חידת קיץ: מה זה כתום מבפנים, זכוכית מבחוץ, עולה מהר (ויורד באותה מהירות) לראש ולרשת החברתית, ובכלל לא מוציא אותך לא-רציני – טוב, אולי רק קצת – במקרה שהזמנת אותו בבר במהלך צפייה בכדורגל עם חברים?
התשובה, ידידיי, מוגשת בכוס גדולה מדי שרובה מלאה קוביות קרח, תעלה לכם כ-50 שקל (שני יורו בנאפולי, אגב, המיקום הזול בעולם לרכישת המשקה) כולל צילום אופציונלי לפיד, ותייצר באזז נעים בדיוק במידה שתחפה על אי-הנעימות שבלגימת משקה עם קש.
תשובה סופית? להלן קיצור תולדות השפריץ.
פעם – ובעצם בכל הפעמים – דוד שלי ברנרד ודודה שלי רשלה וסבתא לוצ'י ואחותה אסתר ועוד גברים ונשים מהפזורה הרומנית ישבו בשעות לפנות ערב על המרפסת של דוד שלי חֵרמן בקריית חיים, שיחקו רמי, והתפננו על שתי הנאות החיים הגדולות ביותר בכל הזמנים (שלהם): מאוורר גדול מאחוריהם ושפריץ בכוסות זכוכית לפניהם. השפריץ שלהם היה יין לבן, בטח כרמל הוק, שלתוכו הם השפריצו סודה, בטח סודה, ממתקן סיפולוקס ארכיוני מדגם שוק הפשפשים, וזהו. משקה נטול יומרות, צבע, טעם או משמעות, אבל הולך בשלמות עם גופיית סבא לבנה, קלפים, בריזה מהים וקללות ברומנית.
אני הייתי רק ילד ולא הבנתי שום דבר, אבל תנו לי רק 40-50 שנה ואני עדיין לא אבין שום דבר אבל אשתה שפריץ בעצמי בעודי יושב על מרפסת, כנראה באיזו מלכודת תיירים אירופית, מצלם את הכוס הבועתית הגדולה והמשקה הכתום-טראמפ שבתוכה עם קוביות הקרח הגדולות, ומעלה לרשת תחת הכותרת "ברומא התנהג כרומני" או משהו גרוע יותר.
דור הולך ודור הולך לאיבוד, ורק השפריץ עובר מדור לדור כי מגיע רגע בחייו של גבר שבו הוא מספיק גבר כדי להגיד במקום ציבורי: אני אקח שפריץ (ובאירופית: "ספריץ").
× × ×
לזכות השפריץ ייאמר שבדיוק כמוני, גם הוא עבר אבולוציה שלמה מאז קריית חיים, ולמעשה נולד מחדש כמשקה אחר לחלוטין. אם השפריץ המקורי – יין וסודה – הומצא בתקופת השלטון האוסטרי באזור ונטו שבצפון איטליה במאה ה-19, כשחיילים ופקידים אוסטרים גילו שהיין המקומי חזק מדי לטעמם וביקשו מהמוזגים המקומיים להשפריץ לתוכם קצת מים – ובשנות ה-50 של המאה הקודמת הביאו איתם יוצאי מזרח אירופה את השפריץ הפשוט הזה כל הדרך לישראל מוכת המפא"י – השפריץ שלי ושלכם הוא כבר משהו אחר לגמרי. ברוב המקרים מדובר יהיה באפרול שפריץ, כנראה הקוקטייל הראשון בעולם מאז הקוסמופוליטן שחרג מגבולות המשקה, הפך לתופעה ואז לאירוע ואז למגה-אירוע ומשם, כל הדרך, לניג'וס בינלאומי.
אפרול שפריץ – אם תרצו את המתכון המדויק, הוא לא באמת קריטי, אבל בגדול קחו 60 מ"ל ליקר אפרול איטלקי – מתקתק, הדרי, מרירות עדינה, 11 אחוזי אלכוהול מתונים – תוסיפו 90 מ"ל יין לבן מבעבע – התקנון הרשמי מחייב פרוסקו איטלקי, אבל הוא לא מחייב – ערימה של קוביות קרח, עוד 30 מ"ל סודה, להגיש קר, לצלם מכל הכיוונים (שמועות מומצאות מדברות על חמישה עד עשרה אחוזים מכלל האפרול שפריצים בעולם שנלגמים מבלי שצילום שלהם יעלה לרשת בכלל!) ויאללה הביתה, השמש כבר שקעה.
בדיוק על המשקה הזה אנחנו מדברים.
