לנצח את עצמך: רס"ל אביתר בן יהודה ז"ל הפך קושי אישי לשיעור לחיים
יש אנשים שסיפור חייהם אינו נמדד בשנים שחיו, אלא באור שהפיצו בזמן שהיו כאן. רס"ל אביתר בן יהודה ז"ל, שנפל בקרב ביום כ' בטבת תשפ"ה (20.1.2025), היה אדם כזה. הוא היה בן 31 בנופלו, אך המורשת שהותיר אחריו - מורשת של חיוך בלתי פוסק, נתינה ללא גבול וניצחון הרוח על הגוף - תלווה את אוהביו לעד. אביתר הוא בנם של צילה ואביהוד. אח לאורית, אפרת, איל, איתן, אלישבע, רות, יונתן, דוד ואלחנן. אביתר נישא לרבקה ולזוג נולדו שני ילדים: נתאי ותהל.
1 / 4
הילד ששבר את הכללים בחיוך
אביתר נולד למשפחה ברוכת ילדים, החמישי מבין עשרה אחים. אחיו איתן מספר כי עד שאביתר הגיע, הבית התנהל לפי כללים מסוימים, אך אביתר, באנרגיה המתפרצת שלו, פשוט "שבר את הכללים". הוא היה ילד תוסס, מלא חיות, אבל מעל הכל - הוא היה "גבר". "כמה שהוא עשה שטויות, הוא תמיד ידע לקבל את האחריות", משחזר אחיו בגעגוע. "כשהיו תופסים אותו על מעשה קונדס, הוא לא היה מתחמק; הוא היה אומר ביושר האופייני לו: 'וואלה, מגיע לי עונש'".
הדבר שהכי אפיין את אביתר, יותר מכל תכונה אחרת, היה השילוב בין החיוך הגדול לעיניים הטובות. הוא היה אדם רגיש להפליא, כזה שלא יכול היה לעבור ליד שכן שסוחב סלים מבלי להיות הראשון שייקח אותם ויעלה אותם הביתה.
הניצחון האישי: "לנצח את עצמך"
סיפורו של אביתר הוא בראש ובראשונה סיפור של עוצמה נפשית. מגיל שלוש הוא התמודד עם "אלופציה", מחלה שגרמה לנשירת כל שיער ראשו. חבריו מספרים כי בהתחלה ההתמודדות החברתית לא הייתה פשוטה עבורו, והיו רגעים לא קלים. אך בסוף כיתה י', אביתר קיבל החלטה ששינתה את חייו: הוא בחר לא לתת למראה החיצוני להגדיר אותו.
הוא פיתח חוסן פנימי נדיר והחליט להתעלם מ"רעשי רקע". המשפט שליווה אותו היה: "אני לא תלוי במה שאחרים חושבים עליי, אלא במה שאני עושה. מה שאני עושה זה מי שאני". חבריו זוכרים איך היו צוחקים על כך שהוא נראה חולה, בעוד שבפועל הוא היה "הכי בריא, הכי בכושר, הכי בהכל". את התובנות הללו זיקק אביתר לסדרת הרצאות שנתן ממש לפני נפילתו, להן קרא: "לנצח את עצמך".
נתינה כדרך חיים
הנתינה של אביתר לא הייתה אירוע חד-פעמי, אלא דופק קבוע בחייו. מגיל 14 התנדב בארגון "חסד ורחמים". בארגון סיפרו כי אביתר לא היה סתם עוד מתנדב: "הוא מגיע ראשון ועוזר עד שלא פיסת הקרטון האחרונה מורמת מהרצפה. המילה 'לא' פשוט לא הייתה בלקסיקון שלו".
אביתר הספיק לעשות קורס משחק, קורס מאמני חדר כושר וקורס מאמני כדורסל, ואת כל הכישרונות הללו רתם לעבודה עם נוער. כרכז נוער דתי במושב, הוא ידע לזהות את הנערים שנמצאים "בצד" ולחבר אותם למרכז העשייה. הוא הגדיל את הסניף בזכות היכולת הנדירה שלו לראות את האחר ולגשת אליו בגובה העיניים.
הלב הגדול של אביתר
כשאביתר הרגיש שמיצה את לימודיו בישיבה, הוא התגייס לגדוד "נצח יהודה". שם, ב-DNA המיוחד של הגדוד, הוא מצא משפחה. אביתר היה לוחם מסוג אחר, כזה שבמסעות היה מביא חבל כדי לקשור אליו את אלו שקשה להם ולמשוך אותם קדימה. הוא היה מבצע את המסע "כפול" - הולך לקצה וחוזר אחורה כדי לעזור לעוד מישהו, וצועד שוב. הוא הרגיש מחוייבות עמוקה לעזרה, מתוך תפיסה שהקושי של חברו הוא האחריות האישית שלו.
ב-7 באוקטובר, אביתר לא היסס לרגע. הוא התקשר לחבריו ושאל: "איפה צריך?". כשהוא הבין שעם ישראל בסכנה, היה לו ברור שהוא שם, נלחם בקו הראשון.
הפרידה והמורשת: "משפחה שיכולה"
החלק הכואב ביותר בסיפורו של אביתר הוא העיתוי. הוא נפל בדיוק כשהחיים נראו שלמים מאי פעם: הוא התחתן, היה אבא גאה לבן קטן, וממש סמוך לנפילתו נולדה בתו, תהל. אשתו ניסתה לשכנע אותו להישאר בבית אחרי הלידה, אבל אביתר השיב לה ברוך אך בנחישות: "גם עם ישראל צריך אותי".
ביום כ' בטבת, במהלך פעילות מבצעית ביהודה ושומרון, מטען פגע ברכבו ואביתר נהרג. מותו הותיר חלל עצום, אך משפחתו בחרה בדרך יוצאת דופן להתמודד עם האובדן. אביו ביקש להוסיף את האות י' למילה שכול, ולהגדיר את עצמם כ"משפחה שיכולה" - משפחה שבוחרת בחיים למרות הכל.
המורשת של אביתר ממשיכה לחיות בכל פינה: במושב שבו הנוער נקרא "נוער אביתר"; במיזם "בדרכו של אביתר" שבו שישה נגררים עוברים בין אנשים שעוברים דירה וזקוקים לעזרה, בדיוק כפי שאביתר היה עושה; ובעיקר בלבבות של כל מי שהכיר אותו ולמד ממנו שאפשר לנצח הכל - בחיוך, באהבה ובנתינה אינסופית.
רס"ל אביתר בן יהודה מחיל הרגלים נפל ביום כ' בטבת תשפ"ה 20.1.2025, בן 31 בנופלו.
יהי זכרו ברוך.
רס"ל
אביתר בן יהודה