לחתולת הרחוב נטולת היופי וההדר שלו בחר מוטי רייפ לקרוא אפי, על שם אביו המנוח, אפרים. הכל התחיל לפני כשנה, כשהיא הסתננה למרתף הבית הציורי שהוא חולק כבר שבע שנים עם בן זוגו, המכונה גם "בעלולי", סימור לוזון. "אני שונא חתולים", הוא אומר ומלכסן מבט מבוהל לעברה, "אבל יום אחד ירדתי לכאן ושמעתי יללה. מצאתי את הגברת בארון, במדף שבו שמרתי את היומנים שכתבתי בכיתה ג’. בעלולי עזר לי ללכוד אותה, נסענו למקום מרוחק ואחרי שנפטרנו ממנה עצרנו במסעדה. כשסוף-סוף הגענו הביתה מצאנו אותה בכניסה, מחכה לנו".
ולמה קראת לה על שם אביך?
בטון נבוך מספר רייפ על מתקשרות שונות ומשונות שנכנסו לתמונה כשהחתולה סירבה לזוז מביתם. "אחת מהן טענה שהיא מייצגת מישהו מהעבר שלי, וישר חשבתי על אבא שלי, שהיה איש מקסים וגיבור ישראל. הוא היה אבא טוב, למרות שקילל וגידף את זלמן שושי שסימל בעיניו את כל הגייז שבעולם".
גם בגיל 61 הוא נאחז בזיכרון הילדות שמנווט את חייו מאז שהיה ילד חיפאי בן שמונה שגדל בבית של נשים, אמו ושתי אחיותיו. "אבא שלי בקושי היה בבית, מפני שעבד כמדריך תיירים. כל בוקר, מוקדם, הוא היה נכנס לחדר שלי, נותן לי נשיקה ויוצא לעבודה. בוקר אחד שמעתי את אמא אומרת לו 'אפרים, תשאיר לי כסף, אני צריכה לשלם חשבונות', ואבא ענה לה 'אין לי' וטרק את הדלת. אז מה עושה ילד בן שמונה שמרגיש את המצוקה של אמו? יצאתי מהמיטה והלכתי ב'הול' הארוך, שהיה מכוסה בטפט ירוק עם מעוינים, לחדר השינה של ההורים ואמרתי לה שאני לא מרגיש טוב. שיקרתי, כמובן. לא רציתי להשאיר אותה לבד.
"הלכנו יחד לקופת חולים, הרופאה הרומנייה בדקה אותי וסיכמה: 'אין לך שום דבר, סתם רצית להתפנק עם אמא, נכון?' אחר כך היא הסתכלה על אמא שלי וכשאמרה 'איזה קוסטיום יפה יש לך', קפצתי והכרזתי שאמא שלי תופרת את הבגדים בעצמה. הרופאה שאלה 'את תופרת גם לנשים אחרות?' ואמא שלי ענתה 'כן' בגאווה.
"כשיצאנו מקופת החולים, אמא שלי אמרה משפט שבחיים לא אשכח: 'אני לא צריכה אף אחד, אני יכולה להסתדר בעצמי'. היא התחילה לתפור לנשים אחרות, היה לה כסף משלה וכבר לא התחננה לאבא. זה היה השיעור הראשון שלי ב'מה נשים צריכות באמת', זה גם שם ההרצאה שלי וזו התשובה שלי לאלה שאוהבות לשאול מה גבר מבין בצרכים של נשים".
כסף, בגדול.
"עצמאות כלכלית זה מאסט. אלימות כלכלית בנישואים לא קלה יותר מאלימות פיזית. 85 אחוז מהנשים שיצאו ממעונות לנשים מוכות נאלצו לחזור לבעליהן בגלל שלא יכלו לעמוד על הרגליים שלהן בכוחות עצמן. עצמאות כלכלית נותנת לך ביטחון, שנותן לך חופש, שמאפשר לך לחיות כמו שאת רוצה".