המשקה הזה, שהוא "לא רק משהו מאוד קליל עם רמת מתיקות טובה ומצטלם מצוין, אלא גם קל מאוד להכנה – הרי קוקטיילים זה אחד האתגרים הגדולים כשאתה מארח אנשים. פה קח אפרול, תוסיף לו קצת יין מבעבע וקרח ואתה מיקסולוג", כמו שמבטיח לי קובי שקד, מבעלי רשת דרך היין ומנהל היבוא שלה, שם זינקו מכירות האפרול ב-20 אחוז מאז 2023.
וזו רק דוגמה מקומית מייצגת, כי אפרול הוא הפתעת העשור כולו כשזה מגיע לאלכוהול, תחום שרובו נמצא בנסיגה מכירתית ושיווקית בכל העולם. אבל כמו כל דבר ורוד-כתום ששוחה נגד הזרם, אפרול דווקא מזנק במכירות בקצב ההתחממות הגלובלית, וכנראה שגם בקורלציה איתה. ב-2020 נמכרו בעולם כ-5.4 מיליון ארגזי אפרול (12 בקבוקים בארגז), וב-2025 העסק כמעט הוכפל לעשרה מיליון ארגזים – הישג שנחשב חסר תקדים, בעיקר אם לקחת בחשבון שהמשקה לא נלגם כמעט אף פעם לבדו אלא כחלק מקוקטייל. וכל זה בתקופה שבה צריכת האלכוהול העולמי לאדם ירדה בתוך חמש שנים בכעשרה אחוזים, ובקרב בני 18 עד 34 – בדיוק האנשים ששותים אפרול שפריץ כמו טרופית בשיאה – נרשמה ירידה של כ-20 אחוזים לפחות.
(emppe, Shutterstock)
אבל השפריץ הוא סיפור אחר. המשקה הזה אחראי לבדו ליותר מרבע מהכנסות היצרנית, קבוצת קמפרי, וב-2024 נלגמו בעולם כמעט ארבעה מיליארד מנות שפריץ – רובן מבוססות אפרול – לעומת פחות מ-2.5 מיליארד מנות ב-2019. במילים אחרות: בכל שנייה רותחת נוספת, נלגמות בעולם 125 כוסות שפריץ.
אחת מהן יכולה להיות, וכנראה תהיה מתישהו, הסטורי הבא של מישהו שאתם מכירים ואין לכם כוח לחסום.
זה הפך את אפרול – משקה שעד לפני עשר שנים לא היה לרובנו שמץ מושג או אכפתיות לגבי קיומו – למשהו ששום חופשת קיץ סטנדרטית לא תקבל תו תקן בסיסי מבלי שיעלה ממנה לפחות פריים כתום אחד שלו, ולכוכב "אתרי סקי, מסיבות גג, אירועי שקיעה וחתונות צהריים", כמו שאומר לי אחד מאנשי האירועים המובילים בתל-אביב.
זה כולל 2.5 מיליון תיוגים באינסטגרם, נכון לעכשיו, והיד עוד משקשקת קרח בכוסות, אולי כי אפרול שפריץ הוא הקוקטייל הוויראלי הראשון בהיסטוריה: "מספיק שתראה אחד בבר מזמין אותו, וזה הופך להיות מגפה, כולם מסביב יזמינו", אומר לי איש משקאות מקומי ותיק אחר.
הגיעו הדברים לידי כך שתאגיד קמפרי יצא החודש למלחמה בתחליפי, חיקויי וזיופי אפרול, רובם זולים מהמקור ב-30 אחוז, והשיק באיטליה קמפיין שמסביר לצרכנים למה רק המקור ראוי לכספם, ולברים ולמסעדות למה עדיף להם להיות נאמנים למותג המקורי דרך "תוכנית נאמנות" שאליה הצטרפו כבר כ-2,000 מוסדות קולינריים באיטליה.
כל זה לא עוצר את הזליגה; הנה, תאגיד וילה סנדי, יצרנית פרוסקו – שחקן המשנה בקוקטייל המצליח – השיק לא מזמן את השפריצוזו, בקבוקים כתומים שמהם נמזג הקוקטייל במצב מוכן לפקודתך וללגימה מיידית, מה שמכונה בתעשייה Ready to Drink) RTD), ללא צורך בערבוב בפועל של האפרול והפרוסקו, ושקד מדרך היין מדווח על מכירות מצוינות ברמה שכבר עוקפת את האפרול המקורי.
