שום דבר לא הכין את ליאת הר לב לשבוע האחרון, שבו הנייד שלה קרס מווידויים של נשים וגברים על הדברים הכי כמוסים במערכות היחסים שלהם. ״מישהי סיפרה לי שהיא ראתה על המסך של האוטו שמתחבר לנייד הודעות של בעלה, וגילתה שהבייביסיטר שלהם בהיריון ממנו. מישהי כתבה לי שהיה לה רומן ארוך עם מישהו שכבר שנים לא היה בעניין של אשתו אבל נשאר בשביל הילדים, ואז היא גילתה שיש לו עוד רומן חוץ ממנה. מישהי סיפרה על מעידה חד-פעמית שהפכה אותה לגמרי, ברמה שהיא הייתה חוזרת הביתה באמצע היום לעשות בדיקות פתע. אומרת ׳רגע, יש אור בחדר השינה ואני לא השארתי אור בחדר שינה׳. עולמות שלמים של חרדות ופרנויות. אנשים כותבים לי ׳למה לא אמרת שאסור לצפות ביחד?׳"
איך את מסבירה את זה?
״יש חרדה בסיסית כזו של האם אני יודעת, האם אני לא יודעת, האם אני מעדיפה לא לדעת, האם זה יכול לקרות לנו. הדברים מאוד עדינים ושבירים כל הזמן, זוגיות היא לא דבר מובן מאליו, מישהו מחזיק את הלב שלך ועושה איתו משהו לא סבבה. זה שומט את הקרקע. זה יותר מאשר הייתה בגידה או לא. אנחנו כל הזמן משקרים".
לפני 450 שנה הייתה לי איזו הסתמסות כזאת מצחיקה אבל קצת פלרטטנית. זה היה מאוד תמים מבחינתי, אבל הרגשתי שזה לא סבבה אם אני לא מראה לבועז את ההתכתבות. הראיתי לו, ואז הוא אמר לי, ׳מה את עושה? תשמרי לעצמך, למה את הורסת את כל הכיף? זה שלך, תעופי על זה׳״
הר לב, שמככבת בסלון הישראלי בעיקר כקומיקאית וכרגע גם כפרזנטורית של בנק פועלים, מציגה הפעם בסדרה 'לא קרה כלום' זוגיות סדוקה וכואבת. באחת הסצנות הראשונות, בעלה, אסי כהן, צובע את שורשי שערה המלבינים - מחווה יומיומית שמזקקת אינטימיות של שנים, כזו שנשענת על היכרות עמוקה על כל אזוריה האפורים. אלא שמתברר שגם פה יכולים להתקיים עולמות שלמים של הסתרה. מתבקש לשאול איפה זה פוגש את הר לב, 47, שמנהלת זוגיות יציבה וארוכת שנים עם השחקן בועז קונפורטי ('פאודה', 'כביש הסרגל'). ״אני מרגישה מאוד בת מזל״, היא מודה. ״הזוגיות האישית שלי היא אוהבת ועמוקה במובן של לדבר על הכל, גם כשלא בא״.
לדבר על הכל זה אומר גם לדבר על השחיקה שיש ב-20 שנות זוגיות?
״אני באמת מרגישה שאין דבר שאנחנו לא יכולים לדבר עליו. שאנחנו מכירים אחד את השני כמו שלא ידעתי שאפשר. וגם כשאנחנו נוגעים בדברים כאלה זה בהרבה אהבה והתחשבות. אין משהו שאני לא יכולה להגיד או לשמוע״.
נגיד המשחק הזה שאומרים ׳הנה שלוש בנות שאתה יכול לקבל פס להיות איתן. אנג׳לינה ג׳ולי, למשל.
״זה מצחיק אותי, זה לא מאיים עליי. זה לא שלוש נשים, זה אלף רק בגוש דן. זה היה מאוד מוזר אם לא. שנינו אנשים מאוד פלרטטנים ואוהבי אדם ואוהבי טיזינג, בגבולות ההיגיון והכבוד ההדדי, ולפני 450 שנה, כשרק התחלנו, הייתה לי איזו הסתמסות כזאת מצחיקה אבל קצת פלרטטנית. זה היה מאוד תמים מבחינתי, אבל הרגשתי שזה לא סבבה אם אני לא מראה לבועז את ההתכתבות. הראיתי לו, ואז הוא אמר לי, ׳מה את עושה? תשמרי לעצמך, למה את הורסת את כל הכיף? זה שלך, תעופי על זה׳. באמת, אין גבר כזה״.
