יניב כהן לא זוכר מה הטעם של אבטיח. מי שינסה להזכיר לו בהנחה שהדבר חסר לו, ייתקל בחומה של חוסר עניין. נכון יותר יהיה לומר שלכהן לא אכפת עוד מה הטעם של אבטיח. אין לו בעיית זיכרון, ולמרות מה שאנשים בעלי הרגלי תזונה אחרים יטעו לחשוב, אין לו גם בעיות אכילה. לפחות לא לדעתו. "אני הייתי בחור סטנדרטי לגמרי", אומר כהן, בן 43, "אגב, גם הייתי צמחוני". מהעדות העצמית הזאת למד הקורא על כך שכהן הוא כבר לא צמחוני, אבל לפטור את הכל בכך שאינו צמחוני זה כמו לתאר את השמש בכך שאינה ירח. כהן הוא הרבה יותר מלא צמחוני. הוא קרניבור במשרה מלאה. הוא אולי לא זוכר מה הטעם של אבטיח, אבל הוא יכול לתאר לפרטי פרטים את הטקסטורה של שניצל מוח.
"בלי פסילות, בלי שטח אפור", הוא מעיד על מידת הקרניבוריות שלו, "אני חי על שתי ארוחות ביום. תמיד חושבים שאני אוכל שלושה קילו בשר, אבל זה לא נכון. אני אוכל כמו בן אדם רגיל, אבל בשר או שומן זה חומרים יותר דחוסים. בניגוד לפירה, למשל, זה מחזיק אותי שעות קדימה ואין לי קרייבים של רעב. אין חשיבה על אוכל. אכלתי לפני שעתיים-שלוש, אז אין 'בא לי לנשנש משהו'. באירועים חברתיים, כשמביאים בורקסים או עוגה, אני רואה בזה הר של צרות, לא משהו טוב. זה לא שאני מעניש את עצמי בכך שאני נמנע מהדברים האלה, זה מה שהגוף שלי צריך. אנחנו חיים בתקופת שפע. אנחנו אוכלים לא כי אנחנו צריכים, אלא כי בא לנו, וככה אנחנו אוכלים דברים טעימים שאנחנו לא בהכרח צריכים או מזינים אותנו. קרניבור במשרה מלאה אומר שמה שלא טוב לגוף שלו הוא לא מכניס. לא סוכרים, לא פחמימות ריקות, לא מזון מעובד. החברה שלנו לא בנויה לאנשים כמוני. אני נכנס לסופר ואין לי מה לקנות".
איך הפך כהן לאדם שהולך לסופר עם שקית ניילון בזמן שמסביבו אנשים מעמיסים שקיות עצומות של איקאה? שאוכל ריאות, מעיים וכל דבר שבין הזנב לאף של הפרה פרט לפעמון, שחי את חייו כמו במערכון של "הפרלמנט" על יניב הקצב? אלו שאלות טובות. ההסבר המיידי הוא אינדיבידואלי. לכל אדם יש סיבה ייחודית משלו המביאה אותו לאמץ דפוסי התנהגות מיוחדים, ובכללם גם הרגלי אכילה. במקרה של כהן, ההתחלה נמצאת בסוף. סופה של הקריירה המוזיקלית שלו, לפחות כמוזיקאי מנגן. "קרה לי איזה מקרה מצער ונפצעתי בכף היד", הוא מספר, "שני ניתוחים קטעו את הקריירה שלי, ומהפציעה התפתחה פוסט-טראומה. אנחנו יודעים שפוסט-טראומה מובילה לכל מיני דברים, ואצלי בין היתר התפתחה סוכרת סוג 1. התחלתי לחפש איך חיים עם הדבר הזה. לא הכרתי יותר מדי סוכרתיים עד הנקודה הזאת, אבל כל מי שהכרתי היה אדם שאורח החיים שלו לא תאם את המצב הבריאותי שלו. התחלתי לקרוא והבנתי שאם אני צורך חלבון במקום פחמימות, אז הגוף שלי יחיה טוב יותר עם זה. גיליתי קבוצה בפייסבוק שנקראת 'סיירת סוכרת'. הקרניבוריות שלי היא לא טרנד. אני לא עושה את זה כדי להוריד עשרה קילו, וכשאני מגיע ליעד אני יכול לחזור להרגלים הקודמים שלי. הגעתי למסקנה שאם לא יהיו פחמימות בתזונה, לא יהיו עליות וירידות של סוכר ואהיה כמו בן אדם בריא. ניסיתי הכל – מנטורופתיה ועד רפואה מערבית, סוגי תזונה שונים, והצלחתי לשים לב שבתזונה הקרניבורית אני לא רק מצמצם את כמות האינסולין, אני מצמצם את תנודתיות הסוכר וזה נותן לי שקט ברוב שעות היום".
