לסרט החדש בו מככב שולי רנד בתפקיד הראשי, לוהקה צופית גרנט, אשתו, כפרומה, העזר כנגדו. שם היא רעייתו האסרטיבית שלא מוותרת לו בבית, לא נותנת לו לבלשט אותה, בזמן שבחוץ היא מגינה עליו כלביאה. כבר היה לזה תקדים: גם ב'אושפזין', הסרט שסימן בקול תרועה רמה את חזרתו לעניינים לאחר שחזר בתשובה וחתך מהכל, הייתה זו רעייתו דאז, מיכל רנד, ששיחקה את אשתו. רבותיי, נדמה שיש פה דפוס. רנד מסביר: "ב'אושפיזין' זה הגיע מברירת מחדל. הייתי מאוד מאוד קיצוני אז (עם החזרה בתשובה). עצם זה ששיחקתי עם אשתי זו הייתה פריצת גדר".
למה?
"הייתה שאלה אם אפשר בכלל נשים בסרטים. בשנים הראשונות של החזרה בתשובה, הגיעו אליי הצעות מדהימות מתיאטראות, למשל לשחק את התפקיד הראשי ב'כנר על הגג', אבל דחיתי אותן על הסף כי לא הסכמתי לשחק עם נשים. זו בכלל לא הייתה שאלה. אז לשחק עם מיכל היה הפתרון. אם צריך לשחק זוג נשוי, אז רק עם אשתי. היו לי שיחות ארוכות עם הרב אורי זוהר על העניין הזה. הוא היה תלמיד חכם עצום. התפיסה אז הייתה שצריך למחוק את האישיות הקודמת, לבנות אישיות חדשה ולהיטמע בעולם החרדי. הבנתי שאני צריך להשפיע ולא להתנגד לכוח הזה בתוכי. לעבוד בדבר שאני יודע ואוהב ולקדש אותו. הייתי בין החלוצים של התפיסה הזו.
"עברו קצת יותר מ-20 שנה וכבר אין לי בעיה לשחק עם אישה, אם כי לא סצנות אינטימיות. הפעם מאוד חששתי להביא את צופית. לא רציתי. בנינו בינינו משהו כל כך יפה ופחדתי שזה יעמיד אותה בסיטואציה לא הכי טובה, שיגידו שקיבלה את התפקיד בגללי. למרות שלא הרבה יודעים שהיא לא רק אקטיביסטית ודמות בפני עצמה, היא שחקנית מופלאה. היא למדה בבית צבי ושיחקה בתיאטרון. היא גם חקיינית. אם תראי אותה במופע היחיד שלה, אין דברים כאלה. היא גם מרגשת, גם מצחיקה וגם מאלתרת. היא מחזיקה קהל ברמות".
לפני שגרנט לוהקה ל'הבדחן', סרטם החדש של גידי דר (שגם ביים) ורנד, נבחנו לתפקיד לא מעט שחקניות. "זה לא היה זה. אבל אז צופית ואני עשינו סצנה ביחד וגידי חשב שהיא היחידה שיכולה לעשות את התפקיד. אמרתי לצופית שגידי ממש מבקש אותה והיא הסכימה. זו הייתה חוויה אדירה לעבוד ביחד. זו הייתה חוויה כזוג והיא גם פרטנרית טובה. אני אובססיבי, אז אמרתי 'בואי נעשה את הסצנה עוד פעם'. צופית יותר מאלתרת".
אז זה הוציא אותך מדעתך?
"כשהייתי שחקן צעיר הייתי טוטאלי ויכול להיות שעשיתי את המוות לבמאים ולשחקנים. היום אני ממש לא ככה ואני שמח על זה. שום דבר כבר לא מוציא אותי מדעתי, בטח שלא במשחק. היום אני מאוד נינוח בתור פרטנר. בסוף, מה שאתה רוצה זה לעשות את השחקן שמולך יותר טוב. כשכיף לעבוד ביחד, רואים את זה במבחן התוצאה".
