"הוא היה איש חי, מאוד חי": סיפורו של רס"ן אופיר ארז ז"ל - הנפיל עם החיוך והסיפורים
בכל משפחה יש את הדמות הזו שאי אפשר להתעלם ממנה. זה שגבוה בראש מעל כולם, זה שהצחוק שלו מהדהד בחדר גם אחרי שהוא יוצא ממנו, זה שכל שביל בארץ הוא עבורו סיפור תנ"כי חי. עבור משפחת ארז, הדמות הזו הייתה אופיר. רס"ן אופיר ארז, בן 57 בנופלו, נרצח בבוקר ה-7 באוקטובר בשער קיבוצו, סופה. אחיו, גיל ארז, משחזר בערגה ובכאב את דמותו של מי שהיה "נפיל" - לא רק בממדי גופו, אלא בנשמתו ובשמחת החיים שלו.
1 / 4
ילדות של שדות והישרדות
הסיפור של אופיר מתחיל בבית של ארבעה בנים: דורון הבכור, גיל, אופיר ועמית. גיל ואופיר היו ה"סנדוויצ'ים" של המשפחה, קרובים בגיל ובחוויות. "אופיר היה ילד מתוק אמיתי", נזכר גיל. "באמת הוא היה חמוד ונחמד והוא גם היה גדול, איזה שלושה ראשים מעליי, נפיל. אי אפשר היה להתעלם ממנו, תמיד מאז שהוא היה קטן".
הנופים שעיצבו את אופיר היו השדות הפתוחים. גיל מספר על ימי שבת שהפכו למסעות הישרדות קטנים: "הייתי לוקח אותו לטייל.. יוצאים לשדות ועד הלילה. מה שמצליחים למצוא ולאכול, מזה חיים. בלי הכנות. אתה יוצא מהבית בבוקר ביום שבת, חוזר בערב. הרבה פעמים חיפשו אותנו כי לא ידעו, לא היו טלפונים אז". השוטטות הזו בשדות נטעה באופיר את אהבת הארץ העמוקה שתלווה אותו כל חייו.
אופיר היה הילד המשעשע של החבורה. "היו לו בדיחות קרש מצחיקות ממש", מחייך גיל, "וכל פעם הוא היה בא עם איזה בדיחה אחרת. עד שהוא לא מגיע עם חדשה, זו אותה בדיחה היינו שומעים 20 פעם".
איש של רוח ושל צבא
בניגוד למסלול הריאלי שאפיין את המשפחה, אופיר בחר בנתיב ההומאני. הוא למד ספרות, היסטוריה ותנ"ך בלהט. "הוא אהב היסטוריה, מאוד אהב היסטוריה, וכל סיפורי התנ"ך, הוא ממש ידע אותם עם ציטוטים מהתנ"ך חופשי כל היום", מספר גיל. הרוח הזו השתלבה עם אנרגיה בלתי נגמרת: "הוא היה על טורים גבוהים תמיד, ממש. הוא חי על טורים גבוהים כל החיים שלו".
בשירותו הצבאי התגייס לנח"ל, יצא לקצונה והגיע עד לתפקיד מפקד פלוגה בסיירת נח"ל. גיל נזכר בתקופת קורס הקצינים, כשהיה מקבל "מודיעין" על אחיו דרך חבר שפיקד עליו. אופיר היה קצין מוערך, אך שירותו הסתיים כמעט בטרגדיה כשנפל ארבע קומות לאחר שניסה לרדת במרזב של בניין כי שכח מפתחות. הרופאים היו סקפטיים לגבי סיכויי הישרדותו. "אמרו לי שמע, הוא לא יחיה",משחזר גיל, "אבל הוא חי".
החיפוש אחר הייעוד והבית בסופה
לאחר הצבא, אופיר חיפש את דרכו בסדרה של ניסיונות צבעוניים: הוא פתח סטקייה (למרות שהיה צמחוני), ניסה להקים חנות לבעלי, אך לבסוף מצא את ייעודו האמיתי בהדרכת טיולים. שם, בין שבילי הנגב, הוא היה במיטבו. "כל כך כיף היה לטייל איתו באמת", אומר גיל. "בכל נקודה היה לו סיפור. זה מדהים".
במרחבים האלו הוא הכיר את אשתו לעתיד. השניים הקימו את ביתם בקיבוץ סופה, שם נולדו ילדיהם, דן ועידו. בקיבוץ, אופיר הפך לדמות מרכזית. הוא עסק בגינון, אך בעיקר בלט בכישרון המשחק שלו. "הוא היה שחקן מלידה ממש. הוא התעסק המון בהצגות... הוא היה תיאטרלי". השיתופיות של הקיבוץ התאימה לערכים עליהם גדל, והוא היה פעיל מאוד בחיי הקהילה ובכיתת הכוננות.
"אני בדרך אלייך"
בבוקר ה-7 באוקטובר, אופיר תכנן לבקר את אמו בבית אבות בראשון לציון. בשעה 6:15 הוא התקשר אליה ואמר: "אני בדרך אלייך". הוא יצא מהבית עם רכבו, אך לא הספיק להגיע אפילו לשער הקיבוץ כשהמחבלים השיגו אותו. יומיים של חוסר ודאות עברו על המשפחה עד שנמצאה גופתו.
הטרגדיה לא הסתיימה שם. אמו של אופיר, שחיכתה לו באותו בוקר ולא הבינה לאן נעלם בנה, נפטרה ארבעה חודשים לאחר מכן. "היא פשוט נמסה", אומר גיל בכאב. "היא הייתה יחסית בריאה. זה יותר מדי בתקופה הזאת."
מורשת של שמחה ואהבת ארץ
כשגיל מנסה לסכם את דמותו של אחיו, הוא חוזר לממדים הפיזיים והרוחניים שלו: "פשוט היה גדול, איש גדול ומצחיק. היינו עושים מסעות ביחד, כל צעד שלו זה ארבעה צעדים שלי. הוא טס והיה לו גם כושר נפלא. הכי חשוב זה אהבת הארץ ושמחת חיים, בזה הוא הצטיין".
עבור גיל, ההחמצה הגדולה היא לא רק האישית, אלא הלאומית. "ההחמצה הכי גדולה שלא למדנו מזה כלום. אם זה יקרה שוב - אז בשביל מה הם נפלו בכלל?" הוא תוהה בכאב. "לא היה צריך לקרות, האמת שזה פשוט לא היה צריך לקרות".
דמותו של אופיר ארז ז"ל נשארת חקוקה בזיכרון כאיש של סיפורים, של צחוק ושל אהבה ללא תנאי לאדמה. "קשה לדבר עליו בעבר כי הוא היה איש חי כזה ממש, מאוד חי", מסכם גיל. "פתאום לדבר עליו בלשון עבר זה כמעט בלתי אפשרי. הוא לא כזה. הוא היה חי, מאוד חי".
יהי זכרו ברוך.
רס"ן
אופיר ארז