יום אחד, אחרי עוד טקס איוואסקה, הבין השף ניר צוק את הפואנטה של החיים: בגיל שבו רוב האנשים כבר מסכמים קריירה, צוק התחיל מחדש. כבר שמונה שנים שהוא משתתף בטקסים האלה באופן קבוע. היו תקופות שכל טקס היה אורך שתי יממות ברציפות, היום הוא כבר מסתפק בפחות. שם גם גילה לראשונה את עולם התשובה.
"תחילת המסע שלי הייתה בחלומות אהבה על בורא עולם", הוא מספר. "התחלתי לחקור ולשאול מה זה העולם הזה, מה המהות שלנו בתוכו. לאט-לאט התחזקה בי ההבנה שיש משהו גדול מאיתנו, גיליתי שיש בורא עולם. גם לאיוואסקה היה תפקיד משמעותי בגילוי הזה. זה עניין רציני מאוד, אני עושה את זה בטקסים אצל מורה מופלאה בכל חודש במשך שמונה שנים, יש לי בחיים היום הרבה מאוד גילויים שמגיעים בעקבותיהם".
אחרי הטקס הראשון הגיע גם גילוי משמח פחות, על כך שחלה בסרטן. את ההחלמה מאז הוא מייחס לשילוב בין חסד עליון, שינוי תודעתי עמוק ומסע האיוואסקה. "בפעם הראשונה שעשיתי איוואסקה הייתה לי חוויה מופלאה ולמחרת הודיעו לי שיש לי לימפומה, אבל היה לי ברור שגם אחלים בעזרת האיוואסקה, וכך היה. לא קיבלתי טיפול קונבנציונלי, כל ההחלמה שלי הייתה בסייעתא דשמיא. אני אמנם מקפיד להיבדק מאז בכל חצי שנה, אבל את הדרך להחלמה עשיתי עם האיוואסקה".
זה גם מה שדחף אותך קדימה בתהליך החזרה בתשובה?
"במקביל לגילוי של הסרטן כבר הייתי בתהליך של אמונה, ואז, ביום אחד, החלטתי פשוט לקפוץ לבריכה ולהתמסר לדרך מבלי לדפוק חשבון לאף אחד. התחלתי לחפש את הבורא בכל דבר".
היו בסביבתך מי שחשבו שהשתגעת?
"כן. תביני, מנות הדגל בקורדיליה, שהייתה אז המסעדה שלי, היו חזיר ממולא באגוזים ורביולי סרטנים. הרבה אנשים חשבו שהשתגעתי וגם במשפחה שלי נלחצו מאוד, חשבו שירדתי מהפסים".
אולי הם חששו גם מניתוק היחסים ביניכם?
"היום אני נוסע לסוף שבוע להוריי ונמצא שם בבית לא כשר. מבחינתי, ‘כבד את אביך ואת אמך’ זו המצווה שנמצאת בראש הרשימה. הם לא צריכים לשנות את חייהם בשבילי, אז כשאני מבקר אותם, אני אוכל רק ירקות וגבינות. גם בחוות צוק (המסעדה של אחיו בשכונת רמת אביב החדשה - ת"ג) אני אוכל דג וסלט, למרות שהמסעדה לא כשרה".
אתה לא פחדת מתוצאות השינוי?
"החששות שלי היו יותר מאיך אני נראה בעיני עצמי. הרבה זמן רציתי ציציות, אבל נראה לי מוגזם לראות עצמי מסתובב עם ציצית, עד שהחלטתי לעשות את זה. זה לא היה בגלל העניין החברתי מבחינתי, אלא יותר העניין שלי עם עצמי. למשל הזקן. אני אוהב שהפנים שלי חלקים ונעימים, אבל היום יש לי זקן. אז אני מתגעגע לפנים חלקים, אבל אני יותר אוהב אותי נוכח בעבודה הרוחנית מול בורא עולם מאשר את הפנים החלקים".