יש זוגות שאם אחד מבני הזוג רק מסתכל על מישהו אחר…
״זה היה למשל מאוד מפחיד אותי, אם הוא היה אומר לי ׳אין אף אחד בעולם חוץ ממך, את האישה הסקסית ביקום׳. זה מדליק אותי שמתחילות איתו, וזה מדליק אותו שמתחילים איתי. אני באמת לא יכולה לתאר את הפרטנר שבועז בשבילי, את הנדיבות, את אצילות הנפש, את העומק, את החברות. אם הוא כועס עליי, זה על זה שאני לא מסכימה להתרווח בגודל שבו הוא רואה אותי, הוא אומר לי ׳תתפסי את כל המקום שאת אמורה לתפוס׳. הוא רוצה שהפרטנרים שלי יהיו הכי טובים בעולם, שהם יהיו הכי טובים אליי בעולם, שיהיה לי הכי מדליק איתם ומעניין. הוא כמובן חושב, ובצדק שאסי הוא שחקן מחונן. שיש כוח לחיבור העמוק בינינו, והוא כמובן עף על זה. אני חושבת שהדברים האלה נורא מובנים מאליהם, אני שוכחת שזה לא״.
בסוף שני שחקנים באותו בית, ובסוף בזוגיות יש דינמיקה מאוד עדינה שמושפעת גם ממי תופס מקום יותר גדול מחוץ לבית.
״בועז ואני הכרנו בהצגה שבה הוא היה בתפקיד ראשי ואני הייתי עציץ ב׳. זה היה אנסמבל צעירים כזה, הצגה של עודד קוטלר, וכל אחד הביא איזה קטע ויצאה הצגה של משהו כמו שבע שעות, ויומיים לפני היה צריך לחתוך וירד לי כמעט כל התפקיד. ובישיבה שאמרו לנו מה יורד בועז פשוט יצא מהחדר, הוא לא הצליח להכיל את הדבר הזה. היה בינינו איזה פלירטוט כזה, חשבתי שהוא מאוד מוכשר ומאוד מושך, אבל אני לא יוצאת עם שחקנים ולכן זו לא אופציה. יש לי עקרונות ברזל. והוא נכנס עם מעיל גשם כזה, ועמדנו להיכנס לבמה ולפני שנכנסתי לבמה הוא עמד מאחוריי והכניס אותי לתוך המעיל שלו, שכמובן מיד בכיתי את כל מה שלא הצלחתי קודם. ואלה היחסים שלנו עד היום. אני בתוך המעיל שלו. אני לאורך השנים מבינה שזה נס. הוא דוחק בי להיות מה שהוא רואה בי ולאפשר לי לגדול לגודל שהוא תואם את מידותיי. ותראי, כשהתחלנו, בועז עשה רק סצנות סקס וזה תמיד נורא הצחיק אותנו, הפער בין סצנה שמצטלמת לוהטת, ובפועל חם לך מתחת לפוך, הסאונדמן יושב לידך, לא נעים לך מהפרטנרית, אתה לא אוכל בצל בצהריים. זה תמיד נורא הצחיק אותנו, תמיד נורא דיברנו על הכל. אצל בועז זה או סצנות סקס, או שהוא מצטלם בחו״ל. אני טלי גוטליב בקריית-אונו״.
חיקוי בלתי נשכח.
״חיקוי טוב הוא אף פעם לא חיקוי נסטי. זה לא ייקח אותך לשום מקום להיות מרושע. זה צריך להיות מבוסס על האמת, כמו שמחמאה חייבת להיות מבוססת על אמת, ככה גם חיקוי וגם שיקוף. זה אף פעם לא מאיזה מקום של הלעגה, מה גם שזה הוכח כלא ממש עוזר״.
