רס"ל אליסף שושן ז"ל: הגיבור שחיבר בין פסנתר לצנחנים
ביום י"א בטבת תשפ"ד (23.12.2023), בין סימטאותיה הרועשות של חאן יונס, נדם קולו של אחד הלוחמים המבטיחים והמיוחדים של סיירת צנחנים. רס"ל אליסף שושן ז"ל, רק בן 23 בנופלו, הותיר אחריו שובל של אור, צלילי פסנתר וזכרונות של גבורה שקטה. אליסף לא היה רק לוחם; הוא היה שילוב נדיר של עדינות וחוזק, של מוזיקה ושל נחישות בלתי מתפשרת. אליסף, בנם של ולרי אדל וסלומון, הוא הילד השלישי במשפחה שבה חמישה ילדים. אח לג'רמי, רן, והתאומות שירה ונעה.
1 / 4
הילד שהביא אור לירושלים
אליסף נולד בירושלים למשפחת שושן. כבר מרגעיו הראשונים, ניכר היה שמדובר בילד מסוג אחר. אימו, ולרי, נזכרת בחיבה: "אליסף נולד בירושלים. כשהוא הגיע, באמת הגיע אור לבית. הוא היה ילד שקט מאוד, עניו, צנוע תמיד". את השקט הזה תיעל אליסף לאמנות. בגיל חמש וחצי החל ללמוד פסנתר באקדמיה למוזיקה, ומאז הפך הכלי לחלק בלתי נפרד מזהותו. "הוא התמיד בנגינה. הוא היה תמיד, תמיד ככה מעולה, בנגינה מעולה", מספרת אמו.
אחיו, רן, מתאר ילדות רצופת שמחה ותנועה. "הוא נולד כשהייתי בן שבע. ילד שכולו אושר, תמיד מחייך. לא זוכר אותו בוכה כילד. תמיד שמח ורץ". בין אימוני הכדורסל והכדורגל עם אחיו לבין הקונצרטים בפסנתר, צמח אליסף להיות בחור מרשים – "גבוה, מרשים, עם חיוך ענק", כפי שמתארים אותו חבריו.
לא חיפש קיצורי דרך
למרות נפשו האמנותית, כשזמן הגיוס התקרב, אליסף לא חיפש קיצורי דרך. שנה וחצי לפני הגיוס הוא כבר ביקש מאמו מאמן כושר כדי להתכונן ליחידה קרבית. הוא הגיע לסיירת צנחנים, שם הפך לדמות נערצת בקרב חבריו.
איציק עמר, חברו הטוב מהצוות, מספר על החיבור המיידי: "ההיכרות האמיתית שלנו התחילה במסדר הדמעות של בא"ח צנחנים. החבר הכי טוב שלי". עבור חבריו ליחידה, אליסף היה הרבה מעבר ללוחם. "אליסף היה לוחם ומפקד מהטובים שאני ראיתי אישית", מעיד אחד מחבריו. שחר יוחנן, שהצטרף לצוות במהלך המסלול, מוסיף: "מהרגע הראשון גיליתי בחור באמת זהב, מדהים. עם הזמן ראיתי איך הוא מפתח מנטליות של מפקד, כריזמה מטורפת".
הפסנתר שבתוך התופת
השבעה באוקטובר תפס את אליסף בבית. הוא לא היסס לרגע. "הוא התעורר ומיד אסף את הציוד שלו, את הדברים, את התיק שלו והגיע לבסיס", מספרת אמו. הלחימה לקחה אותו למקומות הקשים ביותר - לבארי המדממת ולאחר מכן לעומק רצועת עזה.
אחד הרגעים המרגשים והמצמררים ביותר שזוכרים חבריו אירע במהלך הפסקה בתוך הלחימה, בבית עזוב והרוס בקיבוץ. בתוך האבק וההרס, עמד פסנתר. אליסף התיישב ופרט על הקלידים. "היה פשוט שקט", משחזר חברו. "שקט של כמה דקות שאליסף מנגן לנו, ואנחנו לא צוות שקט. כולם פשוט הקשיבו". היה זה רגע של שפיות בתוך התופת, רגע שבו המוזיקה של אליסף חיברה את הלוחמים חזרה לעולם שמעבר למלחמה.
הקרב האחרון
בפאתי חאן יונס, בשכונת הנגדים, הגיעה המשימה האחרונה. הצוות פעל במהירות ובנחישות כדי לטהר את המבנים. ברגע הכניסה לאחד האיתורים, הופעל מטען רב-עוצמה. "בום, פיצוץ מטורף... אני נפצע מאוד קשה ואני מתחיל משם מסע אחר", משחזר אחד החברים את רגעי האימה. הוא ניסה לקרוא לאליסף, צרח את שמו, אך אליסף לא הגיב. בפיצוץ הזה נהרגו אליסף וחברו לצוות, אוהד אשור ז"ל. במותם, הצילו את יתר חבריהם לצוות.
רן, אחיו של אליסף, נושא עימו את המילים האחרונות שאמר לו לפני הכניסה לעזה: "אמרתי לו: 'אל תהיה גיבור, אל תהיה ראשון'. הוא אמר לי: 'הכל בסדר'". אך אליסף, כדרכו, היה ראשון. לא מתוך רצון בתהילה, אלא מתוך תחושת שליחות עמוקה. "כרוניקה של לוחם, נדיב, נחוש, מסתער וגיבור", מספידה אותו אימו.
מורשת של אהבה וזכות
החלל שהותיר אליסף בקרב משפחתו וחבריו הוא עצום. עבור חבריו לסיירת, אליסף היה "פשוט בן אדם הצגה". "זכות 23 שנה להיות איתו. זכות, פשוט זכות", אומר אחד מחבריו בדמעות. הם מבקשים שנזכור ממנו את "האהבה הזאת בלי שיפוטיות, את הסבלנות, את קור הרוח. יש בו איזה משהו כזה של מלאך".
עבור אימו, אליסף לא באמת עזב. הוא מלווה אותה בכל פינה, בכל רגע. "הוא מלווה אותנו כל יום, כל דקה. האירוע הזה השאיר אדמה חרוכה, אבל הוא איתנו כל הזמן. ואנחנו נצמח איתו".
רס"ל אליסף שושן ז"ל נפל כגיבור, כשבידו האחת רובה ובנפשו צלילי הפסנתר. השם שלו, כפי שאמרה אמו, חרות לעולמים בהיסטוריה של העם הזה, אך המנגינה של חייו תמשיך להדהד בלבבות כל מי שזכה להכירו.
יהי זכרו ברוך.
רס"ל
אליסף שושן