"סרטנים כחולים היו הפייבוריט שלי, גם קלמארי מהים התיכון. אני אסיר תודה שאכלתי הכל לפני, והיום זה לא חסר לי. אם אוכל עכשיו בשר סרטנים כחולים עם תרד טורקי וחלמון ביצה, אחווה התעלות לדקתיים ואז זה ייגמר. לעונג רוחני אין מגבלת זמן"
אתה מקבל תגובות מעליבות לפעמים?
"כן. להערות לא יפות אני לא מתייחס, ויש כאלה. אם מישהו שואל אותי 'אתה יורד מהפסים?' אז לא. זה לא מעליב אותי, זה מעציב אותי רוחנית, עצוב לי עלינו כחברה. אבל אם יש שאלה עניינית ואני מרגיש שמישהו באמת רוצה להבין, אני עונה. אני מרגיש שקיבלתי מתנה, ואני שמח לחלוק אותה עם אחרים".
אז אין כבר רביולי סרטנים בארוחות הפרטיות שאתה עושה אצלך בבית?
"אני בעל תשובה, לא אכין משהו לא כשר. במשך שלוש שנים הייתי מגיש פה ארוחות כשרות מבלי להגיד לאורחים שהן כשרות".
ואם מישהו מתעקש על שרימפס או קינוח חלבי אחרי הסטייק?
"אז שייקח שף אחר. אין לי תעודת כשרות ואין לי משגיח כשרות, אבל המטבח שלי בבית כשר. הארוחה אצלי היא תמיד בשרית, ויש לי סט כלים נפרד לבשרי וחלבי. לפני שהאורחים באים אני מקדש את השולחן ומבקש מבורא עולם לקדש אותו לאהבת חברים, אהבת משפחה וסבלנות. הם לא יודעים מזה. לעיתים נדירות אני עושה ארוחות בבתים של אנשים אחרים, ובדרך כלל מציע לכל מי שמבקש לבוא לפה. זה זול יותר. כשאני בא למישהו הביתה זה מתחיל ב-1,000 שקל לאורח, ופה אצלי יש נוף לים".
"לפעמים נס מתעורר בארבע בבוקר ואני פשוט יושב איתו מחובק על הכורסה ומרגיש מאושר. זה רגע אינטימי שנותן לי הרבה כוחות. היום למשל התעוררנו בחמש בבוקר, אכלנו יחד, הסתכלנו על הים, הבאתי אותו לגן, עשיתי קניות ובערב אבשל ארוחה ל–20 אנשים"
× × ×
במקביל למסע הרוחני, צוק (49) ובן זוגו, הצייר אלי נחשון (49), עברו מסע ארוך ומתיש בדרך להורות המיוחלת. לפני שנתיים זה סוף-סוף קרה והשניים הביאו באמצעות פונדקאית את נס, שנקרא על שם אביו של נחשון, ניסים. נס נכנס אל צוק לחיים אחרי שנים ארוכות של ציפייה שבהן ראה כבר כמעט הכל: הצלחה, כישלון, תהילה ונפילה. וכך, עם כיפה על הראש, ציצית שמציצה מתחת לחולצה, בן זוג חילוני ותינוק בבית, הוא מצא סוף-סוף את השקט. "חלמנו על זה המון שנים וחיכינו לו הרבה", הוא אומר.
מה עיכב אתכם?
"בהתחלה נקלענו להסתבכות כלכלית, היינו צריכים לעבוד קשה כדי לשלם חובות. אחרי זה פרצה הקורונה והתחלנו את התהליך תוך כדי המגפה, אבל כלום לא היה ברור. ואז נגמרה הקורונה וחיכינו לביציות מאוקראינה, אבל בדיוק התחילה המלחמה עם רוסיה. כל מה שיכול היה לקרות בדרך, קרה. בסוף, לפני שנתיים, הופיע הקסם הזה בחיים שלנו. גם חלמתי על בן, כי גדלתי בבית של בנים, ונס הוא ילד שמח וטוב לב שמחפש הרפתקאות וכל הזמן רץ. פתאום אתה מגלה בך עומקים של אהבה שלא ידעת שקיימים בכלל. זה קצת כמו לגלות שיש בורא עולם".
