפתו של אלפי לחבורת 'פלטפוס' שהקפיצה אותו לתודעה בשנות ה-90 המוקדמות. הם מתחבקים, ואלפי מספר איך בתחילת דרכו בר-כוכבא הלוותה לו 400 שקלים. החוב טרם סודר. ״כשהיינו ב'פלטפוס' הייתי ילד והיו סביבי ירדן ואבי גרייניק ועידן אלתרמן ודני קרפל ותומר יוסף וחנן לדרמן וכל האנשים האלה שהערצתי. אני זוכר שלקחתי את החיים נורא ברצינות. עליתי לערב סטנד-אפ ובביקורות כתבו עליי מילה אחת: חובבן. אפילו לא הקדישו לי יותר ממילה אחת, והמילה הייתה חובבן. עכשיו, הם צדקו, זה נכון גם, הייתי ילד, אבל זה היה בולט כזה, ואני זוכר שכל כך כעסתי. ואז אבי גרייניק אמר לי ׳אתה יודע כמה אנשים ירצו להיות גורי אלפי? אתה לא תאמין׳״.
ב-25.11 הוא יגיע להאנגר 11 עם המופע 'גורי אלפי: עושה קופה על חברים 2', ובהמשך ירוץ עם מופע הסטנד-אפ שלו ברחבי הארץ, כולל גיחה לסיבוב הופעות בארה"ב בפברואר. גם אחרי כל השנים האלו, מבחינתו הסטנד-אפ הוא הכרחי. ״אין דבר שמשאיר אותך חד, אמיתי, יצירתי ומעודכן מזה. הסטנד-אפ הוא הבסיס האמנותי שלי והסנטר האמנותי שלי מאז שאני בן 17. זה משהו שרק אני אחראי לו במובן שזה רק אני, אין לי כאן שותפים, אני חשוף ואני בקו ישיר עם הקהל. לראות את הקהל שלי מתבגר זו חוויה מדהימה. תחשבי שאני רואה קהל שהיה איתי מגיל 20. אף פעם לא ויתרתי על להיות במועדון. ולהיות במועדון זה אומר לפעמים להופיע מול 30 איש במרתון סטנד-אפ״.
עדיין קורה שאתה מופיע מול 30 איש?
״בטח. וזה רגע שהוא אינטימי מאוד, וזה מה שמעניין אותי. כמובן שיש רגעים איומים שאתה עולה ואתה לא פוגע, לא באת טוב. משהו הסתובב אצלך ואתה לא מפוקס. מה שרצית לעשות השתבש לך, ואתה נשאר עם איזו בדיחה לא טובה שאמרת, ואתה יורד מהבמה ורק רוצה למות ואומר: למה אני עושה את זה לעצמי? אבל אני יודע למה אני עושה את זה לעצמי. זה החדר כושר, זה ללכת לעבודה. זה מאוד קשה לשבת ולכתוב. יש אנשים שזה בא להם בקלות, לרוב היוצרים הכי טובים שאני מכיר, כולל אפרים קישון, שזה אני יודע את זה עליו, מאוד קשה לכתוב, מאוד קשה להסתכל על הדף הריק. הדף שלי מלא קשקושים. אבל כדי לבדוק באמת אם משהו מצחיק אני חייב להיות מול קהל. אז אני כבר קיצרתי את התהליכים. אני כותב מעט ואני עולה מול קהל הרבה. אני בודק ואני אומר להם מראש, חבר'ה, יכול להיות שחצי מזה לא מצליח, זה בסדר גמור״.
אמה אלפי
(צילום: שי נייבורג)
יש דברים שלא מצחיקים יותר מאז 7 באוקטובר?