בסתר ליבה, אמא שלך חלמה להיות מעצבת אופנה?
"ממש לא. אמא שלי, מרה, עוד מעט בת 90, האישה הכי יפה והכי מוכשרת והכי מוצלחת, ציירה ותפרה ושיחקה והתנדבה וחייתה את החיים שלה וגידלה שלושה ילדים בבית שלא היה בו הרבה כסף. גם אני בבגרותי לא נמשכתי לעיצוב, תמיד התעניינתי יותר במה שקורה מאחורי הקלעים. בגיל צעיר מאוד, אחרי הצבא, נכנסתי לתעשייה, הפקתי וביימתי 60 תצוגות בשנה, עשיתי את כולם – גוטקס, אוברזון, דלתא, לודז'יה ומי לא. כולם. אבל מפעל חיי הוא שבוע האופנה הישראלי, שיחזור אלינו בשבוע הבא".
× × ×
שבוע האופנה ישראל-קנדה-תל-אביב 2025, זה הטייטל המדויק, יתקיים במשך חמישה ימים, מ-26 ועד 30 באוקטובר, בשני האנגרים ענקיים (מתחם קרמנצקי 7 של ישראל קנדה, בשיתוף חברת צ’ק פוינט) אחרי שנה של הדממה שנבעה מהמלחמה. הוא יכלול 28 תצוגות של מיטב מעצבי האופנה הישראלים שייפתחו בערב גאלה חגיגי.
"ייסדתי אותו לפני 15 שנה", רייפ מספר, "אבל הייתה עוד שנה שהוא בוטל, בגלל פיגועים, כך שבפועל זה שבוע האופנה ה-13".
טפו!
"אין צורך, 13 זה מספר המזל שלי. בעלולי, למשל, נולד ב-13. גבר נדיר כמוהו לא יכול היה להיוולד בתאריך אחר".
"במקביל למודעות הגוברת לבודי פוזיטיב על המסלול מסתמנת נטייה מדאיגה לחזור להרואין שיק, ואני נלחם בזה. גם המעצבים בשבוע האופנה היו מעדיפים שכל הדוגמניות יהיו רזות וגבוהות, ואני לא מאפשר להם. כל עוד אני מממן, זה לא יקרה"
הקונספט התגבש במוחו בשובו מלוס-אנג'לס, שבה כיהן כקונסול התרבות של ישראל. "גיליתי שם שרוב האזכורים של ישראל קשורים במלחמות, ואמרתי לעצמי: הלוואי שאצליח להביא ארצה 20-30 עיתונאיות ועורכות מגזינים ולהראות להן את ישראל דרך עולם העיצוב והאופנה. עשינו בדיקה, הייתה היענות טובה ויצרנו שיתוף פעולה עם משרד התיירות ומשרד החוץ. לשבוע האופנה הישראלי הראשון הגיע רוברט קוואלי וקיבלנו יחסי ציבור מטורפים".
אבל לא רק שמה הטוב של ארץ זבת חלב ודבש עמד לנגד עיניו. "באותה תקופה כבר היה לי ותק של 25 שנה בתעשיית האופנה, והבנתי את הנזק שהיא גורמת לנשים. גם לגברים, אבל בעיקר לנשים".
איך?
"בשנות ה-90 החליטו רוב המעצבים - גברים גייז - שאידיאל היופי הוא 1.80 מטר, מידה 32 ובלי שום חזה. למה? מפני שהם פינטזו את הבגד על גופם. הרשתות החברתיות, שהתחילו בדיוק לפרוח, העניקו לטעם שלהם ממד מחייב. עקבתי אחרי התגובות של נשים בקהל ובתצוגות האופנה, והבנתי ש-99 אחוז מהנשים הכי יפות והכי מהממות לא אוהבות את המראה שלהן. היום אני מוכן להסתכן ולהגיד שאף אישה לא מרוצה מאיך שהיא נראית".
