ביום ראשון, 6 בספטמבר האחרון, פירסמה סוכנות ידיעות רשמית של הממשל הסיני ידיעה מרעישה, שאמנם עברה מתחת לרדאר של רוב כלי התקשורת בעולם, אבל בוודאי הדליקה לא מעט נורות אדומות בפנטגון ובמוסקבה. על פי הידיעה המסתורית, "רכב חלל רב־פעמי" נחת באותו יום ב"אתר היעד שלו". עוד צוין בפרסום כי רכב החלל המריא יומיים קודם על גבי משגר לוויינים סיני מאתר השיגור ג'יוקואן, שבמדבר גובי במונגוליה. ההערכות במערב היו שהסינים הצליחו להגיע לפריצת דרך טכנולוגית משמעותית: מטוס חלל צבאי בלתי מאויש. במקביל, זיהו מדענים עצם בלתי מזוהה חדש, שהוחדר למסלול סביב כדור הארץ, והיו שטענו כי העצם הזה נפלט מתוך כלי החלל הסיני. הממשל הסיני לא מסר פרטים נוספים, מלבד אזהרה למטיילים במדבר שלא לנסות ולצלם את אתר השיגור. אבל בעיתון ההונג־קונגי 'סאות' צ'יינה מורנינג פוסט', הובא ציטוט ממקור צבאי עלום, עם רמז עבה לגבי מהות רכב החלל: "אולי אתם יכולים להסתכל (לשם השוואה) ב־X–37B האמריקאי".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
X–37B הוא צירוף האותיות והמספרים שכל חובב חלל, תעופה וגם תיאוריות קונספירציה למד לגלגל על הלשון בשנים האחרונות, בסוג של יראת כבוד מהולה בהמתקת סוד. מצד אחד, מדובר באחד הפרויקטים הכי מסווגים וחשאיים של צבא ארצות־הברית, כזה שאפילו התקציב שלו "מושחר". מצד שני, כל המראה ונחיתה של מטוס החלל הבלתי מאויש הזה מדווחות בתקשורת, וחיל האוויר האמריקאי אפילו שיחרר במשורה צילומים נבחרים שלו. רק דבר אחד האמריקאים אינם מגלים: מה לעזאזל הדבר הזה יודע לעשות, חוץ מלהצית מרוץ חימוש בחלל, שאליו הצטרפה עכשיו גם בייג'ינג?
מאז החלו הניסויים ב־X–37B, לפני כעשור, העלו מומחים - וגם מומחים פחות - אינספור ספקולציות לגבי היכולות והייעוד של מטוס החלל הזה. האם הוא כלי נשק? כלי מודיעיני? פלטפורמה לניסויים לקראת מלחמת המעצמות הראשונה בחלל? על דבר אחד אין ספק: מדובר בכלי הטיס הכי מסקרן של התקופה. ככל הידוע, לאמריקאים יש שני X–37B, ואחד מהם מצוי ברגעים אלו בחלל, בעוד משימה חשאית, שאליה המריא ב־17 במאי. "נדיר מאוד שפרויקט שהוצג בתחילה כמיזם אזרחי של נאס"א, הועבר פתאום לידי משרד ההגנה האמריקאי", מסביר טל ענבר, מומחה לענייני חלל, לשעבר ראש המרכז לחקר החלל והתעופה במכון פישר. "זה כלי שיכול לבצע משימות תקיפה גם בלי לשאת חימוש קלאסי, לעקוב, לרגל ולהעניק גמישות שאין לאף לוויין אחר. אפשר להבין מדוע מדינות עוינות לארה"ב נלחצות ממנו".
מנגד, גם בארה"ב יש מי שנלחץ מהיכולות שלו. "צריך להיזהר ביכולות שאנחנו מציבים בחלל, ובתגובה שהן עלולות לעורר אצל מדינות אחרות", אומרת ויקטוריה סמסון, ראש המשרד בוושינגטון של קרן 'עולם בטוח' (Secure World), שעוסקת בעידוד ניצול החלל לצורכי שלום. "החלל תמיד שימש גם למשימות צבאיות, כמו איסוף מודיעין, תקשורת והתרעה על שיגורי טילים, אבל צריך להיזהר שלא ליצור מרוץ של הכנסת כלי נשק לחלל. לא ברור אם ה־X–37B מרתיע מדינות עוינות - או מכניס אותן למרוץ של ייצור כלי נשק חלליים".