בימים אלה הם מתחילים שוב את המסע להורות, כדי להביא לנס אח או אחות. "מראש היה לנו ברור שאנחנו רוצים יותר מילד אחד. אני גדלתי בבית של ארבעה אחים והאחים שלי הם חלק מהותי בחיי והאנשים האהובים עליי בעולם. אחים זה ה-דבר".
איך קמים בלילה לתינוק בגיל אוטוטו 50?
"בכיף. לפעמים הוא מתעורר בארבע בבוקר ואני כל כך אסיר תודה, אני פשוט יושב איתו מחובק על הכורסה ומרגיש שאני מאושר. זה רגע אינטימי שנותן לי הרבה כוחות. אני חווה בהורות שלי חוויות של אושר שלא ידעתי בכלל שקיימות. בחלוקת התפקידים בינינו, אני זה שלוקח בבוקר את נס לגן ואלי מוציא אותו. הבוקר למשל התחלתי את היום בחמש בבוקר עם נס, אכלנו יחד, הסתכלנו יחד על הים והבאתי אותו לגן. מאז כבר הספקתי לעשות קניות וללכת לרופא השיניים, ואני גם מבשל ארוחה בערב ל-20 אנשים".
כשנס איתכם בבית?
"נס כבר נרדם בשעה שבע בערב, תוך כדי שיש פה מוזיקה ואנשים מוחאים כפיים".
בשנים האחרונות הוא נעלם מהסצנה. התרחק לאט-לאט מהחיים כמו שהכיר אותם לטובת תפילות, לימוד תורה, שמירת שבת. החיפוש אחר תשובות לשאלות הגדולות הוביל אותו לדלת שמאחוריה נגלה לו עולם חדש. אבל גם כשעוד הקפיץ לנגוסטינים על המחבת וכיכב בתוכניות בישול ובברנז'ה הקולינרית הישראלית, צוק מעולם לא הלך בתלם. אף פעם לא היה באמת "כמו כולם".
"הרבה זמן רציתי ציציות, אבל זה נראה לי מוגזם להסתובב איתן, עד שהחלטתי לעשות את זה. אני גם אוהב שהפנים שלי חלקים ונעימים, אבל היום יש לי זקן. אז אני מתגעגע לפנים חלקים, אבל אני יותר אוהב אותי נוכח בעבודה הרוחנית מול בורא עולם"
הוא נולד וגדל בכפר ורבורג, הצעיר מבין ארבעה אחים. כתלמיד שנא כל רגע בבית הספר ובגיל 16 פרש רשמית מהתיכון. את הקריירה במטבח התחיל בסוף שנות ה-90, בדירת שני חדרים ברחוב הדולפין ביפו, שם הפך את הסלון שלו ושל בן זוגו למסעדה – ארבעה שולחנות, הזמנות 24 שעות מראש.
את קורדיליה, מסעדת גורמה יוקרתית, כפי שכונתה אז, פתח ב-1999 ביפו העתיקה כשהיה רק בן 22 וחגג את שם את תוצרת הים והיבשה, ובמיוחד את פירות הים. אחריה הגיע גם ביסטרו נועה. שנים ספורות לאחר מכן כבר החזיק צוק במתחם של ממש, שכלל שתי מסעדות, בר ולאונג' לאירועים בבעלותו. בשיא הפעילות העסיק מאות עובדים, הוציא ספרי בישול וכיכב בתוכניות טלוויזיה ("ניר צוק מבשל", "צוקריה", "שף בהפתעה" ועוד). במובן מסוים, צוק היה אחד מהשף-סלבס הראשונים בארץ, עוד הרבה לפני שמישהו ידע מה זה בכלל. בתחילת 2016, 18 שנה אחרי שפתח את קורדיליה, היא נסגרה ואיתה גם שאר המסעדות שלו.
