"גיא היה כמו מלאך קטן שבא לעשות מעשה טוב והגיע הזמן שלו לעזוב"
רס"ר גיא שבתאי ז"ל, שנפל בגיל 39 במהלך קרב בדרום לבנון, הותיר אחריו גיא שובל של אור וערכים שמתחברים יחד לדיוקן של גיבור ישראלי מזן אחר.
1 / 3
הילד עם התלתלים וחוש הצדק
גיא נולד כבן זקונים לחנה ומנחם שבתאי. הוא אח לשי, מירב ותמר. "היה לנו קשר מאוד חזק מהיום שהוא נולד", מספר אביו בגעגוע. "הוא נולד עם תלתלים, היה לו שיער מאוד יפה, וגם ילד פיקח מאוד, מאוד חכם". אחיותיו, מירב ותמר, זוכרות ילד שובב ומצחיק, אך כזה שנושא בתוכו מצפן מוסרי נדיר מגיל אפס. "חוש הצדק אצלו זה מהיום שהוא נולד לדעתי", אומרת תמר. "כשמשהו קורה והוא מרגיש שעושים איזה עוול, אז הוא לא יכול לחיות עם זה".
הכישרון הגדול הראשון של גיא היה הכדורגל. אביו הכניס אותו לעולם הספורט בגיל צעיר, ומהר מאוד התברר שמדובר בכישרון יוצא דופן. "הכדור היה דבוק לו לרגל כמו מגנט", נזכרות אחיותיו. הוא עבר במועדונים מובילים כמו בני יהודה והכח רמת גן, אך השאיפות שלו היו רחוקות יותר.
מהמגרשים באמריקה אל ספסלי הישיבה
לאחר שירותו הצבאי, גיא החליט לקחת את הכישרון שלו צעד קדימה. הוא צילם סרטון ביצועים ושלח אותו לסוכנים בחו"ל. התוצאה הייתה מלגת לימודים באוניברסיטה בארצות הברית. שם, במדי קבוצה באינדיאנה, הפך גיא לכוכב. "הוא הביא אותם לאליפות", מספרות אחיותיו בגאווה. "יש סרטון שרואים אותו והשדר צורח ברקע 'גיא שבתאי!' כשהוא הבקיע שער".
למרות הפוטנציאל לקריירה מפוארת ועתיד מזהיר מעבר לים, בתוך גיא החל להתעורר משהו אחר. "לאט לאט הוא התחיל לחזור בתשובה", מספר אביו מנחם. בארצות הברית הוא פגש קהילה יהודית חמה ומשפחה מאמצת שתמכה בו בשנים הקריטיות הללו, אך הלב משך אותו חזרה לישראל. הוא שב ארצה, הקים משפחה עם רעות והחליט להקדיש את זמנו ללימוד תורה. "הכרתי אותו כשהוא החליט שמה שהוא רוצה כרגע זה ללמוד תורה. ומאוד מהר הבנו שזה זה", משחזרת אלמנתו רעות.
המחנך והאב
במשך חמש שנים למד גיא בישיבה, ולאחר מכן בחר בנתיב ההוראה. הוא הפך למורה מקצועי לאנגלית בתיכון, שילוב של הידע שצבר בחו"ל עם רצונו להעניק לדור הבא. יחד עם רעות, בנה בית מלא בערכים ושמחה, בו גדלו שלוש בנותיהם: גפן (9), הללי (7) וחנה (4).
"גיא כאילו ידע שהחיים שלו קצרים", אומרת אחותו תמר, "הוא רצה להספיק עוד דבר ועוד דבר. הוא בחיים הקצרים שלו הספיק כל כך הרבה לעשות". רעות מוסיפה כי גם היום, אחרי לכתו, דמותו נוכחת בכל פינה בבית.
ה"תיקון" בשדה הקרב
סיפור הגבורה של גיא מתחיל דווקא בתחושת החמצה מתקופת שירותו הסדיר. כספורטאי מצטיין, הוא לא יכול היה לשרת כלוחם. "התיקון שלו זה היה במילואים", מסבירה מירב אחות., "היה לו קשה עם זה שבסדיר הוא לא היה קרבי". גיא אהב את יחידתו ואת השליחות שלו.
בשבעה באוקטובר, גיא לא היסס. הוא נקרא למילואים בגזרה הצפונית ובמוצאי החג השני נכנס עם יחידתו ללבנון. במהלך פעילות בכפר עייתרון, נתקל הכוח במחבלים שהסתתרו במבנה. בחילופי האש הכבדים שכללו ירי מסיבי ורימונים, נפצע גיא באורח אנוש.
במשך שבועיים נלחם גיא על חייו בבית החולים, כשאביו מנחם לא זז ממיטתו. "כל יום הייתי אצלו, מהבוקר עד הערב. לא עזבתי אותו לרגע", הוא מספר בכאב. "רציתי להגיד לו כמה אני אוהבת אותו, וכמה הוא היה אח מושלם", אומרת מירב בדמעות.
מורשת של אור
גיא שבתאי הותיר אחריו חלל עצום, אך גם צוואה של עוצמה. "קיבלתי החלטה - לא משנה מה, אנחנו נהיה חזקים", אומרת רעות באומץ. "היה לי ברור שאיבדנו אבא, אבל הבנות לא יאבדו אמא. אנחנו נהיה שמחים ותמיד נישא את שמו איתנו".
הוא היה איש של ניגודים שהתחברו להרמוניה אחת: כדורגלן ואיש ספר, לוחם ועדין נפש. "הוא היה ילד שלא אהב לריב עם אנשים, תמיד כיבד את המבוגרים", מסכם אביו. ואולי המילים המדוייקות ביותר הן אלו של אחותו תמר: "הוא כמו איזה מלאך קטן שבא לעשות איזשהו מעשה טוב, והגיע הזמן שלו לעזוב".
רס"ר גיא שבתאי ז"ל מחיל הרגלים נפל ביום ז' בחשון תשפ"ה 8.11.2024, בן 39 בנופלו.
יהי זכרו ברוך.
רס"ר
גיא שבתאי