בשנים האחרונות יותר ויותר אנשים מבססים את התזונה שלהם על צריכה מסיבית של בשר. הזרמים רבים ומגוונים, לפחות כמו בנצרות. אנימל בייסד, פליאו, דל פחמימה, קיטו, קרניבור, דיאטת האריה – כל אחד והאלוהים שלו, יותר נכון החיה שלו, כל גישה והניואנסים שלה. על רגל אחת של פרה - פליאו מבקשת לקרב את האדם המודרני עד כמה שניתן להרגלי התזונה של האדם הקדמון טרם המהפכה החקלאית, תוך השארת מקום גם לפירות וירקות ובהימנעות מוחלטת ממוצרי חלב; קטוגנים מגבילים את צריכת הפחמימות היומית ל-20-30 גרם כדי להיכנס למצב מטבולי שנקרא "קיטוזיס", לשמור עליו ולעבוד על תאי השומן כמקור אנרגיה עיקרי; קרניבורים צורכים באופן בלעדי מזון מן החי. מי שמדמיין את האחרונים מתהלכים בדיזנגוף בכיסוי גוף מנומר ואוחזים בנבוט עושה זאת על דעתו, אבל לא בטוח שהוא טועה.
× × ×
המשותף לכולם הוא התבססות על בשר דווקא בתקופה שבה בני אדם רבים שמים במרכז את ההימנעות ממנו ממניעים הומניים. יש לכך סיבות רבות ומגוונות. חלקן אופנתיות, חלקן בריאותיות, חלקן תוצר של העולם שבו אנחנו חיים, על ריבוי הדעות שמאפשרת הנגישות הגוברת למידע, חלקן סוציולוגיות ומושפעות מנסיבות חיינו בעשור האחרון, על התלאות הרבות והמצוקות שאילצו אותנו לחשב מחדש את הרגלי חיינו. אם אכילת בשר מוגברת, עד לרמת התזונה הבלעדית של האדם, הייתה מניה בבורסה, את ההתפוצצות שלה אפשר לתארך לקורונה. המגפה והבידוד שנכפה בעקבותיה שינו את האופן שבו האדם מתייחס לבריאות שלו, ועוד יותר מכך, אילצו אותו לארגן מחדש את עולמו התרבותי. הפתרונות לשעמום של האדם, שבעבר היו בעיקר מחוץ לבית ונגישים בקלות, חדלו להתקיים ואותם היה צריך למצוא מחדש בין ארבע קירות. "זה התפוצץ בקורונה", אומר סלבה ברגר, בן 45 מעתלית, דוקטור למדעי הרפואה בתחום המטבוליזם, ומרצה לפיזיולוגיה וקרדיולוגיה במכללת אורט בראודה. "אנשים ישבו בבית, התחילו לקנות לעצמם מעשנות ומנגלים, והיום כל אחד הוא מומחה לבשר. בארץ יש בשר ברמה גבוהה יחסית. הנינג'ה עשה מהפכה. אנשים מבוגרים שאכלו רק עוף, היום עושים אסאדו בלחיצת כפתור". גם יוקר המחיה תרם את תרומתו המכרעת להתפתחות שיטת ה"עשה זאת בעצמך". "המסעדות נורא יקרות ולמעשה מאלצות אנשים להכין בבית", ממשיך ברגר. "לאכול היום בשר במסעדה זו באמת הוצאה מאוד גדולה, ולהכין אותו בבית בכלים פשוטים זה משהו שאתה יכול לעשות בשליש מחיר".
