החיוך שנשאר לנצח: סרן אדיר 'פורטו' פורטוגל ז"ל
אין אחד שלא נדבק בחיוך של 'פורטו', סרן אדיר פורטוגל ז"ל, שנפל בקרבות ברצועת עזה במלחמת חרבות ברזל. כאשר גם במהלך הקרב האחרון, הוא דבק בערכים שליוו אותו במשך כל חייו - עזרה לאחרים.
1 / 5
עוד בילדותו היה ברור שלאדיר יש את ה-DNA המיוחד של לוחמים מקצוענים. האהבה והסקרנות לחקור כל סביבה חדשה שאליה היה מגיע, הסתכלות חיובית על דברים, רגישות גבוהה לסביבה וספורטאי מצטיין שיודע לכבוש כל מטרה.
"כשהיינו נוסעים לבית מלון הוא היה מדליק את כל השאלטרים כדי לבחון איזו מנורה", מספר אביו אברהם בעיניים בורקות, "מדליק אחד אחד ובודק מה המחליף שלו – ועד שהוא לא עשה את זה וידע את הכל בעל פה הוא לא היה נרגע".
אימו של אדיר, דינה, מספרת על החיוך הגדול והמדבק – החיוך שנסך ביטחון בכל מי שסביבו. "אדיר תמיד היה בצד החיובי, הצחיק את כולם וראה את הטוב שבדברים", היא אומרת, "חברותי ומאוד רגיש לסביבה שלו. היו סיפורים ששמענו מבית הספר על ילדים שהתנכלו ואדיר תמיד ידע להיות רגיש ולעמוד לצידם. כבר מגיל קטן ולאורך כל השנים הוא דגל בערך שכולם שווים. שצריך להתייחס לכולם באותה רמה".
ספורטאי מצטיין
בכדורגל אדיר פרח. עד גיל 17 שיחק בליגות המקצועניות ואת רוב המרץ שלו פרק כספורטאי מצטיין. בבית הספר מספרים שהיה שובב, נופל ונפגע הרבה בזמן משחקים, חתך את השפה או שבר שן – תמיד היה לוחם ותמיד אהב והתחבר לאתגרים. וכך, עוד במהלך בית הספר והתיכון היה ברור להוריו כי יהיה לוחם. "הוא הולך לתרום ולהיות הכי הכי – וזה היה ברור לו. הוא הולך להיות צלף והולך להיות הכי קרבי שיש", מספרת דינה.
אדיר התגייס לחטיבה הסגולה, חטיבת גבעתי. אחרי שעבר בהצלחה את הגיבוש המאתגר לסיירת ושירת כלוחם מצטיין יצא כעבור שנתיים לקצונה. לאחר שחרורו, החליט לטוס לדרום אמריקה ושם "תפסה" אותו המלחמה. חבריו מספרים על מפקד עם חיוך מדבק ואומץ בלתי נגמר - שהעדיף להגן על חבריו גם ברגעיו האחרונים.
כבר באותו היום, באותה שבת ארורה, ה-7 באוקטובר, הבין אדיר שהוא מוכרח לעלות על טיסת חילוץ. "בלב שלי אמרתי 'אל תעלו אותו לטיסה'", מספרת דינה. אבל הוא דאג לעצמו לטיסה. אביו משתף כי הוא "דאג לעצמו מרחוק שברגע שהוא נוחת כבר יהיה לו צו שמונה. עוד מחו"ל הוא דאג לעצמו לציוד הגנה".
שראל מסס, המפקד של אדיר, מספר על הרגע שבו הגיע אדיר בהפתעה לבסיס. הוא הגיע לבסיס והכריז שעל הנמ"ר הראשון שנכנס לעזה – הוא בפנים. הוא התעקש ואמר כי לא הגיע מדרום אמריקה כדי לחכות. "אני רואה אותו, אני רואה את החיוך שלו, ואני מבין שאני רוצה לצידי מישהו מקצועי", משתף מסס, "אמרתי לו 'אתה יודע מה אדיר, יאללה, אתה מצטרף אליי' וככה היינו שבועיים וחצי. ביחד בתוך הנמ"ר. עד שהוא נפל".
