מטיפוס על הרים וגלישות אקסטרים – לסיירת: דרכו של איתן קרלסברון ז"ל
"רואים אותי ומחזיקים ממני. ועכשיו יש לי פי אלף יותר אחריות על החיילים שלי. ואני חייב להגיע הכי חד, הכי מקצועי". כך אמר סמ"ר איתן קרלסברון ז"ל מחטיבת גבעתי, ימים ספורים לפני שנפל - כאשר מונה למפקד צוות.
1 / 3
סמ"ר איתן קרלסברון, רק בן 20 בנופלו, נפל ב-10 ביוני 2024 בקרב ברפיח ברצועת עזה. הוא נולד בירושלים, בהר הצופים והוריו מספרים על הילד המיוחד שהיה. "תינוק יפה עם שיער בלונדיני, לבן, קוקו קטן מעל הראש", נזכרת אימו של איתן ז"ל, חנה. "הוא היה שובב במידה".
כילד סנדוויץ' קלאסי – היה לו אופי מיוחד. "מגיל קטן הוא היה עושה פרצוף רציני ותנועה מאוד מסוימת עם הידיים", מספר אביו, הפרצוף המורד ליווה אותו גם בשירותו הצבאי, ואביו ברוך משתף בגעגוע כי "גם כשהיה בצבא יש סרטון שהוא עושה בדיוק את אותו הפרצוף ואותן התנועות".
למשפחת קרלסברון חיבה מיוחדת לטיולי אקסטרים – בארץ וברחבי העולם. "או שהיינו מטיילים, או שהיינו מטפסים, או שהיינו בונים משהו", מסביר ברוך על הטיולים המיוחדים וטיפוסי ההרים באיטליה, אוסטריה ויוון. וכמו מטפס מיומן, לאיתן היו ידיים טובות לא רק על ההר – "תיקונים בבית, לבנות דברים או לחבר משהו – הוא היה תופס את זה בצ'יק צ'ק", אומר אביו, "כשהגיעו חברים שלו מהצבא וסיפרו מה היה קורה בעזה – “כן, הגענו לאיזשהו בניין שם ואין מים ואין חשמל” – איתן אומר: “טוב, רגע”, חוזר אחרי עשר דקות – יש מים וחשמל".
"מעבר לחזות הקשוחה הסתתרה עדינות שלא כולם זכו לראות"
בתנועת הצופים איתן פרח והוביל והתחבר לחברים רבים. שם גם הכיר את רוני דישי, בת זוגו. רוני דישי, בת הזוג של איתן ז"ל, מספרת: "אני ואיתן הכרנו בצופים. היינו ביחד שנתיים וחצי. הוא היה הזוגיות הראשונה שלי, ואני הייתי גם הזוגיות הראשונה שלו. ממש פשוט למדנו ביחד איך להיות זוג ואיך זה להיות מאוהב. הכרנו אחד את השנייה ברמת המבט. הוא ידע מה אני מרגישה עוד לפני שאמרתי לו בכלל. קודם כל אהבתי קצת את הצד הקשוח והאדיש שלו. כשהיה איתי נחשפה בו איזו עדינות כזאת, ואהבה כזאת, שאני חושבת שהוא לא הראה הרבה ביום-יום שלו".
חריצותו ותשומת הלב לפרטים היו חלק בלתי נפרד ממנו - והן חלק מהתכונות שהביאו אותו לבחור בשירות קרבי ומשמעותי. חנה מספרת: "איתן תמיד ניסה לעשות את הדברים על הצד הטוב ביותר." אביו מוסיף: "היו לו רשימות, משימות, והוא הקפיד על כל פיפס ופיפס".
הצטיין ביכולת שלו להוביל חיילים
השירות הקרבי היה מבחינתו שליחות: כשהתגייס, היה ברור שהוא הולך למיון סיירת. זו הייתה ההחלטה שלו. "אם כבר שם, הוא רצה לעשות משהו משמעותי", מספרת אמו. במהלך שירותו, הצטיין במנהיגות וביכולת שלו להוביל חיילים. "בסופ"ש לפני שנפל", מספר אחיו, "המ"פ שלו, סרן טל פשבילסקי (טלפש), שנפל יחד איתו באירוע, החליט למנות אותו למפק"צ – איתן מקבל את המשימה הזו בהמון עוז".