לכל המעצמות ברור שבעימות הצבאי הגדול הבא, החלל יהפוך לשדה קרב מרכזי. ארה"ב, סין ורוסיה משתמשות בלוויינים לאיסוף מודיעין, לתקשורת, לאיתור שיגורי טילים בליסטיים ולחיזוי מזג האוויר, וכל אחת מפעילה רשת לווייני ניווט משלה, כדי להבטיח עצמאות בתחום החשוב הזה. אפילו חברות נאט"ו, כמו גרמניה וצרפת, בנו ושיגרו לווייני ריגול משלהן, כדי לא להיות תלויות באמריקאים. איטליה רכשה לוויין כזה מהתעשייה האווירית בישראל לפני כעשור, כדי לעקוב אחרי ספינות פליטים בים התיכון.
לישראל יש כיום בחלל שישה לווייני ריגול מבצעיים שידוע עליהם, מצוידים במצלמות או מכ"מים. היא רוכשת שירותי תקשורת לוויינים מחברת 'חלל' הישראלית, שמפעילה שלושה לוויינים, שניים מהם נבנו בתעשייה האווירית, כמו לוויין התקשורת 'דרור', שהזמינה המדינה מהתעשייה האווירית, וזו הפעם הראשונה שישוגר לוויין ממשלתי. מודיעין לווייני נחשב כיום רכיב קריטי במעקב של צה"ל אחרי ניסיונות ההתבססות האיראנית בסוריה, טיסות ושיירות נשק לחיזבאללה. איראן בעצמה שיגרה בשנה שעברה לוויין צילום פרימיטיבי, כהצהרת כוונות לעתיד. אלא שה־X–37B מציב את האמריקאים כבר בשלב הבא.
הרעיון של מטוס חלל צבאי לא נולד אתמול. כבר ב־1957, עמוק במלחמה הקרה ובתוך הפחד שעורר שיגור הלוויין הסובייטי הראשון ספוטניק 1, השיק חיל האוויר האמריקאי פרויקט מסווג לפיתוח מטוס חלל רב־פעמי, שישוגר בראש טיל, וישמש לפגיעה בלווייני אויב ולהפצצה מהירה של מטרות בכדור הארץ. שם הקוד שלו היה 'X־20 דיינה־סור', ולאחד משבעת האסטרונאוטים שנבחרו בסודיות ב־1960 להטיס אותו, קראו ניל ארמסטרונג. חברת בואינג הייתה הקבלנית הראשית, אבל ב־1963 בוטל הפרויקט, לאחר ששר ההגנה דאז, רוברט מקנמרה, הבין שתקציבי העתק שהמיזם בולע, כ־5.5 מיליארד דולר במונחים של היום, הם רק ההתחלה, ושהמשך המימון יתחיל לפגוע בפעילות חיל האוויר האמריקאי. כמעט 50 שנה אחר כך, תקבל בואינג את החוזה ל־X־37.
מי שהלך רחוק יותר עם הרעיון של כוח חלל צבאי היו הרוסים. רק בדיעבד התברר ששתי תחנות חלל שברה"מ שיגרה בשנות ה־70, סאליוט 3 ו־5, לא היו אלא תחנות חלל צבאיות, מאוישות בשני קצינים, ששימשו בעיקר לריגול אחרי האמריקאים וכל מי שעניין אז את הרוסים. הן אפילו צוידו בתותח, שנלקח ממפציץ טופולב, ובכך הפכו לפעם הראשונה שאדם הציב נשק בחלל. התותח נועד להגנה עצמית, לא לתקיפת מטרות קרקע, והרוסים אפילו ניסו אותו בזהירות, יורים פגזים כלפי מטה, לכיוון כדור הארץ, מחשש שירי בזוויות אחרות עוד עלול להחזיר לעבר תחנת החלל את הקליעים, אחרי שיקיפו את כדור הארץ ויפגעו בה. לרוסים היו גם כמה כלי טיס שהיו יכולים להתפתח למטוסי חלל קטנים, מיג 105 המאויש ובור־4 הלא־מאויש, ושימשו לניסויי טיסה מיוחדים.