אז היית מרוצה מפרומה'לה?
"התפקיד של צופית לא כל כך גדול, אבל היא מוכיחה את הכלל שזה לא עניין של נפח. שחקן גדול יכול לעשות מכל רגע חגיגה".
הדמות של צופית בסרט מנהלת ביד רמה את בעלה, הלא זה אתה. אבל בחוץ, מי שלא מתנהג יפה למוישה שטריקר, חוטף. הדינמיקה הזו לקוחה מחייך?
"זה מזכיר את הדינמיקה בינינו, ממש ככה. קצת שיניתי את הדמות ברגע שצופי (שם החיבה שלה אצל רנד) נכנסה לתפקיד. הכנסתי קצת יותר עומק. רואים בסרט שיש ביניהם זוגיות מאוד יפה. צופית מדייקת אותי. חס ושלום, לא יורדת עליי. היא מדייקת את כל מי שסביבה. וכן, אוי ואבוי למי שיפגע בי. היא בעצמה מעידה שאוי ואבוי".
"למרות שקיבלתי היתר ממאה רבנים לשאת אישה שנייה, זה היה לי מאוד לא נוח שהייתי במשך תקופה ארוכה נשוי לשתי נשים. גם זה שכגבר אני יכול לקבל היתר ואישה לא, הביא אותי למפגש עם הרבה כאב של נשים"
אלו ימים של נחת עבור רנד, 64. בקריירה, טפו-טפו. כאמור, הסרט 'הבדחן' יצא לאקרנים, ההופעות סולד-אאוט, השיר שהוציא לפני חודש עם שרק, 'עונג שבת' מעיף את הפוני ו'לב לבן' שיצא לפני פחות משנה הפך ללהיט חתונות. אה, והוא שוקד על סדרה בעלת קווים ביוגרפיים. "אחרי הרבה שנים, אני יכול להיות שליו ונינוח", הוא מהרהר, "אבל זה הכניס אותי לפלונטר, כי ההתניה שלי היא שהאמנות בנויה על קונפליקט, ושאני יוצר מתוך סבל ועכשיו, לך תצליח ליצור".
אז איך פתרת את זה?
"כמו שאמר לי מטפל, אל תדאג, יש לך סבל לעוד מאתיים שנה קדימה, לעוד הרבה יצירות. אני אוהב לשתות ערק, אבל כשהבנתי שזה משכך כאבים ונוגד חרדה, הפסקתי. זה לא שהייתי אלכוהוליסט, אבל הבנתי שאם אני רוצה לפתור בעיות ולא להרדים אותן, כדאי שאמָּנע לחלוטין. אחרי הרבה שנים שלא שתיתי בכלל, אני שותה כמויות אפסיות ורק בשבת".
עושה עכשיו חופות עם 'לב לבן'? זה כסף טוב.
"אני לא עושה הרבה חתונות, אם כבר, בעיקר בהתנדבות. לטווח קצר זה אולי טוב, אבל צריך להיזהר. צריך לזכור מי הקהילה שלך ומה המיתוג שלך. אני לא זמר חתונות.
"היו לי כמה להיטים", אומר רנד בחיוך, "אבל מעולם לא היה לי דבר כזה. פתאום מגיעות להופעות נערות בנות 16. לפני שפגשתי את אבי אוחיון והשותף שלו, מתן דרור, גם כשכתבתי שיר אהבה, הייתי מסתבך. הם עזרו לי לכתוב פשוט, הוציאו את זה ממני. רבי נחמן מברסלב אמר לתלמידים שלו 'אל תהיו זקנים'. הכוונה, שצריך להתחדש".