כמה ימים לאחר מכן, בפשיטה על מרחב ברפיח בו היה קיים מודיעין שיש פירי מנהרות, ומתוך שליחות למצוא חטופים ישראלים ולהשיבם הביתה, התפוצץ מטען. רוני, בת זוגו של איתן, זוכרת את רגע הבשורה: "אני זוכרת שפשוט אמרו לי: “אני מצטערת”, ופשוט ירדתי לרצפה והתחלתי לבכות", היא משחזרת בכאב ומספרת כי זו הייתה ההלוויה הראשונה שהיא נכחה בה בחייה. "פחדתי מאוד מההלוויה כי לא הייתי בהלוויה אף פעם לפני".
ההתמודדות עם השכול פוגשת כל אחד מהם אחרת. "לפעמים זה עובר בסדר ולפעמים – הרבה יותר קשה", משתף ברוך בפתיחות. רוני, בת זוגו, משתפת: "פעם אחת אני בסדר, פעם אחת אני בהכחשה, פעם אחת אני נורא נורא עצובה. הערכים של אכפתיות, חריצות ועשייה - ולתת את המאה אחוז. אני חושבת שאלה התכונות שהכי מוערכות אצלו וגם הכי שווה לאמץ".
הוריו מספרים בגאווה על הילד המיוחד שהיה. "הייתי יכול לעשות איתו כל דבר", אומר אביו, "הייתי יכול ללכת לעבוד איתו, ללכת לטיול איתו, לשבת ולשתות בירה איתו. אני חושב שאנחנו גם היינו חברים. אני מאוד גאה במה שאיתן היה. בן אדם עם רגישות ונפש מצד אחד, ומצד שני בן אדם מקצועי". גם אימו משתפת מצידה: "איתן לימד אותי שאפשר לעשות דברים גם כשמפחדים. זה שהוא הצליח להתמודד ולהוביל אנשים גם קדימה – זה מדהים בעיניי".
"מה את חושבת? שאני לא מפחד? כולם מפחדים. פשוט תסתכלי קדימה ותמשיכי לחתור"
רן, אחיו, משתף איך האובדן פוגש אותו, דרך ילדיו שלו: "אני מרגיש על הילדים שלי מלא פספוס. פשוט לא הספיקו להכיר אותו. הוא נורא התלהב מהם. הוא היה מבקש שאני אשלח לו תמונות, היה אומר שזה מחזק אותו כשהוא היה בפנים."
החיוך, הרוח והאומץ של סמ"ר איתן קרלסברון ז"ל יישארו חקוקים בלב כל מי שהכיר אותו. כמו שצוטט על סטיקר שהכינו לזכרו: 'מה את חושבת? שאני לא מפחד? כולם מפחדים. פשוט תסתכלו קדימה ותמשיכו לחתור'.
"איתן מאוד אהב גלישה", מסביר ברוך, "על הסטיקר כתוב משפט שהוא אמר בזמן גלישה במרוקו לאחותו. הם נכנסו לים לתפוס גל, ליאה אחותו מתחילה לשקשק ולהגיד לו: "אני לא תופסת את הגל, אני מתהפכת עוד רגע”. הוא אומר לה: “את יכולה, את תצליחי".
"זה דור שלם שנלחם. דור מדהים", מדגישה אימו, "מי שחשב שזה דור הטיקטוק – כנראה טעה". זכרו של איתן, משפחתו, חבריו ותלמידיו מהצופים – כולם מזכירים לנו את החשיבות של אומץ, נתינה ואהבה – ותמיד יזכרו את החיוך ואת הלב הענק של הנער שהיה לכל כך הרבה אנשים מגדלור של השראה.
יהי זכרו ברוך.
סמ"ר
איתן קרלסברון