הגזמת!
"באמת? למה, את מרוצה מאיך שאת נראית? את רוצה להגיד לי שאף פעם לא אמרת לעצמך 'הלוואי שהייתי יותר גבוהה'? גם הגבוהות סבלו, כי קראו להן ‘ג'ירפות’ והפחידו אותן שבחיים לא ימצאו חתן. באיזשהו שלב הושבתי את עצמי לחשבון נפש. אמרתי לעצמי: יש לך כוח אדיר ביד, תשתמש בו. זה מה שדחף אותי לייסד את שבוע האופנה הישראלי. רציתי לעשות את זה למען הנכדה שתיוולד לי ביום מן הימים, כדי שתגדל בעולם שבו היופי לא יוגדר על פי גובה, מידה, גיל, צבע או מגדר".
לדבריו, בשבוע האופנה הראשון עוד לא היו בארץ דוגמניות מלאות, גם לא דוגמניות מבוגרות או נמוכות. "היום בתל-אביב, אם תצאי איתי לרחוב תראי בחורות שניגשות ואומרות לי 'תודה, בזכותך אני לובשת ביקיני'. זה בזכות נטע ברזילי, שהיא אחת מהברכות הכי יפות בחיי ותמיד אכיר לה תודה שעלתה על הבמה בתצוגה בבגד ים צהוב. היא פתחה את הדלת להרבה מאוד נשים. שנה אחרי שהיא צעדה אצלי הגיעו לאודישנים אלפי נשים שהרגישו שהן יפות וראויות ויכולות לדגמן. אגב, אני מקבל פריחה כשאומרים לי 'נשים אמיתיות'. אין דבר כזה, אישה לא אמיתית".
איך הגיבו המעצבים הגייז?
"בהתנגדות עזה. הם טענו שהיצירות שלהם מיועדות לדוגמניות גבוהות ורזות. היו כאלה שאיימו לפרוש, האשימו אותי שאני לא מבין כלום בטעם של הלקוחות".
רייפ לא ויתר. "עברו שנים עד ששיכנעתי את עידן לרוס, מעצב צעיר ומוכשר, להרים תצוגה עם 30 דוגמניות מתחת לגובה 1.65 מ'. לאודישן הראשון אף אחת לא הגיעה, אז יצאנו לרחובות לקושש בנות נמוכות. כולם צחקו מהרעיון הזה, זילזלו בו, אבל זו הייתה הצלחה מטורפת. דוגמניות נמוכות, בנעליים שטוחות, בפרופורציה מושלמת. היה כל כך יפה לראות את זה.
"היום, כשאנחנו על סף 2026, החוק הראשון בכל תצוגה הוא 'לגוון, לגוון, לגוון'. יש דוגמניות נמוכות ויש בנות 70, גם בזכות סמדר גנזי שהקימה סוכנות מדהימה של פרו-אייג'ינג, ויש פלאס-סייז ודוגמניות טרנסג'נדריות שלא הורשו לעלות למסלול בתחילת דרכי. זו תופעה שאין לה אח ורע בעולם".
אתה שוב מגזים.
"לא, אני לא. תמיד אומרים שבישראל מחקים את העולם, אבל הגיוון העשיר הזה לא קיים בעולם. בשנים האחרונות היו מעצבים בחו"ל שלקחו דוגמנית פלאס-סייז מדהימה בתור גימיק, טיפה בים, וגם טרנד המבוגרות שתפס בעולם הקוסמטיקה לא זלג לאופנה. בפריז, בשבועות האופנה האחרונים, לוריאל עשתה תצוגה של סלבריטאיות מבוגרות, אבל אף מעצב אופנה לא בחר בגיוון כאתגר".
נראה שבעולם האופנה חוזרים למודל הכחוש מפעם.
