ללכת לאורו של ליאור: הלוחם המצטיין סמ"ר ליאור רביב ז"ל
סמ"ר ליאור רביב ז"ל, לוחם חטיבת הנח"ל, נפל ביום י"ג באדר תשפ"ד, ה-23 במרץ 2024, והוא בן 21 בנופלו. ליאור הוא בנם הצעיר של שרית סייה ודורון מראשון לציון ואח להילה, טל ויעל.
1 / 7
"ליאור נולד לי אחרי שלוש בנות", מספרת שרית רביב, אימו של ליאור ז"ל, "לחמותי היו שבע נכדות, והיא כבר התייאשה - שאיפה הנכד? אז סוף סוף ליאור נולד. וזהו, והיה לנו נסיך למשפחה".
הילה חסיד, אחותו של ליאור ז"ל, משתפת: "הוא היה כזה ילד חמוד ויפיוף, הוא היה דוגמן הבית מגיל צעיר. אהבתי ממש לצלם אותו, כל הזמן כזה הייתי אומרת, 'בוא ליאור, אני אצלם אותך פה, אני אצלם אותך שם'".
כשטסו לבקר את משפחתה של אימם בפינלנד, ליאור היה מוצא את מקומו בטבע. "היינו נוסעים הרבה לבקר את המשפחה של אמא שלי בפינלנד", מספרת הילה על ילדותם, "אז שם היינו עושים כל מיני הרפתקאות, אז את זה אני זוכרת, את ליאור, הוא היה ילד טבע כזה".
המשפחה עבורו הייתה במקום הראשון. ארוחות משפחתיות, ביקורים אצל סבתא וכיבוד הוריו. משפחתו מספרת על ילד רגיש, מאוד מפרגן, מאוד מעריך – כזה שכל הורה היה מאחל לעצמו.
"כשהוא הגיע לכיתה א', הוא היה בבית ספר סמוך לבית של אמא שלי", נזכר דורון רביב, אביו של ליאור ז"ל, בסיפור שמדגים את התכונות שהיו טבועות בליאור. "הוא היה מגיע אליה לצהריים, ואני הייתי בא לאסוף אותו, ואז אמא שלי אומרת לי: "דורון, איזה מקסים ליאור. הוא סיים לאכול, פינה את הצלחת, שטף אותה, ניקה את השולחן, והשיא – הוא בא ונותן לה נשיקה על הלחי, אומר לה: "סבתא, תודה רבה, איזה אוכל טעים את מבשלת". ואמא שלי - הייתה נמסה".
כנער צעיר, ליאור הצטרף לתנועת בני עקיבא ושם הכיר חברים רבים. איתמר מיכאלוב, אחד מחבריו, משתף בזיכרון הראשון מליאור: "בכיתה ז' ראיתי בפעם הראשונה את ליאור. הוא היה מוקף חברים, חייכן ופשוט זרח. ראו עליו שהוא ביישן, אבל היה משהו בו, שכן רציתי לגשת אליו ולדבר איתו. אני התביישתי כי הגעתי לבד, והוא היה עם יותר חברים".
גם בבית הספר, ליאור היה אהוב. "הוא היה התלמיד המושלם", מספר מיכאלוב, "התלמיד שכל המורים אוהבים, מגיע כמו שעון שוויצרי על הבוקר ואפילו מקדים בכמה דקות".
אביו של ליאור משתף בתחביבים שבנו אהב: "הוא אהב לעשות ספורט והיה בחוג של חץ וקשת. הוא מאוד אהב את הביקורים אצל סבא וסבתא בפינלנד. ההערכה שלו, עם כל הדברים המיוחדים שהיו לפינלנד להציע, תמיד הייתה לו פינה חמה לטיולים בארץ, והיינו מטיילים המון".
"מוקף באהבה – ותמיד רואה את האחר"
"כשסיים את התיכון בישיבה, בגיליון הסיום של שנת הלימודים היה כתוב: שליאור רביב – מדהים", מספרת אימו בגאווה, "הוא היה ילד טוב מכל הבחינות – גם תלמיד טוב וגם התנהגות טובה. אני יכולתי להיות גאה בו", היא אומרת.
לאחר הלימודים בישיבה, ליאור החליט ללכת למכינה קדם צבאית בקשת יהודה ברמת הגולן. שם, הוא גם התכונן נפשית וגם פיזית לצבא – "הוא התאפס לשלב הבא והמשמעותי בחיים שלו", אומרת אחותו ואביו מוסיף כי ליאור שיתף שהוא רוצה להגיע לצבא בשל יותר – "ואכן כך היה", הוא אומר.
ליאור, שאהב ספורט ורצה להתגייס לשירות משמעותי, היה בעל נתונים אישיים גבוהים וכיוון גבוה. "הוא מאוד רצה להיות חייל. הוא הגיע לחטיבת הנח"ל והיה מאוד מרוצה", מספרת אימו.