מעבר לזה, השפריץ עצמו חזר להיות דבר בעולם – סבא שלי, אני מניח, היה מתיישב בקברו ומבקש שיעבירו לו את הסיפולוקס – ומהצד כבר מגיחים המתחרים הטריים הוגו שפריץ, גרסה קלילה יותר לאפרול שפריץ בכיכובם של ליקר פרחי סמבוק ופרוסקו, ולימונצ'לו שפריץ וקמפרי שפריץ, והדבר הבא – כי מוכרח להיות כזה – סלקט שפריץ, או בשמו ההיסטורי, ונציאן שפריץ. סלקט הוא אחיו הסודי והמסובך יותר של האפרול, משקה שנוצר ב-1920 בוונציה ונוטה לצבע אדמדם וטעם מתוק פחות ומורכב יותר, בשילוב שורשי ריבס וערער. סלקט עדיין נחשב בוונציה לשפריץ המקורי שיש להקפיד עליו ולשתות אותו, מסורתית, עם קיסם ועליו זית גדול הטובל במשקה, וכל השאר זה לילדים, או גרוע מזה: לתיירים. דרשו אותו עוד היום, ותוכלו לנחור בבוז כשכל השאר ינטשו את האפרול ויישרו איתכם קו.
× × ×
ההיסטוריה הבתולית של אפרול, בטרם הכיר את בן זוגו פרוסקו והפך לשפריץ, התחילה ב-1912, כשזמן קצר אחרי שהאחים רייט המציאו את המטוס, החזירו להם האחים לואיג'י וסילביו ברביארי – שירשו מאביהם חברה קטנה לייצור משקאות בפדובה, איטליה – בהמצאה משלהם, שתדע להטיס בני אדם לגבהים נמוכים אף יותר: אפריטיף קליל עם 11 אחוזי אלכוהול על בסיס תפוזים, שורש גנציאנה מריר, קליפת עץ צינכונה, וגם קצת וניל, אניס, שומר, מים, סוכר, כוהל, חומרי טעם וריח ומעט מרעין בישין, כמקובל בתעשייה. מתכון סודי, בוודאי.
אחרי שבע שנים מייגעות של משחקים עם המרכיבים השונים ובלבולי מוח קולניים לבני משפחותיהם, המשקה היה מוכן למכירה, קיבל את השם אפרול כנגזרת של הסלנג הצרפתי "אפרו" – כינוי לאפריטיף – ושווק בשלב הראשון בעיקר כמשקה בריאות (!) חדשני לספורטאים ולנשים המעוניינות לשתות – ולשתות עוד – מבלי לאבד צורה. למעשה, אחד הקמפיינים הראשונים למשקה הציג איטלקייה אופנתית מול מראה עם הכיתוב: "גברת! אפרול שומר על הגזרה שלך!" ככה פשוט, ככה שקרי.
הקוקטייל קיבל 2.5 מיליון תיוגים באינסטגרם, נכון לעכשיו, אולי כי אפרול שפריץ הוא הקוקטייל הוויראלי הראשון בהיסטוריה: "מספיק שתראה אחד בבר מזמין אותו, וזה הופך להיות מגפה, כולם מסביב יזמינו", אומר איש משקאות מקומי ותיק
עד שנות ה-50 העולם לא גילה בדל עניין, אבל אז מישהו בוונציה החליט להוסיף פרוסקו לסירופ של האחים ברביארי ולמזוג לכוס סבתא פשוטה ונמוכה, האפרול שפריץ בא לעולם, והעולם עדיין התקשה להכיל את אדישותו. באזור ונטו, לעומת זאת, נרשם להיט, הכוסות הכתומות הנמוכות הפכו לאקססורי הכרחי בשעת האפריטיבו המסורתית – ההאפי-האוור האיטלקי – ומקומיים ישבו איתן בכיכרות הערים והשכונות בין שש לתשע בערב מבלי שיעלה בדעתם לצלם, להצטלם, להעלות או להחזיק מעצמם יפים, נכונים או משהו שישמש נושא לכתיבה.
האנטי-אירוע הזה יכול היה להימשך לנצח כעניין איטלקי פנימי (האחים מכרו את חברת אפרול לקבוצת סיגראם ב-1980, שמכרה אותה ב-91' לחברת ברברו האירית), אבל ב-2003 זיהה תאגיד קמפרי את הפוטנציאל, בפרט אחרי שלכל אורך שנות ה-60 וה-70 בלט אפרול בפרסומות ששודרו בטלוויזיה האיטלקית בכיכובו של הקומיקאי השמנמן טינו בואצלי. בכל פרסומת כזו נקלע האיש לשלל סיטואציות מופרכות ואז נזכר איפה שכח משהו (את מפתחות המכונית, נניח), סטר לעצמו על המצח, קרא "אה, אפרול!" ומיצב את המשקה כסוג של מרענן חיוני ברגעים הכי פזורי דעת של החיים.
