תמרי הפרא העתיקים נאחזים בעוצמה באדמה של נווה המדבר בעין שביב שבערבה, וזה בזה. אלה לא התמרים האלגנטיים, המבויתים, שאנחנו רגילים לראות במטעים המטופחים, עומדים זקופים בסדר מופתי, מחכים לגדיד. פה העצים הם אשכולות פרועים המצטופפים לאורך הערוץ בחבורות של עשרות פרטים שאחוזים זה בזה, שזורים במקלעות סבוכות של ענפים וכותרות וחוטרים ונצרים, עד שאין לדעת איפה מתחיל האחד ונגמר האחר, מי נולד ומי גווע. למי התהום הזורמים בערוץ יש ריח נעים והקרקע עשויה שטיח לא רך של כפות ועלים שנשרו במהלך אלפי השנים שאנחנו קוראים להן היסטוריה.
זו לא הגזמה; עץ תמר בודד יכול לחיות כ-90 שנה בלבד, אבל מושבת התמרים כולה היא בת אלפי שנים, ולפי מחקר חדש ראויה להיקרא "אם התמר", במעין מליצה ומחווה ל"אם החיטה" שגילה אהרן אהרנסון בראש פינה לפני 120 שנה. התמרים הגדלים כאן שייכים למין נדיר שמעולם לא תועד באזור שלנו, והם התמרים הארצישראליים המקוריים כפי שהיו לפני שהאדם ביית אותם, לפני כ-6,000 שנה. כמו שבגנטיקה של כולנו אפשר למצוא שרידי דנ"א של האדם הניאנדרטלי, כך מופיע חלק מהגנטיקה של התמר הפראי הזה בכל תמר מבוית. בסוף כל מג'הול שאנחנו אוכלים יושב תמר קדמון.
"אלה מאובנים חיים, ממצאים נושמים שהם שרידים של משהו קדום מאוד", אומר הארכיאולוג והחקלאי ד"ר רועי גלילי, מעורכי המחקר, תוך כדי שהוא פוסע בהתלהבות מידבקת אל לב הסבך הסמיך. "הכל רוחש! העצים האלה חיים בקהילות ויש ביניהם יחסים חזקים, אפשר ממש להרגיש את זה".
להערכת גלילי, המושבה קיימת בין 4,000 ל-6,000 שנה, "אבל אנחנו מסתכלים על תמרים שהם זיכרון מתקופת הפלייסטוקן, שהסתיימה לפני כ-12 אלף שנה". אני עוצר לרגע לנשום עמוק את כל השנים. אם לא הצינור של קצא"א שעובר ממש בסמוך, אפשר היה לחשוב שדבר לא השתנה פה מעולם.
התרגלנו שמספרים לנו את ההיסטוריה דרך הממצא הדומם - האבן, העצם, הכלי, הבגד, המסמך - אבל את ההיסטוריה, בטח של האזור שלנו, אפשר וצריך לספר גם דרך הצומח והחקלאות, השורשים האמיתיים שאיפשרו ומאפשרים קיום וחיים במקום הקשה הזה. "התמר הוא המלווה הכי נאמן של האדם במדבר", אומר גלילי. "נותן צל, גזעים וכפות לבנייה, סיבים פנימיים, אוכל כמובן. זה עץ עמיד ששורד בתנאים קיצוניים. עד עכשיו חשבנו שהתמר הובא הנה על ידי האדם מאזור מסופוטמיה, עיראק-איראן, אבל נראה שהתמרים האלה היו כאן קודם".
ליד נווה המדבר נמצא האתר הארכיאולוגי עין זיק. לא פשוט להגיע לשם. פגשנו את גלילי ליד שדה בוקר, שם עלינו לטנדר החבוט והעמיד שלו והיטלטלנו כ-40 דקות בדרכים לא דרכים החוצות את הנוף עוצר הנשימה של בקעת צין. האתר של עין זיק הוא תעלומה ארכיאולוגית והיסטורית: כשמצאו אותו לראשונה הכריזו, איך לא, שכאן עברו בני ישראל, אבל היום אנחנו יודעים שלא עברו ולא נעליים. מדובר בשרידים של יישוב מתקופת הברונזה הביניימית, כ-4,500 שנה לפני זמננו.
