"תחייכו כל הזמן": סיפורו של סרן כפיר יצחק פרנקו, הלוחם שידע להקשיב
סיפורו של סרן כפיר יצחק פרנקו, שנפל בקרב בצפון רצועת עזה ב-15 בנובמבר 2023, מתחיל בתינוק עם עיניים כחולות גדולות ותלתלים שאי אפשר היה להתעלם מהם. "הוא היה מלא, תינוק מלא", נזכרת אמו, מוריאל, בערגה. "שמנמן, יפה, מחייך. תינוק ממש יפה".
1 / 5
כפיר היה הילד השני מתוך שלושה, ה"סנדוויץ'" שבין אליאור הבכורה לתאיר הצעירה. אביו, חיים, מספר על הרגע שבו הגיח לאוויר העולם: "הייתי ממש באירוע עצמו, חתכתי את חבל הטבור שלו. לא רצינו לדעת מה המין של התינוק לפני הלידה, אמרנו 'מי שבא ברוך הבא', וקיבלנו את כפיר. זה היה מרגש כל כך לראות בן אחרי בת". למרות שהיה הילד האמצעי, כפיר מצא את מקומו הייחודי בבית. "הוא תמיד אמר 'אני סנדוויץ'', אבל בסך הכל הוא היה במקום המלך בין שתי בנות", אומרת מוריאל בחיוך מהול בעצב.
כבר מנערותו, כפיר ידע לבחור את דרכו בנחישות ששולבה באהבת הארץ. כשעלה לכיתה ט', החליט ללכת לישיבה ספציפית רק בגלל סיבה אחת: "שם עושים את שביל ישראל", מספרת אמו. "זה מה שעניין אותו. לעלות על שביל, להיות בטבע, להיות עם חברים. הוא היה חי על זה".
הלוחם שידע להקשיב
לצד האהבה למרחבים, לכפיר הייתה תכונה נדירה: היכולת להקשיב באמת. אחותו אליאור מספרת על אח שידע להכיל את כולם בסבלנות אין קץ. "הוא היה מקשיב כל הזמן", היא משחזרת. "יכולתי לחפור לו ארבעים דקות והוא פשוט יושב, מקשיב ושומע. לא סתם שומע, ממש מקשיב. אחר כך הוא היה מעיר הערות על מה שאמרתי ומביע את דעתו".
כשכפיר התגייס לחיל השריון, מוריאל חשה הקלה מסוימת. "חשבתי ששריון זה מוגן, הרגשתי בטוחה", היא מודה. אבל כפיר לא הסתפק בלהיות מוגן, הוא רצה להוביל. הוא התקדם במהירות למסלול קצונה והפך למפקד מחלקה. האחריות על חיי אדם הייתה עבורו שליחות עליונה. "הוא אמר: 'אני נותן מאה אחוז שלי מקצועית, חברתית ופיקודית. אם לא אני, אז מי יפקד על החיילים האלה? מי יהיה שם בשבילם?'".
הווארט שלפני המלחמה
בשישי באוקטובר 2023, רק יממה לפני פרוץ המלחמה, חגגה משפחת פרנקו את ה"ווארט" - מסיבת האירוסין של כפיר עם בחירת ליבו. הכל קרה מהר; כמה שבועות קודם לכן הוא שלח להוריו תמונה שלו ושל ארוסתו על רקע חומות ירושלים עם המילים: "התארסתי".
"זאת הייתה אהבה ראשונה שלו, אהבה טהורה שאין כמותה", מספרת אמו על הקשר המיוחד. המפגש בין המשפחות בסוכה היה רגע קסום של חיוכים ואופטימיות. "הכל היה מושלם כזה", נזכר אביו חיים. "חזרנו הביתה והוא היה מאוד שמח שהכל עבר בשלום, שצחקנו והסכמנו". איש לא ידע שזו תהיה הפעם האחרונה שבה יחגגו יחד.
באותו מוצאי שבת, כפיר יצא ליחידתו. הקשר הפך להודעות חטופות ושיחות קצרות. שבוע לפני הכניסה הקרקעית, התקשר לאליאור. "דיברנו דקה וחצי, הוא שאל לשלומי ולשלום ההורים", היא מספרת. ביום שישי שלפני נפילתו, הודיע להוריו שלא יהיה זמין יותר. "אמרתי לו שאנחנו אוהבים אותו", אומרת מוריאל, "והוא אמר שגם הוא אוהב אותנו".
ביום שני, יומיים לפני שנפל, הצליח להוציא שיחה אחרונה. "הוא אמר 'ממחר אין לי טלפון בכלל, לא לדקה ולא לדקותיים'", מספר חיים. "צעקתי לו מאחורה 'אוהבים אותך!', וזה היה הדבר האחרון שהוא שמע ממני".
הקרב האחרון והחיוך שנשאר
סרן כפיר פרנקו הוביל את מחלקתו בקרב באזור בית החולים רנתיסי בעזה, בעקבות מידע מודיעיני על הימצאות חטופים במקום. במהלך הנסיעה המבצעית, בשל האבק הרב והצורך בזיהוי נתיב ההתקדמות, נאלץ להוציא את ראשו מהצריח. באותו רגע נפגע מירי צלף ונהרג במקום.
"זאת פצצת אטום", אומרת מוריאל על האובדן. "צריך לחיות במקביל - חיים ומוות ביחד". אליאור מדמה את התחושה לקטיעה של איבר: "זה כמו בן אדם שנכרתה לו היד. אפשר להמשיך לחיות, אבל שום תותבת לא באמת תחליף את מה שהיה". כדי להנציח אותו, נשות המשפחה עונדות צמיד מיוחד שתמיד מזכיר להן את כפיר.
למרות הכאב העצום, משפחת פרנקו בוחרת להמשיך את מורשתו של כפיר דרך השמחה שאפיינה אותו. אביו, חיים, מבקש מהציבור בקשה אחת: "אני מבקש מכולם לחייך כל הזמן. אנחנו הרבה יותר יפים עם חיוך. כפיר חייך עד הרגע האחרון, אז שנהיה כולנו עם החיוך".
סרן כפיר יצחק פרנקו הותיר אחריו הורים, שתי אחיות, ארוסה וחלל עצום בליבם של כל מי שהכירו. סיפורו הוא סיפור של גבורה, הקשבה וחיוך שנשאר חקוק לנצח.
סרן כפיר יצחק פרנקו, חיל השריון, נפל בתאריך 15.11.2023, בן 22 בנופלו.
יהי זכרו ברוך.
סרן
כפיר יצחק פרנקו