נחשון, בן זוגו, היה שם לצידו לאורך כל הדרך, חלק בלתי נפרד מהעסקים של צוק. בשנים האחרונות השניים הקימו יחד קייטרינג בשם "אדמתי", שמתמחה באירועים עסקיים. נחשון היה שם גם בתקופות הקשות, כמו זו שהגיעה אחרי שסגר את מפעל העוגיות שלו במעלות, ונשאר עם חובות כבדים שליוו אותם בשנים האחרונות. "החזרנו מיליונים", הוא מספר, "שישה מיליון שקל רק לבנק, והיו עוד נושים. עשינו את זה בגאווה, לא פשטנו רגל ושילמנו הכל לאט-לאט, מההתחלה עד הסוף. מכרנו רכוש ושילמנו המון ריבית".
איך אלי מקבל את אורח החיים החדש שלך?
"גדלתי בבית חילוני מאוד ואלי גדל בבית מסורתי, אבל הוא לא מרגיש צורך לקיים מצוות. זה שאני חושב שיש בדרך הזו מתנה גדולה וסוד גדול זה אחלה, אבל מבחינתי שאלי יעשה מה שבא לו. ברור לי שהחזרה בתשובה לא מתקיימת בוואקום, ושבבית מתגוררים עוד שני אנשים".
נשמע מאתגר.
"אלי צריך להסתגל אליי כל יום מחדש, כי כל יום הוא שונה ובכל יום יש דברים חדשים. אם חשבתי ששום דבר לא ישפיע על ההתנהלות בבית ועל היחסים שלנו, אז פתאום אני מגלה שאני רוצה להפוך את הבית לכשר ואז צריך להזיז הכל ולהכשיר, ואז זה גם נוגע לו. אבל הרצון שלנו להמשיך להיות משפחה וזוג הוא חזק מספיק כדי שנתגבר יחד על כל האתגרים. אני מרגיש שגם ברמה המשפחתית, לאדם שבוחר לא ללכת בתשובה ובדרכו של השם דרושה יותר התפשרות. אז אני צריך להשתדל להיות מספיק חמוד בשביל שהוא יסבול את כל זה. לשמחתי אלי סבלני, וגם אני משתדל לא להתפרע יותר מדי ולבדוק דברים לפני".
מה למשל?
"לפעמים אני קורא ספרי קודש של גדולי הדור ומקבל השראה. לא מזמן קראתי שם שהם היו צמים משבת לשבת, אבל כשחשבתי על זה קצת הבנתי שזה לא מתאים לי, לא מתאים למשפחה שלי וגם לא מתאים למקצוע שלי - בקיצור, לא מתאים לכלום. אני בודק עם עצמי והופך בזה הרבה, עד שאני יוצא לדרך עם החלטה כלשהי. הכי אני רוצה להתפלל ארבע פעמים ביום, אבל לפעמים קורים דברים ויש עומס וזה לא מסתדר, אז אני מבקש מבורא עולם להיכלל עם אלה שמתפללים ואם לא הצלחתי אז יאללה, התקדמנו".
"בהתחלה נקלענו להסתבכות כלכלית והיינו צריכים לעבוד קשה ולשלם חובות. אחרי זה פרצה הקורונה ואז כשחיכינו לביציות מאוקראינה, בדיוק התחילה המלחמה עם רוסיה. כל מה שיכול היה לקרות בדרך, קרה עד שהקסם הזה הופיע בחיינו והפכנו להורים"
ועכשיו כשאתם גם הורים, איך זה עובד?
"בבית שלנו אוכלים כשר. מה נס יחליט לעשות אחר כך? זו כבר תהיה בחירה שלו. אני נותן לו את הכלים לעשות בחירות משלו, להיות ביקורתי, לחשוב ולשאול שאלות. אבל בשלב הזה, כשאנחנו מתארחים אצל המשפחה ומגישים לזניית בשר ברוטב בשמל עם גבינה ‑ הוא לא מקבל חתיכה".
