"לא יוצא מפה עד שהחטופים חוזרים": סיפורו של אלכסנדר פדורנקו ז"ל, לוחם של אהבה ונתינה ללא גבולות
ישנם אנשים שהנוכחות שלהם בחדר מורגשת עוד לפני שהם פוצים פה. עבור כל מי שהכיר את אלכסנדר פדורנקו, הנוכחות הזו תמיד לוותה בחיוך רחב ובאנרגיה של נתינה אינסופית. רס"ל אלכסנדר פדורנקו, לוחם בחיל הלוגיסטיקה, נפל ביום י"א בטבת תשפ"ה (11.1.2025), והוא בן 37 בנופלו. הוא הותיר אחריו משפחה אוהבת, חברים שהיו לו לאחים, ומורשת של אדם ש"היה הופך את העולם" למען האחר.
1 / 5
בנם של אמיליה וולדימיר. נולד ביום כ"ד בתמוז תשמ"ז (21.7.1987) בברית המועצות. אח לנטלי. רומן נישא לאהובת ליבו, נטליה, השניים התגוררו בבת ים והביאו לעולם שלושה ילדים: דניאל הבכור, ושני התאומים הלן ודויד.
ממולדובה לישראל: ילד של חיוך ועשייה
סיפורו של אלכסנדר מתחיל במולדובה, משם עלה ארצה עם הוריו כשהיה בדיוק בן ארבע, ביום הולדתו. אביו, ולדימיר, נזכר בחיבה בילדותו: "כשהיה קטן, מה אהב לעשות? מה שעושים ילדים קטנים. כשגדל, אהב לעשות דברים טובים. תמיד היה עם החיוך". החיוך הזה יהפוך עם השנים לסימן ההיכר שלו, כזה ששום קושי לא יכול היה למחוק.
עבור אחותו נטלי, שנולדה כשהיה בן 11, אלכסנדר היה הרבה יותר מאח גדול. "הוא היה כאילו אח של כולם, הוא לא היה רק אחי", היא מספרת. "הוא תמיד היה מגן על חברות שלי ותמיד היה שם בשבילנו אם היינו באיזושהי צרה. הוא באמת היה הופך את כל העולם כדי שמי שלידו, מי שמבקש ממנו משהו, יהיה מרוצה. זה לא היה ניסיון לרצות מישהו, זה באמת בא מהלב".
המאבק להתגייס: "ניסה להפוך את העולם"
דרכו של אלכסנדר לצבא לא הייתה מובנת מאליה. כנער, הוא עבר תקופות לא פשוטות והוגדר כ"ילד קצת בעייתי". הצבא בתחילה לא רצה לגייסו, או ביקש לגייסו עם פרופיל נמוך, אך אלכסנדר, בעקשנות שאפיינה אותו, לא ויתר. "הוא באמת עשה הכל וניסה להפוך את כל העולם כדי להתגייס", נזכרת אחותו. העובדה שהתגייס רק בגיל 20 מעידה על כוח הרצון האדיר שלו. בסופו של דבר הגשים את חלומו, שירת בהנדסה קרבית ואף המשיך לשירות קבע, שם פגש את אהבת חייו, אירנה.
אהבה, משפחה וחברות אמיצה
אירנה ואלכסנדר הכירו ב-2009, כשהיא השתחררה והוא עוד היה בשירות קבע. "מאוד מהר התאהבנו", מספרת אירנה בכאב. "הייתה אהבה מאוד מאוד גדולה. אלכס היה כבעל, כבן אדם, כחבר וכאבא – אדם שעוטף ודואג. הייתה לו אנרגיה טובה, הוא היה נכנס לחדר וכולם היו מבחינים בו כי הוא היה מאוד חברותי".
החברות הייתה ערך עליון עבורו. יעקב רושבה, חברו הקרוב ב-12 השנים האחרונות, מתאר קשר שהפך למשפחתי: "התחתנו בערך באותו זמן, הילדים באו באותו זמן עם הפרשים קטנים. נהינו חברים יותר ויותר טובים, עד כדי כך שאנחנו חברים כמשפחות – ילדים ונשים". גם יעקב מדגיש את אותו חיוך נצחי: "לא משנה מה היית אומר לו, אלכס קודם כל מחייך ומסתובב. תמיד חיוך".
המלחמה והשליחות: "הם כמו הילדים שלי"
כשפרצה מלחמת "חרבות ברזל" בשבעה באוקטובר, אלכסנדר לא המתין לרגע. "הוא מתקשר אליי, אני שואל אותו מה קורה", מספר אביו, "הוא אומר: 'אבא אל תשאל, אני כבר במדים, אני נוסע דרומה'". למרות דאגתה של אשתו והעובדה שהיו לו ילדים קטנים בבית, אלכסנדר הרגיש שהמקום שלו הוא בחזית.
במהלך המילואים הממושכים, כשנשאל מדוע אינו חוזר הביתה לנוח, השיב לאירנה במילים שזיקקו את דמותו כמפקד וכאדם: "אני עכשיו עם חבר'ה צעירים, אני עם סדירניקים, אני לא יכול לחזור. אני חייב להיות שם בשבילם. הם כמו הילדים שלי, אני חייב לדאוג להם". הוא הציב לעצמו מטרה ברורה ולא מתפשרת: "אני לא יוצא מפה עד שכל החטופים לא חוזרים הביתה".
הפרידה והמסר האחרון
ביום ראשון האחרון שלו, כשעלה לבסיס, נפרד ממנו יעקב החבר בתחושה מוזרה של דאגה. "אמרתי לו 'שמור על עצמך', שבדרך כלל לא הייתי אומר לו את זה. הוא אמר לי: 'אל תדאג יעקב, יום שבת יש לילד שלך יום הולדת, אני אגיע עם הילדים'". אלכסנדר לא הגיע ליום ההולדת של רון הקטן. בשבת, כשראה אביו ולדימיר את המסוקים בשמיים, הוא הרגיש את הנורא מכל. אלכסנדר נפל, והותיר אחריו חלל שלא ניתן למילוי.
"הוא איתי כל הזמן"
הגעגוע צורב בכל פינה. אירנה מתגעגעת לערבים המשותפים, לשיחות שבהן הוא היה הראשון לדעת הכל והאדם שתמיד דחף אותה קדימה: "הוא היה אומר לי: 'את צריכה את זה? את רוצה את זה? לכי תעשי, אני פה בשבילך להכל'".
אחותו נטלי מבקשת שיזכרו את הפתיחות, החברות והנתינה שהשתקפו בעיניו. "גאה שהוא אח שלי והוא עד היום אחי ויישאר אחי", היא אומרת בביטחון. אביו מסכם בתקווה אחת גדולה: "הבנים שיגדלו יבינו מי היה אבא שלהם ומה הוא עשה".
אלכסנדר פדורנקו היה איש של אנשים. אדם שחי בשביל אחרים, שחייך אל מול הקשיים, ושנפל מתוך תחושת שליחות עמוקה כלפי "ילדיו" – החיילים הצעירים שעליהם שמר. דמותו תמשיך ללוות את משפחתו ואוהביו, מחייכת ודוחפת קדימה, בכל צעד שיעשו.
יהי זכרו ברוך.
רס"ם
אלכסנדר פדורנקו