"החיים פה מלאים בסטרס, וכשאתה בסטרס אתה מתחיל לאכול שטויות מול הטלוויזיה", אומר כהן, "בקורונה הייתה נהירה גדולה לרכישה של מעשנות וגרילים ואנשים התחילו לעשות בבית. זה באמת היה סוג של טרנד - אחד ראה אצל השני והתפתחו כל מיני דברים. היום יש מלא מעשנות למכירה ואין מי שיקנה. התופעה כטרנד חלפה, ונשארה המהות".
כהן נמצא בקצה הסקאלה של אוכלי הבשר. הוא טורף-על, טירנוזאורוס רקס עם יכולות שפה. לעיתים תתפסו בצלחת שלו איזה עלה קטן של חסה, אבל רק כשבירת קונטרסט, תוספת צבע לפלטה שאחרת הייתה חד-גונית. ברגר, להבדיל, מתהלך בנעליו הבשרניות והגדולות של כהן למשך חודש בשנה, חלק מאתגר ויראלי בשם המתבקש "ינואר קרניבורי", כי במציאות של ימינו הכל זקוק למיתוג כדי לתפוס תאוצה. "מתחילים את השנה עם איזה ריסטרט", הוא מסביר, "רק בשר וביצים, מזון מן החי. אולי קצת תבלינים, לא מעבר. יש אנשים שעושים את זה כל החיים מתוך איזושהי הבנה שזו התזונה האופטימלית עבורם כי צמחים לא עושים להם טוב. יש אנשים שרוצים להישאר מפוקסים כל הזמן ומצאו שאוכל אחר מוציא אותם מהאיזון המנטלי. אני עושה את זה לסירוגין, ובעיקר בחורף. 90 אחוזים מהתזונה שלי זה מזון מהחי תמיד.
"מבחינה אבולוציונית ומבחינת גוף האדם ומה שהגוף שלנו בנוי עליו, בשר הוא המזון המזין ביותר מבחינת הזמינות של חלבון, ויטמינים ומינרלים", אומר ברגר. "אין מזון טוב יותר מבשר אדום ומזון מן החי, גם מבחינת ההשפעה על מערכת העיכול. זה אנטי-אלרגני. אין רגישויות לבשר. מערכת העיכול לא מגיבה אליו כמו שהיא מגיבה למזונות אחרים. ממצאים של מחקרים אנתרופולוגיים מצביעים על כך שהבשר הוא אבן היסוד של התזונה שלנו ב-2.5 מיליון השנים האחרונות. גם כשהיינו ציידים-לקטים זה היה כמעט אך ורק בשר, אלא אם כן היה צורך הישרדותי שאולי היה מוביל אותנו לבחור גם בצמחים. מכל בחינה שאינה הישרדותית, האדם הקדמון היה מעדיף בשר אדום. כל מזון אחר הוא לא ברירת המחדל של האדם. בשר אדום הוא מזון-העל. אנחנו יכולים לגדל תינוק קרניבורי לגמרי והוא יגדל להיות תינוק בריא. מצד שני, אנחנו לא יכולים לגדל תינוק על בסיס צמחי בלבד, אלא אם הוא מקבל ויטמינים ותוספים אחרים".
אוראל עזרא, מנהל קבוצת "הבית לאוהבי הבשר": הייתי 145 קילו והייתי אמור לעשות ניתוח לקיצור קיבה. חבר צעק עליי לנסות קיטו, והורדתי מעל 40 קילו, הסוכר והכולסטרול ירדו והמדדים השתפרו בקטע מדהים"
× × ×
האם קרניבוריות היא ההפך המוחלט מצמחונות, הקצה השני בציר המוסריות? רוצה לומר, אם החמלה נמצאת בהימנעות מאכילת בשר, אז הביטוי המובהק ביותר להיעדרה הוא בהתבססות כמעט מוחלטת על מזון מן החי? לא אם תשאלו את ברגר. "קרניבוריות זו לא אידיאולוגיה. זו לא כת. אנחנו לא 'מאמינים' בזה", הוא מסביר, "אנחנו עושים מה שטוב לגוף. בגלל זה אין לי שום בעיה לאכול צמחים כמה שאני רוצה. בעולם המודרני לאכול צמחים זה לא מוסרי בדיוק כמו לאכול בשר. כשאתה אוכל צמחים, החקלאות המודרנית גורמת לתמותה של בעלי חיים רבים ומכחידה אקו-סיסטם שלם. אתה משמיד אדמה, חרקים ומכרסמים לטובת הגידולים החקלאיים היום. זו חקלאות שהיא לא מקיימת, היא הורסת. גם בצמחונות יש בעיה מוסרית. בבשר אתה יכול להסתכל על זה בכמה גוונים. תעשיית הבשר המעובד משתמשת בבשר בצורה מאוד מזלזלת באמצעות גידולים תעשייתיים שלא שמים על הפרות - משלוחים חיים, ומה לא. את הבשר שלי אני מקפיד לקנות רק ממקומות שבהם הפרות גדלות במרעה פתוח בתנאים הכי טובים שיכולים להיות ובאופן הכי מקיים שיש. אני קונה מאף עד זנב, עד העצם האחרונה, בלי לזרוק כלום. העדר ממשיך ומתקיים. זה חלק מהטבע. אין פה עניין מוסרי או לא מוסרי, בלאכול אוכל שהוא טבעי לך. אף יצור בטבע לא שואל את השאלות האלה. מתי אנחנו שואלים את זה? אם אני עושה את זה בהגזמה, אם אני אוכל רק סטייק פילה או אנטרקוט".
