סיפורו של חיים כצמן ז"ל, שהותיר אחריו חלל עצום
בקיבוץ חולית, בין שדות הנגב המערבי לספריית הספרים העמוסה שלו, חי חיים ישורון כצמן ז"ל את המורכבות הישראלית במלוא תפארתה. הוא למד ואהב פילוסופיה, חובש קרבי, מוזיקאי, עובד כפיים במוסך הקיבוץ, ואדם שרדף צדק באותה עקשנות שבה רדף אחר ידע. ב-7 באוקטובר 2023, כשהוא בן 32 בלבד, נפל חיים בביתו שבקיבוץ חולית תוך שהוא מגן בגופו על שכנתו, מותיר אחריו חלל עצום שבו מהדהדות שאלות פילוסופיות ושאיפה בלתי מתפשרת לשלום.
1 / 4
הילד מפתח תקווה שלא פחד לאתגר
חיים נולד וגדל בפתח תקווה, בלב הציונות הדתית. אמו, חנה כצמן, מספרת על ילד יפה תואר, מצחיק ומושך, שכבר מגיל צעיר הפגין דעתנות יוצאת דופן. "הוא אהב מאוד להתווכח", היא נזכרת בחיוך כואב. מקרה אחד מילדותו בבית הספר היסודי ממחיש את עמוד השדרה המוסרי שכבר אז החל להתעצב: לאחר שמורה הורידה לו נקודה במבחן באופן שנראה לו לא מוצדק, חיים בן ה-8 סירב לחזור ללימודים. הוא לא הקים מהומה; הוא פשוט עמד מול ביתו של חברו והמתין עד שהשעה תורה כי יום הלימודים הסתיים. מבחינתו, האמת והצדק היו חשובים יותר מהציות למערכת. חברו הקרוב, דניאל פרנקו, מתאר אותו כילד חכם וחבר נאמן באופן עמוק.
ה"סדר" של כצמן: לתקן את מה שעקום
חנון גדרון (גידי), חבר נוסף, נזכר בטיול טרמפים לכנרת כשהיו בני 13. בטרמפיאדה עמוסה ואגרסיבית, כשהכל ניסו להידחף כדי לתפוס מקום, חיים עצר את כולם. "בוא נעשה פה סדר", אמר, וארגן תור פיזי מסודר, למרות שזה הציב אותו ואת חברו בסוף התור. "זה היה חלק מהאופי שלו", אומר גידי, "לראות משהו שסוטה הצידה, שהוא עקום, ולעזור ליישר אותו כשמדובר בבני אדם".
הצורך הזה להבין את העולם לעומק הוביל את חיים לאקדמיה כבר בגיל התיכון, אז החל ללמוד לתואר ראשון בפילוסופיה באוניברסיטה הפתוחה. אמו מספרת שכבר כילד שאל שאלות פילוסופיות על אלוהים ועל מהות החיים. חבריו מעידים שספקות ואתגור מוסכמות היו טבע שני עבורו. הוא לא חיפש תועלת מידית במחשבותיו, אלא אמת צרופה.
חובש קרבי ודוקטור לעתיד
למרות נטייתו האינטלקטואלית, חיים לא ויתר על שירות משמעותי. הוא התגייס כחובש קרבי ולאחר מכן יצא לקורס מ"כים. חבריו זוכרים אותו כחייל "מורעל" במובן החיובי של המילה - אדם שלוקח את המשימות שלו ברצינות תהומית. גם כשחזר לסופי שבוע קצרים, היה מתעקש לצאת לריצות אימון. עם זאת, הרוח החופשית שלו לא נעלמה; הוא אפילו הצליח לשכנע את הצבא לשחררו מוקדם במעט כדי שלא יחמיץ את פתיחת הסמסטר באוניברסיטה.
הקשר שלו עם קיבוץ חולית החל מיד לאחר השחרור. יחד עם קבוצת חברים מפתח תקווה, רובם דתיים לשעבר כמוהו, הגיע לחולית כדי להקים גרעין צעיר. חיים לא נרתע מעבודה קשה; הוא עבד במוסך הקיבוץ, מלוכלך בגריז, תוך שהוא ממשיך את לימודיו האקדמיים.
בין האקדמיה לפאב בקיבוץ
מאור מינץ, שחלק איתו בית בחולית, מספר על האינדיבידואליזם של חיים. "הוא אמר 'אני אשמח לגור פה, אבל הקהילתיות והשטויות שלכם - אני לא בעניין הזה'", נזכר מאור. אך למרות הצהרותיו, חיים הפך לאחד מעמודי התווך של הקהילה. הוא פתח פאב בקיבוץ בערבי שישי, הפך לדי-ג'יי המקומי והשקיע מזמנו בחיים המשותפים.
השיא האקדמי שלו הגיע כשנרשם ללימודי דוקטורט באוניברסיטת וושינגטון בסיאטל. הוא חקר את הציונות הדתית והפוליטיקה הישראלית, אך למרות ההצלחה בחו"ל והאפשרויות שנפתחו בפניו באמריקה, הלב שלו נשאר בחולית. הוא חזר לקיבוץ, אל הממ"ד הקטן והספרים, אל השדות ואל האנשים. "הוא היה בן אדם שבגיל 32 ידע לחיות לפי העקרונות שלו", אומרת אמו.
השבת השחורה: המילים האחרונות
בבוקר ה-7 באוקטובר, חיים היה בביתו בחולית. הוא היה חבר בכיתת הכוננות, אך באותם רגעים גורליים מצא את עצמו בסיטואציה בלתי אפשרית. בשיחת וואטסאפ אחרונה עם חבר כתב: "יש מחבלים בקיבוץ ומנסים להיכנס לבתים... אנשים מסתגרים". מאור מינץ התקשר אליו ב-08:30 בבוקר. "תקשיב מינץ, אני לא יודע מה קורה, היו עכשיו ירי בשכונה וצעקות בערבית, אני בממ"ד", אמר חיים. זו הייתה השיחה האחרונה.
חיים הכניס לביתו את אביטל, שכנה שהתגוררה בבית הסמוך. כשניסו המחבלים לפרוץ לממ"ד, השניים התחבאו בתוך ארון הבגדים. המחבלים ירו צרורות דרך דלת הממ"ד ודלת הארון. חיים נפגע מהירי וספג את הכדורים שהיו מיועדים גם לאביטל. במעשהו האחרון, הגן בגופו על חייה, והיא אכן ניצלה.
חיים, שהיה דובר ערבית שוטפת ופעל רבות לקידום הידברות ושלום, נפל בידי אלו שלא הכירו בערך החיים. הוא היה אדם שחיפש מורכבות בעולם של שחור ולבן. "הדבר הכי מעצבן בכצמן, כמו תמיד, זה כמה שהוא צודק", אומר מאור מינץ בכאב. "ההרגשה הזאת של איך אני מצליח להיות יותר מהדבר הזה שכצמן ניסה להיות בעולם. איך אפשר להחזיק מציאות מורכבת שאין בה צדק שהוא רק שלי".
רס"ר חיים ישורון כצמן הותיר אחריו משפחה אוהבת, חברים שמעריצים את עקשנותו המוסרית, וקהילה שמתגעגעת לצלילי המוזיקה שלו ולשיחות הפילוסופיות אל תוך הלילה. הוא היה איש של ספר וסיף, של מוסך ואקדמיה, אדם שחי ומת לפי צו מצפונו.
רס"ר חיים ישורון כצמן ז"ל, חיל הגנת הגבולות, נפל ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד 7.10.2023, בן 32 בנופלו.
יהי זכרו ברוך.
רס"ר
חיים ישורון כצמן