"לעשות הכי הרבה בהכי פחות רעש": סיפורו של הגיבור רס"ל סיון וייל ז"ל
במבט ראשון, רס"ל סיון וייל ז"ל נראה כמו הילד השקט שלא תופס מקום. אמו, הלן, נזכרת בתינוק רגוע להפליא שישן שעות ארוכות, ובילד עדין וביישן שלא הרבה לדבר עם מבוגרים. בבית, מול אחותו הקטנה עלמה, הוא תפקד כדמות אבהית, מגוננת ועוטפת. אך מאחורי המופנמות והשקט הסתתרה עוצמה אדירה, ביטחון עצמי עמוק ואדם שידע בדיוק לאן הוא הולך. חבריו הקרובים ידעו לספר על "ילד אחר" לחלוטין - שטותניק מלא הומור ואדרנלין, שאהב למתוח את הגבולות, לעשות שטויות ולסחוף את כולם אחריו.
1 / 4
אהבה עמוקה לארץ ישראל
החיבור של סיון לספורט ולאתגרים היה טוטאלי. כילד להורים שעלו מצרפת, הוא ניסה כמעט כל ענף אפשרי: מג'ודו, כדורגל וכדורסל, דרך קפוארה וכדורעף, ועד כדוריד וקרב מגע. הדחף הזה לאדרנלין והאהבה העמוקה והבלתי מתפשרת לארץ, התלכדו כבר בגיל צעיר למטרה ברורה. כבר מכיתה ד' הצהיר בפני חברו, תיאו: "אני עומד להיות לוחם, ובדבר הכי טוב שאני יכול להגיע אליו". הוא סירב להכניס פוליטיקה הביתה, האמין בדרך של המדינה והתאמן במשך שנתיים בכושר קרבי כדי להגשים את החלום - הגעה ליחידת אגוז היוקרתית של חטיבת הקומנדו, יחידה בה היה גאה בכל ליבו.
כשפרצה המלחמה בשבעה באוקטובר, הצוות של סיון הוקפץ במהירות, אסף את הציוד וירד ללחימה קשה בכיסופים ובעוטף עזה. משם הם עלו לגבול הצפון, ולבסוף חזרו אל לב הקרבות ברצועת עזה. סיון לא שיתף את משפחתו בסכנות. במכתבים ששלח מהרצועה הקפיד לכתוב שהכל בסדר, שהמצב טוב ויש אוכל, רק כדי להרגיע את הלבבות בבית. חבריו מספרים כי במהלך הלחימה, סיון והקשר שלו חטפו המון מהדף של RPG, ובגופם הגנו על שאר הלוחמים בצוות והצילו את חייהם.
במותו הציל חיים של אחרים
בסוף חודש מרץ, במהלך פעילות מורכבת באזור בית החולים נאצר בחאן יונס, התרחש האירוע הקשה. במהלך שיחת צוות, ברגע אחד, הכל הפך לאור צהוב בוהק ולטנטון מחריש אוזניים. סיון נפצע אנוש. הוא פונה לסורוקה, שם בישרו הרופאים לאביו, ג'וליאן, ולנציגי המשפחה כי הפציעה קשה מדי ולא ניתן לנתחו. ב-31.3.2024, כשהוא בן 20 בלבד, נקבע מותו.
גם ברגעיו האחרונים, סיון המשיך להציל חיים. הוריו קיבלו את ההחלטה האצילית לתרום את איבריו, וסיון העניק חיים לחמישה אנשים שונים - בנוסף לחיים שהציל באופן ישיר בשדה הקרב. אמו נזכרת בחודש שבו שהה בבית לפני כן בשל ניתוח אפנדיציט כ"מתנה לפני הפרידה", זמן איכות יקר מפז שקיבלו איתו.
כיום, המשפחה והחברים מנסים ללכת בדרך שהתווה. "התכונה שהכי אפיינה אותו הייתה לעשות הכי הרבה בהכי פחות רעש", אומרים חבריו. הצוות ממשיך לטייל, לחגוג ולחיות בשמחה - בדיוק כפי שסיון היה רוצה, ומתוך ידיעה שהוא נוכח איתם בכל רגע מאושר. אביו לוקח ממנו את כוח הרצון והמשמעת העצמית: "כששיש רגע קשה, נושמים ועוברים אותו". ואילו אמו, שחשה אותו איתה כל הזמן, מסכמת בביטחון: "אני מרגישה שהוא שומר עלינו".
רס"ל סיון וייל, חטיבת הקומנדו, נפל בתאריך 31.3.2024, בן 20 בנופלו.
יהי זכרו ברוך.
רס"ל
סיון ווייל
