מגדלור של אור שטרף את החיים: סיפורו של רב"ט עילי עזר ז"ל
יש אנשים שנדמה כי הנשמה שלהם גדולה מכפי שגופם יכול להכיל, אנשים שחיים כל רגע בעוצמה של חיים שלמים. כזה היה רב"ט עילי עזר, לוחם חיל הרגלים שנפל בקרב הגבורה בשבעה באוקטובר 2023. עילי, שהיה רק בן 18 בנופלו, הספיק במהלך חייו הקצרים מה שאחרים לא מספיקים בשמונים שנה. הוא היה מוזיקאי מחונן, גולש אקסטרים, מנהיג מלידה ובעיקר – "ילד אור".
1 / 4
ילד מגנט עם מוהיקן
כבר מילדותו היה ברור שעילי הוא דמות יוצאת דופן. "עילי נולד איש, נולד מענטש, גבר", מספרת אימו, אפרת. "ילד מגנט מהגן, ילד אור". אביו, דייב, מוסיף כי עילי היה תמיד פעלתן וחשב מחוץ לקופסה: "זה תמיד גרם לנו להשתאות - הדרך שבה הוא רואה את העולם והדרך שבה הוא פועל בו".
הוא לא תמיד הלך בתלם. כנער עם אמירה אישית חזקה, הוא הופיע לבית הספר עם מוהיקן וביטא את עצמו ללא פחד. "הוא לא חיכה לכלום, הוא לא בזבז זמן", מספרת אלמה, חברתו. "הוא היה מאוד תכלס. כן כן, לא לא. ואם לא, אז עושים משהו יותר מגניב".
המוזיקה והים: לחיות על הקצה
הכישרון של עילי התפרץ לכל עבר. בגיל 12 בלבד, ללא חוגים או מורים, לימד את עצמו לנגן על פסנתר, גיטרה ותופים. בגיל 15 וחצי כבר הוציא אלבום שלם שיצר לבדו על המחשב. "הוא לא למד בשום מקום", נזכרת אלמה, "הוא פשוט לחץ על כפתורים וניסה עד שלמד. הוא הלך על זה אול-אין".
לצד המוזיקה, הים היה אהבת חייו. בכל בוקר ב-5:00, עוד לפני הלימודים, הוא היה יוצא לגלוש. אביו מתאר ילד שחיפש את האקסטרים, שתמיד רצה "למשוך עוד טיפה את החיים". למרות הפעלתנות, הייתה בו רגישות נדירה. "הייתה לו אינטליגנציה רגשית מאוד גבוהה", אומרת אלמה, "הוא תמיד דאג לאנשים השקופים, לחלשים. הוא תמיד ראה אותם".
ה"לא-חייל" שהפך לגיבור
השירות הצבאי לא היה טבעי לעילי, שחלם ללמוד מוזיקה בברלין. בלילה שבין ה-6 ל-7 באוקטובר, בזמן שסגר שבת בבסיס, עוד התקשר לאביו ואמר: "אני לא בנוי לצבא, אבא". הוא שמע את המוזיקה ממסיבת ה"נובה" הסמוכה ורצה רק לרקוד. אבל בבוקר השביעי באוקטובר, כשהתופת פרצה, "הלא-חייל" הזה, כפי שאומר אביו, קם והפך ללוחם עז נפש.
עילי, ששירת בחפ"ק מפקד אוגדת עזה, לא היסס. כשהבסיס הותקף, הוא רץ לש"ג תחת אש. הוא דחף חיילים לתוך מרחב מוגן, הציב מאבטחים והסתער החוצה אל מול המחבלים. הוא הצליח להרוג מחבל ולפצוע אחר לפני שנפצע בעצמו. גם כשזחל פצוע חזרה, דאג להעביר את נשקו לחייל אחר שקפא מאימה, עד שחטף כדור בראשו מהחלון. "הוא היה צריך לתפוס פיקוד ולהשתלט על הסיטואציה", אומרת אלמה בכאב, "והוא עשה את זה, ושילם בחייו. הרבה אנשים חיים בזכות המעשה שלו".
הצוואה: Live Like Ilay
האובדן של עילי הותיר חלל עצום, אך גם מורשת של חיות מתפרצת. "הוא טרף את החיים", אומרת אפרת, "הוא עשה דברים שאנשים בני 80 לא מספיקים". דייב מוסיף: "אם יש נחמה, זה שהוא הספיק".
משפחתו וחבריו פועלים להנצחת האור שלו. האולפן הביתי שלו נתרם לבית הספר בעין כרמל, שם ילדים אחרים מנגנים בכלים שלו. בכל שנה ביום הולדתו נערך "נשף עילי" – ערב שכולו מוזיקה ושמחה, בדיוק כפי שהיה רוצה.
הסלוגן שמלווה את זכרו, "Live Like Ilay", הפך לדרך חיים עבור רבים. "זה לא קלישאתי", מסבירה אלמה, "זה אומר לנצל כל רגע, ללחוץ על הגז, לחקור, לראות את האחר ולחיות באהבת חינם". המסר שעילי השאיר אחריו הוא פשוט ומהדהד: אל תחכו. תחיו עכשיו, בכל הכוח.
יהי זכרו ברוך.
רב"ט
עילי עזר