"הכל התחיל מזה שנפגעתי משבעה זכרים גדולים. האוטו התכווץ כשהם עלו עליו. הם פשוט עברו דרך האוטו כשאני נוסע, קפצו על הגג, על מכסה המנוע. בדלת הקדמית נכנס יעל ועיקם את הפח. אחד אחר החליק על מכסה המנוע וניפץ את הזכוכית הקדמית. יצאתי משם בשן ועין. ניערתי את עצמי מהזכוכיות, והבנתי: צריך לעשות משהו", משחזר רז ארבל, איש תיירות ותושב מדרשת בן-גוריון שבנגב, את המפגש האלים שהפך אותו לאחד ממובילי המאבק ביעלים. "מאז אנחנו במלחמה", הוא אומר אחרי שהקים את ועד הרחקת היעלים ממדרשת בן-גוריון. "חיות צריכות לחיות בטבע, ואנשים צריכים לחיות בתוך יישוב".
בימי האביב, כשהיעלות הנוביות בשיא עונת ההמלטה, ניתן לצפות בגדיים לצד אמהותיהם באחוזת קבר בן-גוריון. עצי הפלפלון, המקיפים את הקבר של דוד בן-גוריון ואשתו פולה ומסוככים עליו, מגודרים כולם כדי להגן על הפלפלונים מפני היעלים, המגרדים את קליפות הגזע בקרניהם. הם מסתובבים בחופשיות בגן הלאומי עין עבדת וברחבי המדרשה, ולעיניים זרות העדרים נראים כאילו נלקחו מספר אגדות עמים. היעלים מדלגים במדשאות ובין הבתים, מסתתרים בין עצי הינבוטים ומשתזפים לאורך המצוק המשקיף על נחל צין. בימי הקיץ הם מתרוצצים בחופשיות כמעט בכל מקום, חוצים כבישים ומלחכים את הדשא מול המרכז המסחרי הקטן, כמעט אדישים לנוכחות בני האדם. למעשה, גם בימי הסתיו הם שם. כל הזמן. אבל בעיקר בקיץ, כשהם משוועים למים ולאוכל. במדרשה כבר ויתרו על האפשרות לשתול פרחים, הרי מה הטעם אם היעלים יחסלו הכל בלאו הכי. "בחודשים יולי-אוגוסט זה נהיה מטורף", מסכם ארבל.
בעולם כולו קיימים רק כ-4,500 יעלים, ומדובר בהערכה נדיבה למדי. היעל הנובי הוא מין בסכנת הכחדה, וביישובי הנגב ישנם כמה מאות פרטים שלו, שחלקם מצאו בית ביישוב הקהילתי מדרשת בן-גוריון וחלקם במצפה רמון. בעין גדי, שם ישנה אוכלוסיית יעלים משגשגת, גידרו את הקיבוץ. במדרשה מעשה כזה כמוהו כחילול הקודש. גידור המדבר לא בא בחשבון, גם אם זה אומר שהיעלים יעלו וייכנסו ליישוב.
זה לא תמיד היה כך. עם השנים נוכחות היעלים החלה להעיב על התושבים. "השנה אנו מרגישים את גדילת עדר היעלים וכניסתו לעומק שכונות היישוב", הודיעה מזכירות היישוב לפני כמה שנים, מה שסימן את תחילת המגמה של השתלטות היעלים. "רק שלא נהיה כמו מצפה רמון", אומר בחשש גלעד ברודרס, בעלי מסעדת "הכנענייה" שבמרכז המסחרי. "אחרת זה יהיה חרא בלבן. מצפה הוא יישוב תיירותי. פה זה לא המצב. בכלל, חיה מוזרה היעל". אחת העובדות במקום מספרת כי "אחד היעלים נתלה לנו על הגדר ליד הבית והסתבך". "זה קורה לטובים ביותר", קובע ברודרס.
× × ×
החשש להפוך למצפה רמון 2 אינו חסר בסיס. נזקי היעלים הובילו כבר לפני כמעט עשור לתביעה נגד מלון היוקרה בראשית ורשת ישרוטל, בטענה לנזקים שגרמו היעלים לרכבי האורחים בחניון. "חיות בר חביבות להפליא", נכתב בכתב התביעה שבו נטען כי המלון ידע היטב כי היעלים נוהגים לטפס על רכבים החונים תחת עצי הינבוט, אך הסתיר זאת מהאורחים. "אמנם מראה היעלים המטפסים על הרכבים בחניון המלון מלא חן ומשובב נפש, ברם החיות התמימות המקפצות על רכבי האורחים שוקלות עשרות קילוגרמים", נכתב.
