1. בשיאה של מערכת הבחירות נתניהו התראיין בכל פודקאסט אפשרי. זה הגיע למצב שפחדתי לפתוח את המיקרו, ולראות אותו גם שם מתראיין למישהו. בריאיון שנתן לפודקאסטר יוצא העדה האתיופית, הוא נשאל למה אין בליכוד נציג אתיופי. יש נציג לעדה האתיופית, ענה לו נתניהו. הוא אמר את זה בביטחון, וחשבתי שבאמת יש נציג אתיופי בליכוד ואני פשוט לא זוכר. אבל אז נתניהו המשיך ואמר: הוא יושב מולך. אני הנציג האתיופי.
לא יודע עד הסוף להסביר למה, אבל זה הצחיק אותי מאוד. הביטחון שבו הוא אמר זאת. זה היה מדהים בעיניי. אני הנציג האתיופי! דמיינתי אותו גם טוען שרבים לא מצביעים לו בגלל גזענות. הם לא רוצים מועמד אתיופי.
תראו, הכל מטורלל מאוד פה מאז הבחירות. בעיניי הדבר הכי טוב הוא לקחת צעד אחורה עד שמשהו באמת יקרה. בינתיים אומר רק את זאת: יש הרבה מאוד אפשרויות גרועות והזויות ודרך אחת מדהימה וקלה לביצוע: ממשלת אחדות. האם נשכיל ללכת בדרך היחידה הטובה? לצערי, זה כלל לא בטוח.
לצערי, גם נראה כרגע שהנציג האתיופי בליכוד בכלל לא יציע אחת כזו.
2. נניח כעת למה שכאילו קורה מסביב (בפועל לא קורה הרבה), ואספר לכם סיפור מרגש עם כמה מעגלים של טוב. הדס בן משה האהובה איבדה את בעלה, רס"ן אומרי בן משה ז"ל, שנפל בקרב גבורה בדרום רצועת עזה. לפני כמה חודשים היא הגיעה לאירוע שערכנו בסביון לאלמנות המלחמה. היה אוכל טוב והייתה הופעה של חנן בן ארי, שתמיד מתייצב לעשות טוב, והייתה שם גם אורית גוטמן, ישראלית מדהימה שעוסקת בשידוכים ועוזרת לנו בחמ"ל גם בנושא מציאת זוגיות לאלמנות שמרגישות בשלות לכך. היא פגשה שם את הדס, והכירה לה בחור מקסים בשם נתנאל, והם התארסו.
הדס בן משה והארוס נתנאל
(צילום: מתוך אינסטגרם)
עכשיו מה יפה? ספי ואילנה מסביון, הזוג שנתן לנו את הבית המושלם שלהם לאירוע, שמעו שיש זוג שההיכרות שלו נולדה אצלם בבית. הם התרגשו, וביקשו ממני להציע לזוג שהחתונה שלהם תיערך באותו בית. הם רוצים לארח בביתם את החתונה!
יש לנו אנשים טובים ומתוקים בארץ הזו.
באמת.
3. נמשיך לשמח את ליבכם. אחרי שהייתה לי בחילה פיזית מהסרטון שבו ראו מישהו עומד מתחת לבית של איזנקוט וצועק לו שהוא אשם במותו של בנו גל ז"ל, הבנתי שהאיש הוא אב שכול בעצמו שבנו נרצח בנובה. כמה ימים לאחר הסרטון העלה איזנקוט סרטון משותף עם אותו אדם, שהגיע אליו לבקש סליחה. שמחתי כל כך על רגע השפיות הזה.