ואלי?
"כן, ברור שהוא מקבל. אנחנו מסבירים לו שאבא אחד אוכל ככה ואבא שני אוכל ככה, ובבית שלנו אוכלים כשר, וזהו. גם בשבת אלי יכול לקחת את האוטו ולנסוע, למרות שאנחנו גם אוהבים את ההתכוננות לשבת, איך כל הבית על גלגלים ופתאום בשנייה אחת הנרות נדלקים וכל הבית מרגיש שלווה. אגב, אני דווקא מעודד את אלי לאכול פירות ים כשאנחנו מחוץ לבית".
ואתה לא מתגעגע לפירות ים?
"סרטנים כחולים היו הפייבוריט שלי, גם קלמארי קטנים של הים התיכון. אני אסיר תודה שאכלתי הכל לפני, והיום זה כבר לא חסר לי. עונג רוחני הוא עונג שלא מוגבל בזמן. אם עכשיו אוכל בשר סרטנים כחולים עם תרד טורקי וחלמון ביצה, אז אחווה התעלות, אבל רק למשך דקתיים ואז זה ייגמר, לעומת עונג רוחני, שאפשר לשהות בתוכו ללא מגבלה של זמן. בכל אופן, אנחנו כבר לא אוכלים במסעדות, זה כבר לא מעניין אותי. החוויה מתישה, יש הידרדרות בתחום וגם השירות פח".
נס ילך לבית ספר דתי?
״אנחנו עוד לא יודעים. כשהוא נולד לקחנו החלטה שכשיגיעו גיאיות ‑ אז תמיד יהיה ליד גם גשר. אני לא אדם דתי, אני יהודי מאמין ושומר מצוות. איפה שארגיש ששוכנת רוח האל, שם הוא יהיה. בכל מקרה, אני כל כך סבלתי בבית ספר שאני לא יכול לדמיין את נס הולך לשם״.
ואיך כל תהליך התשובה מסתדר עם העובדה שאתה מגדל ילד עם בן זוג?
"אני לא עסוק בזה וזה לא מטריד אותי עכשיו. זה לא שהתעלמתי מהנושא, היו רגעים בדרך שזה הפריע לי, אבל אני מרגיש אהוב על ידי בורא עולם, הבריאה והבריות. אולי יגיע יום שבו כנראה אני אתן את הדין על כך, זה בסדר. כל אדם שמסיים פה נותן את הדין. העולם מורכב, ואני לא עצוב מזה, זה לא גורם לי להרגיש יהודי פחות טוב. העולם שהוא ברא חי ודינמי".
× × ×
מאז ומתמיד היה צוק שף אינטואיטיבי, כזה שמחליט על הרגע מה הוא מכין מהדג או מהארטישוק. מטבח אישי, שהיה מבוסס על דגים, בשר וירקות. אולי בהשראת משפחת החקלאים שממנה הגיע, אהב תמיד את הקרבה לחומרי הגלם, את הירקות שקטף או גידל בעצמו ואת הבשר שידע תמיד מאיפה הוא מגיע. ניר צוק החדש שבר לגמרי את הכללים: הוא כבר לא תלוי בביקורות של מבקרי המסעדות, בכוכבים וברשתות החברתיות. הוא נמצא היום במקום אחר לגמרי, ממשיך לארח סועדים לארוחות שף כשרות בביתו היפהפה ביפו העתיקה, בלי תפריט, ככה מהבטן. במקביל הוא מספק ייעוץ קולינרי ומעביר הרצאות רוחניות על תודעה, שאינן קשורות בכלל לאוכל.
בסוף, כשעל שולחן העץ הארוך במטבח נשארים רק פירורים, הוא חושב האם הצליח לגעת במישהו או להזיז משהו קטן בתודעה של מישהו אחר. בשלב זה של החיים אין לו שום עניין להיות מוגדר במסגרת כלשהי, לא של שפים, לא של חוזרים בתשובה ולא של גייז. בבית שלו הוא יצר מעין מיקרו-עולם שבו ניסח את החוקים מחדש. גם מסעדה חדשה אינה על הפרק: הוא נהנה לתכנן ולייעץ לאחרים, אבל מעדיף להישאר מחוץ למשחק של חיי המסעדנות. ולא, הוא לא מתגעגע.