אז היינו בנחת. כנראה שהדבר שהכי משמח אותו זה השקט שחזר לשרור במשפחת רנד המורחבת. גזרת שולי, צופית ומיכל רנד מעולם לא ידעה ימים כאלה. מיכל ושולי התגרשו באוגוסט האחרון ברבנות, אבל לא הסתפקו בכך. בימים אלה הם עובדים על הרמוניה משפחתית. השיא אולי היה כשמיכל העלתה לאחרונה סרטון לרשתות מיום הולדת 30 של הבת המשותפת, הילה. רואים שם את שולי מנגן בגיטרה ושר, ומיכל והילדים מצטרפים אליו. הדרך לשלום בית עבר דרך 180 אלף שקל, שעל פי מיכל ניתנו לה על ידי רנד אנד גרנט עבור התחלה חדשה, כשצופית - שוב, על פי מיכל - מנהלת לה את הכסף. בנוסף הם דאגו לה גם למכונית ולריהוט חדשים.
צופית גרנט
(צילום: רון קדמי)
היינו כחולמים?
"למרות שקיבלתי היתר ממאה רבנים לשאת אישה שנייה, זה היה לי מאוד לא נוח שהייתי במשך תקופה ארוכה נשוי לשתי נשים. אני אדם דתי ונישואים זה לא צחוק. גם זה שכגבר אני יכול לקבל היתר ואישה לא, הביא אותי למפגש עם הרבה כאב של נשים. אבל לא הסתפקנו רק בגט. אנחנו רוצים ריפוי, שלום אמיתי".
קודם כל, איך זה קרה?
"כידוע, מיכל ואני היינו במלחמה עקובה, כשהסובלים המרכזיים היו הילדים האהובים שלי. הם היו משני צידי המתרס ולא ידעו מה לעשות. לא האמנתי שהדבר הזה יכול להסתדר. חשבתי שזה הולך לכיוון של טרגדיה עד הסוף. צופית הוכיחה לי שוב שהיא בנאדם נדיר. אמנם צופית עשתה את הצעד, כי לא טוב שאהיה בפרונט של זה, אבל הייתי חלק מכל הדבר. זה נעשה בהסכמה איתי. היא שמעה את מיכל בטלפון, מאוד כאובה, לקחה את הטלפון ממני ואמרה לה, אני לא רוצה שיהיה לך רע. בואי ננסה לפתור את זה אחרת. יש לי הערכה גם למיכל. זו עבודה של כולנו על אמון. לצאת מדם רע ולנסות להגיע באמת לשלום אמיתי".
מה זה אומר ריפוי? איך זה נראה בעיני רוחך?
"זו עבודה. כשיש חריקות, לא ממהרים לפוצץ. מדברים. חשוב לנו מאוד ליצור למיכל תנאים שהיא תוכל לארח את הילדים. מיכל לא מרגישה כל כך טוב, לעזור לה, לקבל החלטות על הילדים בשיתוף פעולה. הדבר האחרון שיכולתי להאמין שיקרה זה שכל הילדים יישבו בסלון ובשמחה עם שני ההורים שלהם, וזה קרה.
"יש אנשים שקרב זו המהות שלהם, הם טובים בזה, אני לא. השתחרר אצלי כל העניין של להחזיק קרב. אבל שלא ישתמע שאני איזה אומלל שנקלע לסיטואציה. גם לי יש אחריות. כשהיה צריך להילחם, להעמיד גבולות, עשיתי את זה".
עכשיו, אפשר להתפנות גם לנחת שעושים לך הילדים.
"לילדים שלי, ברוך השם, יש אמונה. חלקם שומרי תורה ומצוות יותר, חלקם פחות, חלקם מתחזקים, אבל לכולם יש מודעות יהודית בריאה וטובה. כשאתה חוזר בתשובה, אתה חושב שאתה המשיח והילד שלך הוא הבן של המשיח. לאט-לאט המציאות חודרת. בתור אבא עשיתי הרבה טעויות. השלכתי עליהם את הרצונות שלי, את כל מה שלא יכולתי להיות, הכנסתי אותם למסגרות שלא מתאימות להם. הייתי קפדן. אבל למדתי עם הזמן. היום אני לא נוגע ברוחניות שלהם. לא עושה להם רגשות אשמה. בואי, אני גם חי עם אישה חילונית ואני גאה בזה. זה נותן תקווה שאפשר לחיות פה ביחד".
