סמל תומר ליבוביץ נפל בקרב: "אני הולך לאיפה שהכי צריך אותי"
לוחם חיל השריון בן 19 נפל בשבת שמחת תורה. בני משפחתו מספרים על ילד מבריק, ספורטאי מצטיין ואדם של אנשים שבחר לוותר על מסלול בטוח כדי לשרת במקום שבו הרגיש שהוא נחוץ באמת. המשפט שלו "תחלמו, תחייכו, תגשימו" נשאר המוטו של המשפחה והם משתדלים לחיות לפיו, "משהו שהושאר לנו כציווי - להפיץ את האור שלו".
1 / 12
ילד של היגיון וסקרנות
עוד מהרגע שנולד היה ברור שתומר ליבוביץ הוא ילד יוצא דופן. "תומר היה קודם כל ילד מאוד מאוד חכם", מספרת אמו, קרן ארד ליבוביץ. “ממש מהרגע שהוא נולד זה היה בולט. הוא היה כמו ספוג - כל מה שקשור לאינטלקט הוא ספג: נתונים, עובדות, אנשים, שמות".
יותר מהכול, היא אומרת, הוא היה ילד הגיוני, אם רצו שתומר יעשה משהו, היה צורך בהסבר שמניח את דעתו. "בלי זה, זה פשוט לא היה קורה".
התכונה הזו לא תמיד הסתדרה עם המסגרות. בגן ובשנים הראשונות בבית הספר הוא התקשה להבין מדוע אסור לתקן מורים, או למה יש הנחיות שאין להן היגיון בעיניו. אבל עם המעבר לחטיבת הביניים ועם ההחלטות שקיבל בעצמו לגבי חייו – חל שינוי. "זה היה לראות פלא מול העיניים", אומרת האם.
מצטיין בכל מה שנגע בו
תומר סיים את לימודיו עם 13 תעודות הצטיינות, כולל הצטיינות חברתית. במקביל, ניהל קריירה מקצועית בכדורעף "והפך לשחקן הצעיר ביותר שהצטרף לליגת העל בבוגרים", מספר אביו. "זה שילוב לא טריוויאלי", אומרת אחותו נועם. "גם לימודים, גם ספורט מקצועי, וגם חיי חברה".
אביו מספר שהחברה הייתה עולם שלם בפני עצמו. תומר היה "מגנט של אנשים". המעגלים החברתיים שלו נעו מגיל 14 ועד גיל 75. "הוא ידע לדבר עם כולם בגובה העיניים. הוא תמיד ראה קודם את האדם שמולו. כולם היו אנשים שצריך לכבד".
אח גדול, דמות לחיקוי
הקשר בין תומר לאחיותיו היה קרוב במיוחד. "אנחנו גדלנו כמו תאומים", מספרת נועם. "הוא היה החבר הכי טוב שלי והבן אדם הראשון שפניתי אליו בכל דבר".
כשהייתה ילדה קטנה, כל מה שרצתה לעשות היה מה שתומר עשה. הוא לימד אותה לשחק כדורעף, עזר לה בשיעורים, והיה עבורה דמות לחיקוי. גם לאחות הצעירה ליאור היה אח גדול ומסור, כזה שנוכח באמת.
הבחירה בשריון
תומר היה אמור להתגייס כספורטאי מצטיין. המסלול כבר היה מוכן. אבל שלושה שבועות לפני הגיוס, הוא כינס את המשפחה בסלון והודיע שהוא מתגייס לקרבי. "היינו בהלם", מספרת האם. בסופו של דבר הוא בחר בשריון.
כשהסביר למה, אמר בפשטות: "ביחידות המיוחדות יש מספיק מתנדבים. אני הולך לאיפה שהכי צריך אותי".
"יצאתי מרוצה שהוא היה מאושר", מספרת אימו.