הסלוגן הפך לקאץ'-פרייז איטלקי, המונים התחילו לפלוט "אה, אפרול!" כשנזכרו ששכחו משהו, והתאגיד הבין שהעסק עלול לצאת משליטה אם לא ייכנס לפורטפוליו, בעיקר אם לוקחים בחשבון שאפרול הוא ממילא אחיו הקטן והפרחח של קמפרי, משקה אליטיסטי יותר עם שורשים מילנזיים ודימוי המזוהה עם אופנה עילית, בורגנות ופיננסים.
עם השלמת רכישת אפרול תמורת סכום לא מאוד מרשים של כ-30 מיליון יורו יצאה קמפרי במהלך שיווקי נרחב וכלל-עולמי, החליפה את הכוסות המסורתיות המיושנות בכוסות יין עמוקות עם רגל, הוסיפה פלח תפוז על שפת הכוס והפכה את אפרול שפריץ, שנתפס בברים השכונתיים באיטליה כמשקה עממי, זול ויומיומי (ובשאר העולם למשהו שמזכיר, ביום טוב, סירופ תרופתי לילדים), לאירוע יוקרתי עם הפנים ללונדון, ניו-יורק ותעריפי פרימיום.
הכוס הגדולה התבררה כהברקה ליהוקית; הבולטות הכתומה והזוהרת עם קוביות הקרח הגדולות ופלח התפוז הייתה הכנה מושלמת לעידן אינסטגרמי מתקרב, וברים בכל העולם שמחו לאמץ את הצעת ההגשה החדשה לנוכח היכולת לדחוף משקה עם הרבה יותר קרח והרבה פחות אלכוהול, שדווקא עושה על הלקוח רושם גדול ונדיב.
ככה פשוט, ככה שקרי.
לכל אורך שנות ה–60 וה–70 בלט אפרול בפרסומות בכיכובו של הקומיקאי טינו בואצלי. בכל פרסומת כזו נקלע האיש לשלל סיטואציות מופרכות ואז נזכר איפה שכח משהו, סטר לעצמו על המצח, קרא "אה, אפרול!" ומיצב את המשקה כסוג של מרענן חיוני ברגעים הכי פזורי דעת של החיים
השאר היסטוריה של כוהל (נמוך) בנפח, העדפה נשית בולטת והשתלבות מושלמת בתנועה הרשתית הסואנת של הזמן הנוכחי, כשכיום שווי המותג מוערך כבר בכ-700 מיליון יורו לפחות.
"זה אירוע תרבותי, כלכלי וחברתי שהוויזואליה שלו חשובה נורא, בעיקר לדור ה-Z – שהוא דור שלא רוצה הרבה אלכוהול, דור של וולנס-שמלנס, אבל בסופו של דבר הם לא שמים לב שכל המחקרים מראים שהדבר החברתי חשוב יותר מכל פילאטיס", אומר יואב סוכרי, מנכ"ל ובעלים של ביה"ס לברמנים זמן אמיתי, שלא זוכר תופעה כזו בכל 37 שנות המוסד. "שמע, שותים את זה המון, גם בבית, אגב – בעיקר מאז הקורונה, שהייתה רגע מכונן של תרבות השתייה בישראל שבו אנשים התחילו לשתות אלכוהול ולהכין קוקטיילים בבית, וכיום כשאני מגיע לארוחות ערב המון אנשים מציעים אפרול שפריץ כפתיח".
אתה אוהב את זה?
"אני אישית פחות בקטע של יין מבעבע, אני מעדיף אפריטיף של יין או ורמוט או קמפרי באיזו כוס נמוכה וזהו".
יש גם איזו הבנה שקהל היעד כאן הוא נשי בעיקרו, לא?
"עזוב, כל העולם המגדרי התערער – יש לך שופטות כדורגל, אתה יודע – ואצל אנשים צעירים קוקטיילים פופולריים גם לגברים. אבל בוא נגיד ככה: נשים יזמינו אפרול שפריץ, גברים צריכים שיציעו להם, ואז ישמחו לשתות את זה".