שלושה ימים לפני שנפל – אדיר הגיע להיפרד
"בשבועיים וחצי היכרות, אתה מרגיש שכאילו הכרת אותו שנים. הוא סיפר לי על הרצון שלו לחזור לצבא והרצון שלו להתחתן", מספר מסס.
ההורים נזכרים ברגע האחרון בו נפגשו – שלושה ימים לפני שנפל. רגע יום-יומי של ארוחת צהריים עם שניצל ופסטה, אך לא כהרגלו אדיר ישב בבית במהלך היום ולא יצא. "זה היה יום רביעי בלילה, אדיר שואל אותי ואת דינה, בקבוצה המשותפת שלנו, אתם בבית מחר?", מספר אביו על ההודעה המשמחת מאדיר – שהודיעה כי הם קיבלו כמה שעות של חופש. "אמרנו: 'בטח, נבוא ניקח אותך, אני אהיה איתך בבית'".
באותו היום, החברים כולם הגיעו לאדיר. "וזה משהו שלא אופייני לאדיר לשבת בבית. היה משהו בסגנון של כמו שישי ערב, וזו בעצם הייתה הארוחה האחרונה שלנו, והפעם האחרונה שראינו אותו".
באחד הסרטונים האחרונים שצולם, אדיר יושב בנמ"ר ואומר: "אנחנו בטוב, אנחנו בסדר, ואנחנו ננצח, ואנחנו חזקים, ואנחנו נהיה פה עד שנחזיר את החטופים". זו הייתה האווירה והרוח שהנחיל אדיר בלוחמים שתחתיו".
ב-19 לנובמבר 2023 מפקד הפלוגה של אדיר, שהוביל את ההתקפה, יצא מהרכב הממוגן לכיוון מטרה חשודה והותקל על ידי מחבלים. "קיבלנו דיווח בקשר שהוא הותקל ושיש לו פצועים, ושהוא גם נפצע בעצמו", משחזר מסס, "אני אמרתי, "חבר'ה, אני מדלג ראשון, אתם מדלגים אחרי". הותקלנו על ידי מחבל שירה עלינו. יריתי עליו חזרה והוא פגע בחייל שעומד מאחוריי".
"הוא לא חשב על עצמו. הוא חשב להציל את החברים שלו"
אדיר מבין שחבריו נמצאים במצב מסוכן, וכמו שנקרא לדגל בתחילת המלחמה – גם באותו רגע גורלי הוא מקבל החלטה שהוא נכנס לסייע בפנים. בדרך לשם, הוא נורה מאחור על ידי מחבל שהסתתר בבית סמוך.
אותו כדור פוגע באדיר מאחוריו והוא נופל במקום. "הוא לא חשב על עצמו, הוא לא חשב על כלום, הוא חשב על החברים שלו שבעצם נפצעו עכשיו, ושיש שם עוד מחבלים שיכולים לחטוף אותם, לפגוע בהם – מה שעבר לו בראש זה להציל אותם".
הוריו ואחיו של אדיר ממשיכים את מורשתו. "השנה הזו כבר הייתה השנה השנייה שאנחנו עושים טורניר כדורגל, לזכרו במזכרת בתיה", הם משתפים, "אין יום שאנחנו לא חושבים עליו ומנציחים אותו בכל דרך שאפשרית".
אביו מספר בדמעות: "היה לי ילד מאוד עוצמתי, מאוד, תרתי משמע, גם חזק פיזית, גם עוצמתי, גם מקובל ואהוב וחייכן".
"אנחנו כל הזמן חושבים על להנציח, לספר עליו. כדי שיזכרו וילמדו וידעו", מוסיפה דינה.
מסס, מפקדו של אדיר ז"ל, מסכם ואומר: "אנשים עושים חתונות ובריתות, ועם ישראל ממשיך לגדול ולשמוח, וזה רק בזכות האנשים האלה. אז לפחות בואו נדבר עליהם, נזכור אותם, וכל דבר כזה מפיח בהם חיים".
סרן
אדיר פורטוגל