הנה עוד משהו שנתן לי תקווה: גם את מיטל המקסימה אנחנו מלווים בחמ"ל שלנו. בעלה נפצע קשה מאוד במלחמה, והיא חלק מקבוצת נשים שבעליהן נפצעו ושיש להם יותר ממאה אחוזי נכות. קרה מקרה, ויום אחד בטעות מיטל דפקה מכונית של מישהו בכניסה לחניון. הוא יצא מהאוטו כועס, היא התנצלה ואמרה לו משהו על זה שהלוואי עליה שהבעיות שלה בחיים יהיו שריטה ברכב. הם החליפו פרטים. כשמיטל הגיעה הביתה, היא שלחה לו הודעה כדי להתקדם מול הביטוח ולשלם לו. אבל אז הוא אמר לה: עזבי. הוא סיפר לה שגיגל את שמה, הגיע לפוסט שעלה אצלי בעמוד על פציעת בעלה בעזה והבין עם מה היא מתמודדת, אז הוא מעדיף לחסוך לה עוד בעיות והוא יספוג את העלות של הנזק.
מחווה קטנה, אבל מתוקה כל כך בעיניי.
4. באותו יום קיבלתי גם תמונה מדהימה של מילואימניק שנפצע בלבנון ועבר ניתוח לא פשוט. בסיום הניתוח, ויש לי סרטון של הרגע המטורף הזה, הוא שלף טבעת מתחת לכרית - והציע נישואים לחברה שלו שמלווה אותו במסירות.
ראיתי כבר לא מעט הצעות נישואים בחיי - אבל לא כזאת. בדרך כלל אנשים מחפשים לוקיישן רומנטי, שקיעה, נוף לים, מסעדה פלצנית. הבחור הזה התעורר מההרדמה, והחליט שזה הזמן להציע נישואים. אני לא יודע מה הוא בדיוק אמר לה, לא שומעים בסרטון, אבל נדמה לי שאחרי כל מה שהם עברו יחד, זה לא באמת משנה.
חשבתי גם על ההבטחה שיש בחתונות להיות יחד בחולי ובבריאות. ובכן, במקרה שלהם, הם כבר עברו את החלק של החולי. עכשיו מגיע להם קצת בריאות. והרבה אושר.
בסיום הניתוח של המילואימניק שנפצע, הוא התעורר, שלף טבעת מתחת לכרית - והציע נישואים לחברתו שמלווה אותו במסירות. ראיתי כבר לא מעט הצעות נישואים בחיי - אבל לא כזאת
5. בקשה לסיום, לקראת יום ההולדת הבא שלכם. זו משימה שאני נותן לכם, ומבקש שכל אחד יבצע אותה ביום הולדתו. אז ככה: בשנה האחרונה מדי בוקר העליתי ברשתות, בתאריך של יום ההולדת שלהם, תמונות של הנופלים של חרבות ברזל וסיפרתי עליהם בקצרה. עשיתי זאת כי לאחר שיחות עם משפחות שכולות הבנתי כמה היום הזה שבו הילד שלהן היה אמור לחגוג הוא קשה עבורן. אבל בשונה מיום הנפילה, ביום הזה הקרובים מרגישים די לבד. רציתי לחזק את המשפחות, אבל גם להזכיר אילו ילדים איבדנו במלחמה הזו. אילו גיבורים ואהובים נהרגו בזמן ששמרו עלינו.
כחלוף שנה סיימנו לעבור על כולם. במקרים רבים המשפחות השכולות כתבו לנו לפני התאריך, והוסיפו תמונות ופרטים שהיו חשובים להן. וזו הבקשה שלי מכם: הפרויקט אומנם הסתיים, אבל אפרת העלתה הכל לאתר מיוחד (bday.tovm.org), ומה שאני מבקש הוא שכל אחד ביום ההולדת שלו ייכנס לשם ויראה מי עוד היה אמור לחגוג יום הולדת, מאלה שלא יזכו לחגוג.
תקדישו ביום ההולדת שלכם רגע לאלה שחולקים איתכם תאריך ונשארו צעירים לנצח. תזכרו. תלמדו מי היו. זה חשוב כל כך למשפחות שנכיר, שנוקיר. וזה המעט שביכולתנו לעשות. שבת שלום.
