אור של גבורה: סמ"ר אוריה יעקב ז"ל נפל ביום הולדתו ה-20
בנר שישי של חנוכה, לפני עשרים שנה, הגיע לעולם אור גדול. הוריו קראו לו אוריה, מתוך תקווה שיפיץ אור סביבו. הם לא ידעו אז עד כמה השם הזה יהפוך למהות חייו, ועד כמה האור הזה יחסר לעולם כשיכבה, בדיוק ביום הולדתו העשרים, בקרב בג'באליה.
1 / 4
סמ"ר אוריה יעקב ז"ל, לוחם בחיל ההנדסה הקרבית, היה שילוב נדיר של עוצמה פיזית ורכות נפשית. "אוריה היה גדול, חזק, מטר תשעים, היה מתאמן, אהב כדורגל ושחמט", מספר אביו, טירן יעקב. אך מעבר לקומתו התמירה, בלט בעיקר הלב שלו. "אוריה היה כולו לב, ואור, ותמיד דאג שיהיה לאחרים, בשביל האחרים".
"אבא, הוא היה לבד"
עבור חבריו ובני משפחתו, אוריה היה "המצחיק וטוב הלב" של החבורה. לירוי פחימה, בן דודו שגדל איתו כחבר נפש, מספר על קשר הדוק של טיולים, שיחות יומיומיות ונתינה ללא גבולות: "אוריה היה בן אדם של נתינה, בן אדם שמפיץ אור כשמו כן הוא. הוא היה מוותר על דברים שחשובים לו כדי שלאחר יהיה יותר טוב".
הנתינה של אוריה לא ידעה גיל. אביו נזכר כיצד התנדב בבני עקיבא וישב שעות ארוכות עם קשישים: "אני רואה אותו יושב עם מבוגר בן 86, יושבים ומדברים וצוחקים. שאלתי אותו: 'וואו, ילד בן 14 עם מבוגר בן 86?'. הוא ענה לי: 'אבא, זה לא זה, הוא היה לבד, הוא חיפש שיקשיבו לו'". היכולת הזו, לראות את הבדידות של האחר ולמלא אותה בחיוך, הפכה לסימן ההיכר שלו.
הלוחם שספג את המכה עבור חבריו
כשהגיע זמן הגיוס, אוריה לא חיפש קיצורי דרך. הוא שאף לשירות המשמעותי ביותר, וגם כששובץ בחיל ההנדסה הקרבית, מילא את תפקידו בגאווה עצומה. "הוא אמר לי: 'אבא, אתה לא מבין איזה דברים אנחנו עושים פה, זה גם רוכשים ידע, לומדים איך לנטרל ואיך לפוצץ, ואתה גם נלחם'", משחזר טירן.
במהלך המלחמה, בעודו חניך בקורס מ"כים, אוריה לא יכול היה לעמוד מנגד. הוא הפציר במפקדיו להשתבץ בגדוד הלוחם ולא בהכשרה: "אנחנו נמצאים כרגע בתקופת מלחמה ואני רוצה להילחם, אני רוצה להיות בפנים". הוא נכנס לעזה בתחושת שליחות עמוקה, כשהוא מבטיח למשפחתו שייתן הכל "בשביל העם, המדינה, בשבילנו, שנוכל להמשיך".
ב-12 בדצמבר 2023, ביום הולדתו העשרים, יצא אוריה עם צוותו למבצע בג'באליה לחילוץ חטופים. במהלך הפעילות הגיח מחבל ממנהרה וירה RPG לעבר הכוח. אוריה, שעמד בראש, ספג את עוצמת הפגיעה. "בזכות הגודל שלו הוא מנע מהרבה רסיסים לעוף לחברים האחרים מאחור. הוא ספג את כל המכה", מספרים בני המשפחה. גם ברגעיו האחרונים, בגופו החסון, הוא שימש כמגן חי לחבריו.
נשמה הולכת, נשמה מגיעה
מותו של אוריה ביום הולדתו הותיר את משפחתו המומה. "אני גאה בו, אני אוהב אותו, זה מה שהוא רצה לעשות, אבל זה כואב לי", אומר אביו. בתוך השכול הכבד, התרחש מקרה מצמרר שהעניק למשפחה שביב של נחמה: בשעה שקברו את אוריה, בעיר באשקלון נולד בעיר תינוק למשפחה שלא הכירה אותם. הוריו של התינוק החליטו לקרוא לו "אוריה יעקב". כשגילו שבאותה שעה נטמן לוחם בשם זהה, מיהרו לנחם את המשפחה. "קברנו את אוריה יעקב, בא אוריה יעקב", אומר טירן. "נשמה אחת הולכת ונשמה אחת מגיעה".
אביו של אוריה מספר כי אחד המבקרים במהלך השבעה היה הקומיקאי ישראל קטורזה. "היה משהו מיוחד, פשוט נתן לנו הרגשה שהבן לא נפל לשווא. הוא מזכיר בהופעות שלו את הסיפור על אוריה והחיילים ומזכיר שהם הולכים בשביל העם שלנו, בשביל האחדות שלנו. הוא נתן לנו כוח ואני מאוד אוהב ומעריך אותו. היו כאלה שבאו לשבעה כדי לסמן וי, אבל קטורזה בא לחזק, לחבק, לאהוב. הוא בן אדם מיוחד פשוט".
מנציחים בחיוך ובמאפה
היום, משפחתו של אוריה עמלה כדי להמשיך את דרכו המאירה. אביו הקים מיזם של מפגשים בין דוריים בין נוער למבוגרים, לזכר השיחות של אוריה עם הקשישים בבני עקיבא. בנוסף, הוא מפעיל עגלת קפה ומאפה לחיילים בתחנת הרכבת באשקלון. "אוריה נהנה מהעם שהביא תרומות לחיילים. אם זה נותן להם כוח להילחם - מי אני שאני לא אעשה?".
מורשתו של אוריה היא מורשת של חיוך גם אל מול הקושי. לירוי פחימה מסכם: "הוא לימד אותי איך לגשת למשימה בחייכנות, ולא לחשוב על כמה היא קשה, אלא פשוט לבוא ולבצע אותה בצורה הטובה ביותר".
אוריה יעקב ז"ל השאיר אחריו עולם מעט חשוך יותר, אך המשפחה נחושה להמשיך להפיץ את האור שלו – בנתינה, בחמלה ובאהבת חינם.
סמ"ר אוריה יעקב ז"ל, חיל הנדסה, נפל בתאריך 12.12.2023, בן 20 בנופלו.
יהי זכרו ברוך.
סמ"ר
אוריה יעקב