היישוב היה מוקף חומה וגרו בו כ-300 משפחות בבתי אבן עגולים עם קירות שחפורים בתוך האדמה, מה שמעיד על היותו גדול ומרכזי, אבל אנחנו לא יודעים דבר על האנשים שחיו פה, מה הייתה השפה והתרבות שלהם, מאיפה הגיעו ולמה. "זוהי הארכיאולוגיה", אומר גלילי שמדי פעם יוצאים לו משפטים של משורר: "לחפש במרחב את מה שאבד לנו בזמן".
פרופ' בר־עוז: "מדברים על להחזיר מהכחדה את הממותות ואת זאבי הערבות, אבל להחזיר את התמר ואת הגפן הרבה יותר קל ופשוט. זו אפשרות רומנטית"
הוא מספר שגם בימי קדם הייתה בקעת צין אזור נידח ולא מיושב: "איזה אנשים באו לגור פה במדבר ולמה? יש שמחפשים מחצבים, יש שנרדפים על ידי החוק, ויש עוד סוג של אנשים, שבאים למדבר מתוך גזירת הלב, מרצון להתבודד. אנחנו לא יודעים מי האנשים האלה ומה הם חשבו, רגשות לא נשארים בארכיאולוגיה. יודעים שהם היו נטע זר, שונים מהכנענים. זו הייתה תקופה מסתורית. אבל היה להם פה עניין. רבים מעמיתיי חושבים שזה קשור למכרות הנחושת. לדעתי התמרים קשורים לזה".
ואכן, התושבים העתיקים לא הותירו אחריהם כמעט דבר, מלבד ערימות של חרצני תמרים שגירו את דמיונם של החוקרים בשל שונותם מגרעיני התמר המוכרים. הם קטנים יותר, מחורצים יותר. "הייתה לנו תחושה שיש בהם משהו מיוחד", אומר גלילי, "אבל לא האמנו שנמצא משהו כל כך דרמטי".
תמר לא נוטר טינה
הגילוי של אם התמר נולד במהלך המאבק המשפטי מול "כיל" על זיהום נחל צין. ב-2020 הגישו ארבעה אזרחים ‑ אחד מהם היה ד"ר גלילי - תביעה ייצוגית נגד החברה ונגד החברה הבת שלה "רותם אמפרט", ומנהלים בה, בשל זיהום מתמשך בנאות מדבר ובהם עין צין, עין עקרבים וגבי שיש. הזיהום נגרם כתוצאה מהשפכים של מפעל הפוספטים שזרמו וחילחלו אל הנחל, אל הקרקע ואל מי התהום, וגרמו נזק חמור ובלתי הפיך לחי ולצומח, כולל לשתי מושבות תמרים עתיקות שהיו בעין עקרבים ועין צין והוכחדו כמעט לחלוטין. במסגרת ההליכים התחייבה כיל לממן שיקום של התמרים הגוועים במעיינות בסכום ראשוני של 2.7 מיליון שקל. התביעה עדיין נמצאת בגישור.
"כשהדיונים מול כיל הגיעו לנזקים שקרו למושבות התמרים בנאות המדבר, ניסו גורמי המקצוע והמשפטנים לגמד את הנזק", מספר גלילי, "'מה העניין? זה כולה תמר מצוי, נביא אחרים, אין בעיה', אבל לנו הייתה תחושה שלא בכל המושבות מדובר בתמרים רגילים, אז יצאנו לתהליך של בדיקה ומיפוי של מושבות הדקלים".