ב־1999, כשנאס"א כבר הבינה שסיום עידן מעבורת החלל מתקרב, היא העניקה לבואינג חוזה לפיתוח מעבורת לא מאוישת קטנה, שתוכל להעלות מטענים לחלל בעלות נמוכה. ארבע שנים אחר כך, כאשר קולומביה התפוצצה בעת חזרתה לאטמוספרה, ושבעת האסטרונאוטים שהיו על סיפונה נספו - בהם אילן רמון ז"ל - החליטו בנאס"א לקרקע לגמרי את פרויקט המעבורות. התוכנית הייתה לפתח כלי טיס רב־פעמי חדש, ועד אז - שמטוס החלל הבלתי מאויש יישא בתפקיד. בין השאר הוא היה אמור לסייע בבניית תחנת החלל הבינלאומית החדשה.
אלא שאז חיל האוויר האמריקאי התעורר, ומהר מאוד הבין את הפוטנציאל הצבאי של מטוס חלל בלתי מאויש כזה. בואינג קיבלה כחצי מיליארד דולר לפיתוח הפרויקט - רובו עדיין מנאס"א האזרחית, מיעוטו מחיל האוויר - והמהנדסים שלה החלו לפתח את ה־37־X. הפרויקט נוהל בקליפורניה, בחטיבת הפנטום וורקס של בואינג, שעוסקת בפרויקטים סופר־מתקדמים וסופר־מסווגים. נראה שמשהו שם ממש הצליח, כי ב־2004 שיחררה נאס"א הודעה מפתיעה: הפרויקט עובר ל"סוכנות פדרלית אחרת". לקח לה עוד כמה ימים לאשר שמדובר בדארפ"א, סוכנות המחקר והפיתוח של משרד ההגנה האמריקאי - מעין מקבילה למפא"ת במשרד הביטחון בארץ - גוף עם תקציבים אדירים ויכולות טכנולוגיות מהמתקדמות בעולם.
מה גרם לנאס"א לוותר על אחד הפרויקטים החשובים ביותר שלה, ולמסור את הבייבי המעופף לדארפ"א הצבאית? "נאס"א היא לא רק גוף מדעי שמתמחה במחקר החלל, בסוף היא סוכנות פדרלית ששייכת לממשל האמריקאי והמילה האחרונה היא שלו", מסביר טל ענבר. "תמיד היו לה שיתופי פעולה עם מערכת הביטחון האמריקאית. אסטרונאוטים רבים הגיעו מזרועות הצבא האמריקאי, בעיקר טייסי החלליות ומעבורות החלל. טלסקופ החלל האבל, למשל, מבוסס על לוויין ריגול אמריקאי, שעד היום הוא מסווג, ורשמית אין שום קשר ביניהם".
4 צפייה בגלריה
''גם לאמריקאים יש סודות צבאיים''. טל ענבר, מומחה לענייני חלל
(צילום: Secure World Foundation)
אבל השיא היה סדרה של משימות מסווגות שהמעבורת של נאס”א ביצעה עבור הצבא האמריקאי. ענבר: "למרות כל החשיפה הציבורית שיש לפעילות של נאס”א, אלו היו משימות חלל צבאיות לגמרי. אנחנו יודעים רק מתי המעבורת המריאה ומתי נחתה. נאס"א מעולם לא פירסמה מה הם עשו בזמן ששהו בחלל. ההנחה שהן שימשו את חיל האוויר האמריקאי לתרגל תיקון של לוויינים בחלל, והצבה של אחרים".
למה מערכת הביטחון האמריקאית צריכה להשתמש במעבורת אזרחית? בקרב חובבי תיאוריות קונספירציה יש לא מעט ספקולציות שלפנטגון יש צי מקביל של מעבורות חלל צבאיות סודיות. גם תעשיית הקולנוע והטלוויזיה האמריקאית אוהבת להשתמש ברעיון, מהסרט 'ארמגדון', ועד לסדרה 'הבית הלבן'. האמת היא כנראה אחרת. ענבר: "גם לאמריקאים, שלכאורה מפרסמים הכל, יש סודות צבאיים. אנחנו יכולים למשל להעריך במידה רבה של ודאות שיש להם מטוס ריגול חדש שהחליף את הציפור השחורה. יש מספיק עדויות ודיווחים של אזרחים שראו אותו. אבל מעבורות חלל צבאיות סודיות יש רק בסרטים. אי־אפשר להסתיר שיגורים לחלל, ואין אתרים שרואים בסרטים של ג'יימס בונד, עם צלע הר שזזה וחושפת מאחוריה חללית על כן שיגור. גם אם הממשל יצליח לשגר משהו בלי שיש צופים בסביבה, כל שיגור לחלל מנוטר ונעקב בידי הרוסים, הסינים וגופים אחרים. מה שכן, יש להם שיגורים מסווגים, שבהם יש הודעה רשמית על שיגור לוויין, בלי לנקוב בסוג הלוויין והמשימה שלו, רק ציון שמדובר במטען של משרד הסיור הלאומי, מה שאומר סוג כלשהו של לוויין ריגול".
