רס"מ דוד (דודי) דגמי הלך לעולמו: "הלב הכי רחב שיכול להיות"
איש חיל הרפואה (יחידה 669), בן 43, פרמדיק ולוחם הצלה, נפטר לאחר שחזר משירות מילואים בעזה. אמו ואחותו מספרות על ילד של נתינה, רגישות ואחריות - אדם שבחר כל חייו להציל אחרים, וגם ברגעיו האחרונים דאג להצחיק.
1 / 9
ילד שלא בכה
כבר מהרגע הראשון היה ברור שדודי דגמי הוא ילד מיוחד. "ילדתי בוולפסון", מספרת אמו, גבע דגמי. "בחדר היו כמה נשים, וכל הזמן תינוקות בוכים. ואז הסתכלו על דודי ושאלו - איך הבן שלך לא בוכה?".
זה היה, לדבריה, סימן ראשון לאופי שלו: שקט, רגוע, מתבונן. אחותו אלית נזכרת בו ומספרת ש"הוא היה שמנמן חביב, מתוק. כזה שאתה רוצה לתת לו ביס".
דוד, שכונה בפי כולם דודי, נולד ב־30 באוקטובר 1980. הוא היה הבכור במשפחה, אח לאלית ולאסף. בבית היו הרבה צחוקים. "בארוחות שישי הוא היה מצחיק אותנו בלי סוף", מספרת אחותו אלית. הקשר ביניהם היה קרוב וחזק, קשר של גדילה משותפת ושל חברות עמוקה. "באמת שהיה לנו קשר מאוד מיוחד".
לב שרואה את האחר
כבר כילד, דודי בלט ברגישות יוצאת דופן. "הוא לא היה ילד בעייתי", אומרת אימו. "הוא היה ילד שעוזר. המון". היא מספרת על ילדה בכיתה שלו שעברה ניתוח גב, "דודי היה מגיע אליה כל בוקר, סוחב לה את התיק, מלווה אותה לבית הספר ובסוף היום מחזיר אותה הביתה עם התיק".
"איזו נפש עדינה הייתה לו", מספרת אלית אחותו. "איזו רגישות. ילד טוב באמת" והיא מדגישה כי הנתינה לא הייתה אצלו מחווה רגעית, אלא דרך חיים. "כל הזמן הוא ראה את האחר. זו נתינה ברמה שלא רואים דברים כאלה".
אמא שלו מספרת שהוא אהב להרכיב לגו, לבנות דברים מעץ, לצפות בטלוויזיה והיה לו צחוק מדבק. "גם אם זה לא היה מצחיק, היית צוחקת".
הרגע שבו הבין את ייעודו
את שירותו הצבאי החל בחטיבת שמשון. הוא סיים מסלול, עבר קורס חובשים ועלה לקו. אחרי כמעט שנתיים, התרחש אירוע מכונן - היתקלות שבה נפגע מפקדו.
"דודי היה הראשון שהגיע אליו בשטח", מספרת אלית אחותו, "הוא נלחם על החיים שלו, הוא פינה אותו לבית החולים אבל הוא לא שרד".
המפקד שלו היה אז בן 19 או 20. האירוע הזה טלטל את דודי עמוקות. "אני חושבת ששם הוא הבין מה המשמעות שלו בחיים", אומרת אחותו. "להציל חיים. ומשם הוא הלך עם זה רק קדימה".
קריירה של הצלה
דודי סיים את שירותו הסדיר והחל לעבוד במד"א. בהמשך עבר קורס פרמדיקים, ולימים הפך למרצה בארגון "איחוד והצלה". "היה לו ידע מטורף", מספרת אלית אחותו.
הוא המשיך להתפתח מקצועית, עבר מיונים ל־669, ושירת שם במילואים. ביומיום עבד כעוזר רופא, תחילה בבית החולים סורוקה בבאר שבע, ובהמשך בוולפסון.
במקביל, היה גם אב מסור לשני בניו - מתן והראל. "הוא היה דואג להם, עוטף אותם", מספרת אימו. "הם היו נוסעים יחד לסופ"שים, הוא היה קונה להם, משקיע בהם".
7 באוקטובר - וחזרה אחרת
בשבעה באוקטובר היה דודי בבית. בשש וחצי בבוקר הכול התחיל. כעבור כמה שעות כבר היה התיק שלו ארוז. "לאן אתה הולך?", שאלה אותו אחותו. "מגייסים את כולם", הוא ענה.
אחותו אלית מספרת כי לאחר שלושה שבועות קיבל יציאה להתרעננות, "ובאותו סופ"ש כבר הקפיצו אותם ותוך שעתיים וחצי אמרו להם להיות במוצבים - נכנסים לעזה".
כשחזר, משהו בו השתנה. "התמונה שלו לפני שנכנס לעזה - והתמונה שלו אחרי - זה לא היה אותו בן אדם", אומרת אלית. "משהו שם נשבר".
הוא נשאר לסוף שבוע בבית, היה אמור לחזור ביום ראשון. אחותו ביקשה ממנו לקחת עוד הפסקה. "יש עוד חובשים, עוד פרמדיקים", אמרה. היא הצליחה לשכנע אותו. הוא ביקש עוד פסק זמן ואישרו לו. בדרך הביתה הוא התהפך עם הרכב.
הנסיעה האחרונה
בדרך הביתה, התהפך דודי עם רכבו בכביש 6. "משהו לא מוסבר", אומרת אלית. הוא פונה לבית החולים, אובחן עם זעזוע מוח קשה. המשפחה שמה לב שמשהו לא תקין. "הוא לא חזר לעצמו".
דודי התחנן ללכת הביתה. "אני לא רגילה לראות את אחי מתחנן", אומרת אחותו. הם לקחו אותו הביתה בלי מחשבה שמשהו עלול לקרות. למחרת, כשאמו ניסתה להעיר אותו בצהריים, הוא כבר לא התעורר.
דוד (דודי) דגמי נפטר ביום כ״ג בחשוון תשפ״ד, 7 בנובמבר 2023, בן 43 במותו. הוא שירת כרב־סמל בחיל הרפואה ביחידה 669.
מה שנשאר
בשבעה הגיעו רבים וסיפרו למשפחה סיפורים שלא הכירה. "לא ידענו את חצי מהדברים שהוא עשה", מספרת האם. "כמה אנשים הוא עזר להם".
כיום המשפחה לומדת לחיות עם החסר. "בערבי חג זה הכי קשה", אומרת אלית. "הוא תמיד יהיה חסר". מה שהיא מבקשת שיזכרו ממנו הוא פשוט וברור - "בן אדם עם הלב הכי רחב. עם הנתינה הכי גדולה שיש בעולם. ואת כמות החיים שהוא הציל".
"גם ברגעים האחרונים שלי עם אחי", היא מספרת, "הוא נשאר הוא. הוא דאג לעשות הכל מצחיק".
כך הם זוכרים את דודי - מציל חיים, אח, בן ואב, אדם של נתינה עד הסוף.
רב סמל ראשון דוד (דודי) דגמי הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בחולון. הותיר אחריו שני בנים, הורים ושני אחים.
יהי זכרו ברוך.
רס"מ
דוד (דודי) דגמי