הקצין והג'נטלמן שיצא להגן על משפחתו ולהילחם במחבלים בלי להסס לרגע
כשסא"ל סהר ציון מחלוף עמד בפני מתקפת המחבלים בבסיס שלו בשביעי באוקטובר, הוא לא היסס לרגע. למרות שלא היה חייל קרבי, ולמרות תפקידו כקצין קשר, מיד נטל נשק, כשהוא על לבוש אזרחי, ויצא עם קבוצת לוחמים החוצה להגן על חייליו ומשפחתו. הוא סיכן את חייו ולחם במחבלים בגבורה. במהלך הקרבות סהר נורה בבטנו ונפל במסגרת המאבק.
1 / 8
בנם של עפרה ומשה, נולד ביום י' בתשרי תשמ"ז (13.10.1986) בחולון. אח קטן למיטל. הותיר אחריו את אשתו שירלי, ושלושה בנים, יותם (7) עומר (5), לביא (3).
כבר מילדות היתה לסהר שאיפה חזקה למצוינות, והוא לא ויתר על המטרות שהציב לעצמו. "הוא היה ילד סקרן, ידע לספר בדיחות" מספר משה אביו. "ידע איך להוציא את האנשים מהאיזון בעדינות, בלי לפגוע. היו לו שאיפות להגיע למקסימום. אפילו שהוא קיבל ציונים כאלו גבוהים, הוא תמיד שאף למאה".
אחותו, מיטל מחלוף אליהו, זוכרת ילד שובב ושמח, שתמיד נתן לה הרגשה טובה. "כשסהר ואני היינו ילדים, היינו מאוד שטותניקים, מאוד משרים אחד על השני אווירה של ביחד, גם אם לא היינו מדברים", היא מספרת.
גם היא זוכרת שסהר ידע איך להוציא אנשים מאזור הנוחות שלהם ולגרום להם לגלות בעצמם כוחות שלא ידעו שיש להם. "כשהוא היה בן ארבע, אני הייתי בת שמונה, הוא היה צריך לעבור ניתוח באף", נזכרת מיטל. "כשהוא הגיע להיכנס לניתוח, הוא ביקש שאני אלווה אותו. התבקשתי להחזיק לו את היד כששמים לו את ההרדמה. כבר מהגיל הזה הייתה לו יכולת להוציא אנשים מאזור הנוחות".
סהר ציון גדל והתחנך בחולון. כבר בילדותו היה סקרן, חקרן ואהב לקרוא ספרים, ללמוד ולהחכים. הייתה לו אישיות שלווה ורגועה וחיוך תמידי על פניו. הוא למד בתיכון "קמפוס קריית שרת" בחולון במגמת רובוטיקה. במסגרת המגמה ייצג את בית ספרו בתחרות בארצות הברית, שבה זכו במקום החמישי.
"הוא יכל היה להפוך כל דבר מרצינות לצחוק, מצחוק לרצינות, בשניות", מספרת אמו עפרה. היא מתארת ילד בעל סקרנות בלתי נגמרת. "התכונה הכי בולטת שלו, בילדות היתה לפרק את הצעצועים ולדעת ממה הם מורכבים ואיך מרכיבים את זה בחזרה. הוא למד במגמת פיזיקה ורובוטיקה, חמש יחידות".
עפרה מתארת ילד מלא שמחה, שאוהב לשחק עם החברים הרבים שלו. "הוא היה חולה על כדורגל", היא מספרת. "הם היו משחקים עם כל החברים. הוא נתן לחברים שלו, שכל אחד מהם הוא בעצם החבר הכי טוב שלו, אבל כולם ביחד".
ביום 6.12.2004 התגייס לצה"ל ושירת בחיל הקשר והתקשוב. את דרכו הפיקודית התחיל לאחר שסיים קורס קצינים. כקצין, נלחם ב"מלחמת לבנון השנייה" ב-2006 במסגרת ההנדסה הקרבית.