מכאן אפשר לראות איך הדברים מתגלגלים. גלילי, יחד עם פרופ' גיא בר-עוז ‑ שניהם מבית הספר לארכיאולוגיה באוניברסיטת חיפה ‑ בדקו 30 מושבות תמרים, רובן בערבה. "הבדיקה הראתה שעצי תמר הבר בסכנה בכל המרחב בגלל המעיינות המזוהמים והמתייבשים", ממשיך גלילי. "הם עצים עמידים וחזקים, אבל גם יש גבול לכמה הם יכולים לשאת. לגבי מין התמר, ברוב המושבות אכן מצאנו רק תמר מצוי, אבל בשלוש מהמושבות ‑ עין עקרבים, עין צין ועין שביב, איפה שאנחנו עכשיו, מצאנו תמרים שהיו נראים לנו שונים מהאחרים".
הגרעינים נשלחו לריצוף גנטי ולמרבה הפלא התברר שתמר הפרא העתיק שייך למין שנקרא פוניקס תיאופרסטי (Phoenix theophrast) או "תמר כרתים", מין נדיר, פגיע ומאוים שכרתים נחשב לגבול הדרומי ביותר שלו. עד עכשיו. "בהתחלה חשבנו שהתמר הגיע הנה מכרתים", אומר גלילי, "אבל כנראה שזה הפוך והדקלים הגיעו מפה לשם".
אבל מה בעצם הדרמה?
"זה גילוי עם משמעות. המקום שאנחנו עומדים בו כרגע הוא הנקודה האחרונה בעולם שיש בה דקלייה כזאת. בעין צין ובעין עקרבים היו מושבות של מאות ואלפים, אבל נשארו פחות מ-30 פרטים, שגם הם בסכנה. פה הגרעין יציב. המחויבות שלנו למורשת התרבותית של האזור, לסביבת חיינו וליוניברס בכלל היא לשמר אותם. לא להשמיד הכל ואז לחשוב שלא היה פה כלום. אנחנו חלק בשרשרת, ואם המורשת שלנו תהיה שהצלחנו להכחיד את נאות המדבר ופגענו פגיעה חסרת תקנה במרחב, אף אחד לא יינקה מזה".
הגילוי גם יאפשר תיקון: תמר הבר העתיק הוא חזק, עמיד למחלות כמו גם למליחות של המים, וניתן יהיה להשביח איתו את הזנים הקיימים שבמהלך הביות הפכו לפגיעים יותר. "אבל זו כבר לא המחלקה שלי", אומר גלילי. "אנחנו אנשי מחקר".
גילוי התמר העתיק הוא עדיין חדשות טריות, אבל אם ללמוד מההיסטוריה, התיקון הזה יקרה. גילוי "אם החיטה" על ידי אהרנסון לפני 120 שנה ממשיך עד היום לשמש למחקרים מדעיים ובשלל יישומים חקלאיים: במאגר הגנטי של "אם החיטה" קיימות תכונות קריטיות שהצמחים המבויתים איבדו, כמו עמידות למחלות ולתנאי עקה (תנאים המפירים את האיזון הטבעי של החי והצומח), מערכת שורשים חזקה ועמידה יותר, התאמה לאקלים קיצוני ועוד.
זה לא יהיה הימור פרוע להניח שבעתיד הקרוב תעניק "אם התמר" הפראית כמה תכונות חשובות לבנותיה המבויתות. היא לא תשמור טינה לאדם שניסה להכחיד אותה.
לכל עץ יש סיפור
המחקר שמצא את התמר העתיק הוא חלק מפרויקט גדול בשם "בוסתן", שמרכז פרופ' בר-עוז, ומטרתו לחקור את ההיסטוריה והארכיאולוגיה החקלאיות של המזרח התיכון. המחקר, היחיד מסוגו בעולם, זכה למענק של האיחוד האירופי ונמצא בשנה השנייה מתוך חמש. "כמות הידע שמצטברת היא עצומה", אומר בר-עוז. "יש לנו יותר מ-12 אלף עצי מורשת במאגר המידע".
עצי מורשת?
