דור (39) היה רגיל לצאת עם אשתו למסעדות וליהנות מארוחה מלאה שכוללת מנה ראשונה, עיקרית וקינוח. אבל בשנתיים האחרונות, מאז ששניהם משתמשים בזריקות הרזיה - הוא באוזמפיק והיא בוויגובי - הם יושבים במסעדה ולא בטוחים מה בעצם חיפשו שם. על מקום לקינוח כבר בכלל אין מה לדבר.
"אנחנו פחות יוצאים למסעדות, ובכלל לכל אטרקציה שקשורה באוכל", הוא מספר, "יש לנו יום נישואים בסוף החודש וקנינו כרטיסים להצגה, כי שם אין אוכל. גם לצאת עם חברים למסעדה ולחלק את החשבון בין כולם, יוצא לנו פחות משתלם, נגיד את זה ככה. אנחנו חולקים מנה אחת. קיבלתי מהעבודה כרטיסים לסינמה סיטי, שכוללים סרט וארוחה מפנקת, אבל אמרתי לאשתי 'בשביל מה נלך? אני לא יכול לגעת בכל הפסטות שיגישו שם וגם את לא תאכלי. בואי נעביר לחברים'".
גם אצל מוטי אזולאי (46), שנוטל תרופות הרזיה כבר שנתיים, כל תרבות הבילוי השתנתה, וגם העגלה בסופר כבר לא נראית אותו דבר. "התחלתי להרגיש פחות טוב ממאכלים שפעם אהבתי", הוא מסביר, "כשאתה לוקח את הזריקה אתה יותר שבע וההעדפות שלך משתנות, אבל עדיין יש לך הרגלים מאוד חזקים. נגיד, אני מאוד אוהב פופקורן ולאכול אותו מול הטלוויזיה, אבל עם הזריקות ברגע שאתה אוכל מזון עתיר בשומנים, הגוף מזכיר לך באמצעות תופעות הלוואי מה מותר ומה אסור לך לאכול".
אז התוצאה היא שאתה מפסיק עם הפופקורן, או לפחות מפחית משמעותית בכמות.
"כן, כי אתה לא מוכן לסבול את תופעות הלוואי שחווים אחרי אוכל לא נכון. שלשולים, כאבי ראש, תחושה של חוסר יכולת לנשום. וככל שהגזמת במינונים, ככה אתה תקבל יותר בראש. זה אחד השינויים הכי גדולים שקרו לי, היכולת לא להיות על אוטומט ולא להתעלם מהסימנים של הגוף שאומר לי 'זהו, מספיק, הגענו לרף העליון'".
איפה השינוי הזה עוד פוגש אותך?
"אני כן אוכל מה שאני רוצה, אבל תחת מנגנונים נוקשים יותר של איפוק, ומהמקום הזה אני גם הולך לסופר. פעם הייתי קונה חטיפים באריזות משפחתיות, מכור למתוק, ומחפש כל הזמן מה חדש על המדף. היום אני לא קונה מתוך מקום של אוטומט או רעב או איזו התרגשות גדולה מאוכל, אלא ממקום של מה אני צריך שיהיה לי בסל ובאיזה מינונים. יש לי הרבה יותר חלבון בעגלה, הרבה יותר ירקות, הרבה יותר פירות. גם אם אני קונה משהו מתוק, אני אקנה את החבילות המוקטנות. יש לי הרבה פחות בצקים ופחמימות בסל, ואני רואה שאם אני קונה מתוך הרגל אז אני זורק יותר. אם פעם תעשיית המזון הייתה מוכרת לרעב שלנו - היא צריכה עכשיו למכור לשובע שלנו".
× × ×
זאת שאלה מתבקשת, כמעט כמו לאן הברבורים עפים כשהאגם קפוא. אם כולם מתכווצים פתאום מזריקות אוזמפיק ומפסיקים להיות רעבים, מה קורה לכל החטיפים בסופר ולמסעדות החדשות שנפתחות?
זריקות ההרזיה כבר לא חדשות, אבל זה בדיוק הזמן שבו מתחילים לראות איך הן נטמעות בתרבות שלנו ומשנות הרגלים שהכרנו, כמו עגלות מתפקעות בסופר, מנות שזורמות אל השולחן בלי סוף, אלכוהול בשפע ובילויים שסובבים סביב אכילה.
