את הזוהמה שראינו על שפת הנחל לא נשכח עוד זמן רב. עמדנו המומים בקצה הגדה, לא הרחק מאתר מצד עתרת, מול סכר כפר הנשיא, בשמורת הטבע פארק הירדן שמהווה מסדרון אקולוגי המקשר בין הגליל העליון לכנרת. שתי גדות יש לירדן, זו מטונפת והשנייה גם כן. מדובר בפיסת טבע מרהיבה ביופייה שהושחתה על ידי בני אדם מופקרים וחסרי תרבות. כל מה שיתואר כאן אמיתי לגמרי ותועד בצילומים. סמוך למים השאירו מטיילים כורסת נצרים לבנה ולצידה צמיג גדול של כלי הנדסי כבד, אולי טרקטור. לא הרחק משם, למרגלות עץ איקליפטוס שענפיו מטילים צל נעים על שפת הנחל, הושארה ערימה של בקבוקי וודקה ובירה, וגל פחמים לצד מנגל שננטש תחת שיח הרדוף שפריחתו ורודה. במים, לכודים בסבך הקנים, צפו מאות רבות של בקבוקי פלסטיק וזכוכית, מגבונים, עטיפות חטיפים ואריזות מזון, שקיות ניילון ושקיות רב-פעמיות של רשתות שיווק.
ושיא הקיץ עוד לפנינו. התותחים בצפון הפסיקו לרעום וגדות הנחלים מלאות מטיילים ונופשים. עשרות קילומטרים של נחל משני צידיו שמשמשים מבקרים מכל רחבי הארץ לקמפינג חד-יומי או לעיתים לכמה ימים, אפילו כמה שבועות. עם ישראל עולה צפונה עם עגלה רתומה לאחורי הרכב. מעמיס ציליות ענק, מחצלות, אוהלים ואוכל בכמויות בלתי נתפסות. את האוכל אי-אפשר להשאיר בצידנית, בטח אם באים לכמה ימים. אז מביאים גם גנרטור כדי שאפשר יהיה לחבר מקרר ומקפיא קטן לשמור בהם קרח, מזון ומשקאות. ואם יש גנרטור אז למה לא למתוח גירלנדה בין העצים עם מנורות כדי שיהיה קצת אור בלילה, ולהביא גם רמקול גדול בשביל המצב רוח. זה נשמע מופרך אבל אלו דברים שמי שמנסים להשליט סדר בגדות נחלי הגליל העליון ראו בעיניים. וזה עוד כלום, חכו להמשך.
גלריה
שטיח פסולת שזרקו מטיילים בירדן, השבוע. "דרוש פרויקט ענק ומשאבים. אי־אפשר לעשות את זה בלי שהמדינה תירתם"
(שאול גולן)
זה רק הפתיח לסיפור הכל כך חשוב הזה. הוא חשוב מאין כמותו כי אין תחליף למשאבי הטבע שלנו שהולכים ומתכרסמים על ידי בנייה ופיתוח מואצים ותהליכי מדבור של אקלים מקצין. זה מעט הטבע שיש לנו והשימוש בו מופקר ולא מוסדר. במשך שעות ביום שלישי השבוע נסענו לאורך גדות הירדן, חצינו מצד לצד על גשר החמישה ליד יסוד המעלה, ועל גשר הפקק וגשר בנות יעקב, עלינו עד החיבור לבניאס, החצבני ודן, וראינו את ההפקרות הבלתי תיאמן.
בסך הכל 200 קילומטר של גדות נחל שמתפרסים על שטח עצום הנמצא בתחומן של כמה רשויות: קריית-שמונה, המועצות האזוריות גליל עליון ומבואות חרמון, והמועצה המקומית יסוד המעלה. כל אחת מהן מנסה במשאביה המוגבלים לטפל בנחלים העוברים בתחומה, לפנות זבל ולבצע אכיפה, אבל מדובר במלחמה אבודה. כפי שיאמר לנו אייל ארצי, פקח המועצה האזורית גליל עליון, שפגשנו סמוך לתעלה המזרחית של הירדן, לא הרחק מקיבוץ גדות: "אנחנו מועצה אזורית של 20 אלף תושבים ומצפים שנתמודד לבד עם מאות אלפי הישראלים שבאים לנפוש פה. כמה משאיות זבל אתה חושב שיש לנו? ואכיפה? איזו אכיפה אתה חושב שאנחנו יכולים לבצע פה? אני אחראי לבד על גזרה של 30 ק"מ של גדות נחל, ויש לנו עוד פקח וחצי שאחראים על עוד כמה עשרות קילומטרים".