התיק נסגר שנתיים לאחר מכן בהסכם פשרה, שבמסגרתו התחייבה הרשת לגדר את חומת האבן סביב החניון ולהעתיק את עצי הינבוט כדי להרחיק את "האורחים הבלתי קרואים". אבל היעלים, מתברר, נחושים בדעתם: הם תועדו אז נכנסים לחדרי האורחים במלון, פעם אחת זכר אף עלה על מיטה, ובפעם אחרת נקבה שברה את רגלה בניסיון כושל לחדור למלון דרך גדר.
"הערבוב בין בני אדם לחיות בר תמיד יהיה לרעת חיות הבר ובני האדם", אומר ארבל, שכבר מכיר את לוחות הזמנים שלהם, מתי הם משוטטים מתחת למצוק ומתי הם יבקשו לעשות סיבוב ביישוב. "יש פה מפגע הדדי, ובינתיים היעלים מנצחים אותנו. ראיתם פעם מנוסת בהלה? מדי פעם זה קורה, בעיקר בגלל כלבים של אורחים. הכלבים המקומיים כבר התרגלו, אבל אלה של האורחים רודפים אחרי יעלים, ואז הם פותחים בדהרה לעבר המצוק ועוברים דרך כל שנמצא בדרכם, אם זה ילד על אופניים או אמא עם עגלה ותינוק. או הרכב שלי, שהלך טוטאל-לוס".
ד”ר טל פולק, רשות הטבע והגנים: “האוכלוסייה הכי גדולה של יעל נובי נמצאת כאן בארץ. יש לכך חשיבות בינלאומית. התושבים רוצים ליהנות מהטבע ולטייל במדבר, אבל זה אומר שגם המדבר יכול להיכנס אליהם הביתה”
ארבל הבין שיש לעשות משהו בנושא, והמשהו הזה היה, בין היתר, הקמת ועד הרחקת היעלים. הוועד הוביל סקר שהגיע למסקנה הפשוטה כי היעלים אוכלים, איך נאמר, כל דבר. בסקר שנערך אשתקד עלה שבעלי הגינות ביישוב סובלים במיוחד, ויש שנתקעים בשטח התינוקייה. "על פי הסקר, היעלים אוכלים הכל", נכתב בסיכומו. "מספר משפחות ציינו שהם אינם אוכלים סוקולנטים. לעומת זאת, משפחות אחרות ציינו שאכלו ורמסו סוקולנטים. צוות המנהלה בבית הספר היסודי צין ציין שהיעלים מצליחים להיכנס לבית הספר בעיקר בשעות אחר הצהריים ובסופי שבוע, וגורמים נזקים קשים לגינות. מגני הילדים יש תלונה על כניסת יעלים צעירים לשטח התינוקייה, ולעיתים הם נתקעים שם. לסיכום: היעלים נמצאים בכל שכונות המדרשה. יש הרס רב של הגינון הציבורי והפרטי". מצד שני, לפי סקר היעלים כ-49 אחוז מהתושבים לא רואים בהם מטרד, ואילו כ-51 אחוז בהחלט כן, בין אם רק בשכונה ובין אם ביישוב כולו. "לא נשארה לי גינה", סיפר אחד התושבים. "הם חיסלו את הצמחייה, כולל השקדייה", התלונן אחר.
יעלים נוביים
(צילום: ערן שפי, החוויה המצפאית)
× × ×
היעלים נמצאים כמעט בכל מקום כאן. התושבים מתעדים את נוכחות היעלים דרך אפליקציית דיווחים לרשות הטבע והגנים, אבל גם בקבוצות הווטסאפ. "לפחות מישהו מעשב", כתבה אחת התושבות בתגובה לתמונה של יעל זכר מנשנש את העשבים השוטים.