״ביומיים הראשונים אחרי 7 באוקטובר היינו בתל השומר. לא ידענו מה אנחנו הולכים לפגוש, פשוט הלכנו, כי לא יכולנו להיות במקום שהוא לא ליד הכאב. ואז מישהי אמרה לנו, 'יא, איזה מקסימים אתם שבאתם, איזה מחמם את הלב. אני לא אצחק היום, כי נרצח לי הילד, אבל באמת נורא-נורא יפה'"
בסדרה החדשה של שירלי מושיוף, שמשודרת ב-HOT, ב-HOT VOD וב-NEXT TV, היא מככבת לצידו של אסי כהן. הסדרה מטפלת בקונספט האי-נאמנות, מהדרמות העתיקות שבין בני אדם המבקשים לחיות זוגות-זוגות, אבל זוכה פה לטיפול רגיש שמסרב להסתפק בחלוקה המוכרת לקורבן ולאשם. החיבור עם אסי כהן לא חדש לה. היא הייתה אירנה של שאולי בסדרה 'הפרלמנט', ככה שיחסי זוגיות כלשהם כבר התבססו בהחלט בעבר. ״לאסי ולי יש חיבור מאוד עמוק שהיה כבר בטייק הראשון אז. שם זו אמנם זוגיות אחרת, זוגיות של האלטר-אגואים שלנו, אבל גם היא הייתה מאוד סוערת, רבים הכי חזק ואת יודעת שיש שם אהבה. נפגשנו המון עם שירלי מושיוף ביחד ולחוד, והיה רגע שאמרתי שאין שום סיכוי שאני אעשה את זה איתו, שאנחנו לא יודעים לדבר בכלל, שאנחנו צריכים ללמוד מאפס לקיים דיאלוג אחר״.
חשבתי שתגידי שזה בגלל הקרבה, שזה לעשות סצנה אינטימית עם מישהו שהוא כמו אח.
״לא. גם במערכון של ׳ארץ נהדרת׳ של ׳רמת הוד׳ כולם היו משפחה, ואני הייתי המזכירה שיש לה רומן איתו. זה כי פתאום היינו צריכים לא רק לאהוב אחד את השני מאוד, אלא גם לשנוא אחד את השני מאוד. היינו צריכים ללכת מכות, להיות מאוד פגיעים אחד מול השני. החלטנו שאנחנו לא שומרים לעצמנו כלום, שאנחנו אומרים אחד לשני מה שאנחנו צריכים אחד מהשני כפרטנרים, שאנחנו מאפשרים לעצמנו להיות במקסימום, בוכים עם נזלת אחד ליד השני. שאנחנו הולכים על זה. אסי, מעבר לזה שהוא שחקן באמת פנומן, הוא נורא מצחיק, עמוק, חד ונדיב. הוא פשוט מרקיד אותך, זאת החוויה של לשחק עם אסי. הוא כל כך טוב שהדברים פשוט קורים. וגם נראה בסדר גמור לטעמי״.
לא היה מורכב לכם המעבר הזוגי מקומדיה לדרמה?
״זה באמת לא משנה בסוף אם זה בקומדיה או בדרמה. כשיש כימיה, כשיש את האלמנט הזה שאי-אפשר לכתוב אותו או לעבוד עליו, אז מרגישים את זה גם מבפנים וגם מבחוץ. זה באמת מאפשר את הדבר הזה ששירלי רצתה״.
הסדרה עוסקת במה קורה כשבאמצע הבית עומד שבר, האם וכמה אפשר לתקן. לתפיסתך, אפשר לקום מדבר כזה?
״כן. בחבר'ה שלי יש זוג ששרד בגידה, ויש זוג שזה פירק אותו. וזה אף פעם לא בוואקום. החיים תמיד יותר מורכבים ממה שנדמה וזוגיות זה דבר שתמיד מורכב ממה שנדמה. אין לזה תשובה חד-משמעית. את יודעת, לאורך הצילומים פתאום גילינו שלצוות המדהים שעשה את הסדרה היו ריבים באיזה צד הם, בצד שלו או בצד שלה. וכששמעתי את זה אמרתי 'סליחה, אני הקורבן!' ואמרו לי ׳לא חמודה, הדברים מורכבים, ואת אולי גם מגזימה בתגובה שלך, נפגעת אבל החזרת לו פי 70 וחירבת בדרך כל חלקה טובה׳. זה כאילו העליב אותי, אבל בעומק מאוד משמח אותי שהדברים הם לא חד-משמעיים״.
והם גם זוג טוב, הוא גבר טוב. זו המורכבות.
