גיבור: עומרי בלם את המחבלים בגופו והציל טירונים ואזרחים רבים
בבוקר ה-7 באוקטובר 2023, בסיס הטירונים של חטיבת החילוץ וההצלה בזיקים הפך לזירת קרב גורלית. בין הלוחמים שעמדו כחומה בצורה בין המחבלים לבין הטירונים חסרי הניסיון, בלט סמ"ר עומרי ניב פיירשטין. עומרי, בנם של אורלי, מיכל וקובי, הוא אחיהן הגדול של מאיה ומיקה. הוא היה רק בן 20, עלם חמודות עם חיוך כובש ועיניים אופטימיות, שבחירתו לצאת אל מחוץ למחסה כדי להגן על חבריו מנעה אסון כבד הרבה יותר.
1 / 8
משפחה חלוצית וילדות של כדור
סיפורו של עומרי מתחיל במשפחה מיוחדת במינה, כזו שהקדימה את זמנה במבנה שלה והעניקה לו בסיס של אהבה ללא תנאי. "איך הכל התחיל? איך עומרי התחיל?" שואלת-מספרת אימו, אורלי ניב אדלשטיין. "אנחנו שתי אמהות ואבא, ועומרי נולד למשפחה הזו שהייתה יחסית משפחה חלוצית בהרכב המשותף הזה".
כבר מילדותו, עומרי היה התגלמות האנרגיה והתנועה. קובי פיירשטין, אביו, נזכר בילד שלא ידע מנוח: "הוא היה מאוד פיזי, זה לקחת אותו מהגן וישר לגינה, למקפצה, לטרמפולינה, לנדנדה, לג'ימבורי. הוא היה מחובר לכדור כל הזמן, והוא עסק באמת בהמון ענפי ספורט עד שהוא התקבע על ענף הכדורסל. והוא היה שחקן כדורסל בהפועל גבעתיים".
עבור עומרי, הספורט לא היה רק תחרות, אלא דרך חיים שעיצבה את גופו ואת אישיותו החברתית. הוא היה "ילד של חברים", כפי שמתארת אימו מיכל, נער תנועת "הנוער העובד והלומד" שפרח דווקא בתקופות מאתגרות. "בתקופת הקורונה הוא גילה את העולם, ובכיתה י"א בערך, אחרי שהוציא רישיון נהיגה, הוא הפך להיות הבליין מספר אחד".
"משקפיים ורודים" של אופטימיות
בבית, עומרי היה הלב הפועם של המפגשים המשפחתיים. הקשר עם אביו נבנה סביב רגעים פשוטים של קרבה: "חלק מההווי שלנו זה לראות סרטים, לשתות בירה ולדבר, וזה פותח הרבה שיחות. אל עומרי היית יכול להגיע בקלות דרך סרט, דרך אוכל, ואז פשוט הכל היה נפתח וזורם", מספר קובי בכאב. אחותו מיקה מתארת ילד שידע להעריך את מה שיש לו: "הוא ידע שהוא מקבל אהבה בלי תנאי, ומצד שני הוא גם ידע להוקיר ולהגיד תודה. אני חושבת שהרבה פעמים הוא הסתכל על הדברים באופטימיות קצת, במשקפיים ורודים".
מיקה מספרת גם על דמות להערצה, אח גדול שהיה גם החבר הכי טוב וגם מקור להשראה, למרות - ואולי בגלל - העקשנות המשותפת שלהם. "שנינו היינו מאוד עקשנים. קצת לפני שהוא נהרג אני אמרתי איזה בדיחה צינית והוא אמר לי: 'מה זה? את מחקה אותי בהומור?'. אמרתי לו: 'ממש לא, אתה מחקה אותי'. גיבור כזה, כאילו דמות להערצה".