ארבל הוא אחד המתנגדים הבולטים ליעלים ביישוב, אך בקרב אלפיים התושבים במקום אפשר למצוא מספר דומה של דעות בנושא. "יש כאלה שבאו לפה בגלל היעלים ומוכנים לשאת במחיר", אומרת מנהלת היישוב יפעת ונגר, "ויש כאלה שיגידו ‘באנו לפה מהרבה סיבות, אבל מעולם לא התכוונו שיהיה לנו יעל על המחסן או מחוץ לבית, או כזה שהורס את כל הגינה’. יש דעות לפה ולפה. ועדת היעלים עבדה הרבה זמן במטרה לגבש דעה יישובית, אבל עוד לא הגענו לפתרונות ראויים. היינו בכל מיני תהליכים, אולי ניקח כלב והוא ירחיק אותם, כמו שיש בבסיסי חיל האוויר שמרחיקים בעלי כנף? אבל אין שורה תחתונה. כל הפתרונות להרחיק את היעלים לא התקבלו בהסכמה רחבה. אתה מרחיק אותם עם סירים ומחבתות? הם נכנסים לדהרה, לשעטה, והם לא רואים ממטר. זה מה שאנחנו רוצים? הנושא מאוד מורכב. רשות הטבע והגנים אחראית על היעלים בשטח שלהם, אבל אין להם באמת שום אבא ואמא".
אם נראה, ולו לרגע, שבני האדם סובלים יותר מהיעלים, הרי שהיעלים סובלים מאיתנו הרבה יותר. רס"ן במיל’ א’ סיפר כי בשטחי הצבא היעלים היו אוכלים את החומרים המסווגים, בין נשנוש של אשפה מזדמנת לשאריות במבה וביסלי. "מבחינת התושבים אין בעיה שהיעלים יהיו בגן אחוזת הקבר של בן-גוריון או בדשא של המרכז המסחרי", מסביר אביטל בנשלום, חבר ועד הרחקת היעלים, "אבל לא בכבישים ובשכונות. אנשים למדו לחיות עם זה. אבל יום אחד יקרה משהו ואנשים יגידו, רגע-רגע, למה לא עצרנו את זה בזמן? ילדים נרמסו פה. השתטחו על הכביש כי היעלים פתחו במנוסה. אבל מדובר בפציעות קלות בלבד. לדעתי במצפה רמון הרימו ידיים".
אין לטעות, היעלים היו כאן קודם. שלא כמו הטווסים בקיבוצים או חזירי הבר בחיפה, אנחנו אלה שהתיישבנו בבית שלהם, והיישובים של בני האדם, המדרשה ומצפה רמון, משנים את האופי של חיות הבר המדבריות האלה. במחקר של יובל צוקרמן, שסיימה את עבודת הדוקטורט שלה במעבדה של פרופ' עודד ברגר-טל בהתנהגות בעלי חיים ושמירת טבע, היא עסקה ביעלים. היא הבינה שהיעלים במדרשה הם בעלי מבנה חברתי פלואידי יותר, כשהנקבות משוטטות ועוברות בין הקבוצות ביישוב. במצפה רמון, לעומת זאת, ישנה חלוקה ברורה ל"קליקות חברתיות" קבועות, והיעלים נשארים באזורים ספציפיים. יש את הקליקה של התיירות, ובה היעלים נשארים בסביבת המלונות והמרכז המסחרי, יש את קליקת שכונות המגורים וקליקת בית ספר השדה. כל קבוצה היא סגורה מאוד. בסופו של דבר, היעלים במדרשה הפכו סובלניים לנוכחות בני האדם. אחד הסימנים המעידים הוא מרחק הבריחה שלהם. כמעט אי-אפשר לגעת בהם מבלי שיברחו, אינסטינקט בריא שאמור לשמור עליהם.
רז ארבל, ממובילי המאבק ביעלים: "יש פה מפגע הדדי, ובינתיים היעלים מנצחים אותנו. ראיתם פעם מנוסת בהלה? היעלים פותחים בדהרה ועוברים דרך כל שנמצא בדרכם, אם זה ילד על אופניים או אמא עם עגלה. או הרכב שלי, שהלך טוטאל–לוס"
"אני מבינה את התסכול של התושבים", אומרת צוקרמן. "אני חיה פה כמעט עשור וגם חווה את הנוכחות שלהם. מצד אחד, זה פשוט יפהפה שאנחנו מסוגלים לחיות עם חיית בר כל כך מדהימה, ולא לגרום לה לאבד את בית הגידול שלה רק כי החלטנו להתיישב על המצוק. מצד שני, זה באמת מתסכל שאתה כל כך משקיע בגינה, קם בוקר אחד והכל חרב, או שהאוטו שלך התעקם כי איזה יעל נכנס בו. אני מאמינה במאמצים של לנסות לצמצם את הקונפליקט ולהרחיק את היעלים עד כמה שאפשר".