״בדיוק, והוא אוהב אותה. את יודעת, לפני שנתיים נסעתי עם בועז למדבר, ופתאום שמעתי את עצמי מדברת על זה שאני מחכה לאחד שלי, לתפקיד הזה שהוא הדבר שלשמו הכל התכנס. אני לא אוהבת את המילה זימנתי, אבל יומיים אחר כך קיבלתי סצנה משירלי והתעלפתי. נורא חיכיתי לאודישן הזה. הגעתי אליו אחרי 200 שעות של עבודה ולילה לבן, ולבשתי את הטי-שרט הכי גדולה ומכוערת שהייתה לי, ככה יצא, ובדיעבד זה היה הדבר. עשינו טייק ואמרתי לשירלי, ׳בטייק הזה אל תצפי כי זה היה הדבר הגרוע ביותר שאי פעם הוקלט בהיסטוריה של הטלוויזיה׳. היא למדה שהטייקים שאני אומרת שהם הכי גרועים, הם בסוף הטובים ביותר. היצירה שלה היא צורפות של מילים ושל רגעים, כולנו היינו מאוד טוטאליים, היה לי כיף להתמסר לדבר הזה, להיות שני פרקים בטרנינג חום בלי טיפת איפור ועם שיער של בואש״.
ובאופן די חריג - ללא פאה. אפילו בתמונה תחת ערך הויקיפדיה שלך את בדמות.
״אני אדם מאוד ביישן שקנאי לפרטיותו. זו הפרדה מוזרה אבל יותר קשה לי לדבר בשם עצמי מול חמישה אנשים מאשר לעלות כדמות בהיכל התרבות. הדברים האמיתיים לא באים לי בקלות. זה לא כל כך משנה אם יש פאה או אין פאה, בקומדיה זה עוזר שיש שינוי חיצוני וזה חופש יצירתי מוחלט ואני יכולה להיות כל אלטר-אגו שאפשר. וכשזה בדרמה והתפקיד עמוק ואני מאמינה לו זה מספיק לי, אני לא צריכה אביזרים ולא חייבת להשתנות בשביל להיות עד הסוף. זה מאוד חשוף, כל הלב שלי שם ברמה של MRI. כשהלכתי ללמוד משחק בגיל 20, 50 אחוז מהאנשים שהיו איתי בתיכון אמרו ׳לא ידענו שהיא יודעת עברית, אף פעם לא שמענו אותה מדברת׳, וה-50 אחוז האחרים אמרו ׳ברור׳. על אלה שאמרו ׳ברור׳ חשבתי ׳אז למה לא אמרתם שזו אופציה?׳ זה היה כל כך רחוק מהתפיסה שלי את עצמי.
״יש בזה משהו משותף בכלל לאנשים מצחיקים, שאף אחד לא היה מלך או מלכת הכיתה. כל אחד ונסיבות חייו. יש לנו שנים של התבוננות, כי כשאתה בצד אז יש לך המון זמן להתבונן ולספוג את כל מה שמסביבך, ואתה מפתח רגישות לניואנסים. אספתי ואני אוספת כל חיי דמויות, יש לי בגאז׳ מלא לחיים שלמים. זכות הבהייה באנשים קצת נלקחה ממני כי זה קצת פחות נעים לבהות כשמכירים אותך״.
אז איך את עושה את זה כפרצוף מוכר?
״אני פשוט עושה את זה. זה עדיין התחביב המוביל שלי. גם הבת שלי, אנה בת התשע, עושה את זה ואני חוגגת איתה את זה כי אני חשבתי שזו ממש הפרעה, שזו סטייה שאני אשמור לעצמי. אנחנו יכולות להיות בסיטואציה וכשנצא ממנה היא תעשה לי חיקויים מושלמים של כל מי שהיה בסביבה. הגדול שלי, זוהר, בן עשר, לא חוגג דמויות, אבל הוא מבין מיד על מה הסצנה. הוא כבר הגיע איתי לסט של פרסומת והיו לו רעיונות מעולים שהוספנו. אסף הראל, שביים את הפרסומת, אמר לי, ׳לדעתי בפעם הבאה הוא מפטר מישהו׳. עניתי לו, ׳כן. אותי׳״.
