בצלאל הציל חיים רבים ונפל בקרב: "היה לו בקבוק סודי של שמחה"
בצלאל דוד (במבינו) שעשוע, לוחם וחובש בחטיבת הצנחנים, נפל בקרב ברצועת עזה ביום ז' באייר תשפ"ד (15.5.2024). בצלאל הוא בנם של גלית ושי, אח לזוהר, בת ציון, נעמי וירדן. הוא היה רק בן 21 בנופלו, אך האישיות שהותיר אחריו היא תערובת נדירה של עוצמה שקטה, אמת פנימית בלתי מתפשרת ושמחה מתפרצת. המורשת שלו ממשיכה להדהד בקרב כל מי שזכה להכירו.
1 / 7
הילדות: תזזיתיות מתוקה ואהבת הטבע
כבר מראשיתו, בצלאל היה ילד שהביא איתו אנרגיה מיוחדת. אמו, גלית, מספרת: "בצלאל נולד בערב שבת. ילד מתוק, תמיד היה מחייך, מלא שמחת חיים, מלא מרץ. אני זוכרת שהוא היה קופץ והולך וחוזר וכל הזמן הוא היה כזה תזזיתי". לצד המרץ, בלטה בו סקרנות עמוקה לעולם החי: "מאוד אהב בעלי חיים. התעניין במיוחד בעולם של הזוחלים והנחשים. בכל ערב שבת היינו יושבים בקידוש והוא היה מספר לנו כל מיני דברים שהוא למד על הזוחלים".
בצלאל נודע גם בחיבתו ל"גלגלים". אמו נזכרת בחיוך: "רולרבליידס היו ממש במקום רגליים בשבילו. בשלב מסוים פחדתי שהוא ישכח איך הולכים".
אח וחבר נאמן: "היה חזק באופי"
עבור אחיו, זוהר, בצלאל לא היה רק בן משפחה אלא עוגן של ממש. "לא משנה מה היה קורה וכמה היינו רבים בינינו", מספר זוהר. "אם עכשיו נגיד היה קורה משהו בבית ספר שהיה איזה מישהו שמפריע לי הוא ידע לשים את הכל בצד ובאותו רגע להיות שם איתי".
זוהר מוסיף, כי "באחת הפעמים שעלינו לקבר והיינו צריכים להגיד משהו, אז אני אמרתי שהוא היה אח. כשאנחנו חושבים על אח, אנחנו אומרים שהוא צריך להיות נאמן, הוא צריך שיהיה כיף איתו, הוא צריך להיות עוזר והוא צריך להיות איזושהי רוח חיה, איזה שהוא מקום מקשר, איזושהי תחושת משפחתיות, תחושת שייכות. את כל הדברים האלה אפשר להגיד על בצלאל".
חבריו של בצלאל מתארים אדם שהיה "הדבק" של החבורה. נתן צוברי, חברו מילדות, מספר על אופיו החזק: "אני חושב שהוא היה ילד מאוד גבר כזה. הוא היה חזק כזה באופי. מבחינת חברים, תמיד נוח ליפול עליו. הוא היה מעלים הכל והיה מאוד מתמקד בך ונותן לך תחושה הכי הכי בסדר".
סיני אברג'ל, חבר נוסף, מתאר את השמחה הטבעית של בצלאל: "בצלאל הוא בן אדם שהשמחה נובעת מבפנים אצלו. כאילו אני צריך שמשהו ישמח אותי, ובצלאל הוא בן אדם שמח מבפנים. יש לו בקבוק סודי של שמחה שהוא יכול לפתוח אצלו בתוך הגוף והשמחה תפרוץ מתוכו והוא ישמח את כולם".
השירות בצנחנים: חובש בנשמתו
בצלאל התעקש על שירות קרבי משמעותי. "הוא ידע שהוא רוצה ללכת לקרבי. הוא גם הכין את עצמו", אומרת אמו. למרות ששאף לפיקוד, הוא יצא לקורס חובשים וחזר מלא סיפוק. סיני נזכר בהבטחה של בצלאל לחבריו: "הוא חזר מאושר עד הגג כי הוא הבין מה יש לו בידיים. הוא אמר לנו: 'אני אהיה פה בשביל להציל אתכם, אל תדאגו'".
בצלאל הוכיח את עצמו כלוחם שקול. סיני מוסיף: "הוציאו אותו לקורס חובשים כי פשוט ראו שהוא קר רוח ושיש לו את זה. הוא סחב משקלים לא נורמאליים בכל הזדמנות".
הקרב האחרון והצוואה הבלתי כתובה
בכניסתו האחרונה לעזה, בצלאל שובץ בחולייה רפואית. הוא ידע את הסיכון, וכשנשאל על כך על ידי אמו, ענה בפשטות: "לא אמא, זה יותר מסוכן". הוא נפל במבנה כתוצאה מירי בשוגג של כוחותינו, תוך שהוא מבצע את תפקידו במסירות. אמו גלית מעידה: "הוא עשה עבודה מצויינת, הציל לא מעט והגיש טיפול רפואי מציל חיים תחת אש תוך זה שהוא באמת מסכן את עצמו".
המורשת שבצלאל מותיר אחריו היא מורשת של יושרה ואומץ. אחיו זוהר מסכם את הדברים שהשאיר: "הרעיון הזה של לחיות את החיים כמו שנראה לך נכון, עם איזושהי אמת פנימית, שפיך ולבך היו שווים. והאומץ הזה שלמרות שדווקא אתה יודע באיזשהו מקום שהחיים הם גדולים, עדיין ללכת לשם לעשות את המקסימום שלך בדיוק כמו שהוא עשה, עם חיוך על הפנים".
חבריו של בצלאל מבקשים להמשיך את דרכו: "לקחת את האישיות המיוחדת שלו וליישם אותה בתוכנו. תעלה תמונה שלו לראש ותזכור שבסוף כולם זה עם אחד ומה שצריך לעשות צריך לעשות".
יהי זכרו ברוך.
סמ"ר
בצלאל דוד (במבינו) שעשוע