"כן, במקביל למודעות הגוברת לבודי פוזיטיב, מסתמנת נטייה מדאיגה לחזור לעידן הרזון וההרואין שיק ואני נלחם בזה. גם המעצבות והמעצבים הישראלים היו מעדיפים שכל הדוגמניות יהיו רזות וגבוהות, ואני לא מאפשר להם. כל עוד אני מממן - זה לא יקרה".
למה זה קורה?
"חברות האופנה עדיין לא מספיק מבינות את הפוטנציאל, ואני באמת לא מבין את חוסר ההבנה שלהן. תראי מה קרה לוויקטוריה'ז סיקרט אחרי שהם העלו בסנטרל פארק מודעה של 'הגוף המושלם'. כל ארגוני הנשים חסמו אותם, המניה שלהם ירדה בעשרות אחוזים ולקח להם שנים להתאושש מזה. אני לא יורק לבאר שממנה שתיתי, אבל אני אומר למעצבי האופנה 'חברים, למה אתם צריכים לצלם רק נערות צעירות כשהקהל שלכם הוא בנות 60-70? זה גם לא נכון כלכלית".
באיזה מובן?
"לאישה בת 61 יש יותר כסף מאשר לבת 16. אם את אישה בת 60 וחברת האופנה שאת רוכשת ממנה מציגה קטלוג עם צילומים של בנות 20 - תחרימי אותה. הכוח נמצא בידיים שלך. זה מזכיר לי שפעם אוסקר דה לה רנטה הגיע לישראל והביא לתצוגה שלו נעלי עקב בגובה 18 ס"מ. חטפתי הלם. מה אתה רוצה מהדוגמניות המסכנות? נראה אותך מסתובב עם העקבים האלה".
משנה לשנה הפך שבוע האופנה לעוגן מרכזי בחייו של רייפ. רק המצב הביטחוני הצליח לערער אותו. "ב-7 באוקטובר כל המדינה הושבתה, אבל בתעשיית האופנה זה היה חמור יותר. היא כמעט נמחקה. מעצבים שעבדו עם חו"ל חטפו ניתוקים וטריקת דלתות. רבים מהם, בלי שמות, נאלצו לסגור. מעצבי אופנה ישראלים, כמו מוזיקאים ואנשי קולנוע ישראלים, פשוט נחסמו. חרם מוחלט".
גם אתה ישבת בבית?
"למזלי יש לי עיסוקים נוספים ולא הייתי מובטל. נקודת המפנה בחיי הייתה כשלקחתי על עצמי את הפקת הסרט על לינור אברג'יל. המשפחה שלה התנגדה, גייסתי את כל הכסף לבד וגם הוצאתי הרבה כסף מכיסי, אבל הסרט הזה גרם לאלפי נשים לדבר על אונס בקול רם. זה מה שגרם לי לעצור. עזבתי את אבוט רייף המאירי, החברה שהפיקה את 'הישרדות', את 'היפה והחנון' ועוד תוכניות מטופשות שהרעילו את הקהל, והחלטתי לעשות אך ורק דברים משמעותיים.
"הצעת הנישואים שלי הייתה גרנדיוזית. עשיתי רשימת מוזמנים לחתונה, הגעתי ל–600 רק באות גימ"ל, ואז הגיעה הקורונה. אני מאוד רוצה להתחתן, כי בניגוד לסימור לא התחתנתי מעולם. נקבע מועד לפי לו"ז החתונה של בתי נועה ובן זוגה"
"עם הזמן נכנסתי עמוק לפילנתרופיה. לפני שש שנים הקמתי את 'קרן האמהות' על שם הדוגמנית פינצ'י מור, שהייתה בת זוגי. זו קרן שמממנת לאמהות חד-הוריות בדרום תל-אביב חוגים לילדים. גם כנשיא עמותת 'רוח נשית' אני עוסק בגיוס כספים. אבל במהלך המלחמה צברתי הרבה שעות בית, כתבתי שני ספרי הדרכה של איך לחיות את האמת שלך, ובין האזעקות גם דאגתי לגורלה של התעשייה שבה עבדתי, אכלתי והתפרנסתי במשך 40 שנה".