שורה תחתונה לפתרון עדיין אין, אבל זה לא אומר שהפסיקו לנסות. "הבאנו חברה שמתמחה בטיפול בבעלי חיים פולשים", אומר ארבל. "הם התעסקו בחזירים בחיפה. הציעו כדורי צבע, כדורי מלח, חיישנים כאלה ואחרים. ברשות הטבע והגנים (רט"ג) טירפדו כל מהלך. הציעו כלבי בורדר קולי שירוצו במצוק וירחיקו את היעלים, אבל אולי היעלים ישברו רגל. אז רט"ג התנגדו".
יעל נובי על רכב בנגב
(צילום: המכון למורשת בן־גוריון)
"היעלים הם מין מאוד-מאוד חשוב במדבר", מבהירה ד"ר טל פולק, ראש תחום שימור מינים בסכנת הכחדה בחטיבת המדע של רט"ג. "האוכלוסייה הכי גדולה ושמורה של יעל נובי נמצאת כאן בארץ. כלומר, יש לאוכלוסייה חשיבות בינלאומית. חלק מהיעלים, בניגוד לרוב המינים המדבריים, מסוגלים לפתח פחות חשש מבני אדם והחיות בסביבתם. הם נמשכים ליישוב בזכות משאבים זמינים כמו מים, דשא וגינון, שחוסכים מהם את הצורך לחפש מזון ומים במדבר הקשוח. בסוף, זה קונפליקט עולמי המתרחש בנקודות ממשק בין טבע לעיר, במיוחד במקומות יפים ופתוחים כמו יישובים על שפת המצוק. התושבים רוצים ליהנות מהטבע הפתוח, לטייל במדבר מתי שהם רוצים, אבל זה אומר שגם המדבר יכול להיכנס אליהם מתי שהוא רוצה".
× × ×
"יש הבנה הולכת וגוברת בעולם שהפתרון חייב להגיע מבני האדם ומשינוי גישה של בני האדם", אומר פרופ' ברגר-טל. "מדברים על תהליך של לחיות ביחד. זה לא עניין של לחבק אחד את השני. זה קודם כל לקבל את המחירים שיכולים להיות מחיים עם יעלים ולנסות לצמצם אותם, וגם לנסות לצמצם את המחירים ליעלים עצמם. וזה אומר שלא יהיו שקיות על הרצפה שהיעלים יאכלו וימותו מהן, לא להאכיל יעלים, לוודא שהפחים סגורים כדי שלא יאכלו מהזבל ועוד. לחיות ביחד דורש סובלנות אבל גם שינוי התנהגות. אני בעיקר חושש, ואני אומר זאת כבר כמה שנים, שבפעם הראשונה שיעל יהרוג או יפגע בילד, חס חלילה, ולא בכוונה מן הסתם, לאף אחד לא יהיה אכפת שזו לא אשמת היעלים. כולם יהיו עם דם בעיניים ליעלים". לדבריו, יש לנסות למצוא כלים התנהגותיים שיאפשרו הרחקת יעלים מהיישובים באמצעים לא קטלניים לפני שיהיה צורך בפתרונות קיצוניים.
ראש המועצה האזורית רמת הנגב ערן דורון, תושב המדרשה בעצמו, הסביר כי "היעלים הם חיית בר מוגנת, ומצוק הצינים, מעיינות עין עבדת ונחל צין הם בית הגידול הטבעי שלהם. למרות התסכול שלי למראה הגינה שלי שנאכלת, לא תהיה ברירה אלא להתאים את הגינון ואורחות חיינו לעדרי היעלים. לחיים במדרשה יש ייחודיות גדולה, ולא סתם כל פעוט כאן יודע מי זה בן-גוריון, איך נראה יעל ואיפה חוד עקב. גידור של היישוב, לדוגמה, הוא לא דבר פרקטי. החיים המשותפים, יעל ואדם, עדיפים".
