יש מעט מאוד מקומות בעולם שבהם אתה יושב עם כוס ריזלינג קר ביד, תחת כיפת השמיים, במזג אוויר אביבי נפלא, מולך פרוסה שמנמנה של פטה אן קרוט, וכל מה שאתה יכול לחשוב עליו זו מלחמת העולם השלישית שעלולה לפרוץ בכל רגע נתון. אולי ממש בעודך נהנה, שותה וזולל. ישראל תגיב לאיראן, איראן תגיב בחזרה, וארוחה חביבה תהפוך לגיהינום עלי אדמות. האם את הערב נסיים במקלט? בבית חולים? או בקבר אחים?
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
ביקורות קודמות של ביצה עלומה:
את כל השאלות הלא נעימות האלה שאלנו את עצמנו בזמן שישבנו על המדרגות ברחבה הנעימה של קרוט (Croute), בגן יעקב בתל אביב. כן, על המדרגות. לא היה מקום ליד השולחנות. בסדר, זה חלק מהטקס. קרוט היא לא מסעדה, כמו רוב הלא-מסעדות בימינו, ולא מחויבת למשחקי נימוס מאולצים. אם יש מקום על המדרגות, נשב על המדרגות.
רק לפני כמה חודשים פעל שם מקום בשם גן השקמים. השפית עשתה לעצמה המון יחסי ציבור, בִרברה בראיונות והחזיקה מעמד פחות מחצי שנה. גם זה חלק מרוח הזמן. היח״צ מקדים בהרבה את העשייה האמיתית, הקונסיסטנטית. עכשיו הגיעו לשם השפים אביעד פלד ואור שטיינברג שעומדים גם מאחורי מסעדת פרא הצעירה, המצליחה והמוצלחת. עליהם, נדמה לי, אפשר לסמוך. זה ניכר מיד בתפריט המתומצת. 10-9 מנות, קטנות, חטיפיות, לא יומרניות, אך כאלה שדורשות יכולות טכניות לביצוע כהלכה. זה לא משהו שזורקים לתוך צלחת ועלא באב אללה.
מנה טובה של לחם וחמאה מגיעה ואחריה צלחת עם פרוסות של אינטיאס כבוש, אולי כבוש מדי. אפשר היה לכבוש מעט יותר בקלילות ובעדינות. בצלחות נוספות – סלט שומר ופומלה וסלט עלי חסה עם יוגורט עשבים. מה אפשר לבקש מסלטים שכאלה? לא הרבה. רק שיהיו טריים ופריכים. אבל ממש טריים טריים וממש פריכים. ממש ממש. וכך היה.
המנות הבאות היו מטוגנות: נאגטס עוף ושרימפס. נאגטס לא שמנוניים – כבר הישג – אבל המילוי מעט יבש. לא ברור מה שרימפס (קפוא ומופשר) שנטחנים לעיסה אמורים להוסיף למנה שאמורה להיות די פשוטה ביסודה. לצידם, מנה של ״מליטות מטוגנות״. השימוש בלשון רבים מעט מבלבל כאן. זו מליטה אחת חצויה לשתיים, מטוגנת בשמן עמוק. והרי כל הקטע של מליטות זו הכמות. ליהנות מצלחת מלאה בדגיגי ים זו אחת מהנאות החיים הגדולות. אבל שני חצאי מליטה? נו, קצת פחות מרשים. אבל בקרוט הוסיפו בצד גם סלט ביצים, ויצא שבסך הכול זו מנה מספקת. צובטים בבשר המליטה, מוסיפים קצת סלט, והשילוב, הבלתי צפוי יש לומר, הוא מושלם.
וכעת לשלושה מאפים: פטה אן קרוט (אַן, אוֹן, אוּן, אין כוח לצרפתים האלה) הוא מאפה בשר חזיר, משובץ בפיסטוקים וגרגירי פלפל ירוק ארומטיים, כרוך בבצק קרואסון חמאתי, עם חרדל וחמוצים מצוינים בצד. זה לא עניין של מה בכך להגיע לרמה כזו של יכולת שמשלבת שרקוטרי ואפייה; מאפה תרד עובד על עיקרון דומה, רק שהמילוי מורכב מתרד, בייקון ופירורי בשר סרטנים שצריך למצוא במיקרוסקופ; נקניקיית "משה בתיבה" עשויה מבשר פלמידה וגבינת צ׳דר עטופה בבשר קרואסון. לנקניקייה יש טעם ימי מרומז, וכל שלושת המאפים פשוט פנטסטיים. ליווי משגע ליין, או שהיין הוא ליווי משגע למנות. מה שתרצו. הן פשוט מבינות את תפקידן בעולם.
מנה נוספת היתה טורטליני ממולאים בגבינת פקורינו, שלושה במספר, ברוטב חמאה ובייקון. בצק חסון וגמיש, המילוי נמס וגבינתי, טעמים קלאסיים. מנת פסטה ראויה לכל מסעדה "לגיטימית", גם אם אוכלים אותה על המדרגות כשכלב מרחרח לך את הנעליים ומנסה לגנוב מהצלחת.
הקינוחים המשיכו את הקו של קרוט – פשוט, ישיר ועשוי סבבה. עוגת שוקולד ומרציפן עם קצפת לא ממותקת הייתה נהדרת. דחוסה, מרירה ועם טעמי שקדים חזקים. קוקילידה פיסטוק היא עוד קינוח חמדמוד: שתי עוגיות שוקולד וביניהן גלידת פיסטוק סבירה באיכותה. סיום מתוק? הלוואי וזו הייתה יכולה להיות השורה התחתונה. בזמן כתיבת שורות אלה עוד לא פרצה מלחמת עולם שלישית. תודה לאל. נקווה שנוכל בקרוב להגיע לעוד ארוחה נחמדה בקרוט, ושהאייתוללות ילכו לעזאזל.
על קצה המזלג: קרוט היא לא-מסעדה בגן יעקב בתל אביב. אפשר להגיע ולשבת על המדרגות, לאכול מנות לא יומרניות שנהנות מרמה גבוהה של הגשה וביצוע ולהתעלם מהמציאות בחוץ.
קרוט, גן יעקב, תל אביב