מחקר שנעשה באוניברסיטת ארקנסו על כ-2,000 נבדקים, מצא שמשתמשים בזריקות הרזיה בעבר ובהווה דיווחו על ירידה בצריכה של רוב מיני המזונות והמשקאות. מספר המשיבים שדיווחו על צריכה מופחתת של מזון מעובד היה גבוה בכ-70 אחוזים מאלו שדיווחו על צריכה מוגברת. חצי מהנבדקים דיווחו על צריכה נמוכה של משקאות מוגזים, בשר בקר וגם אלכוהול, מיצי פירות וחלב פרה.
"בארצות-הברית יש מחקרים שמראים שהסל בסופר מתכווץ בצורה מדויקת בקרב אוכלוסיות שמשתמשות בזריקות הרזיה, רואים ירידה בצריכה של חטיפים מלוחים ובמזון מהיר", מסביר אזולאי, במקצועו חוקר התנהגות צרכנים ושווקים דיגיטליים. "בדנמרק עשו מחקר מעניין, אספו שם קבלות אמיתיות מהקניות בסופר של משתמשים בתרופה, לפני שהתחילו להשתמש בזריקות ואחרי. רואים שהסל אחרי תחילת הטיפול מכיל פחות סוכר, פחות מזון אולטרה-מעובד ויותר חלבון. יש העדפה של יוגורטים וחטיפי חלבון, על פני חטיפים מלוחים עתירי שומן. וזה לא שההוצאות של המשתמשים בזריקות נעלמות, הן פשוט עוברות למדפים אחרים בסופר, בהוצאות בבית מרקחת, על ביגוד חדש ועל שעונים חכמים לספורט ולניטור מדדים".
אפשר לבשר על מותו של החשק למתוק?
"המתוק לא מת, גם נוטל התרופה רוצה לאכול אותו, אבל במינונים הרבה יותר קטנים, והוא מחפש את האריזות הקטנות. זה משנה את כל המשחק ומחייב יצרני מזון לעשות התאמות. בארצות-הברית כבר יש קו מוצרים של נסטלה שמותאם לנוטלי תרופות GLP-1".
זה כמעט חתרני אל מול תרבות השפע, וספציפית בישראל.
"כמויות גדולות הן משהו שממש מוטבע בתרבות שלנו. כשמישהו מגיש לך מנה גדולה, אם במסעדה ואם באירוח בבית, את מרגישה שהוא מכבד אותך. זה היה אחד מסודות ההצלחה של רשת ארומה בישראל, המנות הגדולות לעומת בתי קפה שמודדים את החסה. הלחמים שלהם גדולים בנפח, הסלטים גדולים, הרטבים בשפע. ועכשיו הנטייה היא למשהו קטן ואיכותי, עם מחשבה יותר על החוויה. אין לי ספק שהכניסה של כדור הוויגובי (תרופה שניתנה עד עכשיו בזריקות - ט"ג) תאיץ את השינויים האלה בצריכה, כי אם זריקות נראה לאנשים כמו משהו פולשני לעשות, אז כדור זה יותר סטנדרטי ויגדיל את השימוש בתרופה".
ואיפה ישראל ממוקמת מול השינויים העולמיים? כנראה שבשלבים מוקדמים יותר של המהפכה. ובכל זאת ישנם ניצנים: את השינוי התרבותי ההדרגתי אנחנו מזהים קודם כל בסופר, שם אפשר לראות את מגמת החלבון מתרחבת לעוד ועוד סדרות של יוגורטים ומשקאות, ואפילו לחטיפים מלוחים, לחמים ופיתות.
מסעדנים ישראלים ששאלנו, כמו שף שרון כהן ממסעדת שילה בתל-אביב למשל, מודים שהם לא רואים כרגע שינוי משמעותי בצד האורחים. אבל ייתכן שזו שאלה של זמן: בישראל מעידים הנתונים על שלושה אחוזים מהאזרחים שאימצו את זריקות ההרזיה, אבל בארה"ב כבר מדובר על עשרה אחוזים. שם יצרני המזון והמסעדנים כבר יוצאים בתפריטים מיוחדים ומכווצים את המנות.
