עמדנו על סלע בזלתי והבטנו בעגמומיות בירדן. זה קטע הנהר שמתחת לגשר הפקק על כביש 918 היפהפה, בנקודת המעבר שבין מקורות הירדן לירדן ההררי. הגשר נקרא כך משום ערימת הבולדרים בנחל תחתיו, שפקקה בעבר את זרימת המים והביאה לאיגום שלהם בימת החולה. הערימה הוזזה לפני שנים וכבר אין כאן פקק במים, רק גשר שנקרא כך ועליו חוצים מגדה לגדה.
היינו אמורים לדבר בצעקות כדי לשמוע אחד את השני. זו העונה שבה הזרימה בירדן אמורה להיות שוצפת וגועשת וכדי להתגבר על רעש השפיעה הגבוהה אתה צריך להרים את קולך. אבל הזרימה בירדן כל כך איטית, והמפלס כל כך נמוך, עד שאין כל צורך להרים את הקול. אפשר לרדת לנקודה נמוכה בגדה, להתיישב ולהביט בזרזיף שזורם לאיטו במורד, כל הדרך מטה עד הכנרת. נותר רק לתהות מה ייוותר מהקילוח הדק הזה עד שיגיע לאגם הגדול.
הפעם לא נפציץ כאן במספרים כדי לתאר את גודל הצרה האקלימית. אין צורך להיעזר בנתונים כדי להסביר כמה החורף שלנו שחון וחם. כולנו חיים כאן ורובנו מוציאים את הראש החוצה. ענני האבק שמתרוממים במדבר הלובי והרוחות שמניעות אותם מזרחה הקדימו השנה. במדד הערים עם זיהום האוויר הגבוה ביותר בעולם קטפו תל-אביב וירושלים את המקום הראשון בשבת שעברה, שהייתה חולית במיוחד. ביום שני השבוע נשברו שיאי החום שנמדדו אי פעם בחודש פברואר עם טמפרטורות שמתאימות ליוני-יולי. כל אלו, עם כמויות משקעים נמוכות במיוחד בצפון הארץ, מביאים את מקורות המים שלנו למצב קטסטרופלי.
אנחנו ההדיוטות מתלוננים על האבק ונהנים מהשמש הנעימה של פברואר, אבל המומחים חרדים וצופים שחורות. הבנו את זה כשעמדנו והבטנו על מפלס המים הנמוך יחד עם ד"ר עידן ברנע, אקו-הידרולוג בחברה להגנת הטבע, ודנה טבצ'ניק, ראש תחום נחלים בחברה להגנת הטבע. אנחנו ראינו נהר עצוב שמשווע למים והם ראו מערכת סביבתית שלמה שקורסת והולכת.
צדפות מתות בסתר
כל אחד שיחשוב ממה הוא נהנה כשהוא מגיע לטבול, לטייל או לשבת על גדת אחד מנחלי הצפון. זו הצמחייה שמצילה, הסבך שדרכו נראה הנחל בזרימתו, טמפרטורת המים הנמוכה ביחס לגיהינום שבחוץ בשיא הקיץ. מדובר באקו-סיסטם של מים, צמחייה ויצורים חיים שמזינים אחד את השני, וקיומו של האחד תלוי באחרים. שפיעת המים ומפלס הנחל קריטית למערכת הזו.
כדי להסביר מצביע ברנע על צדפה תחובה באדמה, במקום שעד לא מזמן היה מכוסה מים. "כשאין מים, פתאום כל סלע הופך לסכר", הוא אומר, "ואז הדגים שרגילים לנוע במעלה הנחל נתקעים בסלעים. עכשיו אתה מסתכל עליי ותוהה מה הסיפור, ואני אומר לך שזו דרמה. כי דגי הנחל האלו הם 'יצרני' הצדפות שמתחפרות בקרקעית ובדפנות הנחל. כשהדגים לא יכולים לנוע בחופשיות בגלל מפלס נמוך שמייצר חסמים, התרבות הצדפות נפגעת. והצדפות האלו מאוד חשובות לנחל. הן אלו שמנקות אותו, מסננות את המים ומטהרות אותם. נחל עם צדפות זה נחל עם מים איכותיים. וכשמפלס המים יורד, אז דפנות הנחל נחשפות והצדפות שנמצאות שם לא יודעות להזיז את עצמן למרכז, היכן שיש עוד מים. הן פשוט מתות, כמו זו שהראיתי לכם.