שני הילדים שלך עוסקים גם באמנות, אודליה ואריה יהודה.
"הבת שלי, אודליה, שיחקה עכשיו בתפקיד ראשי בסרט ('סתיו') והיא פשוט מדהימה. גם יש לנו עכשיו טיקטוק שבועי, שאנחנו שרים בו ביחד וקצת אומרים דברי תורה. זה מאוד מצליח. הבן שלי, אריה יהודה, מוציא אלבום בקרוב, בעזרת השם. שמעתי חומרים ונתתי לו עצה אחת, לסמוך על מה שיש לו להגיד ולא לכסות את זה ברעש. הוא מוזיקאי מדהים שהולך לשנות את העולם. גם הילדים של צופית מוכשרים, דניאל שכותב שירים ורומי שעובדת עכשיו על סרט דוקו. גם יש בין הילדים קשרים נהדרים. לאריה היה פרויקט אמנותי ('אלנבי סשן'), הוא צילם אמנים צעירים והזמין את דניאל להשתתף בו, לעשות סשן מוזיקלי".
הרגיעה המשפחתית כנראה מקילה במעט על גרנט (בת 62 היום), ששיתפה לאחרונה שהיא סובלת ממחלת לב ועברה צנתור, וכן ממחלת עיניים ניוונית שהובילה להשתלת קרניות. "צופית מסתירה הרבה מהסבל ומהכאב שלה", רנד משתף. "היא לא אוהבת להיכנס למצבים של קורבנוּת, ואני צריך לשים עליה עין ולא תמיד להאמין לה. אני משתדל להיות הבעל הכי טוב והחבר הכי טוב, וללוות אותה במקסימום. גם הלכתי איתה דרך בתהליכים שלא כל כך טבעיים לי, כמו טבעונות או צומות".
הרב אורי זוהר ז"ל
(צילום: עמית מגל)
כמה ימים הצלחת לצום?
"הלכתי איתה חצי קלאץ'. היא צמה 18 ימים, אני הצלחתי רק חמישה. היו ימים שאכלתי את הקיר, אבל עשיתי את זה כדי לשמח את צופי. רציתי לצלם את 'הבדחן' כשאני רזה יחסית. העפתי קילוגרמים, אני לא יודע איך. אבל אז הפסקתי לעשן אחרי שהייתי המעשן הכי דוחה בעולם, והעליתי כמעט את כל מה שהורדתי. בסופו של דבר, אני יותר מדי אוהב קרואסונים".
"בתור אבא עשיתי הרבה טעויות. השלכתי עליהם את הרצונות שלי. הכנסתי אותם למסגרות שלא מתאימות להם. הייתי קפדן. היום אני לא נוגע ברוחניות שלהם. לא עושה להם רגשות אשמה. בואי, אני גם חי עם חילונית וגאה בזה. זה נותן תקווה שאפשר לחיות פה ביחד"
כשרנד התיישב לכתוב את 'הבדחן', או כמו שהוא הוגה את זה לאורך הסרט, בהגייה האשכנזית-חסידית, בדחֶן, במלעיל, הוא לא העלה בדעתו שזה ייקח עשר שנים עד שהסרט יראה אור. רנד לקח תופעה פנים-חרדית שלא מוכרת כלל וכלל לקהל הרחב, הופעה של בדחן בחתונות החסידיות, כשהאיי-ליסט בתחום נחשבים לסלבס בעולם החרדי, והפך את זה לסרט מתוק-מצחיק-עצוב ומרגש. הסרט מלא בקסם ומפוצץ בכריזמה הרנדית, וגברת גרנט-רנד, כמו שהיו מכנים אותה בעולם החסידי, נותנת קונטרה משחקית מצוינת. איך היא אומרת לרנד כשהיא רואה אותו מופיע כבדרן בחתונה, 'אַ פֿיש אין וואַסער' (כמו דג במים)? אז כזה.
