בדרכי נועם: סיפורו של סמל נועם עילאי בן מוחה ז"ל
במשפחת בן מוחה, נועם תמיד היה "התינוק". האח הרביעי שנולד לתוך מעטפת של חום, זה שכולם הרעיפו עליו אהבה פשוט כי הוא דרש אותה בנוכחותו. אבל מאחורי חיוך הילד המפונק הסתתר נער עם רצון פלדה להוכיח שהוא כבר גדול, שהוא שייך, ושהוא ראוי לכל גרם של כבוד. בשבעה באוקטובר 2023, במוצב כיסופים, הוכיח סמל נועם עילאי בן מוחה כי הילד שביקש שיפנקו אותו הפך לגיבור שחירף נפשו כדי להגן על חבריו ועל המדינה.
1 / 4
"אל תדאגו, תסמכו עליי": הנער שלא ויתר לעצמו
הדרך של נועם לא תמיד הייתה סלולה. אחותו, בר כהן, נזכרת בילד שידע שהוא הכי קטן והכי אהוב, אך נאבק תמיד להשיל מעליו את תווית "התינוק". "הוא היה אומר: 'תפנקו אותי, אל תדרשו ממני, אני אח קטן', אבל עם זאת - 'תכבדו אותי'", מספרת אחותו עדן חלילי.
המאבק על הכבוד ועל ההוכחה העצמית ליווה אותו גם במערכת החינוך. נועם עבר חמישה בתי ספר וחווה קשיים חברתיים לא פשוטים, אך תמיד הבטיח להוריו: "אמא, אבא, אל תדאגו, לי תהיה בגרות". הוא ידע לנווט בין המרדנות לבין האחריות, ובסופו של דבר קיים את הבטחתו והשיג את תעודת הבגרות.
בגיל 15 חל המהפך. הילד הקטן החליט להפוך לגבר. הוא החל להתאמן בחדר כושר בדבקות של "יקה", עבד בלילות ולמד בימים. "הוא התחטב, הוא התחתך", נזכרת אמו פאני בגאווה, "הוא פשוט החליט לעשות מהפך".
בעקבות האח הגדול לגולני
כשניצב נועם לפני הגיוס, השאיפה הייתה ברורה: להמשיך את המסורת המשפחתית. בעקבות סבו ואחיו הגדול, הוא חלם על חטיבת גולני, גדוד 51. למרות שבתחילה שובץ למשמר הגבול ואף התקבל ליחידה, הלב משך למקום אחר. כשהתקשרו אליו מתל השומר והציעו לו לפתוח מחדש את האפשרויות, הוא לא היסס. "אמא, אני לא יכול לוותר לעצמי", אמר לאמו בטלפון. "אני רוצה ללכת לגולני כמו אח שלי הגדול".
השירות הצבאי היה עבורו זירת הניצחון האישי. הוא פרח בטירונות ובהכשרה, הפך לחניך מצטיין והוכיח לכולם - ובעיקר לעצמו - שהוא יכול. "כל הילדות שלו הוא נלחם על להיות חלק מהחברה, על תחושת השייכות", אומרת אמו. "וכשהוא הגיע לצבא הוא לא היה מוכן לוותר על זה".
אהבה גדולה ותוכניות לעתיד
בין המדים לאימונים, נועם מצא את האהבה. כשנכנסה ענבר לחייו, המשפחה ראתה נועם אחר - מאוהב, נבוך ומסור עד אין קץ. הוא תכנן להתחתן איתה מייד עם השחרור, ובאצילות נפש האופיינית לו, העניק לה את משכורתו הצבאית הראשונה כדי שתגשים את חלומה ותפתח עסק לציפורניים. "קחי, ועם זה תקני את כל הלקים שאת צריכה", אמר לה.
יום לפני השבת השחורה, נועם התקשר לאמו וסיפר שענבר לא תוכל לבוא לבקרו במוצב. האם, שמעולם לא נסעה לכיסופים לפני כן, החליטה שהפעם היא מגיעה. "הסתכלתי עליו בהערצה ולא הפסקתי להגיד לו כמה אני אוהבת אותו וכמה אני גאה בו", היא משחזרת. זו הייתה פרידתם האחרונה.
הקרב האחרון בכיסופים
בשבת בבוקר, בשעה 6:20, חזר נועם מסיור למוצב כיסופים. כשהחל הבלאגן, הרים טלפון לאמו - שיחה חריגה בשבת עבור האם שומרת המסורת. "הוא מדבר איתי והוא לא איתי, הוא כבר מתכנן משהו בראש", נזכרת פאני.
כשנודע על חדירת מחבלים, נועם הבין שחברו הטוב, סמל דוד מיטלמן ז"ל, נמצא לבדו בעמדת הש"ג. ללא היסוס, הוא רץ לנשקייה, לקח שני מאגים ורץ תחת אש אל הש"ג כדי לחבור לחברו. התצפיתנית בקשר הפצירה בו לחדול ולחזור לחמ"ל המוגן: "נועם, תחדול, הם מאות, אין לכם סיכוי".
נועם, בגיחוך של גיבורים, ענה לה את המילים שנחרטו בלב משפחתו: "אני מפה לא זז". הוא ודוד נלחמו עד הכדור האחרון. בעמידתם האיתנה הם בלמו את הגל הראשון של המחבלים ומנעו מהם להיכנס לעומק הקיבוץ ולתוך החמ"ל. בזכות הגבורה שלהם, ניצלו חייהן של התצפיתניות והחיילים במוצב.
נועם עילאי בן מוחה הותיר אחריו משפחה כואבת אך גאה, ואת המורשת "בדרכי נועם" -דרך של נחישות, חברות אמת והקרבה עילאית. הוא לא ויתר לעצמו בחיים, ולא ויתר על חבריו בקרב.
יהי זכרו ברוך.
סמל
נועם עילאי בן מוחה