"שים לב שבשנים בלי גשמים הזיהום בנחלים גובר. ככל שיש פחות מים, ריכוז החיידקים יותר גבוה. המשרד לאיכות הסביבה, באמצעות פקחי רשות הטבע והגנים, לוקחים דגימות מים מהנחלים כל שבועיים ומוצאים יותר ויותר מקומות מזוהמים. זה כמובן לא רק בגלל הצדפות, ישנה השפעה של בעלי חיים, אנשים וגורמים אחרים, אבל זה בהחלט חלק משמעותי מהסיפור.
טבצ'ניק: "צריך לחשוב כמה קיאקים אפשר להעמיס על הנחלים. זה ייאלץ את הקיבוצים לחפש מקורות פרנסה אחרים. אם לא עכשיו, הם יבינו בדרך הקשה"
"גם צמחי הנחל ילכו וייעלמו לאורך זמן מהמערכת. גם על זה יהיו שיגידו לא נורא, העיקר שיישארו קצת מים שאפשר יהיה לטבול בהם. אבל גם את זה ספק אם נוכל להמשיך לעשות. הקיאקים כמעט נעלמו. כבר בשנה שעברה נסגרו מרבית המסלולים. אם פעם יכולת לעשות טרזן עם חבל למים באזור להבות הבשן, היום אתה תדפוק שם את הראש בקרקע. הציבור צריך להבין שאנחנו בתהליך של מעבר מבית גידול מגוון, שמאופיין בזרימות מהירות, למערכת הרבה פחות מגוונת. הטבע בצפון ישתנה והוא ייראה אחרת".
זה תהליך של מדבור.
"כל הארץ עוברת תהליך של מדבור. לאורך שנים יש פחיתה בזרימות בירדן וכמויות המים שנכנסות לכנרת פוחתות. הצפון הולך ומתייבש והוא משנה את פניו. זה לא אותו צפון שהכרנו".
פברואר זה האביב החדש
הרמנו טלפון לד"ר עמיר גבעתי, מומחה אקלים ומנהל השירות המטאורולוגי. הייתה כבר שעת צהריים בגליל העליון והורדנו את הסווטשירט כי היה חם מדי. "כל מי שחי כאן מרגיש שדבר אחד נעלם מחיינו השנה וזה החורף", אומר גבעתי, "אין לנו חורף. אנחנו בחצי השני של פברואר ותופעת הטבע שקוראים לה 'חורף' נעלמה לנו. למעשה, מסוף ינואר אין לנו חורף, כי ב-1 בפברואר כבר קיבלנו את השרב הראשון השנה, וזה באמת חסר תקדים. ביום שני פירסמנו שהטמפרטורות היו הכי גבוהות שנמדדו בפברואר ב-100 השנים האחרונות. ואני מזכיר לך, אנחנו בחורף, או במה שאמור להיות עונת החורף".
יבש מאוד כאן.
"בגליל ירדו 70 אחוז מכמויות הגשמים לעונה עד כה. זה שחון מאוד. אם אתה מחבר את זה לשנה שעברה, שהייתה הכי שחונה בהיסטוריה, אז אנחנו בבעיה מאוד קשה. אני מזכיר לך שבשנה שעברה הייתה בצורת קיצונית, ובמספרים כלל-ארציים היא הסתיימה עם 50 אחוז מכמויות הגשמים, כשהצפון קיבל רק 33 אחוז מכמות הגשם. ושתבין, בצורת מוכרזת כשיורדים רק 80 אחוז מסך כמויות הגשם. השנה המצב יותר טוב. במרכז הארץ אנחנו עומדים על 100 אחוז מכמות הגשם לעונה עד כה, אבל בצפון כאמור רק על 70 אחוז, ומה שחשוב הוא שיירד גשם בצפון. על זה תוסיף את הטמפרטורות הקיצוניות, כך שאפשר להגיד במשפט אחד: פברואר כזה עוד לא היה. היה לנו בסך הכל חורף לחודש אחד, מאמצע דצמבר עד 10 בינואר".
