יש בעלי חיים שהרתיעה שלנו מהם כל כך עמוקה ומושרשת, שלפעמים נדמה שמדובר בנטייה אבולוציונית. הנחש הוא אולי הדוגמה המושלמת, ויעידו על כך כל מי שנתקלו בו במקרה, משתרך על הרצפה, חבוי בין הצמחים או אפילו, רחמנא לצלן, בתוך הבית. הדם כמעט קופא. הגרון מתייבש. הפחד משתק. אבל יש גם יחידי סגולה שאימת הנחשים לא נוגעת בהם בכלל, ואולי אפילו להיפך. פרופ' שי מאירי, זואולוג וחוקר בעלי חוליות, נחשים ולטאות בבית הספר לזואולוגיה במוזיאון הטבע באוניברסיטת ת"א, הוא אחד כזה.
"נחשים הם חיות יפהפיות", אומר מאירי, "יש להם זכות קיום. לרוב אנחנו אלה שפולשים לבתי הגידול שלהם, ולא הם לשלנו. חלק גדול מהנחשים בישראל ובעולם בכלל נמצאים בסכנת הכחדה חמורה. נורא קל להסביר לציבור למה צריך להגן על נשרים, פנדות או צבי ים, אבל להסביר שצריך להגן על נחש? זה הרבה יותר קשה".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כבר 13 שנה שהוא חוקר את צורכי שמירת הטבע של זוחלים בכלל, ושל נחשים בפרט. "ידועים לנו כיום כ-3,950 מינים של נחשים בעולם, ולשאול אותי איזה מהם אני הכי אוהב זה כמו לשאול אמא איזה מבין אלפי הילדים שלה היא הכי אוהבת", הוא צוחק.
ובכל זאת, אם היית צריך לבחור? "בישראל אני אוהב במיוחד את שלבן הקווים. הוא יפהפה, עדין, נחמד, לא נושך ומתנהג למופת".
תגיד, אתה לא מפחד שנחש יכיש אותך? "הנחש שעוד לא ראיתי הוא תמיד קטלני. אם אני הולך להפוך אבן ולא יודע מה יש מתחתיה, אני תמיד יוצא מתוך הנחה שיכול להיות שם נחש ארסי. זה יכול להציל חיים".
כבר קרה שננשכת? "משהו כמו 20-10 פעמים לאורך השנים, גם כילד וגם כמבוגר. אבל לא הוכשתי על ידי נחש ארסי".
את החיבה לזוחלים ולנחשים פרופ' מאירי מטפח מגיל צעיר: "ההורים שלי מספרים שאם היו צריכים להרגיע את אחי הגדול כשהוא היה בוכה היו לוקחים אותו לטרקטורים, ואילו אותי היו לוקחים לראות את הפרות. תמיד אהבתי בעלי חיים, ואני זוכר את עצמי כילד מסתכל על נחשים ורודף אחריהם. הנחשים כמעט תמיד היו דבר חיובי עבורי".
3 צפייה בגלריה
פרופ' שי מאירי
פרופ' שי מאירי
''חיות יפהפיות''. פרופ' שי מאירי
(צילום: אורי דוידוביץ')
הוא גדל באזור הנגב הצפוני, שבו לא מצויים נחשים ארסיים. במקרה הכי גרוע הוא היה מסתכן בנשיכה לא נעימה - לא ממש חוויה מסכנת חיים. "הייתי תופס נחשים ופשוט מסתכל עליהם, בוחן אותם. כשהתחלתי לחקור נחשים, ללמוד עליהם ברצינות וגם ללמד עליהם את הסטודנטים שלי הבנתי שיש נחשים בלתי מזיקים, אבל שיש גם נחשים שכדאי לפחד מהם".
איזה למשל? "בישראל הצפע הוא אולי הנחש הכי קטלני. יש לו הרבה ארס והוא חזק. גם לשרף עין גדי יש ארס חזק, אפילו יותר משל הצפע, אבל הוא פחות נוכח באזורים שמאוכלסים באנשים, והוא גם קטן יותר ומזריק פחות ארס. גם האפעה כנראה קטלני, וידועים מקרי מוות גם מנשיכות של שרפים".