את שירלי אשתו הכיר במהלך שירותם הצבאי. הוא היה קצין תקשוב בחטיבת "כפיר" והיא הייתה קצינת תקשוב ב"עוצבת הפלדה" (אוגדה 162). "מההתחלה הייתה לנו תשתית חברית מאוד טובה", סיפרה שירלי, "נתנו אחד לשני מקום לגדול. הוא התרכז בקריירה הצבאית שלו. ראיתי שזה הכיוון שהוא רוצה ושזה עושה לו טוב, אז פרגנתי לו והוא פרגן לי בבחירות שעשיתי".
עוד אמרה עליו שירלי: "כל השילובים הקטלניים היו לסהר, מחונן ומבריק אבל עם רגליים על הקרקע, חד כתער, אבל עם לב רך ומכיל. ריאלי, מחושב, אסטרטג ממדרגה ראשונה, ומאידך יצירתי, זורם ואחד שכל כך קל להיות במחיצתו. רציני וקשוח וגם שטותניק והמרכז של כל חבורה. מפקד מעורר השתאות, אבל גם מפקד שהוא כמו דמות אב, נגיש. אבא ובן זוג שכל המילים החיוביות והמאדירות שאליעזר בן יהודה המציא, לא יעשו לו חסד. אחד בדור".
אחותו נזכרת בהכרות שלו עם שירלי. "ההיכרות שלו עם שירלי, הייתה במקום הכי פחות מפתיע, בצבא. שזה היה כל עולמו", היא אומרת. "היה לי ברור ששם הוא ימצא את החצי השני שלו. הוא הביא לתוך הזוגיות שלו המון ממה שהוא היה, כלפי חוץ, כלפי אנשים אחרים. את המקום של סבלנות, לקדם, למנף, לראות את בן הזוג ולתת לו את היכולת להתקדם ולהתפתח".
אמו מספרת על איש המשפחה שהיה סהר. "יש להם שלושה בנים. יותם, בן 7, עומר בן 5, ולביא בן 3. הוא היה מאוד רגיש אליהם. הוא היה מכין להם ארוחות ערב, הוא היה מקלח, הוא היה משחק. כשהוא היה בא הביתה, זה הבית".
"מפקד שדאג לכל החיילים שלו"
במשך שנותיו בצבא שימש בתפקידים רבים, החל כמפקד מחלקת התקשוב של גדוד "אסף" (601) של חיל ההנדסה הקרבית והמשיך בתפקידי קצין, היה מפקד גדוד "אמירים" (376) ביחידת "חושן" באגף התקשוב וההגנה בסביבת הרשת (סב"ר). סיפר תת-אלוף נתי, שהיה קצין הקשר והתקשוב הראשי: "סהר היה קצין יוצא דופן, מקצוען וג'נטלמן. קצין מבטיח, מפקד אהוב ונערץ, איש מקצוע ועניו".
אמו מספרת שכקצין הוא ראה תמיד את החיילים שזקוקים לעזרה ולסיוע. "כשהוא היה באוגדה ב - 98 היה שם חייל בודד", היא נזכרת. "באיזשהו חג, הוא ישן בבית הלוחם, ובערב חג, סהר דפק לו בדלת עם מיקרוגל, עם אוכל, ואמר לו, 'זה שיהיה לך'. הוא עזר לו, בכל אופציה שהצבא יכול לתת לחייל בודד. הוא כל הזמן דאג שהחיילים שלו יהיו מרוצים. תמיד הוא ידע איך לפרגן להם".
הבחירה שלו בחיל לא היתה מקרית. "סהר בחר בתקשוב, כי יש בזה הרבה ידע, והוא חשב שהוא יכול לתרום שם הכי הרבה", מסביר אביו. "הוא היה מפקד שדאג לכל החיילים שלו. הוא ראה אותם בגובה העיניים".
במקביל לשירותו הצבאי סיים שני תארים בהצטיינות - בהנדסת חשמל ואלקטרוניקה במכללת "עזריאלי" להנדסה בירושלים, ובכלכלה ומנהל עסקים.
מסירותו לתפקיד הפכה אותו לקצין עטור פרסים. כך למשל, בשנת 2021 קיבל בתור מג"ד באוגדת 376 אות הוקרה מנשיא המדינה יצחק הרצוג, לאחר שהגדוד שבפיקודו נבחר ליחידת מילואים מצטיינת.