הוא התגייס לחיל השריון, שירת כטען קשר בצוות טנק בחטיבה 7, גדוד 77. התפקיד שלו כלל אחריות על טעינת הפגזים ועל הקשר. "ובשנה האחרונה שלו", מספר אביו שי, "הוא היה ילד מאושר. באמת מאושר".
רוח של שיא
גם במסלול, תומר לא הסתפק בלעבור. באחד מבוחני הסיום, הוא נדרש לטעון 42 פגזים בטן מלאה של טנק. אבל זה לא הספיק לו. בזמן שיא הוא טען 77 פגזים, ושבר את שיא כל הזמנים של חיל השריון. השיא הזה, עד היום, לא נשבר. "זה היה תומר, זה מאוד אפיין אותו", אומרת אחותו. "כל דבר שהוא רצה - הוא השיג, הרוח והמוטיבציה שלו היו אינסופיים".
הבקשה שלא נענתה
בשבת שלפני נפילתו, ביקש תומר דבר אחד חריג: שהמשפחה לא תגיע לבקר אותו. "זו הייתה הפעם היחידה שלא הגענו", מספרת האם. הוא ביקש מהם להישאר עם הגורים שהביא שבוע קודם לכן מנחל עוז. "תישארו איתם בבית ותשמרו עליהם, שלא יפחדו. ביום חמישי כבר ניפגש".
אבל ביום חמישי לא נפגשו. המידע על נפילתו הגיע למשפחה רק שישה ימים לאחר מכן.
7 באוקטובר
בשבת שמחת תורה, 7 באוקטובר 2023, נפל תומר בקרב. הוא היה בן 19. בני המשפחה מספרים כי באותו יום לא חששו במיוחד, הוא היה בכלי ממוגן, עושה את תפקידו. רק בדיעבד התבררה התמונה המלאה.
האריה נשאר
אחותו מספרת כי החברים של תומר היו קוראים לו "אריה ענק" - עוד לפני הגיוס. חזק, עוצמתי, עם עיניים ירוקות. "זה ממש היה הכינוי שלו" היא מדגישה ומוסיפה, "הוא באמת היה אריה". היא מושיטה את ידה בה ניתן לראות קעקוע של אריה "עם עיניים ירוקות כמו לתומר". "האריה שלי תמיד לימיני", אומר אביו ועל ידו גם קעקועים שמלווים אותו.
מה שהוא השאיר אחריו הוא שיח ייחודי, הבנה עמוקה, ואופטימיות, מספרת אימו זה קודם כל את כל השיח המאוד ייחודי שהיה בינינו. הבנה כזאת של אחד את השני, שמצד אחד היא מאד חסרה לי, אבל היא הולכת איתי בראש, במחשבה. "גם כשאני במקומות הכי חשוכים", היא אומרת, "אני שומעת אותו לוחש לי את הדברים המחייכים והמרימים שלו".
המשפט שלו נשאר המוטו של המשפחה: "תחלמו, תחייכו, תגשימו"
"אני הרבה מדברת איתו", מספרת האם ומציינת שהוא היה ילד מאוד מאוד אופטימי, שגם ראה את חצי הכוס המלאה, אבל גם דאג להראות אותה לסביבה".
"לתומר היה את המשפט: 'תחלמו, תחייכו, תגשימו' וזה ממש, אני חושבת שזה המוטו של כל המשפחה וכולנו הולכים עם זה. כל בוקר אנחנו קמים ומנסים לחייך כמה שיותר ולהגשים את כל החלומות שלנו בשבילו"
לדבריה, "זה ככה משהו שהושאר לנו כציווי להמשיך את האור שלו, להפיץ את האור שלו בעולם ולתת בשביל אחרים, להיות פה בשביל אחרים שצריכים אותנו"
וכך הם ממשיכים להפיץ את האור שלו, ולהיות שם בשביל אחרים, כפי שהוא היה.
יהי זכרו ברוך.
סמל
תומר ליבוביץ