"אני מרגיש שהקהל שלי התרחב מאוד מאז שאני עושה אוכל כשר. אותם האנשים שאכלו אצלי בקורדיליה באים עדיין היום. הייתה תקופה שלקוחות כעסו עליי, שלא מצא חן בעיניהם שיש לי זקן וכיפה ושאני מגיש אוכל כשר. הם הרגישו שבגדתי, לא ברור לי בדיוק במה או איך. מבחינתם, חציתי את הקווים. היום אני אוהב את עצמי בכל רגע, ואני מבין שכל מה שקרה לי בחיים היה הכרחי בשביל להגיע לרגע הזה. הכל חיוני למקום שבו אני נמצא היום. השם ברא את העולם כמו משחק סולמות וחבלים. אתה לא יודע איפה ואיך דברים שקרו לך כילד ישרתו אותך בגיל 50 ואיפה תפגוש אותם במהלך החיים. בזכות זה שהייתה לי כבר פעם, בגיל 20, מסעדה בבית, אז כשהייתי בבעיה כלכלית בגיל 40 ידעתי שיש לי בארגז הכלים את היכולת לארח אנשים בבית הפרטי שלי. אני מרגיש שאני כבר לא צריך שמישהו יעריץ את האוכל שלי ויגיד שאני גאון. זה לא מעניין אותי. אני רק רוצה להצליח לגעת באנשים".
משהו השתנה בבישול שלך לאור הכשרות?
"בלוטו יש שישה מספרים ואינסוף אופציות, כך גם כאן - האפשרויות למנות אינסופיות, ונכון, יש חומרי גלם שאני כבר לא משתמש בהם. היום אני מבשל בעיקר בשביל שאנשים יהיו שמחים ובריאים. הכוונה שלי השתנתה וגם החדות שלי גם השתפרה, היום אני יותר חד ממה שהייתי בעבר, מהרבה סיבות. למשל, עד לפני חמש שנים הייתי שותה כל ערב בקבוק יין. היום אני שותה רק בערב שבת".
מאיפה מגיעה ההשראה שלך?
״ההשראה הכי טובה שלי זה השווקים והצורך. למשל, אם תגידי לי שאת רוצה לחגוג בכרם, אז אם עכשיו בדיוק סוף הבציר, אפשר להכין צימוקים מהענבים ולהגיש קוקטייל צימוקים ורוזמרין, ואפשר גם להבעיר מדורה של זמורות ולתלות עליה דגי פורל. יש בזה משהו שיוצר דיאלוג עם הבריאה וזה מביא את הרעיונות הכי טובים וחדשניים בעיניי״.
אתה שומר עדיין על קשר עם קולגות מהתחום?
״אף פעם לא הייתי בסצנה, אבל החברים שלי לא השתנו. כשאני צריך לשאול שאלה או להתייעץ, אני מדבר עם יורם ניצן ממול ים או עם אבי ביטון, אבל מרגיש חופשי להרים טלפון לכולם״.
ומה עם מסעדה, לא מדגדג לך לפתוח מקום חדש יום אחד?
"לא נראה לי. אני נהנה לתכנן עסקי מזון, אבל חיי היום-יום של מסעדה פשוט כבר לא מעניינים אותי. לפעמים אני מתגעגע לסרוויס של מסעדה, למרות שגם באירועים הפרטיים לפעמים יש רגעים של לחץ, אבל אז אני נזכר שהמקרר מתקלקל בשבת וששוטף הכלים לא מגיע למשמרת ואיך זה מרגיש כשאתה מלמד טבח לעשות משהו אחד והוא עושה משהו אחר. לכל זה אני לא מתגעגע".