הדרך אל המדים: "אני בוחר בך"
כשהגיע מועד הגיוס, עומרי בחר בדרך של נתינה והצלה. הוא התגייס לחטיבת החילוץ וההצלה של פיקוד העורף (פלח"ץ). אימו מיכל מספרת על השינוי המהיר שעבר עליו: "הוא התחיל את המסלול, מסלול לחימה רגיל, רובאי 07, מחלץ 07 במקביל. ואני חושבת שתוך שבועיים-שלושה ראשונים כבר ראינו איזה שינוי שחל בו".
עומרי לא רק חיפש להיות לוחם, הוא חיפש את המקום שבו יוכל להשפיע ביותר. כששמע על מ"פ בבא"ח זיקים שמחפש קשר לחפ"ק שלו, הוא לא היסס. במהלך הראיון, המ"פ אמר לו: "אני בוחר בך". ביוני 2023 הוא עבר לבא"ח זיקים והפך לחלק מסגל ההכשרה. "הוא היה מאושר", מעידה אימו מיכל.
השבת השחורה: הקרב על זיקים
בבוקר ה-7 באוקטובר, השלווה בבא"ח זיקים הופרה בבת אחת. עם הישמע האזעקות, רצו החיילים למיגוניות, אך תוך זמן קצר הבין המ"פ שלא מדובר בירי רקטות בלבד, אלא בניסיון חדירה של עשרות מחבלים.
ברגע הזה התגלתה גבורתו של עומרי ושל חבריו לסגל. המפקדים עלו להחליף את הטירונים בעמדות השמירה כדי להגן עליהם. עומרי, בתושייה ובאומץ לב, לא נשאר בתוך המחסה. אימו מיכל משחזרת את רגעיו האחרונים: "הוא יוצא ומאגף את העמדה, הוא הולך משמאל לעמדה ושם הוא בעצם פותח לעצמו שדה ראייה, קשר עין ישיר מול המחבלים".
בשעה 08:13 בבוקר, הקרב הגיע לשיאו. המחבלים זרקו לעבר עומרי וחבריו שמונה רימוני רסס וירו טיל RPG. עומרי נפל בקרב יחד עם חבריו. "בעצם הקרב של עומרי והחברים והחברות שלו מנע את כניסת המחבלים, ובעצם בא"ח זיקים הפך להיות הבסיס היחיד שלא נכבש באותה שבת ב-7 באוקטובר". עומרי וחבריו הצילו כ-90 טירונים ובנוסף כ-30 אזרחים.
"השקט שנשאר": מורשתו של עומרי
עבור משפחתו של עומרי, החלל שהותיר הוא אינסופי. "קיבלנו ילד מצחיק, עם הרבה אנרגיה, עם הרבה אהבה, עם הרבה נתינה, כמו שחלמנו", אומר אביו קובי. אימו מיכל אומרת כי הגעגוע מתרכז ברגעים הקטנים של השגרה: "השגרה של חמשתנו ביום שישי חסרה לי מאוד. של ארוחת שישי, ארוחת שישי רק אנחנו, שהוא היה עושה את הקידוש".
אחותו מיקה מבקשת שהעולם יזכור את טוב הלב שלו ואת הנכונות להקריב הכל למען הזולת: "הייתי רוצה שיזכרו ממנו ושגם יקחו השראה כזו על הטוב לב שלו".
למרות הכאב הבלתי נתפס, אימו של עומרי בוחרת להעביר את המסר שעומרי חי לפיו - מסר של חיים ואופטימיות: "הייתי רוצה שיידעו שלמרות הקושי המטורף יש בשביל מה לחיות, שהחיים יפים. שגם עומרי נהנה מהם מאוד וטרף אותם כל עוד הוא היה יכול, ושאנחנו חייבים לנצל את החיים ולחיות את הרגע וליהנות מהם".
עומרי ניב פיירשטין ז"ל השאיר אחריו מורשת של אהבה, חברות ורעות. הוא היה הילד שראה את העולם דרך משקפיים ורודים. הלוחם שבחר במפקדיו ובחבריו, והגיבור שביום פקודה חירף את נפשו כדי שרבים אחרים יוכלו להמשיך לחיות.
יהי זכרו ברוך.
סמ"ר
עומרי ניב פיירשטין