וכך, בערים גדולות כמו ניו-יורק ולונדון, התאמות לסועדי האוזמפיק הפכו להכרח, או לכל הפחות לתרגיל שיווקי שצלח. רשתות ענק אמריקאיות ניסחו גם הן תשובה הולמת. הרשת שייק שאק מציעה המבורגרים עטופים בחסה למפחיתי הפחמימות, בצ'יפוטלה השיקו תפריט של מנות בגודל כוס קפה עם 32 גרם חלבון, למי שצריך ארוחות קטנות ומרוכזות, ורשת הכריכים סאבוויי פיתחה כריכונים קטנים וקראה להם "כיסי חלבון". Smoothie King הגדילה להשיק תפריט של מנות מוקטנות המיועד בגלוי למשתמשי GLP-1.
מסעדות שקולטות את הלך הרוח מכניסות מנות קטנות יותר, מדלגות על הפתיח המוכר של "האם תרצו לחלוק?" ומראש מניחות כך, ומעדכנות בקלוריות ובערכים תזונתיים בתפריט.
בבריטניה מדווחים על שבעה אחוזים מהאוכלוסייה שנוטלים תרופות הרזיה, עובדה שגרמה לשף המעוטר הסטון בלומנטל להחליט להפוך את המנות המיניאטוריות להזמנות עסקיות. Mindful Experience, הוא קרא לתפריט הכולל מנות מוקטנות משמעותית - בגודל של כפית או ביס בודד - במחיר של 350 פאונד, המיועדות לסועדים שנוטלים תרופות GLP-1 ורוצים "ליהנות מחוויית טעמים מלאה מבלי להרגיש כבדות או להשאיר אוכל בצלחת".
ויש גם את המסעדנים שנחרדים מעצם המחשבה. השף הסקוטי גורדון רמזי סיפק תשובה שלא משתמעת לשתי פנים בשנה שעברה: "אין סיכוי שנצא עם תפריט טעימות של אוזמפיק כדי לגרום לכם להרגיש פחות שמנים", הוא לא חסך. "זה בולשיט מוחלט. אין שום סיכוי שניכנע לזריקת המונג'רו... הבעיה היא אצלכם שאכלתם יותר מדי מלכתחילה, לעזאזל!"
בישראל, כאמור, המצב מעט שונה. סטיבן לובל, מסעדן ויועץ למסעדות ישראליות כמו טוטו, זוזוברה וקפה איטליה, מודה שעדיין לא מבקשים ממנו לוותר על הפסטה בשביל לקבל מנת חלבון נקייה. "אני אישית לא מרגיש שיש שינוי שאני יכול לקשר לזריקות אוזמפיק, אבל הטרנד שקיים ורואים כבר כמה שנים הוא של מנות יותר קטנות, מתוך מחשבה שלאורח יש יותר מודעות למה שהוא אוכל", הוא אומר, "אם פעם היה רצון של השף להוכיח ולדרוש שהאורח יאכל את מה שהוא הכין כי הוא יודע הכי טוב, היום אני חושב שגם השפים הגדולים שעושים קולינריה יוצאת דופן, מבינים שיש צורך לעשות את ההתאמה. יש הבנה יותר עמוקה של אורחים מה הרכב המזון שהם אוכלים ומה הכמויות שנכונות להם. אם זה קשור לזריקות? אני חייב להיות כן, אני לא בטוח".
מה אתה שומע מלקוחות?
"חלק מהלקוחות החוזרים בהחלט אומרים לי, 'תשמעו, אנחנו כבר לא אוכלים כמו פעם', וזה ברור שהם רומזים שזה בגלל הזריקות. אבל זה לא בהיקפים משמעותיים באמת. הנושא של חלוקת מנות קיים כבר עשור ומלצרים כבר מדלגים על הנאום הקטן הזה בהתחלה של 'אנחנו ממליצים לחלוק כמה מנות', כי זה כבר מובן מאליו. קהל ישראלי חייב לא מעט ירקות או סלטים בתפריט, ואפשר לראות שתמיד יזמינו סלט אחד או שניים למרכז השולחן".
כך עובד המנגנון שאחראי לתחושת השובע המדוברת: אוזמפיק (סמגלוטייד) מונע מהלבלב לשחרר גלוקגון – הורמון הממריץ את הכבד לשחרר גלוקוז לזרם הדם. כתוצאה מכך, התרופה עשויה לגרום לירידה בתיאבון. לתרופה המקבילה מונג'רו (טירזפטייד) יכולה להיות השפעה דומה. "יש היום סדר גודל של 280 אלף מטופלים בזריקות הרזיה, עוד לפני הוויגובי בגרסת כדור לבליעה, שנחת בארץ אבל אין ממנו עדיין מספיק מלאים בבתי מרקחת", מאפיין אזולאי. "ויש הערכות שהשוק הזה גדול פי שניים כשמסתכלים גם על השוק האפור שלו, אנשים שמוכרים את הזריקות למי שלא זכאי להן מקופת החולים".
