"אין מנוחה למגשימי החלומות": סיפורו של סרן רון אפרימי ז"ל
ישנם אנשים שהשם שניתן להם בלידתם הופך למצפן של חייהם. עבור רון אפרימי ז"ל, השם "רון" לא היה רק רצף אותיות, אלא תמצית אישיותו - השמחה שהפיץ, החיוך שלא מש מפניו והיכולת להפוך כל רגע קשה לנסבל יותר. רון, קצין ביחידת העילית יהל"ם של חיל ההנדסה, נפל בקרב במרכז רצועת עזה ביום כ"ז בטבת תשפ"ד (8.1.2024), והוא בן 26 בנופלו. הוא השאיר אחריו משפחה אוהבת, בת זוג, ומורשת של אומץ, אחריות והגשמת חלומות חסרת פשרות.
1 / 4
הילד שהיה לפילוסוף וחבר
"רון היה ילד מהמם, הבן הבכור שלנו", מספרת אימו, ג'ודי אפרימי. "הוא היה ילד מתוק, יפה וחכם. אהבנו מאוד את השם רון כשקראנו לו, במלוא המשמעות של השמחה שהוא הכניס לחיים שלנו". כבר מגיל צעיר, נראה היה שרון רואה את העולם בעומק שונה מבני גילו. "הוא תמיד היה פילוסוף מגיל קטן. הוא תמיד היה עסוק במהות של האלוהות, ומה הוא רוצה לעשות כבר מגילאים מאוד קטנים".
אביו, שמוליק אפרימי, נזכר בחוויה הראשונית של האבהות דרך דמותו המחוייכת של בנו: "הוא היה הילד הראשון שלנו, החוויה הראשונית שלי להיות אבא. הוא היה חייכן, עם המון חיוך על הפרצוף, כל התמונות שלו עם חיוך. הוא הפך לגבר מאוד חברותי וחברתי, והתפתח גם בפן האישי, בלימודים ובמוזיקה".
עבור אחיו, עומרי וגל, רון היה הרבה מעבר לאח גדול - הוא היה המגן והעוגן. עומרי משחזר את התקופה שבה הקשר ביניהם התהדק: "ההתקרבות הממש גדולה קרתה כשההורים שלי התגרשו. רון לקח בעלות עליי ועל גל, לקח אותנו תחת חסותו. הוא דאג שנהיה בקשר, דאג שנעשה דברים ביחד".
"יש צחוקים ויש חלאס": הדרך לפיקוד
רון היה שילוב נדיר של קלילות ורצינות תהומית. גל, אחיו, מתאר זאת דרך פוסט שרון העלה פעם: "הוא כתב 'יש צחוקים ויש חלאס'. זה מאוד מאפיין את רון. הוא היה בן אדם מלא צחוקים שכיף איתו, וכשהיה צריך לעצור ולקחת את הדברים ברצינות – הוא היה עוצר ועושה את זה".
השילוב הזה הוביל אותו למכינת "תבור", שם החל לגבש את זהותו כבוגר. "השנה הזו הייתה מאוד משמעותית ביצירת החברויות והזהות שלו", אומרת ג'ודי. משם, הדרך ליחידת יהל"ם הייתה טבעית עבורו. "אז היא הייתה קצת אפורה כמו הכומתה", נזכר שמוליק, "אבל כשהוא התקבל לשם, הבנו מהר מאוד שזה מאוד עוצמתי". רון לא הסתפק בלהיות לוחם; הוא יצא לקצונה, הפך למפקד צוות והוביל לוחמים. "הוא הפך לדמות מאוד משמעותית ביחידה", מספרת אימו בגאווה.
לאחר השירות, רון החל לבנות את חייו האזרחיים בתל אביב, עם דירה משלו. הוא חי חיים עצמאיים ומלאים, אך כשפרצה המלחמה, האחריות שכה אפיינה אותו קראה לו בחזרה.
המלחמה והפיצוץ שלא חזר ממנו
במהלך המלחמה בעזה, רון שירת במילואים בעוד שגם אחיו עומרי שירת כלוחם. "לא ישנו לילות שלמים סביב זה ששניהם היו קרביים ובמלחמה", אומר אביו. ב-8 בינואר, צוותו של רון פעל באזור אל-בוריג' לחשיפת מפעל אמל"ח תת-קרקעי עצום.
עומרי נזכר ברגעים האחרונים של התקשורת עם אחיו: "קיבלנו בערב סרטון שלו מדבר מתוך המנהרה. הייתי בשמחה גדולה. אבל אז חברה התחילה לשאול אותי אם אני יודע מה עם הפיצוץ. כשחזרתי הביתה בחצות ובן הזוג של אמא, התקשר - כבר הבנתי".
רון נהרג באסון התחמושת ברצועה, אירוע שהכה בתדהמה את כל מכריו. "הופתעתי שקרתה התאונה הזאת", אומר שמוליק בכאב. "כי ידעתי שרון הוא הבן אדם הכי אחראי והכי לא מעגל פינות". באותו ערב, המשפחה עברה תוך שעות ספורות מאופוריה לאבל כבד. ג'ודי משחזרת: "ב-9 בערב קיבלנו הודעה שמשדרים כתבה עם רון בטלוויזיה, הייתי באופוריה. ב-12 בלילה שמעתי את הדפיקה בדלת. זו מערבולת חושים שמלווה אותנו מאותו רגע".
המורשת: "זה לא קשה, זה צ'יפס"
לאחר נפילתו, גילו בני המשפחה את עוצמת השפעתו של רון על כל מי שפגש. "הגיעו מאות רבות של אנשים לשבעה", מספר אביו. "כולם אמרו שרון היה החבר הכי טוב שלהם. אפילו מאנשים שפגש פעם אחת, הוא הצליח ליצור תחושה של חברות נפש".
רון השאיר לאחיו פתקים בטלפון, המהווים היום עבורם מצפן. אחד מהם הוא המשפט: "אין מנוחה למגשימי החלומות". "זה תואם את הבן אדם", אומר עומרי. "אם יש משהו – תעשה אותו. תמצא דרך, ואם אין – תיצור אחת. זה נותן לי כוח לא לתת ללחצים מבחוץ למנוע מאיתנו להגשים חלומות". משפט נוסף שליווה אותו היה "זה לא קשה, זה צ'יפס" – הדרך שלו לומר שהכל אפשרי.
כיום, רון מונצח בדרכים שמשקפות את ערכיו: שלוחת "נוף הגליל" של מכינת תבור נקראת כעת "שלוחת רון", והוקם מרחב לסיוע נפשי למטיילים בהודו על שמו. "זו המורשת שלו", מסכמת אימו ג'ודי, "שהוא חי את החיים כמו שהוא באמת רצה".
סרן רון אפרימי ז"ל היה לוחם בנפשו, פילוסוף בחשיבתו וחבר בכל רמ"ח איבריו. הוא נפל כשהוא מגן על הבית, מזכיר לכולנו שגם בתוך הקושי, אסור להפסיק לחייך, ואסור להפסיק להגשים חלומות.
סרן רון אפרימי ז"ל מחיל ההנדסה נפל ביום כ"ז בטבת תשפ"ד 8.1.2024, בן 26 בנופלו.
יהי זכרו ברוך.
סרן
רון אפרימי