× × ×
לצד קיטוב, מלחמות, התבטאויות סותרות של נשיא אמריקאי כתום והאגו של איראן, אפרול הוא עדיין אחד הדברים הכי גדלים במהירות בעולם כרגע, יחד עם שלל משקאות לא מחייבים אחרים המקפידים על אחוזי אלכוהול מאופקים.
בשנים האחרונות אפרול עקף במכירות מותגים ותיקים ממנו כמו אחיו הגדול קמפרי, מרטיני של ורמוט, בייליס, וכמובן את יגרמייסטר, משקה שבני אדם סבירים מסתפקים, לכל היותר, בהגיית שמו. עדיין, ג'וני ווקר, ג'ק דניאלס ואבסולוט וודקה הם מותגי האלכוהול הרווחים בעולם, אבל הם סובלים מירידות מתמשכות בביקושים, בזמן שאפרול דוהר בעלייה וגם קיבל דחיפה יפה מצד עונה 2 הסיציליאנית של "הלוטוס הלבן", שבמסגרתה לגמו ממנו הדמויות בתכיפות שלא יכלה שלא להיחשד כשת"פ מסחרי, אבל התברר שדווקא לא.
דחיפה יפה למותג. מתוך “הלוטוס הלבן"
"תחשוב על יצרניות האלכוהול", אומר קובי שקד. "מה השאיפה שלהן? לעבוד כמה שפחות זמן על מוצר עם חומרי גלם זולים, ולמכור אותו מהר וברווח גבוה. תיקח עכשיו ויסקי ותיישן שלוש שנים, והעלויות הן כאלה שאם אתה לא מותג חשוב ומפורסם, אין לך סיכוי להרוויח. עם משהו כמו אפרול, תוך כמה חודשים הוא זמין לך למכירה".
והאפרול בעלייה גם כי חם בחוץ, ועוד הולך ומתחמם, גם כי אלכוהול במינונים גבוהים כבר לא יוציא אתכם מתוחכמים או רצויים יותר בשום נסיבות חברתיות, אבל אולי בעיקר מסיבה פרוזאית בהרבה: מיסוי. אחוזי האלכוהול במשקאות מיובאים מכתיבים בישראל את אחוזי המס והמכס, וכך קורה שליטר בירה עם חמישה אחוזי אלכוהול יחויב במס קנייה זניח של שקלים בודדים, אבל ליטר ויסקי של 40 אחוז אלכוהול יחויב ב-40 שקל מס. יבוא אפרול נהנה, לפיכך, ממיסוי נמוך ופטור ממכס שממנו נהנים גם רוב היינות, והיבואנית – החברה המרכזית למשקאות – שמחה לדחוף אותו ככל יכולתה בעשור האחרון, שבו הוא מיובא לכאן בצורה מסודרת. "גם הקהל השתנה", אומר אחד מאנשי המגדלור, אולי בר השקיעה המצליח ביותר בתל-אביב. "היום אנשים לא באים להשתכר, והאלכוהול הוא קודם כל חווייתי. זה פשוט תפור על חוף ים במדינת ישראל ועל כל גג שרוצה שתייה".
(Ink Drop, Shutterstock)
וכך, בעודו מיטגן לעזאזל, העולם לפחות דואג שהעסק יצטלם כמו שצריך דרך כוס זכוכית כתומה, לצד משקפי שמש ממותגים על שולחן חוף קטן בסגנון מר ריפלי מושלם, ושהכל ירגיש, אם לנקוט מילה חמודה מדי, טיפסי, או טיפשי, או לפחות מעומעם במידה. השפריץ אולי לא יחסוך לאירופה את הצורך להכיר, לבסוף, בקיומה של המצאת המזגן, אבל עשוי לדחות בעוד עונה-שתיים את המפגש המיוחל. עם חום גדול, כידוע, באות כוסות קרח גדולות, ואם הכדור ימשיך לעלות באש – ולא נראה שפניה של האנושות ליותר מכיבוי שריפות במקרה זה – המרוויח הגדול יהיה, בכל מקרה, תאגיד קמפרי.
ואולי בערוב ימינו נוכל גם אנחנו לשבת על איזו מרפסת בגופיות לבנות, להשפריץ סודה לתוך אחוזי אלכוהול מתונים, להזיע את נשמתנו בשפה מזרח-אירופית מתנגנת כלשהי, ולחשוב שבסך הכל היה עולם נחמד, חבל שנגמר, ועכשיו תראו; יש לי פה שלוש שלישיות, שתי רביעיות ומבחינתי הג'וקר יכול להצטרף לאן שבא לו. עוד סיבוב? שאני אערבב? בסדר, תעבירו את הסיפולוקס.