איך הגיע הרעיון לעשות בכלל סרט על בדחן בחתונות חסידיות?
"חבר נפש, גביר עם כיסים עמוקים, חיתן את הבן שלו לפני כמעט עשר שנים. הוא הזמין אותי לחתונה כמו שהיו עושים פעם, בצהרי שישי ואז שוכרים מלון וכל האורחים נשארים לשבת שבע ברכות. לשבת הזו נשכר בדחן, וכשהוא ראה אותי הוא בא להתייעץ איתי. הוא התחיל לתת את ההתחבטות שלו. 'תראה, משפחה אחת היא חלק משושלת אדמו"רית, אבל הם לא אוהבים שמדברים על הייחוס שלהם. למשפחה השנייה אין ייחוס, אבל אוי ואבוי אם לא אדבר עליהם. התחלתי להבין מה זה בדחן.
שולי רנד
(צילום: שי פרנקו)
"אני אוהב אנשי מקצוע. כשאני מגיע לשווארמה ורואה מישהו שמגלח את הבשר בידיים מיומנות, אני יושב ומסתכל עליו מהופנט. כל השבת נדבקתי לבדחן הזה, שהוא אולי הכי גדול שיש בתחום. במוצאי שבת כבר התחלתי לכתוב את הסרט".
תסביר רגע לחילונים מה זה בדחן. זה נגיד כמו להביא את עומר אדם להופיע בחתונה?
"זה קורה באפטר-פארטי בחתונות. בשלב של המצווה-טאנץ' - רק המשפחות והקרובים באמת נשארים, הסבא, האבא, הדודים. והם רוקדים, כל אחד בתורו, עם הכלה, כשיש ביניהם חוט ארוך. הבדחן הוא זה שמנהל את הטקס. זה מקצוע עתיק מאוד ביהדות, אולי מאות שנים. הוא המציא את הראפ. הוא עולה לבמה, חורז חרוזים, מפאר את המשפחות, אם אין ייחוס, ממציא אחד. מרגש, מזכיר את הנפטרים, את מי שלא איתנו, מצחיק, עוקץ. היכולת שלו דומה לליצן השייקספירי, רק הוא יכול להגיד את כל האמת בפרצוף".
הבדחן אומר ברגע של כנות עצמית "כשאני מופיע אני עושה מצווה. אבל איזו מצווה? אין לי ברירה". האם זה אתה, שולי?
"במופע שלי, 'תשליך', אני מתחיל בתפילת השחקן שחיברתי, ואומר שאין לי סיכוי להופיע על הבמה לשם שמיים, אבל יש בי נקודה קטנה שהיא כולה לשם שמיים, ואני מתפלל לקדוש ברוך הוא שלא יסתכל על החלקים האחרים, אלא על הנקודה הקטנה הזו.
"הבדחן זה אני. זה ההבדל בעשייה שלו מול העשייה של אשתי: היא מספרת את הסיפור שלה אז איז. אני מספר את הסיפור שלי עם מסכות. הקונפליקט של הבדחן בסרט, הוא הקונפליקט שלי. זה השד שיש לי בראש. אני יכול לתת 800 מילים על הדבר הזה, הרצון להיות באור, להיות אהוב, להתפוצץ. התשוקה הבלתי נשלטת להופיע, להיראות, לספר את הסיפור שלי, להשפיע על אנשים".
גם כשאתה מופיע עם המוזיקה שלך, בין שיר לשיר, אתה מספר סיפורים. זה באמת חרוט בדי-אן-איי שלך.