מה זה אומר לגבי מקורות המים שלנו? על נחלי הצפון?
"שבסוף האביב חלקם כבר יתייבשו. נקבל זרימות הכי נמוכות שנמדדו מקום המדינה, בעיקר במקורות הגדולים, הדן והבניאס. זה קרה כבר בשנה שעברה, כשהבניאס כמעט התייבש. איך שזה נראה, לצערי השנה נשבור שיאים שליליים של שפל במקורות המים".
מה אפשר ללמוד מזה על העתיד האקלימי שלנו?
"שעונות השנה משתנות לנו מול העיניים. האביב מתחיל בפברואר במקום בסוף מארס, הקיץ מתחיל כבר באפריל במקום יוני והחורף מתקצר לחודש. זו המגמה. וגם אם נקבל את כמות הגשם הממוצעת, היא תהיה בצורה שונה, בעוצמה גבוהה ועם הצפות. זה רע לחקלאות ורע למקורות המים. יש פה באמת משהו טקטוני, שינוי סדרי עולם אקלימיים, וזו קטסטרופה סביבתית. עכשיו אנחנו לא מרגישים את זה, אנחנו מסתכלים סביב והכל ירוק, פורח. אבל עוד חודשיים, כבר באפריל-תחילת מאי, הכל יתייבש ויצהיב".
מגשר הפקק נסענו לעין דבשה. חפשו את המקום בווייז או בגוגל maps. זה מעיין מקסים במורדות הגולן הצופה אל שדות עמק החולה מדרום לקיבוץ גונן. הכל שם ירוק עכשיו, פורח בצבעים מרהיבים. נענע משובלת, חרדלים וחובזות, עצי שיזף קרחים מעלים וציפורניות בפריחה ורדרדה, אבל מפלס המים לא תואם את העונה. "פה ממש רואים את מצוקת המים", אמרה טבצ'ניק. "אמורים להיות פה פי שלושה או ארבעה מים. ככה המקום הזה נראה בדרך כלל בסוף הקיץ".
קשה לדעת כבר עכשיו אילו בריכות ומעיינות טבעיים יהיו יבשים בקיץ הקרוב אבל השינוי האקלימי משפיע מאוד גם על מסלולי הטיולים. מדריכת הטיולים רתם רוטשטיין טוענת שכבר בקיץ האחרון היו מקומות שיצאו מהמפה בגלל היובש. "למשל נחל השופט", היא אומרת, "זה נחל שבדרך כלל היו בו מים כל השנה, ופתאום בקיץ האחרון באתי לשם לטבילת התרעננות והיה יבש. אני אומרת לך, יבש לגמרי! זו הפעם הראשונה שאני מגיעה אליו והוא יבש. לא האמנתי, ממש מטורף. וזה קרה בעוד מקומות. הייתי במעיינות הדן, בזולה שהמקומיים מכנים 'נוחייל'ה', זה מחוץ לשמורה, ליד קיבוץ דן, והבריכה הייתה יבשה לגמרי. גם עין פוריה בגליל התחתון, שהיה אחלה מקום לטבילה ואחר כך לאיזה קפה קטן ברוגע, יבש. הייתי שם בשבוע שעבר, לא תגיד בשיא הקיץ. בחורף, והוא יבש לגמרי. בבריכת המשושים אתה רואה שמפלס המים ירד דרמטית. ועזוב אותה, בבניאס, במקומות שלא יכולת להיכנס אליהם מרוב שהמים שם היו גועשים, למשל באזור הטנק הסורי, בקיץ האחרון המים הגיעו לי עד הברכיים. ועם איך שהחורף הזה מתקדם, נראה שזה יהיה המצב שם גם בקיץ הקרוב, אם לא יותר גרוע".