נהר הירדן. "צריך העתק־הדבק מהכנרת"
(שאול גולן)
תקדים הכנרת
מרוב רשויות וגופים שפועלים בשטח אף אחד לא באמת לוקח אחריות. מעל ערימות הזבל שראינו ליד מצד עתרת בירדן ההררי סיפר לנו גיא קולר, מפקח רשות ניקוז כנרת, על מה שהוא רואה וחווה כאן יום-יום: "מפה עד מקורות הירדן הכל מפוצץ בזולות, במיוחד לאורך תעלת הירדן המזרחית. משפחות באוהלים ובקרוואנים, חבר'ה צעירים שמותחים ציליות ענקיות, באים עם כורסאות ומזרנים ומרימים התנחלות על הנחל. אנשים מחליפים ספה בסלון של הבית ובאים עם הישנה לנחל, שמים אותה בקטע רדוד, ויושבים עליה בסבבה עם הרגליים במים. כשאתה הולך אחרי כמה ימים איך תוציא את הספה מהמים? למי יש כוח? אז אנחנו צריכים לבוא עם מחפרון כדי להוציא אותה.
"תופעה נוספת היא של תקיעת בזנ"טים באדמה. אנשים תוקעים אותם במסגרת הקמת המחנה, לאוהלים וציליות. יש כאלה שתוקעים בזנ"טים גם בדופן הנחל וגם בקרקעית עצמה, וקושרים ביניהם חבל כדי לייצר ירידה נוחה למים. זה כל כך הזוי ומטורף שאין לי מילים. בזנ"ט במים זו סכנת נפשות. בן אדם שקופץ למים ולא יודע שיש בזנ"ט תקוע בקרקעית יכול להשתפד עליו. בתחילת העונה, לפני קצת יותר מחודש, הוצאתי בסביבות 400 בזנ"טים מהגדות! ברזלי זווית, כן, ועוד שמונה בזנ"טים מהמים. כן, כן, מה ששמעת. וזה רק מה שראיתי. לך תדע עוד כמה תקועים בקרקעית".
חסון. "זה לא מזיז להם"
(שאול גולן)
חכו, זה לא הסוף. יהיו עוד סיפורים מצמררים בהמשך. אבל כבר בשלב הזה של התיאור ברור שצריך להשליט חוק וסדר לאורך גדות הירדן. לא צריך להמציא פטנט חדש, יש תקדים שעובד בהצלחה בחופי הכנרת כבר 18 שנה.
65 קילומטר של חופים יש סביב האגם והם נמצאים בשטח הרשויות טבריה, המועצות האזוריות שער הגולן ועמק הירדן, והמועצה המקומית מגדל. בעבר השתלטו גורמים פרטיים על חופים וגבו דמי כניסה. ארגוני פשע ועבריינים חסמו את הגישה לחופים ולמים. במקביל מאות אלפי ישראלים השאירו אחריהם ערימות אשפה עצומות והרשויות התקשו להתמודד עם התחזוקה, הטיפול השוטף והאכיפה בחופים. הכאוס בכנרת היה טוטאלי וההפקרות חגגה. אבל אחרי שנים של עבודת חקיקה בשיתוף כמה משרדי ממשלה ורשויות נוספות, חוקק באפריל 2008 החוק להסדרת הטיפול בחופי הכנרת והוקם "איגוד ערים כנרת". נקבע שהזרוע הביצועית של האיגוד תהיה רשות ניקוז כנרת. היא זו שמנהלת את החופים ומטפלת בהם, ואנשיה עוסקים בפיקוח, אכיפה, תחזוקת החניונים ומתן שירותי ההצלה.