"זה הולך אחורה להורים שלי. בשבת בצהריים הם היו נכנסים לחדר, סוגרים את הדלת והיינו שומעים פרצי צחוק מבפנים. אבא שלי היה מקריא לאמא שלי את שלום עליכם ביידיש. אבא שלי (פרופ' יעקב רנד, חתן פרס ישראל לחינוך) כתב בספר על המשפחה שלו, שאבא שלו עוד היה מקריא לאמא שלו ביידיש והם היו מתפוצצים מצחוק. היום אני מקריא לצופית בשבת בצהריים קישון, 'תמונות יפואיות' של תלמי. אגב, בשנים הראשונות של החזרה בתשובה לא קראתי ספרות חיצונית, אבל את שלום עליכם אף פעם לא הפסקתי לקרוא. בתקופות הלא-פשוטות בחיים שלי, לפני קריאת שמע על המיטה, הייתי קורא כמה דפים ומקבל פרופורציות על החיים, לוקח משהו מההסתכלות מלאת האהבה שלו על בני אדם. שלום עליכם וחנוך לוין החזיקו אזמל מנתחים חד מאוד של נפש האדם, אבל שלום עליכם אהב את הדמויות שלו, ויותר התחברתי לדבר הזה".
התפלאתי לראות שבתו של הבדחן מסירה עין הרע בעופרת. זה שלח אותי לסרטים של האחים אלקבץ וחנה אזולאי-הספרי. זה לא מהאזורים החסידיים.
"עין הרע זה דבר מאוד מקובל בכתובים, בגמרא. תדעי לך שיש סאטמרית שעושה הסרת עין בעופרת בירושלים, היא מרכז העופרת העולמית. גם רבנים רציניים שולחים לשם. אבל הסרט הוא טיפה'לה אגדה. הוא לא ריאלי כל הזמן. זה לא הסדרה 'שטיסל' המופלאה, שהדג המלוח שהם אוכלים הוא בדיוק הדג המלוח שאנחנו אוכלים. יש סצנה בסרט שהדמות שלי מגיעה לגמ"ח הלוואות, ומקבלים אותי שני ילדים שנותנים לי כסף. למרות שזה כן קרה לי בחיים, כבר יצא לי שילדה בת 12 ספרה לי עשרת אלפים דולר כשבאתי לקחת הלוואה מגמ"ח".
"עשיתי סרט נקי, מלא באהבת אדם. מי שלא רוצה כרגע לראות חרדים, שיבושם לו. אני מאמין שכל מי שיראה את הסרט ייצא עם חיוך גדול על השפתיים ועם צביטה טובה בלב. רגע, מה יקרה אם יישבו עם חרדים בממשלה, אז תהיה נהירה אדירה?"
אבל הנה משהו שבהחלט קרה בחיים עצמם, ביוני האחרון: השחקן האמריקאי-יהודי, אילון גולד, שמשחק בדחן אפ-טו-דייט צעיר ומעודכן, שמשאיר אבק לרנד, מוישל'ה, הבדרן המזדקן, עשה רעש סביב הסרט. ולא, הפעם זה לא העיקר שאייתו את השם נכון. זה קרה על השטיח האדום בפסטיבל הסרטים 'טרייבקה' היוקרתי, שאליו התקבל הסרט להקרנת בכורה. כשהמשפיענית, ליזי סבצקי, ראיינה אותו על חוויותיו מהצילומים בישראל, הוא התבדח שנאנס על ידי שני כלבים ישראלים. זה היה לגלוג על טור הדעה שפורסם ב'ניו-יורק טיימס' שבו הכותב האשים שבכלא הישראלי מתעללים מינית באסירים פלסטינים באמצעות כלבי תקיפה. סבצקי השיבה "חשבתי שהם אונסים רק פלסטינים". גולד זריז הלשון ענה "לא, גם אני קיבלתי כלב". דעת הקהל נוטה נגד ישראל והמחאה ברשתות לא חיכתה. הנהלת הפסטיבל יישרה קו והוציאה הודעה מגנה חריפה ש"אלימות מינית וסבל אנושי אינם נושא ללעג וכי הדברים שנאמרו לא משקפים את ערכי הפסטיבל". רנד עוד מלקק את הפצעים.