אז לאמריקאים אולי אין מעבורת חלל סודית, אבל יש להם מטוס חלל בלתי מאויש בשם X–37B. מה אנחנו כן יודעים עליו? שעם גובה של 2.9 מטר, אורך של 8.9 מטר ומוטת כנפיים של 4.5 מטר, הוא קטן משמעותית ממעבורת החלל, דומה בגודל למטוס מנהלים קטן, רק כזה שתוכנן לשרוד מהירות של 25 מאך בכניסה לאטמוספרה.
כמו מעבורת החלל, יש לו תא מטען שנפתח בחלל וזרוע רובוטית שיכולה לשלוף ממנו ציוד. הוא מסוגל לטוס אוטונומית, או להגיב להוראות מהקרקע. באתר חיל האוויר האמריקאי הוא מוגדר כ"מטוס ניסוי", ואפילו מוצגים תאריכי שש טיסות החלל שביצע עד היום, כולל זו שעדיין מתנהלת. אבל אין דיווח על אף ניסוי שהוא ערך, או מה נבדק בכל גיחה מחוץ לאטמוספרה, שהארוכה שבהן נמשכה כמעט 780 יום. מה שכן יש, והרבה, זה הערכות. רובן משערות כי מדובר במטוס שאחד מייעודיו הוא איסוף מודיעין, ככל הנראה בעיקר על הנעשה בסין.
טל ענבר, זה קצת מבלבל. הרי לאמריקאים יש עשרות לווייני ריגול. למה הם זקוקים למטוס חלל בנוסף?
"לוויין מקיף את כדור בארץ במסלול קבוע, ובמהירות קבועה. הצד השני יודע בדיוק מתי הוא יעבור מעליו, ויודע להסתיר דברים רגישים באותם זמנים. ללוויין ריגול יש יכולת אחת, יש כאלה שמצוידים במערכת אופטית, יש כאלה שיש להם מכ"ם ש'רואה' גם כשהמטרה חשוכה או מכוסה בעננים, ויש לוויין שמבצע האזנות. אין פרסומים רשמיים על הפעילות שלו, אבל אנחנו יודעים שה־X–37B יכול לשנות את המסלול שלו ואת הגובה שלו, ולהופיע בזמנים לא צפויים. יש חובבי צילום שהצליחו לתעד אותו בגבוה נמוך יחסית. הוא יכול להיות מצויד בכל פעם בציוד מעקב אחר, אולי יותר מסוג אחד בכל גיחה. והוא גם יכול להתקרב ללוויינים אחרים ולרגל אחריהם".
מה אפשר ללמוד מהתבוננות בלוויין?
"כשסין או רוסיה משגרות לוויין ביון אלקטרוני מסווג, אפילו מבט מקרוב על האנטנות שלו יכול ללמד אותנו לאילו תדרים הוא מאזין. זה כמו להסתכל על תמונות של מערכת נשק של האויב, ולהפיק מהן מידע. הוא יכול, עקרונית, גם לחטוף לוויין ולהנחית אותו על כדור הארץ, אבל בזה הוא מוגבל בגלל הממדים הקטנים שלו".
אבל היכולת הפוטנציאלית המעניינת ביותר של ה־X–37B היא בהשמדת לוויינים, שהפכו לכלי בסיסי בלחימה מודרנית. מדינה שתאבד את הלוויינים שלה, תהפוך למעשה לכמעט עיוורת. את זה כבר הבינו היטב האמריקאים, הסינים, הרוסים וגם ההודים, כולם פיתחו טילים שמסוגלים ליירט לוויינים במסלולם. לארה"ב היה בשנות ה־80 טיל ששוגר ממטוס אף־15 נגד לוויינים ששייטו במסלול בגובה נמוך, כלומר מאות קילומטרים בלבד מעל כדור הארץ. ענבר: "האמריקאים הודיעו שהטיל הזה יצא משירות, אבל אולי הוא או גרסאות מתקדמות שלו עדיין קיימות. האמריקאים גם הדגימו שימוש בטיל נגד טילים בליסטיים שלהם, SM3, לצורך יירוט של לוויין בגובה נמוך. זה אפילו יותר קל מיירוט טיל, כי ללוויין יש מסלול קבוע, ובניגוד לטיל, אם פיספסת לוויין, תמיד תוכל ליירט אותו במעבר הבא שלו. אבל זה יוצר שתי בעיות: הרסיסים שיוצר הפיצוץ עלולים לפגוע בלוויינים אחרים - אולי שלך או של בעלות ברית; והעובדה שגם שיגור טיל יירוט אי־אפשר להסתיר. כלומר, הצד השני יידע מי פגע בו".