בשנת 2022 התמנה לתפקיד מג"ד תקשוב 481 באוגדת עזה. בסופי השבוע שבהם היה תורן, משפחתו נהגה לשהות איתו בבסיס רעים. "היינו מהזוגות המעצבנים האלו שלא יכולים לחשוב על להיות סוף שבוע אחד בנפרד", סיפרה אשתו, "הוא היה החבר הכי טוב שלי, ובגלל שלא היינו ביחד באמצע השבוע, השבתות היו חשובות לנו ולילדים מאוד. אי אפשר להסביר איזו חוויה זאת לילד לבלות שם את השבת".
"תמיד היה חייב להיות הראשון"
באותה השבת הארורה, שהה סהר עם משפחתו בבסיס ברעים. "הם קמו בשש וחצי בבוקר, לקול של האזעקות, צבע אדום", נזכרת אמו. "הם קפצו מהמיטות. סהר החזיק את יותם ועומר הגדולים בידיים, והם רצו לחמ״ל. כשאני קמה, ואני מחייגת, להגיד לאימא שלי, שאישה בת 90, שלא תיבהל, שתלך לאט לאט לממ״ד, ואני מוצאת את עצמי מחייגת לסהר, שמעתי מהטלפון, 'צבע אדום, צבע אדום'. אזעקות, כאילו את נמצאת בתוך האוגדה. ואני אומרת לו 'סהר מה איתכם?' הוא אמר לי, 'אמא, אצלנו הכול בסדר, אל תדאגי'. זו הייתה השיחה האחרונה שלי איתו".
סהר לא בזבז זמן ומיד יצא להלחם. "הוא יצא, הוא היה עם חולצת טריקו, מכנסי ב’ וכפכפים, הוא לקח נשק מקצין אג”ם, יצא להילחם", מספרת אמו. "הוא הבין שיש גם כאלה שנכנסו ממש לתוך האוגדה. הם מתקרבים לחמ״ל למגורים, במגורי בנות יש מין אסבסט, שם מסתתר מחבל. סהר התרומם בשביל לראות מה קורה, המחבל ירה לו כדור בבטן, על המקום הוא נהרג".
אביו מסביר שסהר לא היה חייב לצאת אל הסכנה ולהאבק במחבלים. "סהר, למעשה, הוא לא לוחם", הוא מספר. "הוא יכל להישאר בחמ״ל, ולתפעל את הקשר שלו, ולהישאר, כי זה התפקיד שלו. אבל כשהוא ראה שכל המערכות כבר פוצצו אותן, ואין מערכות לתפעל אותן. וסהר זה סהר, תמיד היה חייב להיות הראשון".
אמו מספרת כיצד שירלי קיבלה את הבשורה הקשה. "אחרי הצהריים, כששירלי הבינה שיש משהו לא בסדר, לא יכול להיות שהיא לא תפגוש את סהר במשך כל כך הרבה שעות, רק בסביבות חמש בערב, אחד הקצינים לוקח אותה הצידה, ואומר לה, 'שירלי, בואי איתי לחדר'. הוא אמר לה, 'אני מצטער לבשר לך, אבל סהר נהרג'. ומאותו רגע חשך עולמה".
אביו של סהר נזכר ברגע הבשורה, אותו ניסה לדחות ככל האפשר. "בסביבות 23:20, צילצול בדלת, ואני אומר לעפרה - 'אל תפתחי'" הוא מספר בבכי. "נכנס רב סרן, אחד עם חובש ושתי אחיות אני תופס אותו בצווארון בחולצה, ואני אומר לו, 'אני רוצה שתגיד לי דבר אחד. הוא הרוג או שבוי?'. הוא אמר לי, 'הוא הרוג'. אני אומר, 'תגיד לי עכשיו מה קורה עם המשפחה שלו. בבסיס, ניצלו? איפה הם?'. אומר לי - 'תרגע, הם בדרך הביתה'".