"קניתי חליפה, נעליים ונסענו כולנו לניו-יורק, צופית, גידי, מלכי (גולדמן, שמשחקת את בתו בסרט) ואילון שחיכה לנו שם, עם שיר קטן בלב. שמחה גדולה. נדיר שמקבלים סרט ישראל לפסטיבל בימים אלה. זה היה הישג מאוד מפתיע. הייתה הקרנה מדהימה, ישבו בה גם גויים שצחקו ונהנו. שמחתי לראות שיש לסרט תכונות אוניברסליות".
שולי רנד, מתוך הסרט 'הבדחן'
(צילום: גיורא ביח, באדיבות סרטי יונייטד קינג)
ובסוף ההקרנה, אתה מפעיל את הסלולרי והוא מתפוצץ מהודעות?
"אדם מתכנן תוכניות וה' צוחק. זה קרה בבוקר שלמחרת ההקרנה. אנחנו מתעוררים מטלפונים שמצלצלים בטירוף. אילון המתוק, החמוד הזה, היה לו אכפת מעלילת הדם המזעזעת שהצבא מאלף כלבים לאנוס והוא הגיב על זה בהומור. זה היה כואב ומצחיק. קיבלנו על הראש מהנהלת טרייבקה 'עשינו מאמצים כאלה להביא אתכם, אתם הורסים את הכל'. זה העכיר את השמחה הגדולה. אבל זה לא שמישהו היה עם עט באוויר כשעל השולחן מחכה חוזה הפצה ברחבי ארצות-הברית ובגלל זה הוא עצר. אני מניח שיש איזו משמעות לסיפור הזה עם אילון, אבל אנחנו עדיין רוצים להפיץ את הסרט בארצות-הברית. לא אמרנו נואש".
התבאסת על אילון? אמרת לו משהו?
"רק חיבקתי אותו. הוא אחד האנשים המקסימים וחבר טוב. עלילת הדם המכוערת, האנטישמית והמטונפת הזו, היא הבעייתית, לא אילון. התלבטנו אם להגיב או לא להגיב. החלטנו לתת לזה לעבור. יומיים אחרי ההקרנה הייתה לי הופעה גדולה בניו-יורק, וביקשתי מאילון לבוא כקומיקאי לחמם. הוא הגיע".
האמת שדי מגניב שהבאתם את אילון גולד לשחק בסרט.
"היו לנו חלומות על כל מיני שחקנים אמריקאים. גידי חשב על דה נירו, אני על סשה ברון כהן. גידי פנה לסשה, היה מהלך שלם, עד שהבנו את הגודל האמיתי שלנו. אבל מצאנו את אילון שהוא כוכב בסרט".
אגב, זה כבר הסרט החמישי שאתה עושה יחד עם גידי דר. כנראה שזה עובד לכם.
"השותפות היצירתית שלי עם גידי היא אוצר ומתנה גדולה שזכיתי לה. מדובר בבמאי עם ראייה עמוקה מאוד שעוזר לי לשכלל ולדייק גם את המשחק וגם את הכתיבה".
מעניין שטרייבקה העיליים אהבו את הסרט ודווקא מטקס פרסי אופיר חזרתם הביתה בידיים ריקות, למרות שקיבלתם 12 מועמדויות. חושב שזה קשור לכעס הכללי על חרדים? אולי פחות בא להיקסם מאקזוטיקה חרדית כרגע?
"לא הגעתי לטקס כי נקבעה לי הופעה. באמצע ההופעה, עוזרת הבמאי מסמנת לי בתנועה שלא קיבלנו כלום. זה ניהל אותי רבע שעה, לא יותר. תמיד נחמד לקבל הכרה, אבל קיבלתי כבר כל כך הרבה כבוד בחיים שלי, זה בסדר. תאמיני או לא.