החקלאי רונן גוטמכר: "אנשים עוברים לי במטעים בדרך לנחל ועל הדרך קוטפים פרי. והם גם צריכים להתפנות, נכון? אז הולכים לעץ הקרוב. אבל הלו, העץ במטע שלי"
רשות ניקוז כנרת אחראית על כל אגן ההיקוות של האגם, תא שטח שמתחיל במטולה בצפון ומגיע עד מנחמיה שמדרום לכנרת. הוא תחום ממזרח במורדות רמת הגולן, ובמערב ברכס הרי נפתלי. תפקידה הראשי הוא מניעת נזקי שיטפונות והצפות, ולצורך כך דרוש טיפול שוטף באפיקי הנחלים ותעלות המים שנחפרו בעמק החולה כשיובש האגם. זו הסיבה שרשות ניקוז כנרת יזמה לפני שנים את הקמת מינהלת נחלי מקורות הירדן שריכזה את כל הרשויות בצפון שבהן עוברים הנחלים לטובת השלטת סדר.
"זה גוף וולונטרי שלא הוקם מתוקף חוק", אומר מנכ"ל רשות ניקוז כנרת צביקה סלוצקי. "גוף בלי תקציבים ובלי סמכויות אכיפה. הרצון היה להתחיל לדבר על איך מייצרים מנגנון שיטפל בבלגן לאורך גדות הנחלים. בסוף, הרי מגיעה משפחה מיהוד או תל-אביב, ועם מה שהיא משאירה הרשויות כאן צריכות להתמודד. וזה לא רק ערימות הזבל. העומסים בגדות הנחלים פוגעים בשדות ובמטעים החקלאיים הסמוכים. הם פוגעים במערכת האקולוגית בנחלים ובסביבתם. אנשים באים ברכבי שטח ורומסים בדרך לנחל צמחייה שחשובה למערכת שסביב המים.
"האינטנסיביות הזו פוגעת בדפנות הנחלים, בבתי הגידול של בעלי החיים ובגישה שלהם למים. ההשפעות הן רחבות, ולא מסתכמות רק בפגיעה בטבע עצמו. לאורך הירדן והנחלים אין חניונים מסודרים ואין דרכי גישה מסודרות. הברדק הזה יוצר עומסי תנועה בכבישי האזור, ובסוף אנשים חיים פה. נוצר קונפליקט בין אלו שחיים באזור לאלו שבאים לטייל כאן".
החקלאי גוטמכר. "חייבים פקחים"
(שאול גולן)
המצפון מציק
במועצה האזורית גליל עליון התחילו לפני שמונה שנים להשליט סדר בגדות הנחלים בתחומה. גם בקריית-שמונה הקדישו לעניין הזה כוח אדם ותקציבים. אבל כל הגורמים מבינים שלבד הם לא יכולים. המשאבים מצומצמים והצרכים של היישובים עצמם מספיק גדולים ומורכבים מכדי שאפשר יהיה לתת מספיק תשומת לב גם לטבע. הטבע הוא של כל הישראלים, לא רק של תושבי הגליל העליון.
כל אלה הובילו לעבודה בין-משרדית שלקחו בה חלק המשרד להגנת ההסביבה, קק"ל, רשות ניקוז כנרת והרשויות המקומיות והאזוריות. סלוצקי מרשות הניקוז אומר שכל מה שצריך זה "לעשות העתק-הדבק מהמודל בכנרת". בדצמבר 2025, במסגרת החלטת הממשלה לשיקום הצפון לאחר המלחמה, הוחלט לבדוק את האפשרות להקמת איגוד נחלי מקורות הירדן ‑ שינהל, ישמר ויפתח את הנחלים וגדותיהם. בהחלטה נקבע שיוקצו עשרה מיליון שקל שישמשו להתנעת המהלך, הקמת מטה האיגוד וביצוע פיילוט בשטח ברצועת נחל של כשני קילומטרים.