40?
"כן, כן, מאז שהשתחררתי מהצבא. בשבילי זה יותר מחצי חיים, אלה החיים עצמם. אנשים חושבים ששבוע האופנה זה דוגמניות ובגדי ים, אבל זה עסק כלכלי לחלוטין, ואני אומר את זה לזכותו של מנכ"ל משרד הכלכלה, מוטי גמיש, אחלה גבר שבעולם. גם התאחדות התעשיינים ומכון היצוא משתפים פעולה, אם כי בסכומים פחות משמעותיים מזה של ברק רוזן, מבעלי ישראל קנדה, שכל התעשייה חייבת לו תודה גדולה על ההשקעה שהחזירה אותנו למפה".
ברחבי הגלובוס, הוא מסביר, העסק הכלכלי הזה מנוהל אחרת. "בכל מדינה יש גוף שנקרא 'פשן וויק' וזו מערכת מאוד משומנת שמעסיקה מאות אנשים שעובדים בשיווק, פרסום, בימוי, דיגיטל, ווטאבר. את משלמת 200-400 אלף יורו כדי להשתתף בתצוגה. היום, בישראל, אף מעצב לא מסוגל לעמוד בסכומים כאלה, רק הרשתות, והן מעולם לא השתתפו בשבוע האופנה הישראלי".
למה, בעצם?
"רשתות עושות בגדים, שזה יפה ומהמם ומוצלח, אבל יש הבדל בין בגדים לבין אופנה. הג'ינס שאת לובשת, למשל, הוא לא משהו שיעלה למסלול. אופנה זה עיצוב, זה סוג של אמנות. עכשיו, לאור המצב, לקחתי עליי את האחריות לגייס חסויות ולסבסד כל מעצב, מקטן ועד גדול. גם זו תופעה נדירה. שבוע האופנה בתל-אביב זה בן אדם אחד, בעצם שניים - יד ימיני היא דניאלה בסל, שעשתה עלייה ממילאנו ואנחנו עובדים יחד כבר 19 שנה".
כמי שעשה הסברה בעבר, אתה לא מתוסכל מהידרדרות התדמית שלנו בעולם בעקבות המלחמה בעזה, מאוזלת היד של הממשלה?
"אני מגיב רק לדברים שבהם אני יכול לשפר ולתקן. אני יודע שאותי כולם מקבלים, חרדים, דתיים, ערבים, אף אחד לא מלכלך עליי ולא מחפש אותי, ולדעתי הכל נובע מהגישה שלך לחיים. כשאתה רואה את מי שמולך, הוא רואה אותך".
המלחמה תשתקף מהמסלול?
"בערב הגאלה נעשה משהו מאחד. כל מעצב יעלה דגם בהשראת התרבות שממנה באה משפחתו, וכך נייצר סוג של קיבוץ גלויות מיוחד. בערב הזה גם נציין את פתיחת חגיגות ה-40 לאופרה הישראלית, שאני חבר בדירקטוריון שלה, וחברתי גלית גוטמן תנחה את האירוע. נועה תשבי, אחות הנפש שלי, תגיע מלוס-אנג'לס ל-24 שעות. הללויה!"
× × ×
אין לדעת מה גרם לאפי לזנק מהשולחן, לטוס לעבר הדלת ולהתקיף אותה בשריטות. "אנחנו דואגים לכל צרכיה, אפשר לומר שהתרגלנו אליה, אבל מדי פעם היא קופצת ותוקפת, ללא שום התראה", נאנח רייפ (שהיה רייף, עד שפיתח סלידה מאותיות סופיות). בקומו הוא מגלה את סימור, הבעלול שלו, שקפץ להביא לו שניצל ופירה. "54 שנים חיכיתי עד שזכיתי בדבר המושלם הזה", הוא מתפייט.
