"אין חשוב כמו משפחה": הדרך והמורשת של רס"ל שלו זלצמן ז"ל
במשפחת זלצמן, שלו היה תמיד החלוץ שלפני המחנה. "הוא הבן הבכור שלנו, שלי ושל מיכאל", מספרת אימו אלה. "היה בן ראשון, נכד ראשון, נין ראשון. הכל ראשון במשפחה והוא היה פשוט אהוב על כולם". היופי שלו, שעליו מעיד אביו מיכאל ("ילד מאוד מאוד יפה, עד היום האחרון שלו"), היה רק הקליפה לאופי המיוחד שמשך אליו אנשים.
1 / 5
שלו גדל כעמוד השדרה של אחיו הצעירים. לינור אחותו נזכרת בחום: "בתור אחותו תמיד הרגשתי שהוא מגונן. היה חשוב לו לדעת שאני בסדר, איפה אני, מי לקח אותי מבית ספר". אביו מתאר כיצד שלו, למרות גילו הצעיר, לקח על עצמו אחריות הורית כמעט: "תמיד היה עוקב אחרי לינור ובמיוחד אחרי ניר הקטן. תמיד דאג: איפה הוא, למד, לא למד... ממש כמו אבא".
לצד האחריות, היה בו צד תוסס ומלא חיים. בני המשפחה נזכרים בחיוך ב"שלומיאליות" החיננית שלו - כל דבר שנגע בו היה נופל, מכוסות ועד פריטים במקרר, מה שהפך לדבר ידוע שהיה מעורר צחוק בכל מפגש. "היה נכנס ופתאום כולם היו מתעוררים", אומרת אלה.
העוגן שבמים והחלום שבצנחנים
המשמעת העצמית של שלו לא הייתה מקרית. היא חושלה בבריכות המים של הפועל קריית טבעון. כחלק מקבוצת הכדורמים המובילה בארץ, הוא זכה באליפויות ובגביע המדינה. "הספורט היה העוגן שלו", מספרים הוריו. הוא היה קם בחמש בבוקר לאימונים מפרכים לפני הלימודים, מנהל אורח חיים של ספורטאי מקצוען.
הנחישות הזו הובילה אותו היישר ליחידת העורב של סיירת צנחנים בדצמבר 2018. חבריו לצוות זוכרים לוחם שהיה גם חבר אמת. "לא הכרתי אף בנאדם שלא אהב את שליו", מעיד ב', חברו לצוות. "הוא תמיד ידע שהוא הגיע באמת לשירות שהוא רצה וחלם עליו". עבור שלו, השירות הקרבי לא היה רק חובה, אלא חלק מהצבת היעדים האישית שלו.
"כישלון זה כשאתה מפסיק"
שלו היה צעיר יוצא דופן בנוף. הוא לא נתן לחיים "לקרות" לו, אלא תכנן אותם בקפידה. הוא קרא עשרות ספרי התפתחות אישית, למד את התחום הפיננסי וניהל יומנים מפורטים עוד מימי התיכון. ביומנים הללו הוא שטח את התלבטויותיו וזיקק את תפיסת עולמו.
אביו, מיכאל, מצטט משפט שכתב שלו ומהווה כיום השראה לרבים: "הוא כתב שהכישלון הוא אם אתה מפסיק לעשות משהו. זה לא כישלון אם אתה עושה ולא מצליח. כישלון זה כשאתה מפסיק". האמונה הזו, שהעשייה היא הניצחון, ליוותה אותו בכל תחנה. הוא בחר ללמוד חשבונאות באוניברסיטת בר אילן, והיה אמור להתחיל את לימודיו ב-14 באוקטובר 2023. התיק כבר היה מוכן, השאיפות היו ברורות, אך הגורל רצה אחרת.
ה-7 באוקטובר והקרב האחרון בח'אן יונס
כשפרצה המלחמה, שלו לא היסס לרגע. ב-7 באוקטובר, בעיצומה של ארוחה משפחתית, קם מייד, ארז את ציודו ויצא לדרום. "בלי להסס", אומרת אלה. הוא לחם עם חבריו למילואים שבועות ארוכים, מתאמן ומתכונן לכניסה הקרקעית. השיחה האחרונה עם אביו הייתה קצרה ומעודדת: "אמרתי לו 'אתה יודע איך לעבוד, אתה חייל מעולה, לא אמור לקרות שום דבר, קדימה'".
ב-16 בדצמבר 2023, במהלך פעילות מבצעית בח'אן יונס, הכוח נתקל במחבלים שפתחו באש מתוך מבנה. במהלך ההסתערות הופעל מטען רב עוצמה שהופעל מרחוק. שלו נפגע ונהרג. "הפעם האחרונה שאני רואה את שלו זה כשהאלונקה שלו חולפת אותי", משחזר חברו בכאב. "אני מבין, אבל לא רוצה להבין שזו המציאות החדשה".
הבשורה הגיעה לבית המשפחה באותה שבת בצהריים. "פתאום אנחנו שומעים שהשער נפתח, ואנחנו לא מחכים לאף אחד", מתארת אלה את הרגע שבו עולמם חרב. "משם החיים השתנו מקצה לקצה. זה כבר לא אותם החיים".
מנכיחים את שלו: העמותה והצוואה
למרות השבר הנורא, משפחת זלצמן בחרה בחיים. הם החליטו להקים עמותה על שמו של שלו, שנועדה לסייע למילואימניקים וחיילים משוחררים למצוא את דרכם, להציב מטרות ולבנות עתיד - בדיוק כפי ששלו עשה. "אנחנו עושים בדיוק מה שהוא כתב, אחד לאחד", אומרים הוריו. "העמותה היא ממש היומן שלו בחיים".
שלו השאיר אחריו גם מסר פשוט ומזוקק שכתב לעצמו: "אין חשוב כמו משפחה". המילים הללו נחקקו על גופם של בני המשפחה כקעקוע, תזכורת נצחית למה שהיה הכי חשוב לו באמת.
"רוב מה שאני זוכר ממנו זה חיוך וצחוק וסלבט על החיים, ורצינות כשמדברים על העתיד", מסכם חברו. עבור אלה, מיכאל, לינור וניר, שלו לא הלך. הוא נוכח בכל מטרה שהם מציבים, בכל חייל שהעמותה עוזרת לו, ובכל פעם שהם בוחרים לקום מהכאב ולהמשיך בדרכו המחושבת והאוהבת. "הילד השאיר לנו דרך", אומרת אלה, "ואנחנו חייבים לעשות איתה משהו".
רס"ל שלו זלצמן ז"ל, חטיבה 55, נפל בתאריך 16.12.2023, בן 24 בנופלו.
יהי זכרו ברוך.
רס"ל
שלו זלצמן