"כשהלכתי ללמוד משחק, 50 אחוז מהאנשים שהיו איתי בתיכון אמרו ׳לא ידענו שהיא יודעת עברית, אף פעם לא שמענו אותה מדברת׳, וה-50 אחוז האחרים אמרו ׳ברור׳. על אלה שאמרו ׳ברור׳ חשבתי ׳אז למה לא אמרתם שזו אופציה?׳ זה היה כל כך רחוק מהתפיסה שלי את עצמי״
הימים שאחרי 7 באוקטובר, אז הפכו אמנים לליצנים רפואיים, עדיין חקוקים בנפשה של הר לב. עוד בטרם התבהרו ממדי האסון יצאה עם חבריה השחקנים והקומיקאים לבקר פצועים, מפונים וניצולי טבח, וניצבה מול כאב ששום פאנץ׳ לא יכול להפיג. ״ביומיים הראשונים היינו בתל השומר, ואז אבי נוסבאום אמר לי שיש דיבור שפינו קיבוצים למלון ברמת החייל״, היא משחזרת. ״הגענו לשם, ואני זוכרת ממש כל פרט בסצנה הזאת שאי-אפשר לכתוב אותה. מלא שולחנות פלסטיק מתפקעים מעוגות ביתיות ואוכל ובגדים, ואנשים מכל תחומי החיים. היו פיזיותרפיסטים שטיפלו להם בידיים, כי כולם החזיקו דלת של ממ״ד 30 שעות. היה שם עומס מטורף של אנשים ועוד לא הבנו מה קורה. בחוץ היו כל מיני שולחנות שאחר כך הבנו בדיעבד שהם שייכים לשבעות, וראינו את גורי אלפי יוצא מהמלון כפוף, פיזית לא מצליח ללכת. לא ידענו מה אנחנו הולכים לפגוש, פשוט הלכנו, כי לא יכולנו להיות במקום שהוא לא ליד הכאב. ואז אמרתי לאבי, ׳נראה לי גורי חימם אותנו׳. אז הוא אמר לי, ׳נראה לי עושה עבודה לא טובה, כולם עצובים׳. ואז מישהי אמרה לנו, ׳יא, איזה מקסימים אתם שבאתם, איזה מחמם את הלב. אני לא אצחק היום, כי נרצח לי הילד, אבל באמת נורא-נורא יפה׳״.
אלוהים.
״אני יכולה לדבר חמש שעות רק על הרגע הזה. ויש כל כך הרבה רגעים. פתאום אנשים סיפרו לנו את הסיפור שלהם, ברמה שחשבתי שאולי זה לא בסדר שאנחנו נשמע את הסיפור ראשונים, שאין לנו כלים לתמוך בעדות הזו, שאפשר לעשות משהו לא נכון. היה הלם גדול ולא באנו להצחיק, אבל פה ושם הצלחנו להצחיק את החדר ובמאה אחוז מהפעמים זה היה הופך לבכי של כולם. זו אותה נשימה, מפתח לדלת אחורית של אותו חדר״.
יש פה גם אפקט של טראומה משנית.
״זה דבר שהעפתי הצידה עד שזה חזר אליי בענק. זה דבר שמביך אותי להגיד עם מה שאנשים פה עברו. מולי (שגב, העורך הראשי של 'ארץ נהדרת', ר״א) היה הראשון ששם לב שהשתבשתי. שבועיים וחצי אחרי האסון הייתה לנו שיחה ארוכה. הוא אמר לי, ׳אנחנו עושים תוכנית׳. אמרתי ׳אין מצב בעולם, אנחנו בתל השומר, יש פה אמהות שפשוט יושבות על מנחת המסוקים ומחכות, ואין מנות דם׳. הוא אמר ׳את בתוך הדבר הזה, אבל רוב המדינה יושבת במקלטים בחרדה, ובחרדה אנחנו די טובים. צריך לצחוק, צריך לאוורר, צריך לדבר על זה עכשיו, כשהדברים קורים. גם SNL עלו עשרה ימים אחרי אסון התאומים׳. ואני ממלמלת לעצמי ׳המטוסים עדיין במגדל׳. הוא כמובן צדק, אחר כך כשעברנו למוצבים של חיילים אמרו לנו, ׳תעלו כבר, שמישהו יגיד שסבבה לחייך׳. במחלקה האורתופדית בתל השומר, שאת באמת חושבת שהגעת לווייטנאם, דיברנו המון עם חיילים שאמרו לנו, ׳תעשו דמות בלי רגל, יש הרבה כאלה עכשיו, תנו לנו קול, אם אנחנו צוחקים על זה, אז אנחנו מספיק חזקים להתמודד עם זה׳. על התוכנית הראשונה כתבו שהיא כמו לספר בדיחות בשבעה, שהכל היה מאוד בעדינות, וזה נכון וזה בסדר. אתה חייב לדבר על הדברים שאתה לא רוצה ולא יכול לדבר עליהם. היו מיליוני צפיות למערכונים שהיו באנגלית, וזה כאילו איזו דלת סודית לשיח, זה מנכיח את העמדה שלך, כי אי-אפשר להתעלם מזה, וזה יותר אפקטיבי ממאמר״.