״אני חושב שפוליטיקה לא מצחיקה. הייתה תקופה מאוד ספציפית שבה הפוליטיקאים הפכו להיות בידור, היו לפחות עשר תוכניות שניזונות מאקטואליה ועושות פרפרזה על אקטואליה ועל פוליטיקה. וזה היה מצחיק, הקהל בא לצחוק. וכשהחומר האנושי בממשלה כבר לא הצחיק אותנו, כי כבר הנזקים היו ניכרים מסביב, זה הפסיק להצחיק. ׳ארץ נהדרת׳ מצאו את התמהיל שהוא גם הבידור והוא גם הסאטירה, והם שומרים על התמהיל כדי להשאיר את הקהל איתם. היום אנחנו צוחקים כדי לשחרר חרדה. אנשים רוצים לצחוק, מעוניינים בזה כריפוי ולא רק כבידור. מגיעים לראות הופעות, לראות הומור״.
אז אולי תודה לממשלה. החזירו אתכם לבמות.
״הייתי שמח לא להיות על במה יותר בחיים ורק שהדבר הזה לא היה קורה״.
לצד הג'ובים במשחק ובבימוי, אלפי גם מגיש מדי חמישי בבוקר את התוכנית 'מדינה בדרך' בגלגלצ. לפני כן הוא הגיש יחד עם חוגי את רצועת הבוקר של רדיו תל-אביב במשך שבע שנים. "סיימנו ברדיו 102 כי החליפו שם את כל התשתיות והראו לנו את הדלת בצורה כזו או אחר. זה נורא הצליח ואז הגיעה הקורונה ועבדנו בהתנדבות, ואז הגיעה המלחמה ועבדנו בהתנדבות. לאט-לאט הבנו שהם רואים בזה שככה זה יהיה לעד, שנעבוד בהתנדבויות".
לא הבנתי, עבדתם בחינם?
"עבדנו בחינם, אחרי זה בחצי חינם. ואז הבהירו לנו שבעצם זה המקסימום שאנחנו יכולים לבקש ולדרוש, למרות כל השנים שעברו, ואני אמרתי די, מספיק. גלית תמיד תהיה חלק מהחיים שלי, ואנחנו תמיד נמצא את הדרך לעבוד יחד ולעשות יחד דברים נפלאים".
ומה החלום הבא?
״יש לי חלומות קצרי מועד. בכלל, כל תכנון הקריירה שלי היה עד גיל 40. רציתי שעד אז תהיה לי תוכנית לילה והגעתי לזה. רציתי לעשות את זה עשר שנים קדימה, ואז אמרו לי שזה נגמר. אמרתי רגע, אז מה עכשיו? ושוב הייתי צריך להתחיל הכל מחדש. עכשיו אני מאוד נהנה מאחורי הקלעים עם הדברים שאני מפתח ויוצר, עם אנשים כל כך מוכשרים שכיף לי לפגוש על הבוקר ועם שותפויות מפתיעות שאני אומר וואי, מעניין מה ייצא מהדבר הזה שאנחנו רוקחים פה. און קמרה אני מרגיש שאני משתבח. אני חושב שהמקום הזה של להיות גבר בגיל שלי, עם הניסיון שלי, מאפשר עכשיו הרבה מאוד דברים״.
גורי אלפי
(צילום: שי פרנקו)
אדם שעשה בחיים רק דבר אחד ירגיש לידך כמו מאפרה.
״אני מקנא מאוד באנשים שהם מפעל חיים. אני מסתכל על אבא שלי (יוסי אלפי) ואומר הבן אדם כבר 33 שנה מוסד פסטיבל מספרי סיפורים. יש שם 10,000 שעות של חומר שהוא הארכיון של ישראל. זה הדבר שעליו מקבלים את הפרס, את הרחוב, את ההכרה. אני לא בתוואי הספציפי הזה, וכל ענייני מה יהיה עם הזכר שלי פחות מעניינים אותי מאי פעם, כי רק מעניין אותי כמה שתילים אני יכול עוד לשים בקרקע שימשיכו בלעדיי. זו מחשבה פרקטית״.
אבל אם יתעקשו שיהיה רחוב על שמך, תסכים?
״ברור. אבל אני קודם כל רוצה שאבא שלי יזכה בדברים האלה״.