"כשאור הסהר כבה התעוררנו מתרדמת"
אחותו הנציחה את אחיה האהוב בקעקוע לוטוס שחור לבן על זרועה, שמעוטר בירח סהר. "אחד מהדברים שבחרתי להנציח אותו זה הקעקוע שעל היד, בעצם לקחת ככה את משמעות השם שלו, בדמות הקעקוע בשילוב של פרח. פרח מסמל כמה דברים. אחד, שהוא נקטף בטרם עת. לוטוס ככה זה פרח שאני מאוד אוהבת. שתמיד צף מעל אזורים שהם מאוד קשים, מורכבים. אני חושבת שזה מתחבר לנקודה הזו שמהרגע שהוא לא פה, אתה צריך רגע למצוא את האיזונים וללמוד לצוף מחדש".
אביו של סהר מספר על יוזמות רבות של חיילים שמעוניינים להנציח אותו בדרכם. אחד המפקדים תרם ספר תורה לאוגדת עזה לעילוי נשמתו של סהר. אחר שעוסק בתכשיטים, הכין שרשראות למשפחה. "הם סיפרו על סהר בתור מפקד, שהוא היה מפקד חד. הדרישות שלו היו, להיות כזה מפוקס בכל עבודה ולעשות את הכי טוב, ומצד שני, להיות הכי רך והכי חם לחיילים שלו ולשמור אותם".
אמו של סהר מדגישה את השינוי שעובר על המשפחה מאז שנפל. "כמשפחה, זה לא אותו מסלול חיים. החיים השתנו", היא מסבירה." כל אחד מהשלישייה, איך אני אומרת, לקח ממנו איזשהו חלק. יש את סהר. מדברים עליו באופן חופשי. אומרים, 'קשה, אני מתגעגע לאבא סהר'. 'אני רוצה את אבא סהר"'.
"אני חושבת שאחד הדברים היותר מרכזיים שנשארים חותם אצלי ממנו, זו הדבקות במטרה", אומרת אחותו. "זו היכולת כל הזמן לשמור גם על המקום המקצועי, ולקדם ולהוביל ולעשות, וגם לזכור ולצחוק ולהיות ציני על החיים זה מה שהוא היה טוב בו. כי בסוף אין אופציה אחרת".
במסגרת פעולות ההנצחה השונות, עיריית מודיעין-מכבים-רעות החליטה לקרוא למעלה סמוך לבית המשפחה על שם סהר. בכניסה למעלה מוצבת אבן זיכרון ועליה סיפור חייו.
חברת " "Wine & Friends הפיקה יין אדום לזכרו. חברת "יקב הגליל יוסף גולד ובניו" (יצרני "עלית הארק") הפיקה ערק וכוסות ערק לזכרו. מעגל הנשים "חולון טנג'ט חולון" הקדיש משלוח מזון למאה חיילות אוגדת עזה לעילוי נשמת סהר.
בתיכון "אמית מקיף" בשדרות הפיקו חוברת הנצחה לשני נופלים במלחמה, סגן אלוף סהר מחלוף ואלוף משנה אסף חממי. לציון הפקת החוברת נערך ב-29.10.2024 טקס ויום ספורט, שכלל טורניר פיינטבול של תלמידי התיכון.
חבר שלו סהר, יואב וסרמן, כתב עליו שיר לזכרו. "כשאור הסהר כבה התעוררנו מתרדמת / זה כבר כמה ימים שהבשורה עוד מהדהדת / כשאור הסהר כבה משהו נאטם / הפחד השתלט ולא יודעים לאן // אך אור הסהר לא כבה כי הוא רק החליף משמרת / עם השמש העולה הצהובה והבוהקת / וכשהיא נמה לה בים אורו מתחיל לצוץ / בכל לילה מחדש בו הלב יוסיף לרוץ // אל אור הסהר הבהיר שהוא רק החליף משמרת / עם השמש הגדולה השמחה והצוחקת / כשהיא נחה לה בים והשמיים אדומים / אורו עולה גבוה ומאיר הכוכבים // רק שיר לי שיר ערש בכל לילה מחדש / שנדע שאתה כאן, שתמיד תאיר דרכך / ואם אור הסהר דק הוא נוכח, הוא זורח / הוא משאיר אבק באופק לכוכב קטן, כוכב שמתפתח".
יהי זכרו ברוך.
סא"ל
סהר ציון מחלוף