"יש בארץ מקומות שמגדלים בשר איכותי, בריא, חופשי, בתנאים מעולים", אומר כהן, ומדבריו כמעט שמשתמע שאם לפרות הייתה תבונה, הן היו בוחרות להקדיש את חייהן ומותן לתזונה הקרניבורית. "לפרות יש איכות חיים, הן יולדות בשטח, שום רפת ושום דבר. אם אני מקריב את עצמי למען החיה, אז מה שווה כל הרעיון? יש לנושא הקרניבוריות גם ממד רוחני, אם תשאל אותי. אני מתוך עיקרון לא אקנה סטייקים. אני קונה את כל החלקים בפרה שאף אחד לא רוצה. אני מסתכל על פרה או בעל חיים שאוכלים אותו כמשהו שלם. אם כבר לקחנו את החיים של החיה, אז אנחנו נעשה את זה בצורה הכי אנושית שאפשר, שגם הגידול שלה יהיה ראוי ומכובד ולא ידחפו אותה לתא עם מלא חיות בלחץ ובסטרס, עד כמה שאפשר, וגם ננצל את כולה".
"ביקורת תמיד יש", אומר אוראל עזרא, 38, צלם ומנהל קבוצת הפייסבוק "הבית לאוהבי הבשר" המונה כ-40 אלף חברים, "אבל אתה לא תראה אותי מגיע למסעדה ואומר 'האוכל שלכם מעובד, תתביישו לכם'. זו הצלחת שלי וזו הצלחת שלו. אם הוא בוחר לאכול ירקות זה החיים שלו. לבוא ולהגיד שאנחנו לא הומניים זה לא נכון. הרבה טבעונים שנכנסו איתי לוויכוחים, אחרי שהם הבינו מה אני אוכל ואיך אני אוכל הם השתתקו. בדרך כלל נקודת המוצא שלהם היא שמתעללים בחיות האלה לאורך כל החיים. זה לא החיות שאני אוכל. אני אישית אוכל המון חלקים. כמה אנשים מכינים כליות, מעיים, טחול? אני הורג הרבה פחות. אם אני אוכל רק סטייק אנטרקוט ולא את כל הפרה, היא מתה לחינם.
"שלוש שנים וחצי שאני קטוגני, שזה אומר שהרוב המכריע של התזונה שלי מבוסס על בשר ושומן. כל מה שיש לו אמא ואבא מותר לאכול. אני מאלה שעושים קיטו נקי. אנחנו לא אוכלים קמח שקדים ושטויות כאלה. באמת כמה שיותר נקי וטבעי. אנחנו לא אוכלים מעובד בכלל. זה אומר שאם אני לא טחנתי את הבשר, אני לא אוכל. במסעדה אני לא אשב לאכול המבורגר. זה מעובד מבחינתי. אני בעיקרון הייתי 145 קילו והייתי אמור לעשות ניתוח קיצור קיבה. אחרי שיחה עם חבר שצעק עליי בטלפון למה אני לא מנסה קיטו לפני שאני רץ לעשות קיצור קיבה וניתוח, התחלתי בשינוי בליווי צמוד, והורדתי מעל 40 קילו. ירד לי הסוכר, הכולסטרול שלי ירד ברמה מאוד רצינית. המדדים שלי השתפרו בקטע מדהים".