בניתוח נתונים שנאספו על ידי קופת חולים מאוחדת, עולה שנשים משתמשות בזריקות הרזיה כמעט פי שניים מגברים וקבוצת הגיל שבה השימוש בזריקות ההרזיה הוא הנפוץ ביותר היא בני 45–55.
אירנה, שנטלה אוזמפיק בעבר: "עברתי לקנות סוג אחד של גבינה במקום שלושה, והורדתי את כל העוגיות שהייתי קונה ל'ליד הקפה'. במסעדות שמתי לב שאני לא רוצה להזמין כמעט כלום. התחלתי לקנות חצי מנת שווארמה כי מנה שלמה הייתה יותר מדי עבורי"
דור, שהפסיק ללכת למסעדות, ירד 20 קילו בעזרת האוזמפיק בשנתיים האחרונות. "התזונה שלי השתנתה כשחזרו לי בדיקות דם עם תוצאות שחייבו לחשב מסלול מחדש, וגם המשקל שלי היה חריג. ה-BMI גבוה, הסוכר והכולסטרול גבוהים. הרופאה המליצה לי על הזריקות, והתחלתי לקחת אותן אחרי שכבר התחלתי דיאטה והורדתי לחמים, מאפים וסוכר. ירדתי עשרה קילו בדיאטה ועוד עשרה קילו כשצירפתי את הזריקות. גם אמא שלי עם הזריקות וגם אשתי, והן ירדו הרבה יותר ממני ומספרות שהתיאבון שלהן קטן. לי יש תיאבון, אבל אני מנסה לשמור על עצמי. יש שינוי בכמויות שאני אוכל, אבל לא כמו אצל אשתי, שלא מסיימת צלחת. אני עדיין יכול לאכול המבורגר ולפרגן לעצמי אחרי אימון. אשתי, לעומת זאת, תצליח לאכול ממנו שני ביסים. בסופר אנחנו קונים הרבה פחות מבעבר, אבל יותר משקאות חלבון ולחם כוסמין. יש לי עדיין ממתקים בבית בשביל הילדים. אישית, אני צריך הרבה פחות מתוק כדי להיות מסופק".
מה אתה כן אוכל?
"אני מחפש את החלבון כל הזמן, מסתכל כמה חלבון יש פה, כמה חלבונים יש שם, מסתכל על הסוכר שיש נגיד בלחם כוסמין, ומשקיע כסף בכל הדברים האלה שלא הייתי מסתכל עליהם קודם. כל משקה חלבון עולה לפחות עשרה שקלים ואני שותה לפחות אחד ביום כדי להשלים את הצריכה היומית. הוספתי גם דגים לתפריט וזה מצטבר למאות שקלים כל חודש".
אצל אירנה (55) מדרום הארץ, תרופות ההרזיה לא הובילו לשינוי המיוחל, והיא הפסיקה ליטול אותן אחרי שירדה שלושה ק"ג - ונתקעה. "במשך שנים אכלתי בריא והייתי במשקל תקין, אבל אז הגיע גיל המעבר", היא משתפת, "פתאום עליתי 20 ק"ג בשנתיים. חצי שעה אחרי ארוחת צהריים מלאה ובריאה, היה תוקף אותי רעב לא הגיוני בכלל, כאילו לא אכלתי. היה לי ברור שמשהו השתנה בגוף בצורה מאוד קיצונית. ואז התחלתי עם הזריקות. הייתי אוכלת ארוחת בוקר, ואין רעב. מגיעה שעת צהריים, אני יודעת שצריך לאכול, ואין לי רעב".
איך השתנתה העגלה שלך בסופר?
"עברתי לקנות סוג אחד של גבינה במקום שלושה, והורדתי את כל העוגיות שהייתי קונה ל'ליד הקפה'. הורדתי בשר אדום ובמסעדות שהלכתי עם בעלי בחודשים עם הזריקות שמתי לב שאני לא רוצה להזמין כמעט כלום. התחלתי לקנות חצי מנת שווארמה כי מנה שלמה הייתה יותר מדי עבורי. כמנה עיקרית הייתי לוקחת סלט, ומוותרת אפילו על הקינוח. הייתי יוצאת ממסעדות עם קופסאות של חצאי מנות שלא נגעתי בהן".