התקף לב לנחל
התקשרנו לעידן גרינבאום, ראש המועצה האזורית עמק הירדן ויו"ר איגוד ערים כינרת, שמשקיף על האגם דרך הוויטרינה הגדולה במשרדו. כאמור, בסוף כל הנחלים בגליל העליון זורמים אליו. "התמונה שאני רואה מאוד עצובה", הוא אמר. "עוד חודש נפתחת אצלנו עונת הרחצה ואם ככה אנחנו פותחים את הקיץ, אז אני לא רוצה לחשוב איך נגמור אותו. כבר עכשיו המפלס 4.3 מטר מתחת לקו העליון, קצת מעל הקו האדום התחתון. החשש הוא שנגיע בקיץ לקו השחור. עכשיו אנחנו במרוץ להציל את הצדפות, פרויקט מיוחד שלנו עם המכון לחקר הכנרת. יש לנו עשרות מתנדבים שאוספים עם הידיים צדפות במקומות שבהם הכנרת נסוגה, ואנחנו מפזרים אותן בעומק הימה עם סירה. זה המינימום שאנחנו יכולים לעשות במצב הזה".
לפי תחזית מזג האוויר צפוי לרדת גשם ביום ראשון ולהימשך עד למחרת. אבל ספק רב אם מערכת הגשם הקטנה והקצרה הזו תשפיע על מצב השפיעה בנחלי הצפון. ועדיין, טבצ'ניק, שכאמור משמשת כראש תחום הנחלים בחברה להגנת הטבע, אומרת שאפשר עוד להציל את המצב.
"נחל בריא, נחל מתפקד, זה נחל ששומר גם עלינו, בני האדם, ברמה הנפשית", היא מסבירה. "הוא נותן לנו מרחב נשימה, מרחב לנפש, מאפשר רגע של מנוחה ורוגע. אנחנו לא יכולים לשלוט על הבצורת אבל אנחנו יכולים לתת לנחלים את היכולת להתמודד עם מה שהטבע מחסיר מהם. זה אומר שאנחנו חייבים לשאוב מהם הרבה פחות מים לחקלאות. הממשלה חייבת ליישם את ההחלטה שלה מ-2018 ולחבר את הגליל העליון למערכת המים הארצית. החיבור הזה יאפשר להפסיק את התלות של החקלאים במי הנחלים.
רוטשטיין: "באתי להתרעננות בנחל השופט והיה יבש. זה קרה לי גם במעיינות הדן ובעין פוריה. במקומות בבניאס שפעם היו גועשים המים הגיעו לי לברכיים"
"אנחנו חייבים להכיר בחומרת המצב. תראה איזו זרימה מצחיקה יש כאן, בעין דבשה. אתה רואה את הצינור הזה", היא מצביעה על צינור גדול, "מחודש מאי מתחילים לשאוב באמצעותו מים מהמעיין הזה לטובת השקיית השדות בעמק, במקום שהמים האלו יזרמו לנחלים. אם אתה רואה אדם באמצע ריצה שחוטף התקף לב אתה לא אומר לו 'היי, הכל בסדר, תמשיך לרוץ'. להפך, אתה מושיב אותו לנוח, משכיב אותו כדי לתת לו טיפול. צריך להתנהל פה חכם עם הנחלים. לחשוב כמה קיאקים אפשר להמשיך להעמיס עליהם. המצב החדש הזה ייאלץ את הקיבוצים שמתפרנסים מהנחלים לחפש מקורות פרנסה אחרים. ואם הם לא מבינים את זה עכשיו, הטבע ייתן להם להבין את זה בדרך הקשה. הנחלים כאן זועקים הצילו ואנחנו לא יכולים להתעלם מהזעקה שלהם".