מתי חיכית? כשיצאת עם הנשים הכי יפות במדינה, כמו רונית אלקבץ ופינצ'י מור?
"תמיד ידעתי שאני גיי, אבל עד שיצאתי מהארון הייתי עם נשים. מאז שהתאפשר לי להיות מי שאני, ידעתי שיום אחד איכנס לאיזשהו חלל ופתאום אראה את זה שיהפוך לבעלי. וככה בדיוק זה קרה. לפני שבע שנים הלכתי לחתונה של חברה והעיניים שלי התמגנטו לגבר שישב בצד השני של האולם. הוא עשה לי זץ בלב".
פרט ונמק.
"עד לערב ההוא מעולם לא התחלתי עם אף בחור ואף בחורה. שאלתי את היחצנית שישבה לידי, 'את מכירה את הבחור הזה?' והיא הינהנה. שאלתי אם הוא גיי והיא אמרה לי 'כן'. אמרתי 'אלוהים, בבקשה, תעשה שהוא פנוי'. היחצנית קמה, הלכה אליו, ואחרי כמה דקות חזרה ובישרה לי שהוא פנוי. אז ניגשתי אליו וגימגמתי את נשמתי. מאותה חתונה כבר המשכנו יחד למסיבת יום הולדת ואמרתי לכולם 'תכירו, זה בעלי'".
הוא ובעלולי גם הורים גאים, "יש לנו ארבעה ילדים מהממים", הוא קורן. נועה ועומרי, התאומים המשותפים לרייפ ולפנינה בריק מ"סקסטה", כבר בני 31. "עומרי סיים תואר שני בהנדסת תעשייה וניהול בבאר-שבע, ונועה סיימה בהצטיינות לימודי פיזיותרפיה בצפת וחולמת להקים מרכז טיפולי לילדים עם מוגבלויות. ילדים מקסימים, שמתנדבים כל חייהם. לסימור יש את אריאל (בת 17) ויונתן (13) שגרים כאן יום כן ויום לא, בהתאם למשמורת המשותפת עם גרושתו".
לפני שש שנים, בטרם מלאה שנה לאהבתם, רייפ החליט לחגוג את יום ההולדת ה-39 של לוזון בדרזדן שבגרמניה. הם הלכו לאופרה "נבוקו" ושם, על רקע קולו של זמר האופרה הבינלאומי פלאסידו דומינגו, רייפ כרע ברך על שטיח אדום ושלף טבעת. הביצה געשה. כולן התחילו לתפור שמלות לחתונת המאה, אבל ההזמנות עדיין תקועות בדואר.
מה עלה בגורלה של החתונה?
"הצעת הנישואים הייתה גרנדיוזית ומבטיחה, עשיתי רשימת מוזמנים והגעתי ל-600, רק באות גימ"ל. אחר כך נחתה עלינו הקורונה וטרפה את הקלפים. אני מאוד רוצה להתחתן, מפני שבניגוד לסימור לא התחתנתי מעולם. אני מאמין שמתישהו זה יקרה, נקבע את המועד בהתאם ללו"ז החתונה של בתי נועה ובן זוגה. נועה, אגב, שירתה בקרקל כלוחמת. לא רע, למי שאבא שלה שירת בצבא כמזכירה".
לוזון, הוא מספר, עשה הסבה מקצועית. "אחרי 17 שנה כקניין בחברת אופנה יש לו קליניקה שבה הוא מציל נפשות. הוא התמחה בטראומות ומטפל ב-NLP, אין סיכוי להשיג אצלו תור בחודשים הקרובים".
מה סוד הקסם שלו ושל הזוגיות שלכם?
"אני לא יודע אם זה סוד. יש בינינו אמת, חברות וכבוד הדדי. בעלולי הוא המראה שלי, בפעם הראשונה בחיי אני רואה את בן זוגי כמו שאני רואה את עצמי".