ובכל זאת הפסקת עם הזריקות?
"אחרי שהמשקל נתקע הבנתי שאני פשוט צריכה לדייק את התזונה ולהמשיך בלעדיהן".
× × ×
גם תעשיית הבירה העולמית מגיבה לשינויים. יצרניות של מותגים כמו סטלה ארטואה, קורונה והיינקן החלו להחליף בשווקים מסוימים בעולם את הבקבוקים והפחיות הסטנדרטיים של 330 מ"ל בבקבוקים של 275 מ"ל או 280 מ"ל. תופעה שגם קיבלה התייחסות כלכלית תחת הכינוי "שרינקפלציה" (Shrinkflation), וספציפית בשוק האלכוהול "דרינקפלציה" (Drinkflation) – הפחתת אחוז האלכוהול או הקטנת גודל הכוס, ללא השפעה על המחיר כמובן.
"הטרנד העולמי של ירידה בצריכת אלכוהול ידוע ואני קורא בספרות המקצועית ועוקב אחריו, אבל דווקא לא רואה אותו בארץ", מודה לובל. "אם המנות קטנות אנחנו סוגרים את הפער כשאנחנו שותים יותר. גם נפתחים יותר ברי יין שמגישים מנות קטנות, וכמו שאני קורא להם, 'מסעדה לייט', או 'חצי מסעדה וחצי אלכוהול'. הם מאפשרים לעצמם לתת מענה יותר נגיש ויכולים לעשות את הדברים יותר צנוע, יותר קטן ויותר מהיר, ובעלויות נמוכות יותר למסעדנים".
"אין סיכוי שנצא עם תפריט טעימות של אוזמפיק כדי לגרום לכם להרגיש פחות שמנים, זה בולשיט מוחלט", אמר השף גורדון רמזי, "אין שום סיכוי שניכנע לזריקת המונג'רו... הבעיה היא אצלכם שאכלתם יותר מדי מלכתחילה, לעזאזל!"
מלבד הרעב שמתכווץ, דיווחים מצביעים על שינויים בחושי הטעם והריח בעקבות הזריקה, שמשבשים את התיאבון גם הם. "ראינו לאחרונה דיווחים על נשים ששמו לב לשינוי בתחושת ריח הבושם בעקבות טיפול ב-GLP-1", מסביר פרופ' גל דובנוב-רז, מנהל מרפאת ספורט ועודף משקל בילדים בבית החולים ספרא לילדים במרכז הרפואי שיבא, "הופיעו בשנתיים האחרונות עדויות מדעיות ממספר כיוונים להשפעה אפשרית של הטיפול בתרופות האלה על טעם וריח. ניתוח דיווחים ספונטניים למאגר ה-FDA, שעוקב אחר תופעות לוואי של תרופות, זיהה גם הוא תלונות דומות. ועדיין, ממחקרים מסוג זה לא ניתן לקבוע שכיחות. נדרש לזה מחקר נוסף".
מה אפשר לקבוע כבר עכשיו?
"במחקר רטרוספקטיבי שפירסמו זוג חוקרים ישראלים באוגוסט 2026, שכלל נתונים ממעל 400 אלף מטופלים בכל קבוצה, מצאו החוקרים עלייה של כ-50 אחוז באבחנות רשומות של הפרעות טעם או ריח, אבל השכיחות הייתה נמוכה יחסית – פחות מארבעה מטופלים לכל אלף. לעדויות התצפיתיות מצטרף מחקר שבו בדקו תפקודי טעם בקרב 46 מטופלים לעומת קבוצת ללא טיפול, ושם ראו ירידה מובהקת בתפקוד הטעם בכל הסוגים - מתוק, מלוח, חמוץ, מר ואומאמי - בקרב 85 אחוז מהמטופלים. המנגנונים המשוערים שגורמים לזה הם השפעה ישירה של התרופה על מסלולי הטעם במוח ובגזע המוח, שינוי בעיבוד החושי המרכזי של טעם וריח, או השפעה עקיפה דרך הפחתת התיאבון".