הבאתם את מייקל רפפורט לצילומים.
״כן, מייקל ואני נסענו אחר כך לכנס בוושינגטון כדי לדבר על הומור בשעת מלחמה. זו הייתה חוויה משוגעת במעמד טראמפ, שהתחייב לדבר רבע שעה ודיבר שעה ורבע״.
ראית את טראמפ מקרוב?
״מאוד מקרוב״.
הוא באמת כתום?
״הוא בהחלט איש מאוד כתום. כמובן שהוא עשה את כל מה שאמרו לו לא לעשות. אמרו לו לא להעלות את רום ברסלבסקי לבמה, הוא העלה וגם אמר לו שהוא חתיך, כל מה שאפשר לצפות מהאיש״.
אבל מי שומר על הלב של הקומיקאים שהגיעו לתת עזרה ראשונה? שמעתי שהביאו פסיכולוגית לקאסט.
״כן. נפגשנו עם פסיכולוגית וכל אחד דיבר על מה שתפס אותו. את המושג הזה של אשמת הניצול הרגשתי כל כך הרבה מול כל מי שפגשתי. היה בוקר שבו קמתי אפורה, לא הצלחתי לעמוד, הלכתי לרופא והתברר שיש לי הרעלה. וכשאמרו לי את זה אמרתי, אה כן, אני יודעת, זו הרעלת עצב. נפגשתי עם פסיכולוגית ואמרתי לה שאני לא יכולה לספר לה את הדברים ששמעתי. היא צחקה ואמרה ׳את שומרת עליי? זה המקצוע שלי׳. אמרתי לה, 'כן, אבל את לא בחרת להיות פסיכולוגית בשואה'״.
״את יודעת״, היא ממשיכה, ״ב-8 באוקטובר, כשיצאנו מתל השומר, עצרנו רגע לנשום בכניסה. יש שם קיר שלם של רבין מבקר פצועים, גולדה מבקרת פצועים, פרס מבקר פצועים. צילמנו שם עונה שלמה של ׳שאולי ואירנה׳, ואף פעם לא ראיתי את הקיר הזה ופתאום הוא בלט לי. הבנתי, ואחר כך עוד יותר, שלא יבקרו פה בממשלה הזאת״.
טוב, נראה שהממשלה הזו זזה.
״כן, נראה לי שלזוז זו התחלה. חייבים לזוז ולשנות ושיהיה פה שפוי ולא לקום בבוקר ולשאול ׳רגע, זה ספין?׳ להחזיר נשימה ולהחזיר שפיות ושמי שצריך לקחת אחריות ייקח אחריות״.
אני מבינה מבין השורות שאת מרוצה מתוצאות הבחירות.
״תראי, לא היה מדגם של לפתוח שמפניות. אבל תהליכים עמוקים קורים לאט והכיוון הוא חיובי. מורכבות בשיח זה הדבר שהכי חסר פה. אנשים אומרים דברים נורא מוחלטים על המדינה, כמו על בגידה, אם נחזור לסדרה. ובסוף יש רק שני מקומות שלא מכילים מורכבות: ספרי ילדים ושדה הקרב. בשניהם הרע הוא רע מוחלט, והטוב הוא טוב מוחלט והוא חייב לנצח. ובגלל שאנחנו חברה צבאית זה מתווה את השיח הכללי והדבר הזה של להכיל מורכבות ועדינות וחמלה לא בראש סדר העדיפויות״.
אולי כולנו רוצים ודאות.
״אין ודאות. זה כמו בסדרה, שאת חושבת שהתחתנת והסיפור סגור ואת לא צריכה יותר להכניס את הבטן. את לנצח צריכה קצת להכניס את הבטן״.
הבנת הכל.
״אסכם זאת כך: בראיונות של מדורי בידור שואלים אותי עכשיו ׳איך היה לעשות סצנות אינטימיות עם אסי כהן?׳ ואני עונה ׳כיף׳. ואז שואלים ׳ומה את מאחלת למדינה?׳ ואני עונה ׳סצנות אינטימיות עם אסי כהן׳״.