כבר הצבת לעצמך את המשימה הבאה?
"גדלתי עם נשים בבית של נשים. ב-12 שנות הלימוד שלי בחיפה היו לי רק מורות, אף פעם לא היה לי מורה גבר, ועם המזל שלי התגייסתי וקיבלתי מפקדת. אני שואל את עצמי איך הגענו למצב שבו העולם שלנו מנוהל ברובו על ידי גברים. איך הנשים לא מבינות איזה יכולת וכוח יש להן? אני רוצה שהעולם שלנו יעבור לניהול נשי שלא מחקה את הבהמיות הגברית, ניהול נשי שיבוא ממקום של רגישות, כבוד וחמלה, שבלעדיהם לא יהיה לנו עתיד. אז תני לי לסיים את שבוע האופנה ואעבור למשימה הבאה – להצמיח מנהיגות נשית צעירה".
"נולדתי זקן. אין לי ביקורת על אף אחד ואף אחת, אבל מה ייצא לי מזה שאיראה צעיר יותר כשאני לא באמת צעיר יותר? בעיניי, הגיל הוא מתנה. היום אני בשייפ הכי גרוע שלי מפני שאני לא מתאמן, ולמרבה האבסורד אני הכי אוהב את עצמי"
יש כבר רעיונות איך עושים את זה?
"לפני המלחמה הגשתי תוכנית טלוויזיה בימי שישי בערוץ 13, שבה אירחתי נשים ושאלתי אותן: 'מה הייתן עושות אילו הייתן מנהיגות העולם?' אני זוכר שמיה דגן ענתה: 'הייתי באה לראש ממשלת איראן ואומרת לה 'תקשיבי, את רזית!' אין לי ספק שזה היה מביא לסוף המלחמה".
איך נכנסת לעשור השביעי לחייך?
"נולדתי זקן, אף פעם לא עניין אותי להיות צעיר. אין לי ביקורת על אף אחד ואף אחת, אבל לדעתי, הדבר הכי יפה זה להתבגר, לדעת מה טוב לך, מי נכון לך, איך נכון לך. מה ייצא לי מזה שאיראה צעיר יותר כשאני לא באמת צעיר יותר? בעיניי, הגיל הוא מתנה. לא נולדתי עם קוביות בבטן ולעולם לא יהיו לי קוביות בבטן, מפני שאני עצלן ואפילו לא בא לי לצאת להליכה".
אומרים שאישה יפה מתה פעמיים. אצל גברים זה אותו הדבר?
"כל חיי התייחסו אליי כאל חתיך ויפה, וכל חיי אמרתי ‘תודה על המחמאה’ ולא הרגשתי כזה מפני שהביטחון העצמי שלי היה ברצפה. היום אני בשייפ הכי גרוע שלי, מפני שאני לא מתאמן, ולמרבה האבסורד אני הכי אוהב את עצמי. יופי אמיתי - סליחה על הקלישאה - זו האישיות שלך, זו המשמעות שיש לך בחיים והערך העצמי שלך. אני מתחלחל למראה ילדות בנות 16 שמסתובבות עם שפתיים של ברווז. את יודעת כמה כסף הייתי עושה אילו הכנסתי לשבוע האופנה את דוכני ההזרקות? מדי יום ביומו אני מקבל הצעות לחסויות".
ותמיד סירבת?
"בעבר, כשהייתי הפרזנטור של רונית רפאל, איפשרתי לה להיכנס, אבל הזהרתי אותה מראש שבכל ראיון אגיד שאני מתנגד להזרקות. בשנתיים האחרונות בעלולי הסביר לי שזאת לא חוכמה להתעלל בעור הפנים, ובזכותו מדי בוקר אני מורח שלושה קרמים של קרן ברטוב. מה שטוב לגל גדות, טוב גם לי".
פורסם לראשונה: 00:00, 24.10.25