אז יש סיבה טובה לפחד. "רוב האנשים נרתעים באופן אוטומטי מנחשים. התגובה הראשונית היא פחד. אגב, זה כנראה לא פחד בלעדי לבני אדם. נעשו בעבר ניסויים בקופים שנולדו וגדלו בגני חיות, ולא ראו נחש מימיהם. כשהכניסו להם נחש או דגם של נחש לכלוב הם הגיבו באופן דומה, ברתיעה. זה כנראה דבר שטבוע אצלנו חזק. נחשים מופיעים כמפלצות מפחידות בתרבות שלנו - מסיפור גן עדן ועד למיתולוגיות שונות וקדומות. בגלל שהתגובה הראשונית היא של פחד, אנשים לא יודעים להבדיל בין הנחשים. פאניקה קודם, שאלות אחר כך".
לעיתים קרובות יוצא מאירי עם הסטודנטים שלו למצוא נחשים בחיק הטבע. הוא תמיד דואג לאסוף אותם, לחקור ולהחזיר אותם בדיוק לאותה הנקודה. ימי מחקר כאלה תמיד מתגלים כשונים זה מזה: הנחשים נמדדים ונשקלים, ולעיתים נלקחים לתצפיות במעבדה. במקרים אחרים הקבוצה מנסה לאתר מין מסוים.
3 צפייה בגלריה
פרופ' שי מאירי
פרופ' שי מאירי
''רוב האנשים נרתעים''. פרופ' מאירי ונחש
(צילום: אורי דוידוביץ')
"להסתובב בשטח ולחפש בעל חיים גורם לך להרגיש קצת כמו צייד, עם הבונוס שבסוף אתה לא הורג את החיה. בכל זאת, יש המון ריגוש בציד עצמו", הוא אומר ומתאר את האדרנלין שזורם אצלו בדם עד היום בכל פעם שהוא יוצא לאתר נחשים, גם אחרי כל כך הרבה שנים של מחקר ועשייה.
תגיד, נחש זו חיה חכמה? "אני חושב שלא. בדרך כלל לזוחלים יש מוח קטן ומערך התנהגותי פשוט יחסית ליונקים ולעופות. אנחנו לא מכירים קשרים חברתיים מפותחים, לא קשרים בין הורים וצאצאים, הם לא מלמדים את הצאצאים שלהם".
וכשרואים נחש קוברה רוקד לצלילי חליל? "קוברה לא רוקד לצליל כלום. נחשים הם חירשים. קוברה רוקד לתנועה, והחלילן מנצל את זה".
תסביר איך לוכדים נחש. "צריך להתקרב אליו כך שהוא לא ידע שאתה שם, לוודא שהוא לא רואה אותך ואז לנטרל את הראש - כי שם נמצא החלק הנושך. זה דבר שאפשרי לעשות ברוב הנחשים בישראל. אבל הדרך הטובה ביותר להתגונן מפני נחשים היא פשוט לא להתעסק איתם. צריך לדעת מה עושים, להיות זהירים, וכשאי אפשר ללכוד אותם - לדעת גם לוותר".
3 צפייה בגלריה
זעמן שחור
זעמן שחור
''לא להתעסק איתם''. צפע אמריקאי
(צילום: אורי דוידוביץ')
ומה קורה כשנתקלים בנחש ארסי? "לפעמים זה מפחיד, בעיקר כשזה מפתיע אותך. כשאתה קרוב אליו מדי מבלי שהתכוונת לזה. בגדול אני יודע שאם אשמור על מרחק של שני מטר מנחש ארסי, הוא לא יתקוף אותי. אנחנו לא טרף פוטנציאלי, אנחנו איום פוטנציאלי. רוב הנחשים יתגוננו כשמתקרבים אליהם יותר מדי".
מצאת פעם נחש גדול במיוחד? "הנחש הכי גדול שמצאנו היה זעמן שחור שאיתרנו בחרמון. לא מדדנו אותו במדויק, אבל רק לפי אומדן של כמה אנשים נדרשו כדי להחזיק אותו בשביל התמונה אפשר להניח שהוא היה באורך של 2.20 מטר לפחות".
בתעשיית האופנה עדיין נעשה שימוש בעורות נחש. מה אתה חושב על זה? "כשהורגים בעלי חיים בשביל לעשות תיקים או חגורות, זה מעציב ומכעיס אותי. אגב, הרבה פעמים מתברר שאנשים הורגים נחשים רק מהפחד. זה מיותר, זה טיפשי, זה לא נכון וזה גם לא חוקי. אפשר לעשות תיקים מכוערים באותה מידה גם מפלסטיק, ואז לא צריך להרוג שום פיתון".