"אבא, הכל טוב": המילים האחרונות והקרב ההרואי של סמ"ר סהר מידאני ז"ל
במבט ראשון, סמ"ר סהר מידאני לא נראה כמו הלוחם המסתער הקלאסי. הוא היה ילד של ביישנות, של עדינות, של שקט פנימי שעטף עוצמה גדולה. "סהר זה הבן הבכור", מספר אביו לירן בקול רועד. "מאז שהוא היה קטן היית רואה את התכונות של הביישנות, של העדינות". אבל הביישנות הזו מעולם לא מנעה ממנו להיות הלב הפועם של כל חברה שבה נמצא, והשקט שלו הפך, ברגע האמת, לשאגה של גבורה עילאית.
1 / 5
ילדות של טבע ואהבת חינם
סהר גדל בקריית עקרון, בבית שבו המשפחתיות הייתה ערך עליון. "אנחנו כל קיץ היינו עושים אוהלים בטבריה", נזכר לירן. "הוא כל כך אהב את הטבע ואת הים. אחותו סתיו, שהייתה קרובה אליו כמעט כמו תאומה למרות הפרש השנתיים ביניהם, מספרת על הילד שתמיד העדיף את הפשטות של החברים והמשפחה על פני כל בילוי אחר: "תמיד כשהיו מדברים על חופשה, הוא אמר 'אני רוצה טבריה, אוהלים'. הוא תמיד אהב את המשפחתיות, את החברים, את החברה".
הקשר בין סהר לסתיו היה עמוד השדרה של חייו. "היינו ממש כמו תאומים", היא משחזרת בחיוך עצוב. "היינו מאוד שטותניקים ביחד. היה לנו את אותו הקול, והיינו משגעים את סבתא שלי בטלפון, היא הייתה בטוחה שזה הוא". אבל מעבר לצחוק, הייתה שם דאגה עמוקה: "אם נתקלתי באיזושהי בעיה, הייתי הולכת אליו והוא היה בא אליי ודואג לי."
מהמצטיין באדריכלות לכומתה החומה
בתיכון "אורט" ברחובות, סהר גילה את הכישרון שלו בתחום האדריכלות. למרות שהתחיל עם ציונים בינוניים, כוח הרצון שלו דחף אותו למעלה באופן מעורר השראה. אביו מספר בגאווה על הרגע שבו המנהל ניגש אליו בסוף השנה: "הוא אמר לי 'תקשיב, מציונים בינוניים הוא סיים בהצטיינות'. כל כך הייתי גאה בו על ההתנהלות שלו, לפי איך שהוא לוקח את הדברים”.
אבל לצד התכנונים המדוייקים על הנייר, סהר תכנן תוכנית אחרת לגמרי לעתידו - שירות משמעותי. "הוא ידע שהוא יתגייס לגולני מההתחלה, הוא נלחם על זה", אומר לירן. סהר לא רק רצה להיות לוחם, הוא רצה להיות "גולנצ'יק" בכל רמ"ח איבריו, והוא לא הרפה עד שקיבל את השיבוץ הנכסף בגדוד 13. כשקיבל את הכומתה החומה בטקס המרגש בצומת גולני, אביו הרגיש שהילד שלו הפך לגבר: "ראיתי סהר שונה מאז שנכנס לצבא, כמה שהוא אהב את זה. הייתי מבסוט וכל כך גאה בו".
בצבא זכה סהר לכינוי "חמודצ'יק". חבריו ליחידה ולאזרחות מתארים בן אדם שהיה מגנט חברתי. "הוא הילד שתמיד הבית שלו פתוח לכולם", הם מספרים. "בן אדם שיש לו יד רחבה. הוא איחד את כולנו. הוא תמיד היה מחפש מי בצד, מי לבד, וישר בא ועוזר לו. הוא תמיד היה מפייס, מחפש את הטוב אצל כולם".
השבת השחורה: "אבא, הכל טוב"
כשפרצה המלחמה בשמחת תורה, סהר שהה במוצב נחל עוז. בשעה 6:30 בבוקר הוא התקשר הביתה. "אמא מה קורה?" הוא שאל, "יש פה 30 איש על הגדר, אני לא יודע מה זה, נראה לי שיש פה מחבלים. אני אחזור אליכם". אחותו סתיו מספרת שלמרות הסכנה, הוא נשמע נחוש: "הוא נורא התרגש כי כל לוחם מחכה לזה, להילחם ולהגן על המדינה".
לאורך כל הבוקר, סהר המשיך לשמור על קשר, מנסה להרגיע את הוריו בזמן שהוא נמצא בתוך תופת של אש. "הוא אמר לי 'אנחנו פה בדיוק הייתה לנו היתקלות אבל הכל טוב, אנחנו מתמודדים איתם'", משחזר חברו. אביו לירן שוחח איתו שוב ושוב. בשעה 9:15, סהר ענה לטלפון: "הקול שלו נפל. אני שומע יריות ובומים והוא אומר 'אבא, הכל טוב'".
סהר נפצע מטיל ששוגר מרחפן ומירי סמוך לגדר, אך למרות פציעתו, הוא לא פסק מלהילחם. "כבר הציעו לו לעלות עם האמבולנס ולפנות אותו משם", מספרים חבריו, "והוא אמר 'אני נשאר עם חברים שלי'." הוא נסוג למיגונית כדי להגן על החיילים האחרים, ושם המשיך להשיב אש עד הכדור האחרון. בשעה 12:10, כשלב המשפחה כבר ניבא רעות, השיבו לטלפון שלו קולות בערבית שאמרו את המילים המצמררות: "הפתענו אתכם".
"הכאב זמני, הגאווה נצחית"
סהר נפל כגיבור, כשהוא מגן בגופו על חבריו ועל המדינה שכל כך אהב. הכאב של המשפחה הוא אינסופי, חלל ששום דבר לא יוכל למלא. "חסר לי הראש שלי והצחוקים שהיו לנו ביחד", אומר לירן בכאב. "עוד לא הספקתי ליהנות איתו כמו גבר לגבר, זה נקטע לי מהר מדי". סתיו כתבה לו במלאת שנה לנפילתו: "הזמן עדיין לא עושה את שלו, הכאב הולך ומחמיר... אנחנו פה מנסים לקום בבוקר כדי להנציח אותך, כדי שאף בן אדם לא ישכח את הגיבור שאתה! את כמה שהיית מיוחד ושונה".
חבריו של סהר אימצו את המשפט שמלווה אותם מאז כאור בתוך החשיכה: "הכאב הוא זמני, הגאווה היא נצחית". הם מבקשים שכולנו נלמד מסהר להיות אנשים טובים יותר, לראות את זה שיושב בצד, ולדעת שהלב תמיד צריך להיות פתוח.
סהר מידאני, הנער הביישן מקריית עקרון שהפך לארי של גולני, נשאר בליבם של כל מי שהכירו אותו - כוכב מאיר שמזכיר לנו מהי רעות, מהי גבורה ומהי אהבת חינם. לירן אביו מסכם זאת בבהירות: "הערכים שהקנינו לו מגיל קטן, הוא ביצע אותם בשטח. הוא הגאווה של משפחת מידאני".
סמ"ר סהר מידאני מחטיבת גולני נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין בקריית עקרון. הותיר אחריו הורים, הילה חן ולירן, ואת אחותו סתיו.
יהי זכרו ברוך.
סמ"ר
סהר מידאני