פרופ' ברגר–טל: "אני בעיקר חושש, ואני אומר זאת כבר שנים, שבפעם הראשונה שיעל יהרוג או יפגע בילד, חס וחלילה ולא בכוונה כמובן, כולם יהיו עם דם בעיניים ליעלים"
אז איך נראים החיים המשותפים האלה? זו שאלה טובה שאפשר להפנות למצפה רמון. שם, להבדיל ממדרשת בן-גוריון, כבר הבינו שאי-אפשר להילחם ביעלים אז אולי עדיף להצטרף אליהם, או לפחות לראות בהם נכס. "בסופו של דבר, אי-אפשר להתרגל לחמידות שלהם", אומר אליה וינטר, ראש מועצת מצפה רמון. "אין יום שאני לא עושה בו סטורי עם יעלים. יש דברים מטורפים, הם רצים בכביש והכביש שלהם. החלפנו פחים כך שלא יוכלו לפתוח אותם. צריך לעבוד על היכולת לחיות ביחד".
ד"ר טל פולק
(צילום: הרצל יוסף)
פרופ' עודד ברגר־טל
(צילום: הרצל יוסף)
רז ארבל
(צילום: הרצל יוסף)
יובל צוקרמן
(צילום: הרצל יוסף)
במדרשת בן-גוריון חוששים להגיע למצב של מצפה רמון, אולי תיתן להם טיפ איך בכל זאת חיים בשלום עם היעלים?
"הטבע היה פה לפנינו, זו האמת. הגענו לפה, לנגב, ואנחנו מיישבים ומפתחים אותו, אבל הם היו כאן קודם. אנחנו מדברים הרבה על החיבור בין האדם למדבר, על שמירה על ערכי הטבע הייחודיים של המדבר, וזה בדיוק נושא היעלים. וחוץ מזה, הם כבר מעין אייקון של מצפה רמון. הם גם מופיעים על הלוגו שלנו, הם כבר חלק מאיתנו. אנחנו אוהבים אותם ושמחים בהם ובנוכחותם. לפחות יש לנו מכסחי דשא טבעיים. היעלים שאוכלים את הדשא בכיכר של מצפה הם אטרקציה לתיירים. אני לא מכיר תייר אחד שמגיע למצפה רמון ולא מוקסם מהיעלים. הם באמת נכס אסטרטגי".
"בסוף, התנהגות היעלים תשתנה רק מהתנהגות האנשים", מבהירה ד"ר פולק. "זה לא שאנחנו יכולים פתאום לחנך את היעלים מחדש. זה לא עניין של אילוף. אנשים צריכים לראות שההתנהגות שלהם מצליחה ליצור ממשק מוצלח. אנחנו מנסים שהקונפליקט יהפוך להיות פחות קונפליקט".
פרופ' ברגר-טל משוכנע שבכל זאת "יש מה לעשות. הבעיה היא שזה דורש הרבה מאמץ ועקביות, ואחד הדברים שאין פה במדרשה זה עקביות, כי כל אחד רוצה משהו אחר. אבל אז אין את הנחישות לעשות מה שצריך, וצריך שיהיה ליעלים מחיר להימצאותם ביישוב, ומצד שני, שתהיה להם אלטרנטיבה בחוץ. רשות הטבע והגנים לא תעשה את זה לבד. התושבים נרתעים מהרעיון להסתובב ביישוב ולירות כדורי פיינטבול ביעלים. יש מספיק אנשים שלא מעוניינים בכך".
השבוע יחגגו תושבי המדרשה ומצפה רמון את יום היעל. אפשר לצנן את ההתלהבות, זו לא ממש תהיה חגיגה, יותר פעילות של ילדי בית הספר היסודי במדשאה של המרכז המסחרי. היעלים, אגב, מאוד אוהבים את הדשא.
"זו הממלכה שלהם. פשוט מאוד", אומרת צלמת מקומית שעברה בין הבתים בדרכה אל הטיילת של המצוק. "הם היו פה ואנחנו פלשנו. פשוט". ואולי, כמו שאמרה ד"ר פולק, עלינו להבין, כאשר אנחנו מתיישבים על קצה מצוק ויוצאים אל המדבר מתי שאנחנו רוצים, שאין מנוס מכך שגם המדבר ייכנס אלינו מתי שהוא רוצה.×