"עצים שהיו פה לפנינו, שרידים למערכת חקלאית שהייתה פה לפני 2,000 שנה ויותר. מאות מהם עצים עתיקים. התחלנו לחקור את ההיסטוריה ואת הגנטיקה שלהם, לתארך אותם, לחקור את הארכיאולוגיה מסביב - כל עץ מספר את סיפור הסביבה שלו - ולומר אם הם בני המקום הזה והתרבות הזאת או שהגיעו לכאן באיחור. אם נלמד לקרוא את העצים, נוכל להכיר פרקים לא ידועים בהיסטוריה של החקלאות שלנו".
פרויקט "בוסתן" - שנערך בשיתוף אוניברסיטת חיפה, אוניברסיטת תל-אביב, מכון וולקני, מו"פ ערבה ומכון מונפלייה בצרפת - מתמקד בשלושת המינים העתיקים העיקריים שתמיד היו באזור שלנו: הזית, הגפן והתמר (באנגלית, ראשי תיבות GOD). בשלושתם הוא הגיע לגילויים מרעישים: הגפן היה המין הראשון שנלמד ונחקר. חרצנים של גפנים עתיקות שנמצאו בחפירות נחתכו לשניים, חצי נשלח לריצוף גנטי וחצי לתיארוך מדויק, ובחולות ניצנים נמצאה גפן שהגנטיקה שלה לא השתנתה 1,500 שנים. הטכניקה הועתקה לעץ הזית: לא רחוק מחולות ניצנה, בוואדי זיתן שליד שבטה, מצאו החוקרים עץ זית חי בן 1,500 שנה שהגנטיקה שלו לא השתנתה לאורך השנים. ועכשיו התמר. החוקרים רומזים שגם בתחומי השקמה והתאנה צפויות הפתעות בקרוב.
בתחילה נמצאה גפן שהגנטיקה שלה לא השתנתה 1,500 שנה, בהמשך היה זה עץ זית בן אותו גיל. החוקרים רומזים שגם בתחומי השקמה והתאנה צפויות הפתעות
הגפן, הזית והתמר הם אמנם שלושת המינים המקומיים המקוריים, אבל רוב הגפנים והתמרים שגדלים בישראל הם מהגרים חדשים יחסית שהגיעו איתנו, עם הציונות. התמרים הגיעו מאזור עיראק עם בן-ציון ישראלי בשנות ה-30, והגפנים הובאו ברובן מאירופה בתקופת הברון רוטשילד. "זו תופעה שחוזרת על עצמה בהמון מקומות בעולם לאורך ההיסטוריה", אומר בר-עוז, "הכובש או המתיישב מגיע למקום חדש ומביא איתו את החקלאות שלו. הוא לא לומד מהמקומיים ולא שואב מהם".
את החרצנים העתיקים של הגפנים, הזיתים והתמרים שנמצאו מנסים להנביט במו"פ ערבה תיכונה ואולי אפילו להחזיר אותם לחיים. "מדברים היום על להחזיר מהכחדה את הממותות ואת זאבי הערבות", אומר בר-עוז. "להחזיר את התמר ואת הגפן הרבה יותר קל ופשוט. זו אפשרות רומנטית".
בחזרה למדבר. ד"ר גלילי ואני מטפסים את הדרך חזרה מנווה המדבר של עין שביב, ועוברים ליד האתר המסתורי בעין זיק. "נכון שאין פה הרבה דברים", הוא אומר אל מול המדבר הריק, "בעיקר תמרים, חרצנים ושרידי אבנים. כארכיאולוג, אני נפעם מול מה שמוצאים במצרים או בארצות ערב. לנו אין מומיות או מבנים מפוארים. ישראל היא לא המקום הכי עשיר בממצאים - גם בתחום הצומח, אין לנו עצי סקויה בני אלפי שנים - אבל זה מהמקומות הכי מעניינים שיש. אנחנו עומדים על צומת חשוב בתולדות האנושות. וכמי שנולד וחי במדבר ומגדל בו דברים וחוקר אותו, אנשים שוכחים שהוא יכול להיות גם מקום נדיב".