אייל ארצי: "אנחנו מועצה אזורית של 20 אלף תושבים ומצפים שנתמודד עם מאות אלפי נופשים. כמה משאיות זבל אתה חושב שיש לנו? איזו אכיפה אתה חושב שאנחנו יכולים לבצע"
כמו שקורה בלא מעט מקרים, יותר מחצי שנה עברה מאז ורק חלק קטן מהסכום התקבל, וגם הוא לא הגיע מהאוצר. בכנסת שדדו השבוע מפלגות הקואליציה את הקופה הציבורית, אבל לטובת הסיפור הזה לא הועברה עדיין אגורה. רק הקרן לשטחים פתוחים ברשות מקרקעי ישראל העבירה 1.5 מיליון שקל, ועוד כ-600 אלף שקל שהוקצו מקופת רשות ניקוז כנרת משמשים כדי להתניע את התהליך. אבל עם כל הכבוד ל-2.1 מיליון שקל, זה ממש לא מספיק.
"תראה", מוסיף סלוצקי, "אנחנו לא חייבים להתעסק עם הסיפור הזה. לעשות סדר בגדות הנחלים זה לא במנדט של רשות הניקוז. לא מופיע בחוק הניקוז, שנחקק ב-1957, שאנחנו צריכים להוציא בזנ"טים מהאדמה ומקרקעית הנחל כדי שאתה לא תשתפד חס וחלילה. זה שאתה תבוא עם המשפחה, החברים והילדים שלהם, וכל הדודים והדודות עם הסבתות, זו לא בעיה שלי כרשות ניקוז. אני צריך לדאוג שלא תהיה הצפה שתפגע בגידולים חקלאיים ותגרום נזק ביישובים. אבל אנחנו רואים בזה ערך ציבורי ממדרגה ראשונה. אני יכול לחיות בשלום עם זולות בנחל, אבל המצב הגיע לכך שאנחנו לא יכולים לעצום עיניים. המצפון לא נותן לנו.
סלוצקי. "הברדק יוצר קונפליקט"
(שאול גולן)
"יש כבר הכרה ממשלתית בצורך לנהל את המרחב של גדות הנחלים בצפון ויש הכרה בצורך להקים איגוד. כשבני אדם לוחצים עוד ועוד על הטבע, יש לזה השפעות על המערכת האקולוגית. יש פה ערכי טבע שאין כמותם באף מקום אחר בארץ. לא סתם האזור הזה נקרא 'ארץ פלגי מים'. תיירות אינטנסיבית לא מבוקרת מייצרת לחץ אדיר. אנחנו רוצים לנהל את זה, להסדיר חניונים, שירותים ציבוריים, לייצר מרחבים שבהם הקהל יוכל להגיע לנחל ולשהות על הגדה, לייצר הפרדה בין דרכים חקלאיות לדרכים שמובילות לנחל, לגדר את השטחים החקלאיים, להעסיק פקחים שיעשו הסברה ואכיפה. זה פרויקט ענק שמצריך משאבים. אי-אפשר לעשות את זה בלי שהמדינה תירתם".
איפה כתוב שאסור?
בשטח פגשנו את אלושי חסון שעובד כמנהל העמסה ברפטינג נהר הירדן. הוא נשמע ממש חסר אונים. "אתם לא מבינים מה הולך פה", הוא אומר. "באים יהודים, ערבים, כל עם ישראל, עושים מנגל על הגדה, בין הצמחייה, ואני אומר להם שזה שטח שאסור להדליק בו אש, שאסור להרים פה אוהל, אבל זה לא מזיז להם. אומרים לך 'אח שלי, איפה כתוב שאסור?'"
רבע שעה אחר כך הבנו למה הם לא ידעו שכתוב שאסור. "אתם רואים את העמוד הזה", הצביע הפקח ארצי על עמוד עירום. "היה מחובר אליו שלט גדול של מועצת גליל עליון שבו כתוב במפורש בפונטים גדולים שאסור מנגלים. אנשים באו ועקרו את השלט. שלטים אחרים רוססו כדי שאי-אפשר יהיה להבין מה כתוב בהם. לפני שבאתם נתקלתי בחבורה של צעירים מאזור לכיש שמתחו צילייה גדולה על הגדה ליד הנחל. זה מנוגד לחוק, אסור לתקוע בזנ"טים בקרקע ואסור לקשור חבלים לעצים. לדעתי הם כבר יומיים שם, משהו כמו 15 צעירים וצעירות. הם היו חמודים, דיברו יפה, לא התווכחו. נתתי להם התראה בכתב לפרק את הצילייה אחרת נקנוס אותם ב-475 שקל. אבל יש לי עוד דברים לעשות במסגרת התפקיד ולהגיע לעוד מקומות חוץ מלנחלים, כלומר ליישובים. אנחנו לא יכולים להיות 24/7 בנחלים".
