האור שלא כבה: סיפורו של רס"ר מאור גרשוני ז"ל - הלוחם שהלך תמיד עם האמת שלו
רס"ר מאור גרשוני ז"ל, לוחם ומפעיל D9 בחטיבת עציוני, נפל בקרב ברצועת עזה בתאריך 6.12.2023, והוא בן 24 בנופלו. מאור, בן העיר יקנעם, הותיר אחריו משפחה אוהבת, בת זוג מסורה וחבורת חברים מגובשת וכואבת, שמסרבת לעכל את האובדן ומבקשת להנציח בכל דרך את האור הגדול שהפיץ סביבו.
1 / 4
ילדותו ובגרותו של מאור שזורות בנופיה של יוקנעם ובתנועת הצופים. "פגשתי את מאור בפעם הראשונה בצופים, גדלנו ביחד ממש מילדות", מספרת לירן וולף, חברתו. "מבחינתי הצופים זה היה הבית של כולנו". חברתו לינוי לוי מוסיפה על החיבור הטבעי שנוצר ביניהם: "כשהתחלנו להתערבב כל הנערים מכל בתי הספר, ואז שעלינו לחטיבה, גילינו שאנחנו באותה כיתה. זה הרגיש כל כך טבעי וכל כך נכון".
אורי אבו, חבר קרוב, נזכר בימים ההם דרך האהבה המשותפת למגרש: "יקנעם מקום קטן. אני ומאור מאוד אוהבים כדורגל. הפכנו ממש לחברים, את כל השלבים עשינו ביחד - תיכון, צבא. חבורה מאוד מגוונת, מאוד מגובשת".
נער כריזמטי, מלא שמחה וחן ייחודי
חבריו זוכרים אותו כנער כריזמטי, מלא שמחה וחן ייחודי. "מאור בתור נער היה הבן אדם הכי מצחיק שאני מכירה", מספרת אחת מחברותיו. "הוא היה יודע איך לטמטם את המורות, אבל בחן. הוא היה נער מאוד שובב, אבל גם ציני מאוד, כריזמטי, תמיד יודע להתנסח בצורה מעולה. לא משנה איפה תזרקי אותו, הוא ידע להסתדר". אורי מוסיף: "תמיד מצחיק מסביבו, תמיד כיף ומחבר. עם השנים, ככל שגדלנו והתבגרנו, הייתה לו טרנספורמציה מאוד בוגרת ועם סנטר כזה. הוא היה מאוד איש של אמת והאמת שלו, לא ממש הושפעה מימינה ושמאלה. מרגיש שזו הדרך שלו וככה היא תסתדר, אבל דרך טובה". לינוי מדגישה את האותנטיות שאיפיינה אותו: "הוא בחיים לא התיימר להיות בן אדם שהוא לא, הוא תמיד באמת הלך עם האמת שלו. וזה היה החן שלו".
בשנת 2021, במהלך עבודתו במוקד "ביטוח ישיר", הכיר מאור את ספיר שדה, שהפכה לבת זוגו. "עבדנו ביחד בצוות, במוקד, היינו מכירים כמעט הכל אחד על השני, מדברים פתוח ובאיזשהו שלב הפכנו לזוג", מספרת ספיר בגעגוע. "פשוט מימשנו איזשהו משהו שרצינו לנסות וזה היה מעולה, ואני שמחה על זה".
היה "מורעל"
השירות הצבאי היה חלק בלתי נפרד ממי שמאור היה. הוא שירת בהנדסה קרבית כמפעיל D9 והמשיך לפיקוד. "הוא ממש פילס את הדרך שלו, הוא אהב את המערכת", מספרים חבריו ומדגישים שהיה "מורעל" ויצא לפיקוד מ"כים. "הוא מאוד אהב את השירות שלו, את הצבא, להרגיש משמעותי".
בשבעה באוקטובר, תחושת השליחות פיעמה בו בעוצמה: "כשהתפרצה המלחמה, התחלנו לדבר בקבוצה של החברים, ואחרי כמה שעות מאור פשוט שולח סלפי שלו במדים, 'אני על זה'". מאור היה בין הראשונים להתגייס למילואים בצפון, אך ליבו משך אותו דרומה: "הוא נורא חתר ללכת לעזה ובשנייה שהייתה הזדמנות להירתם, הוא הראשון שנירתם". כשהיו צריכים מתנדבי D9 לרצועה, למאור לא היה ספק. הוא ירד לעזה, ביצע משימה ראשונה בהצלחה, אך בפעילות השנייה נורה טיל נ"ט אל הכלי שלו, ומאור נפל במקום.
הידיעה המרה הכתה בחברים בהלם מוחלט. "החברים כותבים 'מאור נפל', אבל החברים לא האמינו. חשבתי שהוא נפל על הרצפה, כאילו לא הבנתי". בדיעבד, הם נזכרים במפגש האחרון שלהם ביום השישי שלפני נפילתו, מפגש שהפך לפרידה מצמררת: "הוא בדיוק יצא מהמילואים וביקש שנביא את הספר מחזור, עברנו וצחקנו".
הפרויקט שהוקם לזכרו
מתוך השבר, החבורה מצאה חיבור עמוק להוריו של מאור, בני ונוגה. "הכל ברור למה הוא כזה ילד מלך. מאור לקח את ההומור מבני ואת הרגישות מנוגה", אומרים החברים. "בני ונוגה אנשים נפלאים, הם מפיחים בנו תקווה לפעמים ואנרגיות וכוח להתמודד".
לזכרו של מאור, הקימו החברים את פרויקט התיקים "פנדה לופ" (Panda loop), על שם קעקוע הפנדה שהיה לו על היד: "יש איזה 50 פנדות מסתובבות בישראל, עשינו כל החברים פנדות לזכרו. כל האנשים שמגיעים לדוכן יודעים מי זה מאור".
"הוא אהב את החיים. הוא תמיד היה אומר לי 'אני אוהב את החיים'", מסכמת ספיר בגאווה ובכאב. "אני גאה בו על זה שהוא פשוט עשה את מה שהוא רצה לעשות. הוא גיבור שנכתב לו להיות גיבור. פשוט ככה".
רס"ר מאור גרשוני ז"ל, חטיבת עציוני, נפל בתאריך 6.12.2023, בן 24 בנופלו.
יהי זכרו ברוך.
רס"ר
מאור גרשוני