× × ×
ענת פרנק, 49, מתגוררת באיטליה ולא תתפסו אותה אוכלת פסטה גם תמורת שלום. "היא אולי נחשבת תקשורתית כארץ הפסטה והפיצה, אבל אלו מנות ראשונות כאן", היא אומרת. "איטלקים אוכלים המון דגים, המון בשר, זו הארוחה העיקרית". לא ברור מה יש יותר – נתחים בפרה או דברים שהיא עושה. היא מוציאה טיולים קטוגניים לאיטליה, מקיימת ריטריטים קטוגניים בליווי רפואי, יש לה עסק בשם "אוכל אמיתי", היא יועצת לבריאות מטבולית, בעלת תוכניות ייעוץ וליווי בנושא תזונה שיקומית, והיא לא תאפשר לסיים את האופן שבו מגדירים אותה בלי להוסיף שהיא גם מייצרת צירי עצמות מעוקרים שלא זקוקים לקירור. "אני חווה בשנים האחרונות ירידה בתחום הצמחונות", היא מנתחת. "הם אולי עושים יותר רעש, אבל בוא נגיד שהם מגיעים אלינו בהמוניהם. אנחנו מטפלים בנזקים של קידום אג'נדה צמחונית וטבעונית. הפחדה זה כוח מאוד חזק. אנשים שאפילו לא יודעים איפה ואיך התחילה הצמחונות עטפו את זה באג'נדות. האדם הוא טורף-על. לא יכולנו להתבסס על צמחונות. בלי בשר ושומן אתה מת. המון אנשים מבולבלים. ההישרדות שלי הרבה יותר חשובה מאיזושהי חיה שאני לא מכירה. עובדה שהתזונה הזאת גורמת לאנשים לחזור לתזונה של הקוד הגנטי שלהם. אנחנו ציידים-לקטים. הלקטות לא היוותה אחוז גבוה מהתזונה שלנו. האדם הוא צייד שומן, הוא לא צייד חלבון. אני חושבת שיש פה התעוררות כי טבעונות וצמחונות גרמו לנזקים וחוסר, אנשים מתפכחים. יש לנו המון צמחונים וטבעונים שהפכו להיות קרניבורים. ההפך לא קורה. אדם שהופך להיות קרניבור או קיטו-קרניבור לא חוזר אחורה. הוא מרגיש מאוד טוב".
ד"ר סלבה ברגר: "אנחנו לא 'מאמינים' בזה, אנחנו עושים מה שטוב לגוף. לאכול צמחים זה לא מוסרי בדיוק כמו בשר. אתה משמיד אדמה, חרקים ומכרסמים לטובת גידולים חקלאיים. אני קונה מאף עד זנב, בלי לזרוק כלום. זה חלק מהטבע"
כמו במקרה של כהן, גם פרנק למדה להרכיב כך את הצלחות שלה כי לא הייתה לה ברירה. "אני בוגרת מחלה אוטואימונית מאוד קשה שסחבתי במשך שנים רבות", היא משתפת. "מעולם לא חשבתי או מעולם לא נתנו לי תקווה שאירפא או אבריא ממנה. לפני בערך 20 שנה יצא לי לעבוד בניו-יורק עם חולי סרטן באחד מבתי החולים הגדולים בעולם. מלמדים שם פרוטוקול שיקומי, ושם בעצם עשיתי את הקשר בין מה שאנחנו אוכלים לפן הבריאותי, כשנחשפתי לעולם הפליאו, וראיתי שהפרוטוקול מאוד דומה למה שלמדתי בבית החולים. בגלל שאני לא חובבת פחמימות גדולה גלשתי מאוד מהר לקיטו, ואחרי זה איזה שנתיים לתוך התזונה הזאת. כשאני מורידה יותר ויותר פחמימות, אני קולטת שאני מחליפה סטים של תרופות שתוקפן פג".
זו שעת בוקר מאוחרת, ופרנק בדיוק סיימה את הארוחה שלה. בייקון, שלוש ביצים בשומן של הבייקון, גבינת גאודה, גבינת טומיני וכמה חתיכות זוקיני שהיא לבטח השאירה לסוף.