עמדנו מעל שקית "פחמים משובחים דרום אפריקאיים למנגל" של רמי לוי. לצידה שקית מארז של שש יחידות ביסלי, שקית מסיבמבה ענקית, חמגשיות מעוכות, בקבוקי וודקה ואוזו ומזרן קרוע, מהסוג שמשתמשים בו במיטה בבית, לא בקמפינג. "עם ישראל לא מבין מה הולך פה", אמר ארצי, "ואולי בעצם הוא כן מבין כי עם ישראל נמצא פה בהמוניו ורואה בעיניים את הטירוף הזה. אנשים מקימים פה קאנטות, מאהלים מאובזרים לשהייה של כמה שבועות. עושים על הנחל מסיבות שחרור, ימי הולדת, אפילו מסיבות חתונה. בעיניים שלי ראיתי אנשים מתחתנים על הנחל. הרימו מאהל של 150 איש עם ציוד מטורף לשהייה של כמה ימים.
המפקח גיא קולר: "אנשים באים לחודש, ובאמצע יוצאים להתרענן בבית ומסבלטים את הזולה. כבר ראיתי זולות עם מכונות כביסה. מה אתה צוחק? יש פה דברים הזויים"
"לפי חוקי העזר העירוניים שלנו, אסור להקים עסקים על גדות הנחלים, ועדיין פינינו מהגדות כבר 20 חברות שנותנות שירותי הצללה וקמפינג. הם תופסים מקומות על גדת הנחל בכמה נקודות פסטורליות, מה שנקרא פרימיום-ספוט, ועושים מזה אחלה ביזנס. רוצה גנרטור? מקלחת שדה? מקפיא בשביל הקרח? אין בעיה, הכל עניין של כסף. ומי שלא משלם שילך לחפש. וזה של כולנו, הטבע הזה של כולנו".
המפקח קולר מרשות הניקוז אומר שזה הרבה יותר גרוע ממה שזה נשמע: "אנשים באים לחודש-חודש וחצי, ובאמצע יוצאים להתרענן בבית ומסבלטים את הזולה שלהם, משאירים את כל הציוד ומביאים מישהו שישמור להם עליה. ראיתי כבר זולות עם מכונות כביסה. כן, כן, מה אתה צוחק? יש פה דברים הזויים, ראיתי גם זולות על הנחל עם מזגן נייד".
בדרך החוצה מגדת הירדן, לא הרחק מגשר החמישה, נתקלנו בחקלאי רונן גוטמכר מיסוד המעלה. יש לו 230 דונם של מטעי נשירים, חלקם הגדול באזור אפיק הירדן. "מה שהולך פה זה לא נורמלי", אמר ונשמע חסר אונים. "חייבים לשים פה עוד פקחים, לעשות דרכים עוקפות, לא יודע מה, העיקר לשים לסיפור הזה סוף. אנשים עוברים לי במטעים בדרך לנחל ועל הדרך קוטפים פרי. לא רוצה שיעברו לי במטע. לא רוצה. מתנחלים על הנחל לימים שלמים, מדליקים מדורות בלילה, שמים מוזיקה בפול-ווליום, אוכלים ושותים כל היום. ומי שאוכל ושותה כל היום צריך להתפנות מתישהו, נכון? אז איפה הם מתפנים? ליד העץ הקרוב. אבל הלו, העץ הקרוב נמצא במטע שלי. באים אנשים חולרות ועושים קקי במטע שלי".
זה סוג של דישון, לא?
"אותי זה לא מצחיק בכלל. לא רוצה שתחרבן, סלח לי על המילה, במטע שלי. הפועל מגיע בבוקר, דורך על זה וחצי יום מנסה להיפטר מהחרא שנדבק לו לסוליה. תראה לי מישהו שמגיע בבוקר למקום העבודה שלו ומגלה שחירבנו לו במשרד. זה ממש לא סבבה".
פורסם לראשונה: 00:00, 17.07.26
