הילד עם חיוך חצי-ביישני שדבק במטרה: "הוא נולד בשביל השריון"
יקיר ידידיה שנקולבסקי היה הילד שכולם חיכו לו. הילד הרביעי מתוך חמישה במשפחת שנקולבסקי, זה שהביא איתו אור מיוחד מהרגע שנולד. "יצא הילד מהמם שכל כך חיכינו לו", מספרת אמו, טובה. "שמחנו שהוא הגיע, וגם האחים שלו מאוד נהנו ממנו". הוא גדל להיות צעיר ששילב תום נדיר עם סקרנות אינטלקטואלית עמוקה, כזה שתמיד רצה לדעת "את הטיפה מעבר", כפי שמתארת אחותו רננה. יקיר הוא בנם של גיטל טובה מלכה ואריאל שלום. נולד ביום י' בתשרי תשס"ג (16.9.2002) בקיבוץ מגדל עוז שבגוש עציון. אח ליהודה, אבירז, עפר ורננה.
1 / 5
לא פחד מעבודה קשה
הקשר בין יקיר לרננה היה קשר של שותפות גורל של הילדים הצעירים בבית. "זה תמיד היה אנחנו", היא נזכרת בחיוך. "היינו הפרטנרים למשחק אחד של השני. שנינו מאוד אהבנו קולנוע, ללכת לראות סרטים יחד. 'שר הטבעות' – זה היה שלו, אהבה גדולה. הוא היה חנון רציני".
לצד האהבה לספרי פנטזיה וסרטים, יקיר לא פחד מעבודה קשה או מלוכלכת. אמו מספרת איך כבר כילד קטן היה מצטרף אליה לתורנויות "הגמעת העגלים". "הוא היה הולך לעזור לגברת שאחראית על היונקייה בכל יום שישי", אומרת טובה. "הוא לא בחל מעבודה מלוכלכת. אם ברפת אתה עושה עבודה כזו, זה באמת לא הטריד אותו. זה ליווה אותו הלאה בחיים".
"מתנדב סדרתי" ללא מסכות
כשבגר, הגיע יקיר לישיבת ההסדר בירוחם, ושם הפך במהרה לאחת הדמויות הבולטות במחזור כ"ח. "היה בו הרבה חיות, הרבה שמחת תמיד שכל הזמן בוערת", מספר חברו מהישיבה, ארי בירנברג. יקיר היה ידוע כמי שמתייצב ראשון לכל משימה - מהתנדבות לאחריות על האוכל ועד לכל תורנות שנדרשה.
מעבר לעשייה, מה שכבש את כולם הייתה הכנות שלו. "הוא היה בלי מסכות", אומרת רננה. "הוא לא שיחק את המשחקים האלה של להעמיד פנים". חבריו העריכו את היושרה והנוכחות הגבוהה שלו, כזו שהורגשה בכל חדר אליו נכנס.
המאבק על השריון
השריון זרם בדמו של יקיר. עם אבא שריונר ואח גדול שריונר, היה לכולם ברור שזה היעד. הוא היה עושה "מוראלים" של החיל עוד הרבה לפני הגיוס. אולם, חודשיים לפני המועד המיוחל, התגלה קושי אורתופדי ברגלו שאיים למנוע ממנו שירות קרבי.
יקיר לא ויתר. הוא החליט לדחות את הגיוס בחצי שנה, להתגייס לבד ולהילחם על מקומו בטנק. "כשהייתה לו מטרה מול העיניים, הוא דבק בה", מספר ארי. המאבק הצליח, ויקיר הגיע לחטיבה 188. חבריו ליחידה מספרים על לוחם "מטורף" שפשוט נולד לתוך הפלדה. "הוא אהב מאוד את הטנקים, זה היה חלום שלו".
החלל שהותיר מורגש בכל רגע
במהלך המלחמה, יקיר שובץ בתחילה בפלוגת פינוי, אך הלב שלו היה בחזית. "היה לו מאוד קשה שהוא לא נלחם באמצע, בחזית הלחימה", משחזר אחד מחבריו. בשיחה האחרונה ביניהם, יקיר עוד ביקש טיפים איך להיות טען טוב יותר, מחכה לרגע שבו ייכנס פנימה עם הטנק שלו. הוא נכנס לעזה, ואחרי ימים ספורים הגיעה הבשורה המרה לקבוצת הווטסאפ של הישיבה.
מאז הנפילה, החלל שהותיר יקיר מורגש בכל רגע של שמחה. "מרגישים את זה מאוד באירועים של התלהבות, שחסר הפנים המאירות שלו והקול שלו", אומר ארי. חבר נוסף מוסיף: "הוא הכי חסר לי בצחוקים. היה כיף איתו, הוא היה מצחיק". רננה אחותו מספרת על הגעגוע לחיבוק ולחיוך ה"חצי-ביישני" שלו. "הוא ראה את העולם באור אחר. הוא יכול היה לכאוב את הכאב של מישהו אחר. אני עדיין חושבת שהוא פה באיזשהו מובן, פשוט לא נוכח כמו שהייתי רוצה. לומדים לנשום עם החוסר הזה".
אמו, טובה, מסכמת בדברים שמשקפים את מהותו: "זה לא צוואה, זה פשוט מי שהוא היה. הידיעה שהוא עשה את זה עם כל הלב, נותנת איזושהי נקודה של השלמה". ורננה מוסיפה את המשפט הקטן והאישי שמספר את כל הסיפור: "הייתי נותנת הכל כדי לצעוק עליו עוד פעם אחת שיסגור את הדלת כשהוא יוצא מהחדר שלי".
יהי זכרו ברוך.
סמל
יקיר ידידיה שנקולבסקי