אז במה עדיף מטוס חלל להשמדת לוויינים?
"מטוס כזה יכול להשתמש ביכולת 'פגיעה רכה'. להתקרב ללוויין עוין, ואז להשתמש בזרוע הרובוטית שלו כדי לשבור לו אנטנות, לקרוע לוחות סולריים שמספקים לו חשמל, או ממש 'לחתוך חוטי חשמל עם קאטר'. הוא יכול לרסס צבע על עדשת המצלמה של לוויין תצפית, או להצמיד לו חבילה, להתרחק ולהפעיל מרחוק פעימה אלקטרומגנטית, שתשבית את המערכות האלקטרוניות שלו. אם מפעיל הלוויין לא עוקב אחריו כל הזמן בטלסקופ, הוא לא יידע מה פגע בו. רק יאבד פתאום את התקשורת עם הלוויין. הרי גם היום קורה שלוויינים מפסיקים לתפקד, ואנחנו מעריכים שפגעה בהם סערת חלקיקים. אנחנו לא מספיק מכירים את 'מזג האוויר' החללי ומניחים שהלוויין הפסיק לעבוד מסיבות טבעיות, או בגלל תקלה טכנית. הצד השני לא יידע שכרגע חיבלו לו בלוויין".
תיאור מוגזם? תקשיבו לגנרל ג'ון ג'יי ריימונד, המפקד הראשון של כוח החלל האמריקאי, בעדות שמסר לקונגרס לפני שנה. אולי כאן מסתתר רמז לגבי ה־X–37B: "אנחנו לא יכולים להניח יותר שהעליונות החללית שלנו מובטחת", פסק ריימונד. "אם ההתרעה נכשלת, אנחנו חייבים להיות מסוגלים להילחם לשמירת העליונות החללית שלנו".
אגב, הנשיא היוצא טראמפ, שהקים את כוח החלל, העניק לו מעמד שווה לחיל האוויר, צבא היבשה וחיל הים האמריקאי. ב־2020 השקיעה ארה"ב בפעילויות החלל הצבאיות שלה 18 מיליארד דולר רשמיים, וכנראה אף יותר מזה באמצעות תקציבים "שחורים". זה יותר מתקציב הביטחון השנתי של מדינת ישראל. בלי להשתמש מפורשות בשמותיהן של סין ורוסיה או של ה־X–37B, הסביר גנרל ריימונד למחוקקים האמריקאים כי "אנחנו חייבים להיות מסוגלים להגן על החירות של ארה"ב ובעלות בריתה לפעול בחלל. אנחנו נפעיל כוח קרב חלל בפעילות של ארה"ב, או במסגרת קואליציה עם מדינות אחרות. אנחנו נפתח חלליות קרב שישרתו בו ויבטיחו את השליטה בחלל".
התבטאויות מסתוריות כאלו כמו של הגנרל ריימונד מציתות לא מעט דיונים, תיאוריות וויכוחים פסאודו־מדעיים בעולם. אחת הטענות החוזרות ונשנות היא שה־X–37B הוא בכלל פלטפורמה לניסוי ב"גביע הקדוש" הנוכחי של חקר החלל: הנעה אלקטרומגנטית. כן, כן, כמו משהו דומה לספינות החלל בסרטי המדע הבדיוני, רק בלי המסעות בחורי התולעת. הסבר קצר: כדי לנווט בחלל, מנועי החלליות הקיימים כיום מתבססים על שילוב של שני גזים, דלק כמו חנקן, וחומר מחמצן שהמגע ביניהם יוצר את הדחף לניווט החללית. זו שיטה בזבזנית מבחינת המשקל ונפח הדלק שהחללית צריכה לקחת עימה. מה שהספיק למסע של שלושה ימים לירח עם האפולו, יחייב חלליות גדולות ויקרות עבור מסע אנושי למאדים.