לירון פז חגאי ורוני עמיצור לוי, דיאטניות קליניות ומייסדות דיאט אנג'ל, שמלווה גברים ונשים בתהליכי ירידה במשקל, זיהו גם הן את המגמה ופתחו בשנה האחרונה מסלול ייעודי לליווי של נוטלי הזריקות. "התרופה גורמת לירידה מאוד משמעותית בתיאבון, מה שגורם לאנשים לצרוך הרבה פחות מזון", מספרת עמיצור לוי, "האכילה של נוטלי התרופות היא פחות מדחף. יש להם הרבה יותר שליטה, ופחות רעש בראש שמשפיע על העדפות המזון שלהם. אנחנו רואות הרבה נשים שהיו מתמודדות עם אכילה רגשית, שהיו חייבות לאכול קינוח מסוים באותו רגע או לא עמדו בפיתוי של בורקס כשהן עוברות מול מאפייה, ועכשיו זה פחות קורה להן. גם במסעדה כבר אין להן מקום לקינוח. הזריקה מורידה את עוצמת מה שאנחנו קוראות לו food noise, התעסקות אובססיבית כל הזמן במה אוכלים, מה הדבר הבא שנאכל ו'וואי, כמה אכלתי'. פתאום נהיה שקט בראש".
מה כן נשאר בצלחת?
פז חגאי: "בגלל שהם יכולים לאכול פחות, אנחנו מנסות למקסם ערכים תזונתיים בכל ביס וכמה שיותר חלבון. יש הייפ סביב החלבון ומוצריו, אבל אנחנו בודקות שהחלבון שמכניסים לתפריט הוא לא ממזון מעובד בלבד. כשיש פחות חשקים גם יוצאים לפחות מסעדות, כי זה הופך לפחות כיף, ומגלים הנאות אחרות חוץ מאוכל. יש לי מטופלת שסיפרה לי שהיא החליפה את הכמה מסעדות שהיא הייתה הולכת אליהן בחודש, במסאז'".
מחקר שנערך בשירותי בריאות כללית בקרב יותר מ-34 אלף מבוטחים שהחלו להשתמש בזריקת ההרזיה וויגובי מצא כי כ-67 אחוז מהם הפסיקו את הטיפול במהלך השנה הראשונה, בעיקר בעקבות תופעות לוואי במערכת העיכול, ירידה במשקל או מחירן של התרופות, שמגיע למאות שקלים בכל חודש. בקבוצת המתמידים אפשר למצוא נשים ממעמד סוציו-אקונומי גבוה.
"יש כאן ניואנס שחשוב לשים אליו לב", מסביר אזולאי. "רוב מי שמתחיל טיפול בזריקות גם מפסיק אותו באיזשהו שלב, בדרך כלל סביב שנה. אם הם לא עשו עבודה קשה על הרגלי האכילה שלהם, הם יכולים למצוא את עצמם חוזרים לאותו הסל של קודם, והופכים להיות צרכני בומרנג. אני חושב שמכל הסיפור ירוויחו יפה רשתות הפארם, ששם גם קונים את התרופה וגם אפשר למצוא את כל מוצרי החלבון".
הדיאטניות של דיאט אנג'ל רואות את המטוטלת הזאת מדי יום. "התחיל לעלות הביקוש לליווי תזונתי לצד הטיפול התרופתי”, אומרת פז חגאי, “ביקוש שהוא מבורך כי יש היום ניירות עמדה ברורים של חברות התרופות שחייבים להיכנס לאיזה מסלול תזונתי עוטף כדי לוודא שהירידה במשקל, גם אם באמצעות תרופות ההרזיה, נעשית כמו שצריך, בלי לפרק מסת שריר, וכדי למזער תופעות לוואי קשות”.
עמיצור לוי: "זה לא קסם, מי שלא ינצל את חלון ההזדמנויות שנותנות הזריקות, השקט הזה בראש, ימצא את עצמו חוזר לכמויות של קודם ולמאכלים הלא-בריאים. לפי הסייקל שאנחנו רואות, החודש-חודשיים הראשונים עם הזריקות, כל עוד לא מעלים את המינון, עוזרים לווסת את הרעב ואת החשק, אבל אחר כך הם מתחילים לחזור וזה השלב שהרבה מפסיקים את הטיפול התרופתי, ובעקבות זה גם חוזרים להרגלים הישנים שלהם. אנחנו פוגשות כל הזמן אנשים אחרי סיבוב אחד עם הזריקות, שבאים בסיבוב השני, והפעם כמו שצריך".