"אני מסרב להתמודד עם זה שאולי לא זכינו כי זה סרט על חרדים. אני יודע שעשיתי סרט נקי, מלא באהבת אדם. מי שלא רוצה לראות חרדים, שיבושם לו. אני מאמין שכל מי שיראה את הסרט, דתיים, חרדים, חילונים, ייצא עם חיוך גדול על השפתיים ועם צביטה טובה בלב. ורגע, מה יקרה אם יישבו עם חרדים בממשלה, אז תהיה נהירה אדירה?"
התחמקות יאה. ובכל זאת, אין טיפת חשש שהקהל לא ינהר בגלל המתח עם החרדים? ברית המתגייסים וכולי.
"אני לא מנותק מהעיוות המטורף שאנחנו חיים בו, שההתייחסות היא לא לגופו של עניין, אלא לגופה של אג'נדה. גם דברים שלא אמורים להיות מושפעים, כמו סרט אנושי, יכולים להיפגע. אני מאוד מקווה שזה לא יקרה. אני מקווה שהסרט יעשה פעולה הפוכה, ייתן סוג של אסקפיזם בריא.
"אלו ימים של סיטואציה מאוד מאוד קיצונית, של מתיחות נוראית, וזה מאוד כואב לי, מבלי שאני נכנס למי צודק ומי לא צודק. לכל צד יש את הטיעונים שלו. קשה להחזיק בדעה מורכבת בימים אלה, 'הלנו אתה, אם לצרינו?' ישר יהיה מי שיוציא אותך מהמחנה".
הוּצֵאתָ גם הוּצֵאתָ, גם אם לכמה רגעים, כשעשית הופעות בהפרדה בבנייני האומה. חטפת בגלל זה על הראש. אתה מבין את הביקורת? הפרדה במערכה ראשונה, זו הדרה במערכה שלישית.
"אמרו לי שיש סערה ונכנסתי לאינטרנט לחפש. מצאתי חצי פוסט. את יודעת, אצלי סערה זו סערה", הוא אומר בחיוך, מתכוון לסאגת נישואיו-פרידתו מאשתו הראשונה, מיכל רנד. "יש לי קהל חרדי שחשוב לי מאוד ואני אוהב אותו. כבר שבע-שמונה שנים שאני עושה לו פעם-פעמיים בשנה הופעה בהפרדה. המילה 'הדרה' מעוותת וכואבת לי. כמו שאישה לא יכולה להיכנס להופעה של גברים, גם גבר לא יכול להיכנס להופעה של הנשים. אני גם לא רוצה שיבואו להופעות מעורבות. רק חסר לי צרות על הגב. אני עוד מעט עובר לעולם הבא ויגידו לי אנשים שלומדים תורה - אבל בגללך הגיעו להופעות מעורבות. חס ושלום.
"זה ציבור שלא משנה מה אומרים עליו היום, הוא יקר לי. ההתייחסות שלהם לשירים שלי היא מאוד מעניינת. הם ממש עושים שטייגן (לימוד), מתווכחים מאיפה הציטוט הזה והזה, מכירים את השירים שאף אחד לא מכיר".
אז שחילונים לא יתערבו בסוגיות חרדיות פנים-מגזריות. והפוך? דעתך על התערבות חרדית במרחב החילוני? למשל, עמדת תפילין מחוץ לתיכונים חילוניים?
"זה דיון היסטרי שיצא מפרופורציה לחלוטין. במדינה יהודית זה לא אותו דבר. כל פעילות דתית במרחב הציבורי לא אמורה להפריע לאף אחד. דוכני תפילין זה דבר נהדר. עצם זה שזה מאיים על מישהו, אני לא מצליח להבין".
מפריע להורים. הילדים עוד לא בגירים.
"אז שהדוכן יזוז 20 מטר מהשער. מה שכן, בתור אדם דתי, אני שואל מה בתיווך שלי את הדבר המופלא, השורשי והעמוק הזה שקוראים לו יהדות, הביא למצב שיש התנגדות כל כך עזה אליו. זה משהו לעשות עליו תשובה".