דורון, אביו, משתף בשבת הראשונה שהגיע לאסוף את ליאור מהבסיס. "אני בא לאסוף אותו בשבת הראשונה ורואה אותו עם שקית ניילון שהוא מחזיק לידו. אני אומר לו: "שים את זה אחורנית" והוא משיב: "לא, זה עם זכוכית, שלא ישבר". כששאלתי מה זה הוא ענה שזו סתם תעודה. שהביאו להם תעודה. ואז הוא מוציא את התעודה ואני מסתכל - חייל מצטיין פלוגתי. ואתה מסתיר את זה? אני, אם הייתי מקבל, הייתי רץ עם זה ברחוב".
"אחבוש את הכיפה הגדולה – ושום דבר לא יפגע בי"
"איזה חייל חוזר הביתה ואומר – יאללה, מחר קמים בשש בבוקר, עושים ריצות?" נזכר חברו בתקופה שבה ליאור רצה להיכנס יותר לכושר והוביל את חבריו לריצות על הבוקר.
לאחר שירותו הצבאי, תכנן ליאור ללכת לטיול ואז ללמוד. אבל אותן תוכניות לא התממשו. ב-7 באוקטובר הבינה המשפחה שליאור, כמו רבים וטובים אחרים, הולכים למלחמה. אביו משתף: "היה קטע נורא קשה, שהוא ראה שאשתי הייתה בלחץ אז הוא אמר לה: "אמא, אני אחבוש את הכיפה שאת סרגת לי כשהייתי קטן, זאת כיפה גדולה כזאת, ואל תדאגי, עם הכיפה הזאת שום דבר לא יפגע בי".
בשעה שתיים בלילה הוריו של ליאור מקבלים ממנו שיחת טלפון והוא מספר שהוא נפצע וזה מצריך תפרים. "אתה יכול לבוא לקחת אותי", הוא ביקש מאביו שמספר: "אני שמחתי. נתנו לו חמישה גימלים וחשבתי שיהיה לנו כמה ימים להנות ממנו".
אבל ליאור, כדרכו, אמר לאביו: "הוא מסתכל עלי ואומר לי, אבא, חברים שלי נלחמים בעזה ואתה רוצה שאני אהיה בבית?" הוא חזר להילחם יום למחרת.
במלחמה ליאור היה בתפקיד הקשר של מפקד המחלקה. "הוא היה תמיד הראשון שנכנס למבנה, אז הוא היה גם ראשון – וגם דוגמה. דוגמה אישית דרך ההתנהגות שלו – הוא לא פחד", מספרת אימו של ליאור ומוסיפה את הפסוק שהחליטו לחקוק על מצבתו: "גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עמדי".
גם אביו מוסיף ואומר: "הוא תמיד שידר ביטחון, שהכול בשליטה וגם אני מכיר אותו בתור דמות מאוד לא פזיזה, מאוד אחראית".
ביום בו נפל – הביאה אחותו חיים חדשים לעולם
במקרה בו ליאור נפל, הם סרקו בניין רב- קומות סמוך לביה"ח 'שיפא' ובקומה השביעית ארב מחבל שהתחבא, שליאור לא ראה אותו - והוא ירה בליאור מטווח קצר.
"בשבת שהודיעו לנו שהוא נהרג, עשיתי שבת אצל ההורים שלי ביחד עם בעלי והילד הגדול, והייתי בשבוע 38 להיריון", משתפת אחותו של ליאור ז"ל בכאב, "בסוף אותו יום ילדתי את הבן השני שלי. יצא שזה תאריך אחר, אבל כן, נשמה הלכה ונשמה באה".
אימו משתפת שלליאור היו מלא מידות טובות. "כל מי שאני פגשתי זוכר אותו לטובה, כאילו איזה אור הוא נתן לסביבה", היא אומרת, "והוא השפיע על מלא אנשים – למשל מישהי ניגשה אלינו, ואמרה איך הוא היה תמיד מחייך ואומר שלום, אפילו שהוא לא הכיר אותה אישית".
מיכאלוב, חברו של ליאור, משתף שמאז שליאור נפל המטרות שלו היו לחזק את המשפחה ולהיות עבורם ולהנציח את ליאור כדי שיכרו את דמותו. אביו של ליאור מספר כי "החברים מהצבא, מהפלוגה, מהנח"ל, מלווים אותנו לאורך כל התקופה הזו ואנחנו זוכים לחיבוק חם מהם. גילינו שליאור היה דמות דומיננטית בפלוגה שלו – והוא הפך למודל לחיקוי".
אביו של ליאור, משתף בכאב שהחשיפה לעולם השכול מובילה ללמידה מניסיונם של אחרים. "אם יש שהו שמקל", הוא משתף, "זה נושא ההנצחה. לבוא, לספר ולדבר. אנחנו משתדלים לעשות כל מה שאנחנו יכולים על מנת שיכירו וידעו איזה בן מדהים היה לנו. אני מרגיש בר מזל שזכיתי לכזה בן. חשוב לי שכל עם ישראל ידע - מי היה הבן שלי".
ליאור ממשיך להאיר את דרכם של משפחתו, חבריו וחיילי הנח"ל – באור של נתינה, צניעות ואהבת הארץ.
יהי זכרו ברוך.
סמ"ר
ליאור רביב