עכשיו תחשבו שמהרגע שהמטוס בחלל, הוא צריך רק חשמל, שאפשר להפיק מהשמש. החשמל הזה משמש ליצירת קרינה אלקטרומגנטית בתדר של מיקרוגל, שעל פי התיאוריה, יכולה לאפשר כוח דחף עצום עבור החללית. במטוס חלל עם מנוע כזה, כמעט אין בעיה של טווח, ואחרי היציאה מכדור הארץ, אין צורך לשאת כמויות גדולות ומסוכנות של דלקים. המעצמה הראשונה שתפתח את היכולת האלקטרומגנטית, תוביל ללא ספק את המרוץ לחלל. הסינים טענו שפיתחו מנוע חללי כזה, אבל לא סיפקו הוכחה. נאס"א הדגימה עד היום רק מאמרים תיאורטיים בנושא, וסיכויי המימוש שלו לא ברורים. יש לא מעט טענות שחיל האוויר האמריקאי משתמש ב־X–37B שלו כדי לבחון את הרעיון, שעדיין שנוי מאוד במחלוקת.
4 צפייה בגלריה
''חוסר השקיפות של הממשל רק מגביר את המתח''. ויקטוריה סמסון, פעילה אמריקאית לשמירה על השלום בחלל
(צילום: יוטיוב)
אבל הנעה אלקטרומגנטית היא עדיין ככל הנראה מדע בדיוני, בעוד השימוש ב־X–37B ככלי נשק חללי, הוא מציאותי בהרבה. אלא שכאן העניינים טיפה מסתבכים. אם מטוס החלל הסודי שלה הוא סוג של נשק, ארה"ב עלולה להפר את "אמנת החלל החיצון", שנחתמה ב־1967 ואוסרת שורה של פעולות צבאיות מחוץ לכדור הארץ. בין השאר, האמנה אוסרת על הצבת נשק להשמדה המונית על הירח או בלוויינים סביב כדור הארץ, ניסויי כלי נשק, ביצוע התקפות מהחלל על אתרים בכדור הארץ, עריכת תמרונים צבאיים והקמת בסיסים צבאיים בחלל. האמנה, שעליה חתומות 111 מדינות, כולל ארה"ב, סין ורוסיה - ואגב, גם ישראל - היא הבסיס לכל הפעילות הבינלאומית מחוץ לאטמוספרה.
"אין שום הוכחה שה־X–37B חמוש", אומרת ויקטוריה סמסון. "אבל מאז שהוא שוגר ומדינות אחרות החלו להבין את המשמעויות שלו, ראינו את הודו מבצעת ניסוי ראשון בשיגור טיל להשמדת לוויינים, ומדינות כמו יפן מתחילות להקים כוח חלל, כמו שהקים הנשיא טראמפ. חוסר השקיפות של הממשל בהפעלת המטוס רק מגביר את המתח ומעודד מדינות אחרות להגיב ליכולות שהן מאמינות שיש לו. בסוף החלל תמיד שימש למטרות צבאיות, השאלה אילו מאמצים אתה עושה כדי להגן על היכולות האלה, ובאיזה כיוון".
יכול להיות שממשל ביידן ישנה את המדיניות ויחשוף יותר על הפעילות של ה־X־37B?
"השיגור הראשון של המטוס והסיווג הגבוה סביב הפעילות שלו בחלל נקבעו עוד בימי ממשל אובמה, ונמשכו בימי ממשל טראמפ. לא נראה שיש סביבו מחלוקת פוליטית, ואפשר להעריך שהממשל הדמוקרטי החדש ימשיך את מדיניות קודמיו. זה לא מה שממש תורם להרתעת האויבים של ארה"ב, אלא להפך, מה שייצור מרוץ חלל חדש. בשנות ה־60 זה היה כינוי למאמץ הטכנולוגי להנחית אדם על הירח ולקבוע הישגים חדשים לנוכחות האנושית בחלל. מרוץ החלל של המאה ה־21 עלול לתפוס כיוון אחר לגמרי, ואפל יותר: פגיעה ביכולות של מדינות אחרות לפעול בחלל, וזה לא ממש צעד גדול לאנושות".
